הפיגוע בסיני: שינוי באווירה הציבורית במצרים
הרצח בדם קר של 16 חיילים מצריים במהלך סעודת שבירת הצום היכה את מצרים בהלם. מצרים חוותה בעבר פעולות טרור של האסלאם הקיצוני כגון רצח סאדאת, ההתנקשות הכושלת במובארק באתיופיה ופעולות טרור רבות של ארגונים אסלאמים שונים שיצאו מחיקם של האחים המוסלמים, משנות ה-70 ועד לנפילתו של מובארק. במהלכם נהרגו מאות רבות של מצרים ותיירים זרים. נראה היה, עם זאת, כי באותם זמנים העם המצרי לא חש כי הוא מעורב, שכן העימות מבחינתו היה בין ארגונים קיצונים לבין שלטון דיקטטורי מנוכר. עכשיו הדברים שונים. הייתה מהפיכה עממית ספונטנית שהביאה לשלטון בבחירות חופשיות נשיא חדש הנושא באחריות מול העם, אשר כועס ומבקש ממנו דין וחשבון על הכשלון הגדול. נפל דבר במצרים. האווירה הציבורית השתנתה וזו אולי התוצאה הראשונה המשמעותית והבלתי מצופה של הפיגוע.
תגובת הצבא המצרי: ניסיון לרצות את דעת הקהל
בתגובה, וכדי לחפות על מחדליו ולהרגיע את דעת הקהל, יצא הצבא המצרי לפעולת עונשין בסיני. שוגרו כוחות נוספים והצבא ידע היכן למצוא את המחבלים והרג כ-20 מהם. כלומר, לצבא המצרי היה מודיעין סביר לגבי התמקמותם של הארגונים האסלאמיים בסיני. יצויין, עם זאת, כי בינתיים אין אימות לידיעות על ההתקפות וההרוגים וייתכן שיש כאן הגזמה כדי לרצות את דעת הקהל.
מדוע לא פעל הצבא המצרי עד כה נגד המחבלים המתרבים בסיני?
מכל מקום השאלה היא מדוע הצבא לא פעל נגד המחבלים במהלך השנה וחצי האחרונים? בתקופה זו תקפו הארגונים האסלאמים בצפון חצי האי עשרות תחנות משטרה ומחסומי דרכים, הרגו כ- 20 חילים וקצינים והקימו רשתות מסועפות להברחת נשק מסודאן ומלוב. קבוצה סלפית אף הקימה באזור שייח' זווייד מיני אמירות אסלאמית. לפני מספר חודשים הצבא המצרי הגיע גם להסכמה עם ישראל על הכנסת כוחות נוספים – שבעה גדודים לפי מקורות ישראלים – לרצועת הגבול עם ישראל ועזה מבלי לפגוע בנספח הצבאי של הסכם השלום. מדוע הצבא לא ניצל את ההסכם עם ישראל ונלחם בארגוני הטרור שחדרו לסיני מעזה ופיתו את הבדואים להקים התארגנויות אסאלמיות קיצוניות ולפגוע בסמלי השלטון בסיני? אין תשובה אחת לכך. אולי מכיוון שהגנרלים היו עסוקים בניהול המשבר הפוליטי – חברתי – כלכלי החמור בקהיר שהתהווה בעקבות נפילתו של מבארק, ואולי מאחר שזיזלזלו בבדואים תושבי המקום וסברו כי הטרור יכוון בעיקר נגד ישראל וכי לא רצו לקחת את האחריות על המתרחש בעזה ולהשאירו לישראל.
מורסי: חושש מדעת הקהל המצרי
מכל מקום, ברור שהיה כאן מחדל חמור של הצבא והמודיעין של מצרים. אבל גם הנשיא מורסי מצא את עצמו במצוקה מול דעת הקהל שראתה בו האחראי העיקרי. הוא חשש אפילו לבוא ללוויות החיילים ההרוגים פן יהיה מושא לביקורת, יותקף על ידי ההמונים ויפגע כבודו. הוא שלח את ראש הממשלה שאותו מינה לפני ימים ספורים והלה יצא בשן ועין מן האירוע לאחר שהפך לאובייקט של זריקות נעלים וקללות.
מורסי הבין כי עליו לגלות מנהיגות ופיטר כמה בכירים מאנשי המשטר הישן, כולם בדרג של גנרלים, וביניהם את ראש המודיעין הכללי, מוראד מוואפי; ואת מושל צפון סיני. מורד מוואפי הוא אישיות חשובה ביותר במערך המצרי. הוא יורשו של עומר סלימאן שנפטר לאחרונה ועימו מנהלת ישראל את הדיאלוג המודיעני והביטחוני. ללא ספק יש לו חלק חשוב בכשלון המצרי. הוא עצמו הודה בהצהרה לעיתונות כי היה לו מידע על הפעולה, אך לא האמין כי "מוסלמים יהרגו חיילים מצרים". אשר למושל צפון סיני הוא היה ידוע בהצהרותיו המרגיזות אחרי כל פעולה של הארגונים האסלאמים. הוא היה חוזר ואומר כי "הכל בסדר והמצב בשליטה".
בעקבות הפיגוע: מעמדו של הצבא נחלש
ובכן התוצאה המוחשית השנייה של פיגוע כרם שלום היא כי מעמדו של הצבא נחלש. מורסי ניצל את ההזדמנות לטיהור ראשוני בממסד הצבאי ולהדיח כמה מאנשיו של מובארק והגנרלים נאלצו לקבל את הוראותיו של הנשיא לפטר שישה בכירים. אלה שיבואו במקומם יהיו ללא ספק מקורבים לאחים המוסלמים. בכך התחיל מורסי את התהליך לדחיקת הגנרלים הוותיקים לפינה, הוצאתם לגמלאות ומינוי אנשיו במקומם. האחים המוסלמים אינם מתכוונים לחלוק את השלטון עם הצבא ויש לצפות כי מורסי ינצל כל הזדמנות להחליף את הגווארדיה הישנה באנשיו.
הובלט הקיטוב בין תומכי האחים המוסלמים לבין הכוחות החילוניים
פעולת כרם שלום גם הבליטה את הקיטוב בין הציבור התומך באחים המוסלמים לבין הכוחות החילוניים ואת הדילמה שבפניה עומד נשיא המדינה המייצג את האחים המוסלמים. אלה גם כן תוצאות נוספות ומעניינות של הפיגוע. הכוחות הפוליטיים הלא-אסלאמיים במצרים היו במצב של נסיגה מול התמיכה הרחבה לה זכו המפלגות האסלאמיות בבחירות לפרלמנט (47% אחים מוסלמים ו-25% סלפים) ולא העיזו להתעמת עימם. הכשלון המצרי הצורב בכרם שלום איפשר להם להרים ראש ולפתוח במערכה נגד השתלטות האחים המוסלמים על מרכזי הכוח של השלטון. ההתקפה על ראש הממשלה בזמן הלוויות החיילים והחשש של מורסי מלהיות נוכח, הם הסימנים הראשונים להתאגדות כוחות אלה. יתרה מכך, באותו יום התרחש פיגוע ירי על מטה האחים המוסלמים בקהיר והשלטונות הודיעו כי נפצע אדם אחד. האחים ביקשו מיד שמירה על משרדיהם ברחבי המדינה.
מורסי ומבצעי הפיגוע חולקים אידיאולוגיה זהה: להשליט את האסלאם
מבחינתו של מורסי פעולת כרם שלום הבליטה את הדילמה לגבי התנהלותו כנשיאה של מצרים. המחבלים שרצחו את החיילים המצרים חונכו על ברכי התורה הפנאטית של האחים המוסלמים. הם באו להרוג בשם האסלאם כדי לקדם את "עליית האסלאם האמיתי". מורסי והמחבלים שביצעו את הפיגוע הם בעלי אותה אידאולוגיה ואותה מטרה – להשליט את האסלאם על המזרח התיכון ועל העולם כולו. האחים המוסלמים הם אלו שהניחו את היסודות לאסלאם הרדיקאלי ולטרוריזם האסלאמי בימינו. כל הארגונים הקיצוניים כגון אלגמעה אלאסלאמיה, הג'יהאד, אלקאעידה ואחרים יונקים ממשנתם של האחים המוסלמים, אשר משמשת בסיס תיאולגי לפעולתם. נכון הוא כי בשלב הנוכחי הארגונים הקיצונים פועלים באלימות והאחים המוסלמים בדרך פוליטית, אבל בעבר גם הם הפעילו אלימות והשריעה מתירה להם להרוג למען האסלאם.
על רקע זה הדילמה אצל מורסי ותנועתו היא כיצד להתמודד בין אילוצי ניהול המדינה לבין השלטת האידיאולוגיה האסלאמית הרדיקלית שלמענה נאבקו במשך 80 שנה. האם האחים המוסלמים יהפכו להיות פרגמטיים? ישכחו את האידאולוגיה ויתרכזו בנהולה של המדינה כאילו היו מפלגה חילונית מודרנית? ניתן להניח כי המציאות תהיה מורכבת ותהיה בה תערובת מן השניים. בחודשים הקרובים יעשה מורסי כל שאפשר כדי לטפל בבעיות השעה הכלכליות והחברתיות, אבל בד בבד יפעל לקידום האג'נדה האסלאמית "באופן הדרגתי". אין להעלות על הדעת שהאחים המוסלמים יוותרו על תורתם. ללא ספק צורת שלטון בעייתי זו תביא לידי מאבקים בתוך תנועת האחים בין קיצוניים לקיצונים יותר אשר יבקשו ליישם את תורת האחים מהר יותר, וגם בין האחים לכוחות חילוניים שיתנגדו להחלתה של השריעה, אפילו אם היא תעשה בהדרגה. המשמעות היא כי מצרים תמשיך לחיות במצב של אי יציבות פוליטית שתקרין על הכלכלה ועל ביטחונו האישי של האזרח.
הגברת המתיחות ביחסים על ישראל
אשר ליחסים עם ישראל אין לצפות כי מורסי, נציג האחים המוסלמים, יפעל לקדמם ולפתחם. להפך, יש לצפות להגברת המתיחות ולמשברים. לדוגמה שר ההסברה המצרי החדש, חבר תנועת האחים, הורה השבוע לפתוח בחקירה על הזמנת פרשן ישראלי לטלוויזיה המצרית אלניל. מכל מקום, היחסים עם ישראל קשורים גם במה שיתרחש בסיני ובעזה וביחסים עם חמאס.
בסיני, לא נראה שהפעולה הצבאית המצרית החד פעמית תפתור את הבעיה. הארגונים האסלאמים הקיצוניים ממוקמים היטב בשטח, יש להם תשתית רחבה בקרב הבדואים ולא נראה כי הצבא המצרי מוכן לפעולה ארוכת טווח, מה עוד שהיא נראית כפעולה למען ישראל. בעיית סיני יכולה לבוא על פתרונה רק אם ממשלת מצרים תשנה את יחסה לבדואים ותיישם בחצי האי תוכנית אב כלכלית – חברתית לבניית כלכלה ברת קיימא, אשר תשלב את 300 אלף הבדואים החיים בסיני. נראה שזה לא עומד לקרות בקרוב. אין למורסי לא את המימון ולא את הרצון הפוליטי לעשות זאת. לגבי עזה וחמאס – נראה כי מורסי ישאף "לסידור עבודה" עם חמאס שיתבקש לחזק את שלטונו ולמנוע מעשי טרור שיסבכו את מצרים. הברחת הנשק לרצועה תמשך. זה אינטרס חמאסי ולמורסי אין סיבה להתנגד. באשר להסכם השלום, השאלה היא אם מורסי יבקש לערוך בו שינויים, ובמיוחד בנספח הצבאי של ההסכם על הפירוז החלק של סיני. ימים יגידו.
מבחינתה של מצרים פעולת כרם שלום הייתה הרבה יותר מפיגוע טרור. זה היה פיגוע מכונן שהביא לשורת התפתחויות מגוונות שמשמעותיה ותוצאותיה האמיתיות יוודעו רק בעתיד.
