יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, הצהיר בסוף השבוע על כוונתו להוציא לפועל את התוכנית לבקש הכרה במדינה פלסטינית בישיבת העצרת הכללית של האו"ם, אך עדיין לא ברור כיצד מהלך זה יתבצע, לאור כישלונם של הפלסטינים בשנה שעברה להתקבל כמדינה חברה בארגון.
בצמרת הפלסטינית יש השואלים אם היוזמה לשדרג את מעמדם מ"משקיף שאינו מדינה" ל"מדינה משקיפה שאינה חברה מן המניין" בעת הנוכחית עולה בקנה אחד עם האינטרס הפלסטיני. לפני כחודש אמר שר החוץ הפלסטיני, ריאד אל-מאלכי, כי הפלסטינים מקפיאים את פעילותם בנושא זה.
לא ברור מה בדיוק הפלסטינים ישיגו בפועל ממהלך כזה שאבו עבאס וסאיב עריקאת מקדמים, גם לאור העובדה שהם עשויים לשלם על כך, אם הקונגרס האמריקני יורה על עצירת הסיוע לרשות הפלסטינית. כמו כן, מבחינת התושבים באיו"ש השינוי הטכני בהגדרת המשלחת הפלסטינית באו"ם לא יעניק את התחושה של שינוי משמעותי במצבם, וחמאס, ללא ספק, ינצל זאת כדי ללעוג לאבו מאזן על "הישגו" המדיני.
יש להדגיש כי מבחינה משפטית, שדרוגה של הנציגות הפלסטינית ממעמד של "משקיף באו"ם" ל"מדינה משקיפה שאינה חברה מן המניין" אינו מביא להקמתה של מדינה פלסטינית. מדינות חדשות, כגון קוסובו ודרום סודאן, קמו לאחר שמנהיגיהן הכריזו על עצמאות, ובעקבות הכרה רשמית בעצמאות זו על ידי כמה מדינות הן פנו לאו"ם לקבלת חברות בארגון.
ב-16 במאי 2011 אבו מאזן פרסם מאמר בעיתון "ניו יורק טיימס", ובו הוא ניסה להסביר את מניעיו לבקש הכרה בפלסטין כחברה מן המניין באו"ם. הוא חשף את הקלפים באומרו כי המטרה היא להביא "לבנאום של הסכסוך מבחינה משפטית ולא רק פוליטית", ועל בסיס זה לגרור את ישראל לבתי דין בינלאומיים.
הפלסטינים אימצו אסטרטגיה זו כבר בינואר 2009, בשלהי ממשלת אולמרט, כאשר שר המשפטים של הרשות הפלסטינית העביר לתובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי, מורנו אוקמפו, הצהרה המכירה בסמכות השיפוטית ב"תחומי פלסטין". ההצהרה ניתנה בהתאם להליך השמור רק למדינות המבקשות את התערבות בית הדין הבינלאומי על בסיס אד הוק, ולפיכך התובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי נדרש להחליט אם הרשות הפלסטינית נחשבת לעניין זה כמדינה. שר המשפטים הפלסטיני לא הגדיר את גבולותיה של "פלסטין".
לאחר שלוש שנים של התלבטות קבע אוקמפו בחודש אפריל השנה, כי אין זה בסמכותו להחליט אם הרשות הפלסטינית מוגדרת כמדינה ושהנושא נתון בידי המזכירות הכללית של האו"ם, אשר עליה לקיים התייעצויות בעניין זה עם גופים בינלאומיים כגון העצרת הכללית של האו"ם.
הפלסטינים אכן תולים תקוות כי שדרוג מעמד הרשות הפלסטינית בעצרת הכללית יעניק להם זכות עמידה בבית הדין הפלילי הבינלאומי, אך תהיה זו טעות מצידם לחשוב כי זכות העמידה תוענק להם אוטומטית. בשבוע שעבר מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, אמר כי "התקווה של העם הפלסטיני להצטרף לאו"ם… ארוכת ימים היא", אך ציין כי "התהליך (למימושה) צריך להיות פועל יוצא של הסכמים שיושגו במו"מ במסגרת תהליך השלום במזרח התיכון".
יתר על כן, יוזמה פלסטינית בהקשר לבית הדין הפלילי הבינלאומי עלולה להפוך לחרב פיפיות. מכיוון שהרשות מבקשת זכות עמידה כמדינה הכוללת את שטח רצועת עזה, היא תישא באחריות לשיגור הרקטות לעבר יישובים ישראליים.
אבו מאזן ויועציו הקרובים מוטרדים כפי הנראה מההגדרה הישראלית של הגדה המערבית כשטח הנתון במחלוקת, ובו לישראל, ולא רק לפלסטינים, תביעות טריטוריאליות לגיטימיות. משום כך, הפלסטינים עשויים לבקש לכלול בהחלטת עצרת האו"ם גם התייחסות שתקבע את קווי 67' כגבול עתידי למדינה פלסטינית, וסביר שהם יצליחו לקבל את תמיכת רוב המדינות החברות באו"ם, אך לא זו של ארה"ב וישראל.
כזכור, קווי 4 ביוני 1967 לא הוכרו מעולם כגבול בינלאומי, והם היו למעשה קו שביתת הנשק מ-1949. זמן קצר לפני פריצת מלחמת ששת הימים השגריר הירדני לאו"ם הצהיר לפני מועצת הביטחון, כי הסכמי שביתת הנשק מ-1949 לא קבעו גבולות בינלאומיים. על בסיס זה החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242, שהתקבלה לאחר מלחמת ששת הימים, לא קראה לישראל לסגת באופן מלא לקו שביתת הנשק שלפני המלחמה.
לאורך השנים החלטה 242 הפכה לאבן יסוד של תהליך השלום במזרח התיכון ושימשה בסיס לחוזי השלום שנחתמו בין ישראל למצרים ולירדן. ב-1 בספטמבר 1975 ארה"ב העבירה לישראל ערבויות לכך שהיא תתנגד לכל יוזמה החותרת לשנות את החלטות 242 ו-338. הפלסטינים מצידם מעוניינים כעת להביא לנטרולה של ההחלטה 242 באמצעות היוזמה לשדרוג מעמד הרשות.
בסיכומו של דבר, במהלך הפלסטיני באו"ם קיים ערך מפוקפק. השינוי הטכני במעמד משלחת אש"ף שאליו הם חותרים לא יהיה מובן מעבר לבניין האו"ם, ועל כן יעניק להנהגת הרשות הישג דל להציגו לפני הרחוב הפלסטיני. בנוסף, הפלסטינים לא יקבלו באופן אוטומטי זכות עמידה בבית הדין הפלילי הבינלאומי, כפי שהם מייחלים, וגם נוסח החלטת עצרת האו"ם הצפויה אין בה כדי לבוא במקום החלטה 242.
המהלך הפלסטיני ישחק לרעתם של יוזמיו הבכירים השונים, שכן הוא יזכיר לגורמים המרכזיים והבכירים בקהילה הבינלאומית כי הרשות אינה מעוניינת בשלום באמצעות מו"מ עם ישראל, וכן הוא עשוי לפגוע בסיוע המדינות התורמות לפלסטינים.
המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"
