|
המזרח התיכון: נכנס לתקופה של אי יציבות ההתפתחויות בעולם הערבי המכונות "אביב העמים" הביאו לשבירתו של האיזון האסטרטגי המאולץ והרופף שהיה קיים באזור. המזרח התיכון נכנס לתקופה של אי יציבות העלולה להימשך שנים רבות. קואליציות העבר מתפוגגות. המשטרים החדשים הנמצאים בתהליך של הקמה, רחוקים מלזהות ולהגדיר את האינטרסים שלהם הנובעים מהשינויים הרדיקלים שחלו אצלם ואצל שכניהם. צריך להמתין לקואליציות החדשות שתצמחנה על חורבות העבר. גם במדינות בהן השלטון הישן עדיין נשאר על כנו כבסעודיה, שוררת מבוכה ואי וודאות אחרי שבני הברית ירדו מן הבמה. בשלב מוקדם זה קיימת וודאות אחת: הכוחות האסלאמיים מגיעים לשלטון והם יכתיבו למדינותיהם זווית ראיה אחרת. הקהילייה הבינלאומית, ובמיוחד מדינות המערב, תידרש לחשיבה חדשה. האתגר במערב יהיה כיצד להתמודד עם גל של כוחות קיצוניים, שאף אם ההגעה לשלטון תחייב אותם לפרגמאטיות מסויימת, הרי שהיסוד האנטי-מערבי והאנטי-ישראלי הטבוע בחשיבתם ימשיך להיות דומיננטי. עוד באוקטובר האחרון אמר איש הדת הקיצוני, מטיף ופוסק מרכזי של תנועת האחים המוסלמים, יוסף קרדאווי, ל"פייננשל טיימס", כי חזרת האסלאמים לשלטון היא סופית ובלתי נמנעת, וקרא למערב לאמץ ראיה חדשה מול האסלאם. המשטרים האסלאמים, לדבריו, יצטרכו לנהל מגעים עם המערב וישראל, אך לא יקבלו "התנהגות ארוגנטית". מצרים של אחרי המהפכה: מהדקת את קשריה עם איראן וחמאס הדחתו של מובארק שברה את כל הכלים. משטרו, שהיה עוגן היציבות באזור ובן ברית מרכזי של ארה"ב, נפל אחרי שלושה שבועות של הפגנות ושינה את המערכת האסטרטגית באזור. מצרים של אחרי המהפכה הודיעה כי אין לה יותר אויבים וכי תנהל דיאלוג עם איראן וחמאס. בכך היא חדלה מלהיות מנהיגתן של מדינות ערב הפרגמאטיות מול ציר הרשע אותו מובילה איראן, והתחילה בפרימת קשריה האסטרטגיים עם ארה"ב. אמנם הדיאלוג הקצר של נביל אלערבי, שר החוץ הראשון של מצרים אחרי הדחת מובארק, עם איראן, פסק עם חשיפתה של רשת ריגול במשרד האינטרסים האיראני בקהיר, אך הוא מתחדש בימים אלה ביוזמת הפרלמנט החדש בו האחים המוסלמים מהווים את הרוב. וועדת החוץ בראשותו של עסאם אלעריאן, סגן ראש מפלגת "החירות והצדק" של האחים, קבעה כי הקלף האיראני לא נוצל באופן נכון וכי יש צורך לפתח תפיסה חדשה לגבי היחסים עם מדינה זו. בימים הקרובים תגיע לקהיר משלחת איראנית גדולה שתכלול אנשי עסקים רבים ותדון על השקעות של כ-5 מיליארד דולר במצרים. נראה כי המספר מוגזם אך הכוונה נמצאת. איראן הודיעה מספר פעמים כי היא מוכנה לחדש מידית את יחסיה הדיפלומטיים עם מצרים. הדיאלוג עם חמאס, אותו החשיב מובארק כסכנה למצרים, נמצא בעיצומו. קהיר משמשת כמרכז לפגישות בין פתח לחמאס, וח'אלד משעל נועד מפעם לפעם עם המרשל טנטאווי. מערכת יחסים זו אמורה להתרחב ולהתגוון עם התבססות האחים המוסלמים בשלטון והקמת ממשלה בראשותם. הרי אחרי הכל חמאס הינה זרוע של האחים המוסלמים, כפי שנכתב בסעיף הראשון של אמנת הארגון. הפרדוקס הוא כי איראן מוצאת את עצמה מחוזקת בעקבות "האביב הערבי" אשר הביא לשלטון במצרים את תנועת האחים המוסלמים – ארגון סוני קיצוני שאמור היה להתעמת עימה, היות והיא מייצגת את האסכולה השיעית הקיצונית ולאור האינטרס שלה לבנות הגמוניה איראנית במזרח התיכון. אלא שנראה כי האינטרס הכללי של האסלאם והצורך למצוא תחליף לארה"ב חשוב יותר – לפחות בשלב הפוסט מהפכני הראשון. איראן: דואגת ליום שאחרי סוריה ומקימה רשת בריתות חדשות איראן עדיין לא התייאשה מלהציל את שלטונו של אסד והיא מסייעת לו ככל האפשר במתן נשק לדיכוי המונים ובאמצעי מודיעין. משט כלי מלחמה איראנים שהגיע לנמל טרטוס דרך תעלת סואץ ואף עגן בדרכו בנמל ג'דה הסעודי היווה ביטוי של התרסה וביטחון עצמי מצד טהראן. אסד, כידוע, זוכה גם לסיוע ולתמיכה פוליטית מרוסיה וסין. למעשה נוצרה כאן קואליציה, שאף כי נראית זמנית, היא מחזקת את איראן ומצרה את מרחב התמרון הפוליטי של ארה"ב. נפילתו של אסד – שעדיין לא ברור מתי תתרחש – עשוייה ללא ספק לפגוע באיראן, בחיזבאללה ובחמאס, אך נראה כי איראן עושה כל מאמץ להקים רשת בריתות עוקפת סוריה באמצעות המשטרים החדשים שקמו במדינות ערב. סעודיה: נותרה לבדה במאבק מול איראן ערב הסעודית, מי שהייתה שותפתה הבכירה של מצרים במחנה הפרגמאטי, נמצאת כעת במבוכה. לא רק שמשפחת המלוכה חוששת מהתקוממות פנימית בנוסח התסריט התוניסי-מצרי, אלא שהיא גם איבדה את המשענת המצרית במאבק נגד איראן, ההולכת ומחריפה את איומיה מול המערב ובנות בריתה הערביות. בצר לה מחפשת סעודיה פתרונות חדשים, אך מתקשה להקים מערכת איזורית חלופית. היא הודיעה כי גם היא תתחיל לפתח יכולת גרעינית אם איראן לא תעצור את תוכניתה, אך נראה שלא היה בכך להרתיע את טהראן. לפני כחודשים הודיעו סעודיה ומדינות המפרץ כי הן מקימות גוש שמרני שיכלול בנוסף למדינות החברות במועצת המפרץ לשיתוף פעולה גם את ירדן ומרוקו. רעיון זה אמור היה להביע נחישות והתארגנות מחודשת מול איראן. לאחר זמן התעשתה סעודיה והודיעה כי זו אינה תוכנית מעשית מאחר ששתי המדינות העניות הנ"ל תהיינה למעמסה על מדינות המפרץ. מכל מקום היה ברור כי הגוש השמרני לא היווה שום איום משמעותי על איראן. עם זאת, סעודיה ממשיכה להפעיל מדיניות אקטיבית מול איראן. היא לוחצת קשות על הליגה הערבית כדי שזו תגלה יותר נחרצות מול אסד – זאת על מנת לסייע למאבק הסונים בעלאווים, אבל גם במטרה לגרום להחלשתה של איראן, אשר זקוקה לסוריה בהמשך חתרנותה באזור. אולם סעודיה לא נעלה את דלתותיה לחלוטין בפני איראן והשבוע, כאמור לעיל, התברר כי התירה לאוניות מלחמה איראניות לעגון בנמל ג'דה. מקור במשרד הביטחון הסעודי הבהיר כי ההיתר ניתן לספינות האיראניות בהיותן במשימת אימונים וזאת במסגרת המסורת הבינלאומית של הידידות בין העמים. אירוע זה, שהתרחש מספר שבועות לאחר שארה"ב חשפה מזימה איראנית לרצוח את שגריר סעודיה בוושינגטון, היווה הפתעה ומצביע כנראה על לבטיה של סעודיה. קטאר: מנצלת את החלל הפוליטי שהתהווה באיזור והופכת לציר המרכזי של מדינות ערב החלל הפוליטי שהתהווה באיזור מנוצל היטב על ידי קטאר. ניתן למצוא את עקבות פעילותה כמעט בכל אירוע בעל משמעות. היא תמכה במרץ ביוזמת צרפת להתערבות בלוב ואף סיפקה נשק למורדים, ונראה כי היא גם ממשיכה להעביר נשק למנהיג המועצה הצבאית של טריפולי, עבד אלחכים בלח'אג, הידוע בתור קיצוני אסלאמי. קטאר הינה תומכת נלהבת במפלגת האחים המוסלמים התוניסית, מפלגת "אלנהדה" (התחייה) שזכתה בבחירות לפרלמנט. ראשד ע'אנושי, מייסד התנועה ונשיאה, מבקר בקטאר לעיתים קרובות ונועד עם השייח' קרדאווי, אותו הוא כינה כ"מורי ורבי הגדול". בראיון ליומון הסעודי 'אלשרק אלאווסט' (23.12) הרעיף ע'אנושי דברי שבח על קטאר, על קרדאווי ועל ערוץ 'אלג'זירה' אשר סייע למהפכות "האביב הערבי" בזכות תמיכה תקשורתית נרחבת. קטאר מהווה גם את חוד החנית של מדינות ערב במערכה נגד משטרו של אסד ודוחקת בליגה הערבית ובמועצת הביטחון לנקוט בסנקציות. היא גם הציעה לשגר נשק לצבא הסורי החופשי. ערוץ 'אלג'זירה', הפועל במימון שליט קטאר חמד בן ח'ליפה, אכן היווה, כפי שאמר ע'אנושי, גורם חשוב בליבוי היצרים בכל המדינות שבהם הופל השלטון: בתוניסיה, במצרים ובלוב. כיום ממשיך הערוץ להסית נגד אסד. השיייח' קרדאווי, המתגורר בדוחא מאז 1954, פירסם פיסקי הלכה נגד סוריה וקרא להדחתו של אסד אחרי שהתברר כי האחים המוסלמים הסורים הם גורם מרכזי בהתנגדות למשטרו. קטאר: יתרון עבור ארה"ב והמערב או גייס חמישי? קטאר הפכה למעין ציר מרכזי של מדינות ערב. במידה מסויימת היא החליפה את מצרים – היא מארחת בדוחא בירתה כנסים בין-ערבים ובינלאומיים רבים ומתווכת בין מדינות ערב בסכסוכים הפנימיים, כגון בין ממשלת סודאן לבין ארגוני המורדים בדרפור, בין פתח לחמאס ועוד. אוכלוסיתה מונה כ-1.3 מיליון אנשים, אך רק כ-300,000 הם אזרחי המדינה. השאר, המהווים למעשה את רוב תושבי קטאר, הינם פועלים זרים, בעיקר ממדינות אסיה, שבאו למטרות עבודה ואשר חיים בתנאי עבדות. לקטאר אין לא היסטוריה ולא דמוגרפיה מרשימות. אין לה צבא או מורשת תרבותית כלשהי, אך שליטה חמד בן חליפה ידע באמצעות כספו וערוץ 'אלג'זירה' שהקים לרכוש מעמד על. יתר על כן, קטאר רוכשת גם חברות סחר ומוסדות שונים ברחבי העולם. בצרפת, שם ביצעה קטאר רכישות רבות, נשמעים לאחרונה בתקשורת קולות הקוראים לעצור את קטאר ה"כובשת את צרפת". יש לזכור כי קטאר נתונה להשפעת האחים המוסלמים שהגיעו לשם במחצית שנות החמישים, בבורחם מפני שירותי הביטחון של גמאל עבד אל נאצר שפירק את תנועתם. האחים הקימו בקטאר, שהייתה אז אמירות בדואית קטנה וחסרת חשיבות, את משרדי הדת והחינוך ופיתחו מערכת חינוך אסלאמית קיצונית. גם בערוץ 'אלג'זירה' יש לאחים נוכחות חשובה. המנכ"ל הקודם של הערוץ, ודאח חנפר, היה אח מוסלמי. פעילותה של קטאר, המבוססת על ממון רב ואידיאולוגיה אסלאמית קיצונית, מדאיגה את מדינות ערב, אך במצבן הנוכחי הן חסרות אונים בהתמודדות עם הבעיה. מאידך, נצחון האחים המוסלמים בבחירות במצרים, בתוניסיה, ובמרוקו וחשיבותם הגוברת בשאר מדינות ערב, מאפשרים לקטאר להמשיך ולהגביר את פעילותה. לקטאר יחסים טובים עם ארה"ב המחזיקה בשטחה שלושה בסיסים צבאיים. היא גם שומרת על קשר עם אלקעידה ומפרסמת באלג'זירה את הקלטות מנהיגיה. היא אפילו הקימה יחסים קורקטים עם איראן והרמטכ"ל שלה ביקר בטהראן בשנה שעברה. השאלה – האם קטאר הינה יתרון עבור ארה"ב והמערב, או שמא היא גייס חמישי המקדם את האסלאם הקיצוני – טרם הוכרעה. בינתיים, יכולותיה הכספיות הן אשר קובעות. צפון אפריקה: חזית של האחים המוסלמים מתבססת באיזור עליית האחים המוסלמים לשלטון במצרים, תוניסיה ומרוקו משנה את המצב גם בצפון אפריקה. הולכת ומוקמת באזור חזית של האחים המוסלמים. בבחירות לפרלמנט של לוב האמורות להתקיים ביוני, צפוי כי האחים המוסלמים יזכו לפחות ברוב יחסי. גם בבחירות באלג'יריה הצפויות להיערך באפריל, משתקף כי המפלגות האסלאמיות יזכו בנתח חשוב בפרלמנט. כבר בשלב זה מדובר על החייאת איחוד מדינות המגרב, שהוקם ב-1989 ופעילותו הושעתה בשל מריבות בין מדינות האזור. מרוקו מסוכסכת עם אלג'יריה על רקע תמיכתה של האחרונה ב"פוליסריו", החזית לשחרור סהרה המערבית, שמרוקו רואה בה חלק משטחה. קדאפי זלזל במדינות צפון אפריקה וכיוון את מאמציו לאפריקה השחורה. עכשיו מדינות אלה חשות שהאסלאם מאחד אותן מחדש. נשיא תוניסיה, מנסף אלמרזוקי, שביקר לפני שבוע באלג'יריה, קרא לחידוש פעילות האיחוד וזכה להד חיובי. עם זאת, לא ברור מה יגבר – הסולידריות האסלאמית או האינטרסים הפוליטיים והכלכליים. חזית אסלאמית בצפון אפריקה עשויה גם להוות איום על צרפת ויתר מדינות דרום אירופה. ניתן להניח כי חזית שכזו, אם אכן תתקיים, תוכל לדרוש רביזיה במערכת ההסכמים שבין מדינות אלה למדינות אירופה. במיוחד מדובר על הספקת נפט מלוב, גז מאלג'יריה ועוד, כמו גם תנאי החיים של המיעוטים המוסלמים באירופה ומעבר פליטים מאפריקה ליבשת הותיקה. המזרח התיכון כיום: הכוחות האסלאמיים הפכו לדומיננטיים המזרח התיכון המוכר, שנשלט בעיקרו על ידי משטרים דיקטאטורים חילוניים למחצה ושהיה מחולק בין אזורי השפעה של ארה"ב ואיראן, נפח את נשמתו והלך בדרך כל חי. הבריתות הישנות כבר קרסו. אמנם המפה החדשה של המזרח התיכון עדיין איננה ידועה – יש גם להמתין לנפילתו של אסד ולתוצאותיה – אך הכוחות האסלאמיים הם הדומיננטים ויהיו כאלה בשנים הבאות. על המערב יהיה להתמודד עם מצב חדש לחלוטין שכנראה יתאפיין בקיצונית יותר גדולה, אם כי יתרונו בטכנולוגיה והשקעות, להם זקוק מאוד העולם הערבי, עשוי להקהות את העימות שעלול להתפתח. הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה |
| הוספת תגובה | קישור ישיר לרשומה |
