למרות שנדמה שהסערה התקשורתית סביב דו"ח גולדסטון דעכה, תהיה זאת טעות לחשוב שהנושא ירד מהפרק. ב-5 בנובמבר, 2009, העבירה עצרת האו"ם הכללית החלטה התומכת בדו"ח ברוב של 114 תומכים מול 18 מתנגדים (ו-44 נמנעים). ההחלטה קראה לישראל ולפלסטינים לנהל חקירות עצמאיות למבצע עופרת יצוקה בתוך שלושה חודשים. בסוף ההחלטה נוספה דרישה שמזכ"ל האו"ם ידווח לעצרת הכללית כיצד יושמה ההחלטה ובאיזה אמצעים נוספים עליו לנקוט. משמעות הדברים היא שב-5 לפברואר, 2010 דו"ח גולדסטון ישוב לכותרות.
מאחורי הקלעים הולכת ומתבהרת ההבנה כי הבעיה איננה של ישראל בלבד. אין ספק ששמונה עשרה המדינות שהצביעו נגד דו"ח גולדסטון הפגינו בכך את ידידותן עם ישראל. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שלרוב של אחת עשרה מדינות ובהן אוסטרליה, קנדה, גרמניה, איטליה וארה"ב יש כוחות צבא הפרוסים בשעה זו באפגניסטאן ובאזורי סכסוך אחרים ברחבי העולם. עוד בספטמבר התרחש באפגניסטאן האירוע שזכה לפרסום, בו הצבא הגרמני ביקש סיוע אווירי מחיל האוויר האמריקאי במתקפה אווירית נגד שתי מיכליות שנתפסו על ידי הטאליבן, תקיפה שתוצאותיה היו 142 הרוגים ובהם 40 אזרחים.
בשנה שחלפה, הוטחה ביקורת נגד ארה"ב בנוגע לפעולותיה בפקיסטאן, שם היא עושה שימוש במל"טים כדוגמת ה"פרדטור" לחיסול אנשי אלקעאדה ובני בריתם הפקיסטאנים. אובמה הגביר את השימוש במל"טים בפקיסטאן תוך שהוא מאשר, בתשעת החודשים הראשונים לכהונתו, כמות תקיפות השווה לזו שאישר הנשיא בוש בכל שלוש השנים האחרונות לכהונתו. על פי הערכות מקובלות, מאז 2006 נהרגו כ-700 אזרחים כתוצאה מתקיפות של מל"טים אמריקנים. התקשורת הפקיסטאנית דיווחה כי 687 מההרוגים היו אזרחים. דייויד קינקולן, המומחה האוסטרלי ללוחמה נגד טרור שעבד עבור מפקד הכוחות האמריקאיים בעיראק, הגנרל דייויד פטראוס, מקבל את ההערכות הפקיסטאניות ומסכם שנכון לסוף אוקטובר 2009, שלוש שנים של תקיפות מל"טים הובילו למותם של 700 אזרחים ו-14 מנהיגי טרור. במילים אחרות, לטענתו תקיפות המל"טים האמריקאיות מחסלות 98% אזרחים ורק 2% מנהיגי טרור. הערכות אמריקאיות אחרות חולקות על קביעה זו וטוענות כי כשליש מההרוגים הפקיסטאניים היו לוחמים בעוד שני שלישים היו אזרחים.
הטענה המרכזית של גולדסטון נגד ישראל איננה מתבססת אך ורק על היחס בין מספר האזרחים ההרוגים ביחס למספר המחבלים במהלך מבצע "עופרת יצוקה". הדו"ח מצטט מקורות ישראליים ופלסטיניים לגבי מספר האבידות בצד הפלסטיני כולל מידע של צה"ל המראה כי בין 60 ל-75 אחוז מהנפגעים הפלסטיניים היו לוחמים. האשמה החמורה במיוחד שמטיח גולדסטון בישראל היא שצה"ל הרג במכוון אזרחים פלסטיניים והרס בכוונה תחילה את התשתיות האזרחיות.
כדי להוכיח שישראל תקפה בכוונה תחילה מטרות אזרחיות הוא מנתח 11 מקרים בהם לטענתו נהרגו אזרחים פלסטיניים, למרות שלא התנהלו באזור קרבות היכולים להסביר את הפגיעה כנזק סביבתי לחפים מפשע המהווה תוצאה מצערת אך שכיחה במלחמות.
גולדסטון מבסס את הטענה לפיה לא היו קרבות באזורים אלו בעיקר על עדויותיהם של פלסטינים מרצועת עזה. זאת למרות שבפסקה 440 בתחילת הדו"ח הוא מציין ש:"…המרואיינים נראו כמי שמהססים לדבר על נוכחות או פעילות עוינת מצד קבוצות פלסטיניות חמושות". הדו"ח מעריך שהסיבה להיסוס של העדים היא "חשש מפני פעולות נקמה". כיצד, אם כן, הגיע דו"ח גולדסטון למסקנה לפיה לא התנהלה לחימה מתוך אותם אזורים ברצועת עזה בהם לכאורה נהרגו אזרחים, אם אלו שהעידו, חששו להודות שהחמאס או הג'יהאד האסלאמי לחמו נגד צה"ל? למעשה, אתרי האינטרנט בערבית של החמאס והג'יהאד האסלאמי, שגולדסטון ואנשיו לא טרחו לקרוא, סותרים את העדויות שנאספו בתוך הרצועה, מכיוון שהם מתארים קרבות בין פלסטינים וצה"ל באותם אזורים בדיוק.
למרות ההבדלים בין האשמות גולדסטון כלפי ישראל לבין התסבוכת של צבאות המערב באפגניסטאן, כל צבאות המערב חשופים לאותן יוזמות משפטיות. דו"ח גולדסטון משבח פעולות משפטיות במערב, שמתבססות על "סמכות שיפוט אוניברסלית", שמלכתחילה התפתחה במטרה לעצור את אלו שעסקו בפשעים נגד האנושות, כמו רצח עם, ולאחר מכן הורחבה לכלול קצינים שנחשדו בפשעי מלחמה. דו"ח גולדסטון ממליץ בצורה מפורשת על שימוש בסמכות השיפוט האוניברסלית נגד ישראל -ולא נגד החמאס. הדו"ח מציין תביעות נגד ישראל שהוגשו לבתי משפט בספרד, נורווגיה, הולנד ודרום אפריקה. אלו שפעלו להוצאת צווי מעצר בבתי משפט באירופה בעבר לא היו מהפרקליטויות של ממשלות אירופאיות, אלא מארגונים לא-ממשלתיים הקשורים לשמאל הקיצוני או לארגונים אסלאמיים מיליטנטיים. לדוגמא, ניתן לראות את ארגון אל-תוות'יק, הזרוע המשפטית של החמאס, שהזינה את גולדסטון בנתונים מגמתיים ושפעלה באמצעות בתי המשפט הבריטיים לעצור את שרת החוץ לשעבר ציפי לבני. ארגונים אלו מנצלים לרעה את מערכת המשפט באירופה על מנת לנהל מלחמה פוליטית נגד ישראל ויריבים אחרים.
בחודש שעבר דווח שעורכי דין עיראקיים אוספים עדויות על מנת להגיש תביעות משפטיות נגד חיילים בריטיים שלחמו בעיר בצרה. לא תהיה זו הפתעה אם עורכי דין פקיסטאניים בלונדון הנתמכים על ידי הטאליבן יגישו תביעות נגד קצינים אמריקניים בשל ההסלמה בתקיפות המל"טים בפקיסטאן. מבחינה זו, דו"ח גולדסטון איננו הבעיה של ישראל בלבד והיא איננה בודדה במערכה. בפברואר הקרוב יעקבו מדינות רבות אחר ההתפתחויות של דו"ח גולדסטון באו"ם, שכן יש לו השלכות על כל מדינה שלה חיילים המוצבים באזורי לחימה מורכבים מחוץ לגבולותיה.
