הדו"ח הטועה והמטעה של "שוברים שתיקה"

* הארגון הישראלי "שוברים שתיקה" פרסם בדצמבר 2020 מחקר ביקורתי ביותר על פרויקטים של תשתיות התחבורה של ישראל בגדה המערבית. עם זאת, המחקר מתעלם מההוראות הרלוונטיות בהסכמי אוסלו שנחתמו על ידי אש"ף וישראל והוא נועד לעשות דה-לגיטימציה לנוכחות ישראל בשטחים ולערער על התהליך מוסכם של משא ומתן.

* קיימת זיקה הדוקה בין "שוברים שתיקה" לבין אותם ארגונים בינלאומיים ולאומיים וכן מדינות האיחוד האירופי התומכות בקו פוליטי עוין לישראל המממנים ותומכים ב-"שוברים שתיקה".

* המחקר מניח בטעות שהשטחים הם שטחים פלסטיניים. לעומת זאת, כניסתה של ישראל לשטחים ב-1967, לאחר שהותקפה על ידי שכנותיה, ושליטתה וניהולה של השטחים, הם בהתאם להוראות הרלוונטיות של הדין הבינלאומי.

* כיבוש שטחים במהלך סכסוך מזויין אינו בלתי חוקי. זהו מצב משפטי מקובל ומוכר. ישראל התחייבה ב-1967 לקיים את הנורמות ההומניטריות והמשפטיות הבינלאומיות עד ליישוב הסכסוך בדרכי מו"מ. הממשל הישראלי נמצא תחת פיקוח שיפוטי קפדני של בית המשפט העליון.

* לא קיימת כל קביעה בינלאומית מחייבת שהשטחים הם שייכים לפלסטינים. כמו כן, על פי הסכם הביניים בין ישראל לפלסטינים מ-1995, מעמדן המשפטי והמדיני הקבוע של השטחים חייב להיקבע רק על ידי משא ומתן.

* הדין הבינלאומי מתיר ניצול לגיטימי על ידי הגורם המנהל את השטח, של קרקעות ורכוש שאינם בבעלות פרטית, עד להסדרת מעמד הקבע של המחלוקת. הסכמי אוסלו מאפשרים לשני הצדדים לבצע פעולות תכנון ובנייה באזורים שבסמכותם, ולכן אין כל מגבלה על בניית תשתיות תחבורה וכבישים בשטחים.

מבוא

הארגון הישראלי "שוברים שתיקה" פרסם בדצמבר 2020 מחקר תחת הכותרת "דרכים לסיפוח: תשתית פיתוח התחבורה והכבישים על ידי ישראל בגדה המערבית".

מחקר זה מותח ביקורת חריפה על פרויקטים של תשתית התחבורה של ישראל באזורי יהודה ושומרון, אשר, כמו כל תשתית תחבורתית בכל מקום, המורכבת מכבישים, צמתים ונתיבי אספקה, ומיועדת, לחיבור מרכזי אוכלוסייה במטרה להבטיח תחבורה ותקשורת יעילות בכל האזור.

עם זאת, התוכן והנימה של המחקר של "שוברים שתיקה" רואה בכל הפרויקטים התחבורתיים, ולמעשה כל דבר המתבצע על ידי הממשל ישראלי באותם חלקים בשטחים שבשליטתה על פי הסכמי אוסלו, מתוך נקודת מבט פוליטית צרה, הרואה כל פעילות פיתוח והשקעה,  מתוך נקודת השקפה צרה  של "המשך העמקת אחיזתה של ישראל בשטחים על ידי פרבור (SUBURBANIZATION)  של היישובים הישראליים ופיצול השטח הפלסטיני" .

בעוד שברור כי תשתית התחבורה בכל חברה מודרנית משמשת כאמצעי בסיסי, הגיוני ואפילו חיוני לחיבור אנשים, מודרניזציה של החברה ואבטחת נתיבי אספקה יעילים, מחקר זה בוחר להציג את כל פרויקטים המיועדים לפיתוח התשתיות באזורי יהודה ושומרון, כאמצעי לקידום תכניות לסיפוח דה פקטו.

ארגון "שוברים שתיקה" ידוע כארגון ישראלי לא-ממשלתי השנוי במחלוקת ומעורר מחלוקת, שהוקם ב- 2004   ומורכב למיוצאי צבא. מטרתו, בהתאם תכתוב באתר האינטרנט שלו, היא "להביא קץ לכיבוש על ידי חשיפת הפגיעות לכאורה על ידי חיילים ישראלים, וזאת במטרה להגביר את המודעות הציבורית ולהעניק לציבור הישראלי גישה למציאות הקיימת במרחק דקות ספורות מבתיהם, אך המוצגת בתקשורת רק לעתים נדירות."

הרחבת תחום הפעילות המקורי של הארגון מעבר למטרותיו הבסיסיות בנוגע לפעולות של חיילי צה"ל, לעבר תחום רחב יותר של פרויקטים ממשלתיים של תשתיות תחבורה, אולי מעידה על הקשר הטבוע והמובנה בין "שוברים שתיקה " לבין הארגונים השונים הקשורים לקמפיין ה-BDS האנטי-ישראלי (חרם, התנתקות וסנקציות) הממומנים ונתמכים על ידי אותן מדינות וארגונים זרים הפעילים בניסיון לערער את מעמדה של ישראל בשטחים. ^[3]

 תפיסה מטעה, מוטה וחד צדדי של התנחלויות

הנחת היסוד הפגומה של המחקר, בניגוד למצב המשפטי והפוליטי הממשי על פי הסכמי אוסלו, היא שמאחר שהם רואים בשטחים "שטחים פלסטיניים כבושים", כל ההתנחלויות הישראליות נחשבות על ידם לבלתי חוקיות ונועדות לשמש כאמצעי להתבצר ולהעמיק את אחיזתה של ישראל ובמטרה להתקדם לקראת סיפוח השטח.

באותה מידה, כל תשתיות הכבישים והתחבורה המחברות בין יישובים, כפרים והתנחלויות ישראליים זה לזה לבין מרכזי האוכלוסייה המרכזיים בישראל נחשבות על ידם לבלתי חוקיות באותה מידה, היות שהן נועדו אך ורק לקדם את יעדי סיפוח.

בעוד התיאורים של פרויקטים של  התשתיות והכבישים המופיעים בנספח למחקר, נראים מדויקים מבחינה טכנית, כל קורא מזדמן של המחקר ונימתו יבין במהירות את האופי הפוליטי הקיצוני שלו. ניתן לראות נקודה זו מהשימוש במינוח החוזר ונשנה בו משתמשים המחברים. המחקר מתעקש להציג את התשתית התחבורתית תוך שימוש בביטויים טעונים כאילו נלקחו מחוברות התעמולה והנרטיב הקיצוניים ביותר של התעמולה הפלסטינית, כמו גם מהחלטות מועצת האיחוד האירופי או מקמפיין החרם, ההתנתקות והסנקציות. (BDS)

מינוח כזה מורכב, כמעט אך ורק, מאוסף של ביטויים פוליטיים נדושים, הצפויים והמכוונים פוליטית:

• "אוכלוסיית ההתנחלויות"
• "הרחבת ההתנחלויות"
• "צמיחת ההתנחלויות"
• "תשתית ההתנחלויות"
• "מפעל ההתנחלות"
• "הנהגת מתנחלים"
• "מנהיגי מתנחלים"
• "גושי התנחלויות"
• "תנועת מתנחלים"
• "מועצות אזוריות של ההתנחלויות"
• "מועצה אזורית מתנחלי שומרון"
• "מועצת מתנחלי יש"ע"

שימוש בטרמינולוגיה מניפולטיבית ומוגזמת זו, שיש בה גם אינדוקטרינציה ומשחקי מילים, מנסה למעשה ליצור טרמינולוגיה שקרית ומזלזלת של ביטוי שפה המתייחסת להתנחלויות הישראליות.

השימוש בסגנון בביטוים אלו בקושי מסווה את חולשתו של כל טיעון אמיתי ומהותי ומפגין העדר מוחלט בהבנת ההיבטים המשפטיים הבינלאומיים הכרוכים בניהול שטחים לאחר סכסוך מזויין, כמו גם בהבנת הסעיפים הרלוונטיים בהסכמים בין אש"ף לישראל בנוגע להתיישבות, כנושא מוסכם בין שני הצדדים.

למרבה הצער, מחקר זה אומץ לאחרונה ושוחזר על ידי כתבי-עת מכובדים כגון " לה-מונד " הצרפתי במאמר שפרסם הכתב של העיתון בירושלים לואי אימברט ב-7 בדצמבר 2020 תחת הכותרת "בגדה המערבית, קולוניזציה באמצאות כבישים"^[4].

בעקבות הפרסום ב"לה-מונד" פרסם עיתון "הארץ" מאמר ב-11 בדצמבר 2020, שנכתב על ידי כתבת הגדה המערבית, הגר שיזף, ובעצם משחזר את התוכן של המחקר, עם הכותרת הפוליטית הטיפוסית והקיצונית המשקפת את הגישה הפוליטית האופיינית של מערכת "הארץ": "דרכים לסיפוח: לרוחבה של הגדה המערבית ,ישראל כופת עתיד מזהיר למתנחלים היהודים" ^{" [5]}

ברור כי מחקר רדוד זה של "שוברים שתיקה",  כמו גם עצם פרסומו והפצתו כאמצעי לדה-לגיטימציה של הנוכחות הישראלית בשטחים ולערעור תהליך משא ומתן מוסכם, אינם יכולים להיראות מבלי לראות את אותם ארגונים בינלאומיים ולאומיים לא-ממשלתיים, ומדינות חברות באיחוד האירופי ובמקומות אחרים, לרבות ארגונים ישראליים מסוימים, התומכים בקו פוליטי זהה ועוין לישראל, התומכים בגלוי, כספית ופוליטית, בארגון "שוברים שתיקה".

כמפורט בדף האינטרנט של הארגון, המחקר, כמו גם פעילות הארגון,  ממומנים על ידי הגופים הבאים:^[6]

• The Spanish Agency for International Development Cooperation (AECID) (ספרד),
• Bertha Foundation (ארה"ב),
• Broederlijk Delen (הולנד),
• Catholic Committee against Hunger and for Development CCFD – Terre Solidaire (צרפת),
• Dan Church Aid (דניה),
• Die Schwelle, Foundation for Middle East Peace (גרמניה),
• Medico International (גרמניה),
• German Catholic Bishops' Organisation for Development Cooperation Misereor (גרמניה),
• The Moriah Fund (ארה"ב),
• הקרן החדשה (ישראל),
• Open Society Foundation (ארה"ב – George Soros),
• Pro Victimis, (שוויץ),
• Rockefeller Brothers Fund (ארה"ב),
• Sigrid Rausing Trust (שוודיה),
• Support Committee for Israeli Peace and Human Rights Organizations SIVMO (הולנד),
• משרד החוץ הפדרלי של שוויץ,
• נציגות האיחוד האירופאי לישראל,
• Trocaire (אירלנד),
• Oxfam (בריטניה),
• נציגות דניה ברשות הפלסטינית,
• NGO Development Center (שוודיה ואש"פ)
• ZIVIK IFA Institut fur Auslandbezeihungen, (גרמניה)

 הנחות פוליטיות ומשפטיות מטעות

 הנחת היסוד השקרית והפגומה, המשמשת כבסיס למחקר של "שוברים שתיקה", לפיה מדיניות ההתנחלות של ישראל אינה חוקית, ולכן בניית תשתיות וכבישים בשטחים אינה חוקית", מאמצת את הנרטיב הפלסטיני/האיחוד האירופי. נרטיב זה מבוסס על מספר הנחות כוזבות שהן פועל-יוצא מההנחה כי "הכיבוש" כשלעצמו אינו חוקי, וכי השטח שייך לפלסטינים.

מעמד השטחים

 ההנחה הראשונה במחקר ,הגורסת שהשטח הוא " שטח פלסטיני " היא פגומה מבחינה משפטית ופוליטית, ומטעה במכוון.

כניסתה של ישראל לשטחים ב-1967 לאחר שהותקפה על ידי שכנותיה, ונטילת השליטה והמנהל על השטחים הייתה בהתאם לדרישות הרלוונטיות והמוכרות של המשפט הבינלאומי כפי שנקבע באמנת האו"ם, כמו תקנות האג מ-1907 בנוגע לדינים ומנהגים של מלחמה ביבשה חוקי  ^[7] ואמנת ג'נבה הרביעית מ-1949 ביחס להגנה על אזרחים בזמני מלחמה  ^[8].

כיבוש שטח במהלך סכסוך מזויין אינו בלתי חוקי. להיפך, זהו מצב עניינים משפטי מקובל ומוכר במשפט ובפרקטיקה הבינלאומיים. עד לפתרון הסכסוך, התחייבה ישראל לציית לנורמות ההומניטריות והמשפטיות הבינלאומיות לצורך ניהול שטחים אלה, והממשל והמנהל היו וממשיכים להיות תחת פיקוח שיפוטי קפדני של בית המשפט העליון של ישראל.

כל החלטות האו"ם הרלוונטיות שהתקבלו על ידי הצדדים, המהוות בסיס לתהליך השלום במזרח התיכון, כגון החלטות מועצת הביטחון 242 (1967)^[9] ו-338 (1973)^[10] קוראות למשא ומתן והסכמה בין הצדדים הרלוונטיים כאמצעי היחיד ליישב את הסכסוך הטריטוריאלי, לרבות סוגיות כגון גבולות מוכרים, פליטים, שלמות טריטוריאלית ועצמאות פוליטית.

מלבד החלטות רבות של האו"ם שהתקבלו מתוך מניעים פוליטיים מובהקים, שאינן מחייבות, וכן הצהרות של ארגונים אזוריים, לא קיים כל מסמך, הסכם, חוזה מחייב, ולא קיימת כל קביעה או החלטה בינלאומית מחייבת אחרת, הקובעת כי השטחים הם שייכים לפלסטינים.

זאת ועוד. בהתאם להסכמי אוסלו בין ישראל לאש"ף, ובמיוחד בהסכם הביניים בין ישראל לפלסטינים מ-1995 בעניין הגדה המערבית ורצועת עזה, המעמד המשפטי והמדיני הקבוע של השטחים טרם הוסכם בין אש"ף לישראל, ששניהם סיכמו בהסכמי אוסלו שינהלו משא ומתן על מעמד הקבע, ללא כל פעולה חד-צדדית שמטרתה לשנות מעמד זה לפני השלמת המשא ומתן. ^[11]

יתרה מזאת, ועד להשגת הסכם על מעמד הקבע, הסכימו הצדדים בהסכמי אוסלו לחלק ביניהם את השליטה וסמכות על השטחים, כך שהרשות הפלסטינית שהוקמה למטרה זו, קיבל שליטה וסמכות על העיירות והכפרים המאוכלסים בשטחי A ו-B, בעוד שישראל שמרה על השליטה בשטח C שבו ממוקמות התשתיות הצבאיות והאזרחיות של ישראל.

לפיכך, כל קביעה באשר להיות השטחים "שטחים פלסטיניים" פגומה מבחינה משפטית ומהווה ניסיון לערער  ולהכריע מראש את תוצאות המשא ומתן בין הצדדים, שטרם הושלם.

מצב ההתנחלויות

 מדיניות ההתיישבות של ישראל התבססה באופן עקבי על הכללי המשפט הבינלאומי המתירים ניצול לגיטימי על ידי הרשות המנהלת את השטח, של קרקעות ורכוש שאינם בבעלות פרטית, עד ליישוב הקבע של הסכסוך.  לפיכך, השימוש בקרקע ציבורית שאינה בבעלות פרטית, לצורך חקלאות או התיישבות עולה בקנה אחד עם הנורמות הבינלאומיות המקובלות, בתנאי שאין שינוי במעמד הקרקע בטרם יושג תוצאה הסופית של המשא ומתן.

לכן, לא ניתן לראות בהתנחלויות ישראל כהפרה של המשפט הבינלאומי. כל קביעה כזו מבוססת על נקודת מבט סלקטיבית ומוטה פוליטית, הננקטת מחוץ לפרקטיקה הבינלאומית המקובלת.

יתרה מזאת, ישראל ואש"ף הסכימו בהסכמי אוסלו בשנים 1993-9, כי סוגיית ההתיישבות היא נושא למו"מ ביניהם כחלק מהמשא ומתן על מעמד קבע. ההסכמים מאפשרים לשני הצדדים, עד להשלמת המשא ומתן על מעמד קבע, לקיים פעולות תכנון ובנייה באזורים שתחת סמכותם (הרשות הפלסטינית בשטחי A ו-B וישראל בשטח C.) ^[12]

כל ניסיון לטעון כי לישראל אין סמכות לבנות תשתיות תחבורה באזור בשליטתה, מפגין התעלמות מכוונת, או בורות מוחלטת של המסמכים הרלוונטיים של המשפט הבינלאומי, כמו גם התעלמות מהוראות הסכמי אוסלו. ניסיון כזה אף חותר תחת ההסכמה הפלסטיני והכרתם בעובדה שלישראל יש את הזכות והאחריות לנהל את שטחי C.

 סיכום

 על פי אתר האינטרנט שלה, מטרתו הבסיסית של ארגון "שוברים שתיקה", המכוונת במקור כלפי הציבור הישראלי, הייתה " לחשוף הפרות לכאורה של חיילים ישראלים ולהגביר את המודעות הציבורית" ובכך "לשים קץ לכיבוש".

נראה כי מטרה ראשונית זו השתנתה, התפתחה והתעמקה למאבק בינלאומי נרחב, המכוון כלפי הציבור הבינלאומי הרחב והממומן על ידי כמה מהגורמים הקיצוניים ביותר בקהילה הבינלאומית, כאשר כל כוונתו לערער את הלגיטימיות של מעמדה ומדיניותה של ישראל בנוגע לניהול השטחים שבשליטתה.

אימוץ דרך ההטיה ומשוא הפנים הפוליטיים והאידיאולוגיים האינטנסיביים הללו נגד ישראל, ושימוש בהאשמות כוזבות ומטעות, כאשר אין לכך כל בסיס משפטי או היסטורי, מביא למעשה, לפגיעה באמינות שאולי הייתה לארגון "שוברים שתיקה" ולמייסדיו מאז הקמתו הראשונית בשנת 2004.

מן הראוי שאותם הארגונים והמדינות התומכים ומממנים את "שוברים שתיקה" יבחנו היטב את תמיכה כזו לאור הנזק שהארגון גורם לאמינותם.

^[1] https://www.breakingthesilence.org.il/inside/wp-content/uploads/2020/12/Highway-to-Annexation-Final.pdf 

^[2] https://www.breakingthesilence.org.il/about/organization

^[3] לרשימה של מדינות וארגונים כאלה ראו את אתר האינטרנט של הארגון

^[4] https://www.lemonde.fr/international/article/2020/12/07/en-cisjordanie-la-colonisation-par-les-routes_6062419_3210.html

^[5] https://www.haaretz.com/israel-news/.premium.MAGAZINE-highways-to-annexation-israel-is-bulldozing-a-bright-future-for-jewish-settlers-1.9363413 

^[6] https://www.breakingthesilence.org.il/about/transparency

^[7] https://ihl-databases.icrc.org/ihl/INTRO/195

^[8] https://ihl-databases.icrc.org/ihl/385ec082b509e76c41256739003e636d/6756482d86146898c125641e004aa3c5 

^[9] https://mfa.gov.il/mfa/foreignpolicy/peace/guide/pages/un%20security%20council%20resolution%20242.aspx

^[10] https://mfa.gov.il/mfa/foreignpolicy/peace/guide/pages/un%20security%20council%20resolution%20338.aspx

^[11] https://mfa.gov.il/mfa/foreignpolicy/peace/guide/pages/the%20israeli-palestinian%20interim%20agreement.aspx  ראו סעיף 31(8) לפיו "אף צד לא ינקוט או ייזום בכל צעד שישנה את מעמד הגדה המערבית ורצועת עזה בטרם השלמת המו"מ על מעמד הקבע"

^[12] נספח 3 להסכם הביניים https://mfa.gov.il/MFA/ForeignPolicy/Peace/Guide/Pages/THE%20ISRAELI-PALESTINIAN%20INTERIM%20AGREEMENT%20-%20Annex%20III.aspx#app-27