שני אירועי טרור חריגים זעזעו את המזרח התיכון לאחרונה. לשניהם יהיו השלכות רחבות היקף בתחומים רבים, בכללם הבעיה הפלסטינית. אי שם בסוריה או עיראק אירגון הטרור דאעש הוציא להורג שני יפנים תמימים ובסיני ביצע אירגון אנסאר בית אל מקדס פיגוע רחב היקף נגד הצבא המצרי בסיני.
אשר לאירוע הראשון, הרי שפעולותיו של דאעש וההוצאות להורג המחרידות שהוא מבצע, מעלים לתודעה העולמית את תופעת עסקאות חילופי שבויים. תופעה זו מהווה יסוד מרכזי בנרטיב ההרואי הפלסטיני, וכעת מחלחלת ההבנה שמדובר בסכנה עולמית.
אשר להתקפה בסיני, הרי שלה יש משמעות ישירה. מצרים, בצדק, מאשימה את חמאס בהתקפה ואף הכריזה עליו כאירגון טרור. זה אינו דבר של מה בכך. הדבר עלול להוביל לניתוק סופי של מצרים מן הבעיה הפלסטינית – הן מעזה והן מרמאללה. המשמעות היא שכעת, ייאלץ אבו מאזן לבחור בין שתי חלופות גרועות מבחינתו: האם להמשיך בפארסה של ממשלת האחדות עם אירגון טרור המסכן את הבטחון הלאומי של מצרים, או להתנתק מחמאס ו"למשוך את השטיח" מתחת לדרישתו למדינה פלסטינית, שהרי ללא עזה, אין לאבו מאזן מדינה.
ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.
הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.