התראות

הכהונה השנייה של אובמה: ומה עכשיו?

שיתוף

עניינים

בחירתו מחדש של הנשיא אובמה העלתה את השאלה באיזה אופן יתנהלו יחסי ישראל-ארה"ב במהלך כהונתו השנייה. מה שהעיב על יחסיו עם ישראל במהלך הכהונה הראשונה היה הפערים הרעיוניים העצומים בין ירושלים לוושינגטון בנושאי מפתח במזרח התיכון.

אובמה החל את כהונתו בניסיון לקדם מדיניות של הידברות (Engagement) עם איראן, בעוד ישראל, שהכירה היטב את שורת הניסיונות הדיפלומטיים הכושלים מול איראן, הבינה שטהראן מנסה למשוך זמן. ביחס לתהליך המדיני עם הפלסטינים, נראה שאובמה ראה בהסכם ישראלי-פלסטיני גורם דומיננטי ביציבות במזרח התיכון וכזה שיאפשר לארה"ב להסיר את המכשולים מיחסיה הקרובים עם העולם הערבי.

על פי ה"וושינגטון פוסט", במהלך פגישה מפורסמת עם מנהיגים יהודים שהתקיימה ביולי 2009, פגישה שצוטטה בהרחבה במהלך המירוץ לנשיאות, ביקר הנשיא אובמה את קודמו בתפקיד, הנשיא ג'ורג' בוש, בשל יחסיו הקרובים עם ישראל: "במהלך אותן שמונה השנים לא היה שום מרחק בעמדות בינינו לבין ישראל, ומה יצא לנו מכל זה? כאשר אין שום פער בין ישראל לבינינו, ישראל פשוט יושבת חסרת מעש, וזה שוחק את האמינות שלנו בעיני המדינות הערביות".

ההנחה בבסיס הפרשנות הזו של אובמה היתה שהמדיניות של "כתף קרה" כלפי ישראל תוביל אותה לוויתורים נוספים בתהליך המדיני, ובמקביל תרים את קרנה של ארה"ב בעיני העולם הערבי. ועדיין, גם לפי הגישה הזו, הממשל יכול היה לקיים קשרים צבאיים הדוקים בין שתי המדינות ואף להגביר את שיתוף הפעולה האסטרטגי עימן.

מה יקרה עכשיו? מדיניות החוץ של אובמה הורכבה מתערובת של אמונותיו האישיות ומתפיסות שרווחו בקרב מכוני המחקר שהקיפו את וושינגטון, והניבו את הרעיונות שעליהם הושתתה מדיניות החוץ האמריקנית ב-2009. אמנם, כסנאטור, אובמה הוכיח חשיבה עצמאית והביע התנגדות למלחמה בעיראק ב-2003, הרבה לפני שעמדה זו היתה פופולארית. אך באותה הנשימה, הקריאה להידברות עם משטר האייתוללות היתה כבר רווחת כאשר נכנס לתפקידו. תפיסה זו נתמכה על ידי מזכירי המדינה לשעבר כמו ג'יימס בייקר ואפילו הנרי קיסינג'ר.

גם את המקור לעמדותיו של אובמה ביחס לתהליך המדיני אפשר למצוא בגישות שאותן ניסו לקדם בוושינגטון בשמונה השנים שקדמו לבחירתו ב-2008. לאחר כישלון שיחות קמפ-דיוויד בשנת 2000 וכישלון שיחות טאבה ב-2001, נולדה תעשייה שלמה של בכירים-לשעבר בממשל קלינטון, שקידמו את התפיסה שטענה: כולנו יודעים כיצד ייראה הסדר שלום עתידי, וכל שעלינו לעשות הוא לבנות את הגשר שיוביל לשם. באותה תקופה היו גם בכירים לשעבר מישראל שהגיעו לוושינגטון וטענו שהצדדים היו ב"מרחק נגיעה" מהשגת הסכם, וכי הפערים היו מזעריים וניתנים לגישור.

בינתיים, בעוד הקונצנזוס האמריקני בדבר התהליך המדיני הלך והתרחב בקרב האליטות, אזרחי ישראל סבלו מאינתיפאדה שנייה, שהתאפיינה בגל פיגועי התאבדות ברוב הערים הגדולות בישראל, בעלייה תלולה בירי הרקטות בדרום הארץ בעקבות ההתנתקות, ולאחרונה במצב של חוסר ודאות כתוצאה ממהפכות האביב הערבי.

נכון הוא שהיו גם כמה בכירים מנוסים, כמו דניס רוס, שלא "קנו" את המיתוסים מקמפ-דיוויד ומטאבה. ועדיין, הבעיות שישראל נאלצה להתמודד איתן מול ממשל אובמה בכהונה הראשונה התבססו במידה רבה על מגמות רחבות שנגעו לפרספקטיבה של הממסד האמריקני ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני. כלומר, לא רק על תפיסות אישיות של אובמה עצמו.

יתרה מכך, בשנים שחלפו התברר לממשל אובמה שהסכסוך הישראלי-פלסטיני מורכב הרבה יותר מאשר תיאורי המומחים בוושינגטון ב-2009. בתחילת כהונתו הראשונה של אובמה הפלסטינים חשו שהם נתפסים בעיני הבית הלבן כבעלי ברית לשלום, ולכן הניחו שהלחץ הדיפלומטי יופנה בעיקר כלפי ישראל. אך מהר מאוד התחוור עד כמה מחמוד עבאס היה למעשה הפרטנר הבעייתי. ציפיותיו היו כה גבוהות, עד שהוא האמין שוושינגטון תגיש לו את ישראל על מגש של כסף. במאי 2009 הוא אמר לג'קסון דייל מ"הוושינגטון פוסט" שכל תפקידו הוא לחכות שממשל אובמה יכריח את ראש הממשלה נתניהו לקבל את הקפאת ההתנחלויות.

שנתיים לאחר מכן הוא כבר תקף את אובמה בראיון ל"ניוזוויק". מסתבר שהמציאות המזרח-תיכונית היתה חזקה יותר מהבדיות שבהן הלעיטו את הנשיא אובמה. כעת, סביר להניח שהנשיא לא ירצה לבזבז הון פוליטי יקר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא אם כן יש יסוד להניח שהצדדים קרובים להסכם.

מבחינה היסטורית, גם כאשר יחסי ישראל-ארה"ב היו מתוחים לאין שיעור יותר מאשר בתקופת אובמה, היתה זו המציאות המזרח-תיכונית שקירבה אותן שוב זו לזו. בין הנשיא אייזנהאואר לראש הממשלה בן-גוריון נתגלעו חילוקי דעות קשים ב-1956 בעקבות מבצע קדש. באותה תקופה ארה"ב ניסתה ליצור ציר של מדינות ערביות נגד בריה"מ שנקראה "ברית בגדאד". אך כאשר המשטר ההאשמי בעיראק התמוטט והכוחות הנאצריסטיים איימו על לבנון, שיתוף הפעולה בין ישראל לארה"ב העמיק והגיע לרף חדש.

באופן דומה, למרות היחסים המתוחים בין הנשיא בוש האב לראש הממשלה יצחק שמיר בנוגע לנושא ההתנחלויות, לאחר פלישת סדאם חוסיין לכוויית, ארה"ב וישראל התייצבו זו לצד זו, במהירות רבה, כבעלות ברית. בסופו של דבר, היחסים בין ישראל לארה"ב מבוססים על אינטרסים וערכים משותפים, ואלו ימשיכו להוות את הבסיס של מארג הקשרים בין המדינות בשנים הבאות.

המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
סיוע לעזה? נשק בידיים של חמאס

"חמאס לא מנסה להאכיל את עמו – הוא מקריב אותו עבור ניצחונות תודעתיים", כותבת ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריה, הקהילה הבינלאומית משחקת לידיים של ארגון טרור שמנצל כל משאית סיוע: "87% מהסיוע שנשלח לעזה נבזז בידי חמאס", היא מציינת, "התוצאה: רעב מבוים, אזרחים מותקפים על ידי חמושים, וכל זאת כשהתקשורת מאשימה דווקא את ישראל".

נירנשטיין מצביעה על האבסורד: "כשהאו״ם יצביע על מדינה פלסטינית, החטופים יישארו בעזה, והסיוע ימשיך להיגנב". מבחינתה, העולם לא רק עיוור למציאות, אלא גם משתף פעולה עם האויב: "המנהיגים שואלים למה חמאס לא רוצה לנהל מו״מ? כי הם לא חייבים. כל ויתור וכל משאית הם צעד נוסף להרס ישראל". זו, לדבריה, לא מדיניות סיוע, זו התאבדות מוסרית של המערב.

3:46pm
המרכז הירושלמי
המלחמה בעזה נמרחת – ובסוף חמאס יכריז על ניצחון

"כל יום שחולף ולא כבשנו את הרצועה – פועל לרעתנו", מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, ישראל מתנהלת מול חמאס בצורה שגויה הן צבאית והן מדינית כבר שנתיים: "אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים, כמו עם חיזבאללה. אלה ארגונים ג’יהאדיסטים – הם לעולם לא יתפרקו מנשק". לדעתו, אסון נוסף הוא זה שיטלטל את ההנהגה לפעולה, בדיוק כפי שהיה בפיגוע במלון פארק לפני מבצע חומת מגן.

בן מנחם מצביע גם על תסכול אמריקאי גובר: "הממשל ידידותי מאוד לישראל, אבל קטאר מוליכה אותו שולל, מבטיחה עסקאות תוך שבועיים שאין להן בסיס". מול חזון ההכרעה, הוא שולל לחלוטין צעדי ביניים כמו כתר או מצור: "זה יהיה בומרנג וייגמר בכך שהם יכריזו על ניצחון, כשאנחנו ניגרר למלחמת חורף קשה יותר". המסקנה שלו חדה: "חייבים לצאת למבצע, למחוק את חמאס ולשים סוף לאשליות. זה או אנחנו או הם".

 
3:46pm
המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am
המרכז הירושלמי
‏האם צרפת באמת יכולה להכריז על הקמת מדינה פלסטינית? ‏

הכרזתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עוררה תגובות חריפות. השגריר לשעבר עו"ד אלן בייקר וסא"ל (במיל') מוריס הירש מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענים כי המהלך מנוגד למשפט הבינלאומי ולחתימות ההסכמים בין ישראל לאש"ף. "ההנהגה הפלסטינית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הבסיסיים להכרה במדינה", כתבו בדו"ח משפטי, "ביניהם גבולות מוגדרים, שלטון מתפקד ויכולת לקיים יחסים דיפלומטיים". הם גם מזכירים כי ההכרה במדינה פלסטינית מחוץ למו"מ ישיר פוגעת בתוקף של הסכמי אוסלו.

הירש לא חסך ביקורת גם כלפי ישראל: "אנחנו יכולים להתלונן על מקרון, אבל קודם כל נדרשת הצהרה ברורה מהממשלה – יהודה ושומרון הם שלנו, ולא תקום לעולם מדינת טרור ממערב לירדן". לדבריו, סירובה של ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים בשטח הוא זה שמאפשר למהלכים החד-צדדיים לפרוח. השניים מזהירים כי גם אם למהלך אין תוקף משפטי מיידי, הוא יעניק רוח גבית לחמאס, יפגע בסיכוי לעסקת חטופים, ועלול להביא להפסקת מימון אונר”א – שכן "מדינה אינה זכאית לסיוע לפליטים". לדבריהם, מדובר בהצגה דיפלומטית ריקה, שמאיימת על יציבות האזור.

 
10:31am

Close