התראות

הגז בים התיכון – מכשיר לפיתוח אזורי כלכלי

למזרח הים התיכון יש נתונים היכולים להפוך אותו תוך מספר שנים מרכז לסחר עולמי בגז ולפיתוח אזורי כלכלי
שיתוף
הגז במזרח התיכון - אפשרות כלכלית ענקית // צילום: משרד האנרגיה
הגז במזרח התיכון - אפשרות כלכלית ענקית // צילום: משרד האנרגיה

עניינים

למזרח הים התיכון יש נתונים היכולים להפוך אותו תוך מספר שנים מרכז לסחר עולמי בגז. ההסכם שנחתם לאחרונה בין חברות נובל אנרג'י הטקסנית וקבוצת דלק הישראלית לבין חברת דולפינוס המצרית להספקת 64 מיליארד מטר מעוקב (מ"ק) גז במחיר כולל של 15 מיליארד דולר מישראל למצרים במשך 10 שנים נראה כסנונית ראשונה בתהליך זה.

בהתאם למחקר של השירות הגיאולוגי האמריקאי טמונים במזרח הים התיכון מאגרי גז גדולים המוערכים בכ- 325 טריליון רגל מעוקב ( 9,2 טריליון מ"ק) שהם יותר מהרזרבות המוכחות של ארה"ב. אלא שסכסוכים בין מדינות האזור עלולים לעכב את החיפושים וההפקה של הגז.
מכל מקום ההסכם לייצוא גז מישראל למצרים עונה לאינטרסים של שתי המדינות. ישראל מעוניינת לייצא גז בהקדם למדינות השכנות ולנצל את יתרון הקירבה הגאוגרפית מבחינת מיעוט ההוצאות להולכת הגז. למצרים יש אינטרס לרכוש גז בישראל הן כדי למלא את החסר בהספקה עצמית בהמתנה לפיתוח שדה זור הגדול והן לייצוא. שדה זור התחיל לספק גז כבר לפני מספר שבועות, אך יגיע להפקה מלאה רק בסוף 2019 ומצרים תספק את מלוא צרכיה ממקורותיה כנראה רק החל מ-2022.

בכל מקרה חלק מן הגז הישראלי מיועד גם ליצוא. מצרים הקימה לפני מספר שנים שני מפעלים ליצוא גז נוזלי בנמלי דמייטה ואידקו בשתי זרועות הנילוס המגיעות לים התיכון וחתמה על הסכמים עם בריטיש גז (בבעלות "של" כיום) ופנוסיה הספרדית לספק להן גז ליצוא. הן מצידן חתמו הסכמים להספקת גז נוזלי עם מספר מדינות באסיה ובאירופה. אלא שעל רקע המשבר הפוליטי-כלכלי שהתפתח עם הדחתו של מובארק הופסק פיתוחם של שדות הגז ופסקה הספקת הגז לשתי החברות הנ"ל והן נאלצו לשלם קנסות גבוהים ללקוחותיהם.

סיסי, שביסס את מדיניותו הכלכלית על מגה פרויקטים, הביא לליברליזציה גם בתחום חיפושי הגז. הוא שינה את הרגולציה המסורבלת והעניק רישיונות חיפוש למספר חברות גדולות וכך נתגלה במהירות, ע"י חברת אני האיטלקית, שדה זור הגדול שתכולתו מוערכת בכ-822 מיליארד מ"ק. סיסי גם פעל לפשרה עם שתי החברות הבינלאומיות הנ"ל וממשלת מצרים פיצתה אותן במיליארדי דולרים. שני מפעלי הגז הנוזלי פנויים עכשיו מחדש ליצוא. חלק מן הגז הישראלי אמור להגיע אליהם, יעובד לנוזל וישלח באניות מיוחדות ללקוחות ברחבי העולם. יש כאן יתרון מוקנה למצרים שאין לישראל.

לתגובה המצרית להסכם היו שני רבדים: א. אין מדובר בפעולה ממשלתית אלא בהסכם בין חברות פרטיות. ב. מדובר בצעד ראשון להפיכת מצרים למרכז אזורי בסחר ותיערוף של גז במסגרת חוק הגז הליברלי החדש שהתקבל לאחרונה.
שר הנפט והמכרות המצרי, טארק אלמלא, שהיה הראשון להגיב, אמר כי מצרים עדין לא קבלה בקשה רשמית לייבוא הגז מישראל אף כי הוא מודע לכך כי בעבר היו מגעים במישור העקרוני בין חברות הסקטור הפרטי של ישראל ומצרים. הוא ציין, כי למצרים שלושה תנאים לקבלת הסכם: כי ממשלת מצרים תאשרו, כי יביא ערך מוסף לכלכלה המצרית וכי ימצא פתרון לפסק דין הבוררות התלוי ועומד על הפסקת הספקת הגז לישראל בשנת 2012.
הנשיא סיסי שהתייחס בקצרה לנושא בזמן ביקורו במרכז ההשקעות של מצרים אמר כי הממשלה אינה צד להסכם ביבוא הגז מישראל, כי אין למצרים מה להסתיר וכי היבוא נעשה ע"י הסקטור הפרטי. הוא הוסיף כי "מזה ארבע שנים שאני חולם שמצרים תהיה למרכז אזורי לאנרגיה". עוד אמר כי הגז מיועד לצריכה פנימית ואחר כך לפיתוח תעשיות הדשנים והפטרוכימיות וחלקו ילך מיד לייצוא.

ראש הממשלה, שריף איסמאעיל אמר כי מצרים מקבלת בברכה כל כמות גז שתוכל להשיג כדי להפעיל את המתקנים המצרים לניזול גז וכי ההסכם יעצים את מעמדה בתחום האנרגיה באזור. בכך ניסתה מצרים לגמד למפרע את הטענות כי עשתה מהלך חשוב כדי לקדם את הנורמליזציה עם ישראל. עם זאת גורמים הידועים בהתנגדותם לנורמליזציה עם ישראל תקפו את ההסכם כפי שניתן היה לצפות.

חבר פרלמנט אחד הציג שאילתה לשר הנפט בו הוא מבקש "הסבר על הסכם לקידום הנורמליזציה עם מדינת אוייב!". עורך דין אחר הגיש עתירה לבית הדין העליון לבטל את ההסכם. יצוין עם זאת כי מדובר בהסכם שלישי בין שתי המדינות בתחום האנרגיה. הראשון נחתם ב-1981 להקמת בית זיקוק באלכסנדריה בין החברות של יוסי מימן וחוסיין סאלם, נמכר לאחר מכן לחברה כווייתית וגרף רווחים נאים לשני המשקיעים.
הסכם שני נחתם ב-2005 לאספקת גז לישראל והופסק על רקע הפצצות חוזרות ונשנות של צינור הולכת הגז בסיני. בהקשר זה יש לציין כי שת"פ בפרויקטים גדולים בתחום האנרגיה מתבצע בין חברות או ממשלות ואינו משתף ציבורים גדולים במיזם, כך שאינו גורם חשוב בנורמליזציה בין המדינות. עם זאת הוא בהחלט תורם להידוק היחסים ביניהן. מעניין כי ההודעה על ההסכם פורסמה כאשר משלחת חמאס שהתה במצרים וראשי חמאס המשיכו בהכרזותיהם להשמדת ישראל בעוד סיסי מוכן לאפשר חתימת הסכם ארוך טווח עם ישראל…

עוד לא נדמו הדי פרסום ההסכם ושר האנרגיה של קפריסין הודיע כי גם ארצו מנהלת מו"מ עם מצרים להספקת גז משדה אפרודיטה, הסמוך גם הוא לחופי מצרים, ובכך אכן הולכת ומתחזקת טענת מצרים כי היא עתידה להיות מרכז אזורי לגז. יוזכר שתכולת מאגר זה מוערכת בכ- 129 מיליארד מ"ק וכי לחברות דלק קידוחים, אבנר חיפושי נפט ונובל אנרג'י חלקים נכבדים בבעלותו.

עם זאת מיצוי פוטנציאל הגז המצוי במזרח הים התיכון על פי השרות הגיאולוגי האמריקאי מצריך שת"פ בין כל המדינות כדי להשיג את המירב. פיתוחו המלא של מאגר הגז המצרי "זור" וגילוי מאגרים נוספים באזור אכן יכולים להפכו למרכז חשוב לסחר בגז.
קיימות מספר אפשרויות שאחת מהן היא הקמת מפעלים נוספים לייצוא גז נוזלי. גורמים ישראלים כבר הציעו לבנות כאלה בקפריסין, להזרים את הגז הישראלי לשם בצינור ולייצא אותו בצורה נוזלית באניות יחד עם הגז של קפריסין ללקוחות ברחבי העולם.
בינתיים הולכת ומתגבשת אופציה אחרת העשויה לענות לאינטרסים של כל מדינות האזור שהיא הזרמת הגז של ישראל וקפריסין לאירופה המערבית שצריכתה הולכת וגדלה והיא מבקשת לגוון את מקורותיה ולהפחית את התלות בהספקה מרוסיה. בדצמבר 2017 חתמו ישראל, קפריסין, יוון ואיטליה על מזכר הבנה על בניית צינור גז לאירופה. מדובר בתוכנית מאתגרת של הנחת צינור לאורך 2100 ק"מ בעומקי ים התיכון שבנייתו תעלה כ-6-7 מיליארד דולר. בשלב זה מתקיימים מחקרי היתכנות והנושא עדין לא סגור סופית. למצרים יהיה אינטרס להצטרף למתווה זה אשר יאפשר לה להבטיח את ייצוא הגז שלה לאורך זמן ללקוח אחד קבוע ויתרום גם ליציבות כלכלתה.

עם זאת היחסים המעורערים בין כמה ממדינות האזור מעיבים על תכניות אלה. קפריסין חתמה על הסכמים לתיחום הגבול הימי עם מצרים 2003, עם לבנון 2007 ועם ישראל ב-2013. הסכמים אלה הופקדו באו"ם והם תקפים לחלוטין. מאידך טורקיה שכבשה את צפון קפריסין ב-1974 הסתייגה מההסכמים ואיימה למנוע את קידוחי הגז אם צפון קפריסין לא תשותף בחיפושים, בהפקה ובהכנסות מן הגז. ומאיומים למעשה. ב- 7 בפברואר עצרה אניית מלחמה טורקית את עבודתה של אניית קידוחים של אני האיטלקית. זו ניסתה בכל זאת להמשיך בפעילותה וב-23 בחודש צרו עליה חמש אניות מלחמה טורקיות ואילצו אותה לעזוב את האזור. היא חזרה ללימסול ובכך פסקו הקידוחים מדרום לקפריסין. האיחוד האירופי פתח בניסיון תיווך, אך בינתיים ללא תוצאות.

לבנון מצדה הסתייגה מההסכם בין מקפריסין לישראל ולא הסכימה לחתום על הסכם עם ישראל. מחוסר ברירה פעלה ישראל לתיחום הגבול הימי ביניהן באופן חד צדדי על פי אמות המידה הבינלאומיות המקובלות, פתחה בחיפושי גז ועברה להפקתו ובכך הפגינה את נוכחותה המעשית בשטח. לאחרונה הודיעה לבנון, כנראה בלחץ חיזבאללה השואף לשמור על עוינות פעילה בין לבנון לישראל, כי היא תובעת בעלות על שטח של -900 קמ"ר שלדעתה הוא חלק ממימיה הכלכליים. שטח זה כולל את מאגר תמר. מצרים גם היא לא חתמה על הסכם על הגבול הימי עם ישראל והביעה את מורת רוחה מן ההסכם בינה לבין קפריסין. עם זאת נראה שמימיה הימים של מצרים לא נפגעו ונקודת המפגש של גבולות הימיים של קפריסין וישראל מתאימים לאמות המידה שנקבעו במשפט הבינלאומי הימי. גם בין ישראל לרשות הפלסטינית יש חילוקי דעות בייחס לגבול הימי.

לאזור מזרח ים התיכון יש אפוא פוטנציאל כלכלי ענק בתחום הגז היכול לתרום רבות לייצוב הכלכלות של מדינות האזור בתנאי שהן תנחנה בצד את הסכסוכים וחילוקי הדעות ותפעלנה ביחד למען רווחת עמיהם. אלא שבשלב הנוכחי גוברים האינטרסים הפוליטיים והעדתיים ואין לצפות כי ניתן לעקפם או לדלג מעליהם – מה שיאלץ כל מדינה לפלס את דרכה כדי למצוא את הפתרון ההולם את האינטרסים שלה. ההסכם בין ישראל למצרים הוא דוגמה למצב זה, אך הוא לא יהוה מכשול להתפתחותו של שיתוף פעולה רב צדדי כאשר זה יתאפשר.

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am
המרכז הירושלמי
‏האם צרפת באמת יכולה להכריז על הקמת מדינה פלסטינית? ‏

הכרזתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עוררה תגובות חריפות. השגריר לשעבר עו"ד אלן בייקר וסא"ל (במיל') מוריס הירש מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענים כי המהלך מנוגד למשפט הבינלאומי ולחתימות ההסכמים בין ישראל לאש"ף. "ההנהגה הפלסטינית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הבסיסיים להכרה במדינה", כתבו בדו"ח משפטי, "ביניהם גבולות מוגדרים, שלטון מתפקד ויכולת לקיים יחסים דיפלומטיים". הם גם מזכירים כי ההכרה במדינה פלסטינית מחוץ למו"מ ישיר פוגעת בתוקף של הסכמי אוסלו.

הירש לא חסך ביקורת גם כלפי ישראל: "אנחנו יכולים להתלונן על מקרון, אבל קודם כל נדרשת הצהרה ברורה מהממשלה – יהודה ושומרון הם שלנו, ולא תקום לעולם מדינת טרור ממערב לירדן". לדבריו, סירובה של ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים בשטח הוא זה שמאפשר למהלכים החד-צדדיים לפרוח. השניים מזהירים כי גם אם למהלך אין תוקף משפטי מיידי, הוא יעניק רוח גבית לחמאס, יפגע בסיכוי לעסקת חטופים, ועלול להביא להפסקת מימון אונר”א – שכן "מדינה אינה זכאית לסיוע לפליטים". לדבריהם, מדובר בהצגה דיפלומטית ריקה, שמאיימת על יציבות האזור.

 
10:31am
המרכז הירושלמי
אם לא נכריע בעזה — ניכנס למלכודת בינלאומית
יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מצביע על סכנה אסטרטגית ביוזמה הסעודית-צרפתית להקמת מדינה פלסטינית. "התקשורת הערבית בקושי מדווחת על כך", טוען בן מנחם. לדבריו, "סעודיה דוחפת את זה כבר שנה, גם בזירה הערבית וגם במערב, וזה צריך להדליק לנו אור אדום. אף אחד ביו"ש או עזה לא מאמין שזה באמת יקרה, ממש כמו ההכרזה של ערפאת ב-1988". מבחינתו, הפתרון ברור: "ישראל צריכה להחיל ריבונות ביהודה ושומרון ולהרחיב את ההתיישבות בלי להתמהמה".

בעניין רצועת עזה, בן מנחם נחרץ: "הטלת מצור רק תכניס את ישראל למצור מדיני חמור יותר. אין מנוס מהכרעה צבאית — כיבוש מלא של הרצועה וטיהור השטח ממחבלים". עם זאת, הוא מדגיש שיש לפעול גם בזירות אחרות: "הובטח שנחסל את הנהגת חמאס בחו"ל — בפועל כמעט ולא קרה כלום. נכון שיש מגבלות בטורקיה ובקטאר, אבל כל הנהגת חמאס עושה גם עסקים, והמוסד יודע לצוד אותם במדינות אחרות". בן מנחם חותם בקריאה חד-משמעית: "ישראל צריכה ללחוץ על ארה"ב לפעול להקפאת המיליארדים שזורמים לחמאס".

10:27am
המרכז הירושלמי
חוקרת מצרית: "מצרים חוששת מהפליטים בעזה יותר ממלחמה עם ישראל"

בעוד עזה מתפוררת מבפנים ומסעירה את הזירה הבינלאומית, מצרים שומרת על שקט מתוח בגבול הדרומי. דליה זיאדה, חוקרת מצרית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, חושפת כי מאחורי התמיכה הפומבית של קהיר בפלסטינים, שולט פחד עמוק מהצפת סיני בפליטים, או גרוע מכך, בלוחמים חמושים מחמאס. לדבריה, "מצרים רואה בעזה איום ביטחוני ממשי, לא מתוך חמלה אלא מתוך אסטרטגיה קרה שמעדיפה יציבות פנימית על סולידריות ערבית".

בישראל גוברת הדאגה מהתמרונים המצריים, במיוחד על רקע הדיווחים על התחמשות מצרית מוגברת ותיאום עם סין ורוסיה. זיאדה מצביעה על שינוי אסטרטגי עמוק: "קהיר מתרחקת מהבריתות המערביות, ובראשן ארה״ב, ומתקרבת לגוש המזרחי. זה כבר לא רק איום אזורי, אלא שינוי כללי המשחק בזירה הדיפלומטית של המזרח התיכון".

1:01pm

Close