מצרים אינה מצליחה להיחלץ מהמצב המשברי אליו נקלעה אחרי הדחתו של מבארק בפברואר 2011. להפך, הבעיות מתרבות ומסתבכות והנשיא עבד אלפתאח אלסיסי עומד מול דילמות לא פשוטות. הפיגועים של דעא"ש בשתי כנסיות בלב ליבה של מצרים בשבוע האחרון חשפו את אוזלת ידם של המודיעין וכוחות הביטחון לדכא את הטרור האסלאמי. במישור האסטרטגי היחסים הקרובים שהקימה מצרים עם רוסיה מקשים על חידוש שיתוף הפעולה עם ארה"ב וסעודיה שהיו בנות בריתה העיקריות. הרפורמות הפיננסיות שביצע סיסי אומנם עצרו את הידרדרות הכלכלה, אך הדרך לייצובה עדין מלאה בחתחתים. גם מאבקו של סיסי באל אזהר לשינוי השיח הקיצוני באסלאם אינו מתקדם בינתיים.
פגישתו של סיסי עם טראמפ לפני מספר ימים הייתה אמורה לחנוך תקופה חדשה ביחסי שתי המדינות לאחר המתיחות ששררה ביניהן בתקופתו של אובמה. טראמפ קיבל את סיסי בחמימות מופגנת והבטיח לסייע למצרים בלוחמה בטרור האסלאמי ובקידום הכלכלה המצרית שהם הנושאים הבוערים העומדים בפני נשיא מצרים. אלא שבמהלך תקופת אובמה חלו מספר התפתחויות פוליטיות וצבאיות המקשות על שני הצדדים לחזור לשת"פ צמוד כפי שהיה בעבר. הם יצטרכו למצוא דרך לסלק את המכשולים שנוצרו וזה לא יהיה קל. בעקבות התרחקותו של אובמה מסיסי והעברת תמיכתו לאחים המוסלמים, שסיסי הדיח מן השלטון, הוא פנה לרוסיה וביקש להישען עליה מבחינה צבאית ופוליטית. רוסיה ניצלה את המצב לחדש את שיתוף הפעולה עם מצרים אשר דעך ופסק אחרי מלחמת יום הכיפורים וחתימת הסכם השלום עם ישראל. שיתוף הפעולה הרוסי מצרי כיום משתרע על תחומים חשובים ביותר כגון מימון רוסי לבנית כור אטומי לייצור חשמל, הספקת נשק מתקדם וקיום אימוני צבא משותפים במקומם של אלה עם ארה"ב שאובמה ביטל. התמורה הקטנה שסיסי יכול היה לתת הייתה סיוע לרוסיה לקידום התבססותה המחודשת באזור. אכן סיסי אימץ את עמדותיה של רוסיה לגבי סוריה שאין לדרוש את הדחתו של אסד ואף התעלם מן ההתערבות האיראנית בסוריה וחתרנותה בעיראק, בתימן, ולבנון ונמנע מלגנותה. מצרים גם אינה משתתפת פעילה בקואליציה האמריקאית נגד דעא"ש ולא בקאוליציה של ערב הסעודית נגד המרד בתימן. מצרים אף הצביעה במועצת הביטחון באוקטובר שעבר בעד הצעת החלטה רוסית בעניין סוריה שהייתה מנוגדת לעמדות מדינות ערב והמערב.
על רקע זה נוצר קרע חמור בין מצרים לערב הסעודית שהעניקה לה בעבר הלא רחוק מענקים והלוואות בסך כולל של כ- 20 מיליארד דולר לתמיכה בכלכלתה.
הקשר המצרי-רוסי
מצרים קשורה עכשיו בעבותות לרוסיה ואף סייעה לה לחדור ללוב ולהקים קשר עם גנרל חפתר מפקד הצבא הלובי שמונה ע"י הפרלמנט הלגיטימי הלובי שקבע את מושבו בטוברוק ומשתף פעולה עם מצרים להגנה על הגבול המשותף. הדילמה של סיסי היא כיצד לחדש את שיתוף הפעולה עם ארה"ב מבלי לפגוע ביחסיו עם רוסיה המכסים תחומים רבים וחשובים כנאמר לעיל.
ארה"ב עדין מעניקה למצרים סיוע צבאי שנתי בסך 1.3 מיליארד דולר אחרי שאובמה בשלהי כהונתו הסכים לחדשו. מצרים גם זקוקה מאד להשקעות מסיביות מארה"ב אשר יכולים לתרום רבות לצמיחת הכלכלה ולהביא עימן טכנולוגיות מודרניות שכה חסרות לה. סביר שטראמפ, גם הוא, מודע לקשרים העמוקים שהוקמו בין רוסיה למצרים וכי לא ניתן לפרום אותם בקלות.
בפיסגה הערבית שנערכה בסוף מרץ בירדן נועדו סיסי וסלמן מלך סעודיה במטרה למצוא מסלול של פיוס. סיסי הזמין את סלמן למצרים וצריך להמתין לראות כיצד יתפתחו הדברים. בשלב ראשון סעודיה חידשה את משלוחי הנפט שהבטיחה בזמנו למצרים ושהשעתה על רקע חילוקי הדעות ביניהם. יש עם זאת בעיות נוספות לדיון כמו תמיכת סעודיה במיליציות של אירגוני האחים המוסלמים בסוריה, בתימן ובלוב ולאחרונה הידוק הקשרים בין סעודיה לטורקיה שהשעתה את קשריה עם מצרים על רקע תמיכתה באחים המוסלמים. שתי מדינות אלה ערכו בימים האחרונים אימונים משותפים של צבאותיהם שכנראה לא היו לרוחה של מצרים. סעודיה גם פיתחה קשרים עם אתיופיה למרות הסכסוך של מדינה זו עם מצרים על רקע בניית סכר על הנילוס הכחול העלול לפגוע קשות בהספקת המים למצרים ש-90% מהם מקורם בנילוס. שוב, מצרים נמצאות מול דילמות לא פשוטות: כיצד ניתן לפתור את סבך הבעיות שהיא נתונה בהן מבלי שתינזק והאם היא תוכל לשנות כיוון ולהתיישר על עמדותיו של טראמפ לגבי סוריה ואיראן וגם להתחבר מחדש לערב הסעודית?
בעיה מורכבת נוספת היא מלחמתה של מצרים בטרור האסלאמי בצפון סיני המכה מפעם לפעם גם במצרים גופא כפי שארע בשבוע שעבר כאשר טרוריסטים של דעא"ש סיני הצליחו לבצע פיגועים גדולים בשתי כנסיות בטנטה ובאלכסנדריה שהותירו אחריהם עשרות הרוגים ופצועים. הבעיה העומדת בפני סיסי היא כפולה. עליו להרחיב וליעל את המערך המודיעיני שכנראה עוד לא שוקם מאז הדחת מובארק וגם לשנות את הדוקטרינה הסובייטית שעדין תקפה בצבא המצרי שעיקרה ניהול מלחמה קונבנציונלית באמצעות כוחות רבים וכלי נשק כבדים כדי להכריע את המערכה ולכבוש את שטחו של האוייב. אלא שזו אינה תשובה הולמת לקבוצות קטנות של טרוריסטים המסתתרים במערות בהרים ובמדבריות ויוצאים לפעולות מדויקות של הנחת מטעני צד לכלי רכב של כוחות הצבא הרבים הנעים בשטח והזקוקים להספקת מזון ותחמושת בכמויות גדולות. הם גם חודרים לתוך הערים בצפון סיני, פוגעים בכוחות הביטחון ואף מציבים מחסומי בדיקה. אם ארה"ב אכן תרצה לסייע בעניין זה היא תצטרך לקבל את הסכמת סיסי ומפקדי הצבא הבכירים לשינוי באסטרטגיית המאבק ולהתחיל באימונים משותפים עם כוחות העילית האמריקאים. כאן שוב חוזרת השאלה כיצד יגיבו הרוסים.
כאשר סיסי נבחר כנשיא בשנת 2014 הבעיה המרכזית לטיפול הייתה חידוש הצמיחה הכלכלית שבשנים האחרונות של מבארק הגיעה לכ- 5% לשנה ושפסקה כמעט לחלוטין בתקופת שלטונם של הוועדה הצבאית העליונה ושל הנשיא מוחמד מורסי. עבד אל פתאח אל סיסי הבטיח לאזרחי מצרים עוד במערכת הבחירות שלו כי יתרכז בנושא הכלכלי, יפעל לקידום רפורמות יסודיות וכי תוך שנתיים עד שלוש הם יחושו בשינוי חיובי. אלא שבמקביל חלו מספר התפתחויות חמורות שהקשו על סיסי לעמוד בהבטחותיו. האחים המוסלמים לא קיבלו את הדחתם מן השלטון ופתחו במרי אזרחי כולל פיגועים במטרות של תשתיות בקהיר ובמחוזות שעדין נמשך, אם כי צומצם רבות. באותה עת התגבר הטרור האסלאמי האלים של דעא"ש בצפון סיני שמצא דרכים להברחת נשק איכותי מלוב וגם הקים שיתוף פעולה עם חמאס בעזה. הארגון הצליח אף להפיל מטוס של תיירים רוסים שיצא משרם אלשייח – מה שפגע אנושות בתיירות הבינלאומית למצרים והוריד את ההכנסות מענף זה מ-12 מיליארד דולר ב-2010 לפחות מחמישה מיליארד דולר.
המאבק בטרור גובה מחיר – ולא רק בנפש
המאבק הבלתי מוצלח בטרור והצטמקות התיירות פגעו במאמציו של סיסי לקידום הצמיחה. בתחילת כהונתו הוא החליט על אסטרטגיה של הקמת מגה פרויקטים כגון חפירת תעלה נוספת מקבילה לתעלת סואץ כדי להגדיל את כמות האניות העוברות ביום, בניית בירה נוספת מזרחית לקהיר להקלת העומס עליה, טיוב של מיליון וחצי פדאן של אדמות בור לחקלאות, מתן רישיונות לחברות הגדולות לחיפוש גז ונפט, סלילת אלפי ק"מ של כבישים, טיהור ממגורות התבואה שם נשחת כל שנה כשליש ממאגר הקמח של המדינה ועוד. זאת מתוך כוונה שעד שהתשתיות החדשות יישאו פרי ויגבירו את הצמיחה תסתמך מצרים על מקורותיה המסורתיים כגון הכנסות מייצוא גז, דמי מעבר בתעלת סואץ ,העברות מטבע זר של שני מיליון המצרים העובדים בחו"ל ובעיקר מתיירות. לאכזבתו כל המקורות האלה התדלדלו לא רק בגלל הטרור אלא גם בגלל המשבר הכלכלי העולמי. אומנם חיפושי הגז הניבו תוצאות חיוביות ונמצאו מאגרי גז ענקיים מול חופי מצרים, אך עד לפיתוחם יעברו עוד מספר שנים.
סעודיה והאמירויות שראו במצרים בעלת ברית חשובה במאבקם נגד איראן והטרור של דעא"ש תמכו בה והעבירו לה מיליארדי דולרים במענקים, הלוואות או הפקדות בבנקים לתקופה ארוכה כדי לסייע בייצוב הלירה המצרית ומשיכת השקעות מחו"ל. אולם מצרים נזקקה לרפורמות מבניות בכלכלתה וסיסי נאלץ לפנות לקרן המטבע הבינלאומי לבקש הלוואה. קרן המטבע הסכימה למתן הלוואה של 12 מיליארד דולר בריבית נמוכה בתנאי שסיסי יבצע מספר רפורמות כגון ביטול סובסידיות, ניוד הלירה והטלת מע"ם. סיסי הבין כי אינו יכול להתעלם מביצוע רפורמות אלה פן תקרוס הכלכלה ועשה כנדרש – מה שהביא לעליית מחירים גדולה ובאופן טבעי להתמרמרות השכבות העניות המהוות עדין רוב במצרים. התקשורת העולמית כדרכה הזהירה מפני הפגנות והיווצרות תוהו ובוהו, אבל למרות הקשיים הבינו המצרים כי אין דרך אחרת לשינוי יסודי של הכלכלה. אומנם אחוזי התמיכה בסיסי ירדו מ- 90% ל-70% אבל היציבות הפוליטית נשמרה. כיום יש כבר סימנים מעודדים. ב-2016 צמחה הכלכלה ב- 4.3%. השנה צפויה צמיחה של למעלה מ- 5%. הייצוא עלה ונראה שהלירה מתייצבת מול הדולר והשקעות זרות מתחילות לזרום למדינה. גב' כריסטיאן לגרד יו"רית קרן המטבע אמרה לפני מספר שבועות כי חזרתה של מצרים ליציבות כלכלית נראית כבר באופק. אומנם בינתיים גדל החוב החיצוני שלה ביחס לתמ"ג וגם הורע מאד החוב הפנימי העולה למצרים בתשלומי ריבית של מיליארדי דולרים. הדרך לצמיחה ברת קיימא עדין מלאה בחתחתים, אך לפחות בוצע הניתוח הקשה ממנו חששו המצרים. על סיסי מוטל להמשיך ולבסס את התהליכים שבהם התחיל ושהעמידו את הכלכלה על בסיס הרבה יותר איתן מאשר בעבר.
עם זאת ללא שיפור מוחשי של המצב הביטחוני ע"י דיכוי הטרור האסלאמי לא תיתכן השגת היציבות הכלכלית שאליה שואף סיסי. בעקבות הפיגועים בכנסיות הכריז סיסי פעם נוספת על מצב חרום והקים מועצה עליונה לטיפול בטרור. נראה עם זאת כי הוא יצטרך לבצע שינוים יסודיים בשיטות הפעולה של הצבא ושל שרותי המודיעין כדי להתאימם למלחמת גרילה. את זאת הוא יוכל לעשות רק בשיתוף עם ארה"ב מה שעלול לעלות לו בפגיעה ביחסיו עם רוסיה, אבל נראה שיהיה עליו לשלם מחיר זה.
