שנה למבצע "עופרת יצוקה" ועדיין לא נאמרה המילה האחרונה בשדה הקרב הצבאי, המדיני והמשפטי. היעד העיקרי של המבצע הושג בחלקו, כפי שהדבר מתבטא בירידה משמעותית בהיקף שיגור הטילים ופצצות המרגמה מרצועת עזה לעבר ישראל. על פי נתוני מרכז המידע למודיעין ולטרור (https://www.terrorism-info.org.il), מאז סיום המבצע ועד 22 בדצמבר השנה, אותרו בשטח ישראל נפילות של 127 רקטות ו- 70 פצצות מרגמה. לשם השוואה, בשנת 2008 פגעו בשטח ישראל 3,278 רקטות ופצצות מרגמה ששוגרו מרצועת עזה.
ריסון מדיניות הטרור של חמאס אינו נובע מתהליך של הכאה על חטא או התמתנות אידיאולוגית. אדרבא, חמאס עודנו איתן בתפיסתו לפיה רצח אזרחים ישראלים ללא אבחנה הינו זכות המוקנית לו בחוק הבינלאומי כל עוד חלק כלשהו מ"פלסטין ההיסטורית" נתון תחת כיבוש. לשיטתם של מנהיגי חמאס דו"ח גולדסטון כלל אינו מאשים אותם בפשעי מלחמה נגד ישראל. סגן מנהיג חמאס, מוסא אבו מרזוק, אמר בראיון עיתונאי בתחילת דצמבר את הדברים הבאים: "כל הפסקאות בדו"ח גולדסטון מרשיעות את ישראל ומזכות לחלוטין את חמאסמכל עבירה. לדוגמא, הדו"ח מזכה את חמאס מכל אשמה של שימוש באזרחים כמגן אנושי ומייחס האשמה זו לכוחות הישראליים. כמו כן, הדו"ח מזכה את חמאס מכל שאר ההאשמות שצוינו על ידי ישראל ואפילו כאשר הדו"ח מתייחס לטילים שנורו מרצועת עזה הוא מדבר על קבוצות צבאיות מבלי להזכיר את השם של חמאס".
התמורה העיקרית במדיניות חמאס לאחר המלחמה מצויה בתחום הטקטי, הווה אומר: חמאס נכון יותר מבעבר לעשות שימוש בכלים מדיניים היכולים לקדם את השגת מטרותיו, מבלי לוותר כהוא זה על היעדים האסטרטגיים והאידיאולוגיה הדתית הקיצונית המנחה אותו. הסיבה לכך מצויה בברית הבלתי כתובה בין חמאס לועדת גודלסטון וארגוני זכויות אדם, המספקים לו את הלגיטימציה לשלטונו, את רשת הביטחון לה הוא זקוק ואת הכלים בהם הוא יכול לעשות שימוש כדי לנטרל את העוצמה הצבאית הישראלית ולפגוע בעצם הלגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל.
ועדת גולדסטון הכירה בחמאס, ובלשונה "רשויות עזה", כשלטון לגיטימי תוך שהיא מתעלמת לחלוטין מאופיו הטרוריסטי, מאידיאולוגית רצח העם בה דוגל חמאס ומהחסות שנותנים שלטונות חמאס לארגוני טרור ובהם שלוחות המזוהות אם ארגון אל-קאעידה ומחתירתו המוצהרת להקים שלטון אסלאמי קיצוני שיבטל את הדמוקרטיה.
האופק המדיני שפתחה ועדת גולדסטון עבור חמאס הוא שמעניק לו את יכולת התמרון בנסיבות החדשות, גם כאשר הוא עדיין נכלל ברשימה השחורה של ארגוני הטרור. לכך כיוון ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בנאומו בכנסת בשבוע שעבר בו הדגיש, כי "גולדסטון זו מילת קוד לדבר הרבה יותר רחב וזה הניסיון לשלול את הלגיטימיות של זכות ההגנה העצמית של מדינת ישראל". האבסורד המדיני הגיע לכדי כך, שארגון טרור השולל אידיאולוגית את ערכי הדמוקרטיה המערבית, נהנה מתמיכה וסיוע של ארגוני זכויות אדם ומפעיל מוסדות בינלאומיים שהוא מקבל את סמכותם במערכה משפטית ומדינית שהוא מנהל נגד מדינה דמוקרטית.
התפתחות מעניינת לא פחות בהקשר למעמדו של חמאס ניתן למצוא בזירה הפוליטית בישראל, בה נשמעים יותר ויותר קולות המצדדים בהידברות עם הארגון. הנימוקים מסתמכים על ההערכה שחמאס יתמתן אידיאולוגית והטענה שחמאס בניגוד לארגון פתח יכול "לספק את הסחורה" של עמידה בהסכם הפסקת אש. טענה תמוהה היא, שכן מייצגיה אינם יכולים להביא תימוכין כלשהם, העשויים להעיד של שינוי אפשרי ולו הקל שבקלים במצע הרעיוני האסלאמי של חמאס. יתירה מכך, בין אלה שקוראים לממשלת ישראל להעדיף את חמאס על פתח היו שדחקו בה בעבר להידבר עם ערפאת מחשש שחמאס יעלה. עתה, כאשר קיימות שתי אלטרניטיבות יריבות – שלטון דו ראשי ברמאללה ובעזה – הם מבכרים את החלופה האסלאמית הקיצונית.
פתח וחמאס כאחד מהווים איום חמור, שכן שניהם חותרים בניואנסים דקים בלבד למטרה דומה והיא חיסולה של מדינת ישראל בתוכנית שלבים, אשר "שם הקוד" שלה הוא התביעה הפלסטינית לשיבת מיליוני הפליטים וצאצאיהם לשטח מדינת ישראל הריבונית. עם זאת, מבחינתה של ישראל פתח עדיף לאין שיעור על חמאס.
היעדים הלאומיים של פתח מתמקדים ב"פלסטין" בלבד ואילו חמאס, כחלק אינטגרלי של תנועת האחים המוסלמים, רואה ב"פלסטין" רק שלב אחד מיני רבים בהפצת המהפכה האסלאמית בעולם כולו. מסיבה זו, חמאס תומך בהפיכה עממית נגד המשטרים הערביים הקיימים ובחידוש ימיה של הח'ליפות האסלאמית, שתישא את דגל הג'יהאד במאבק נגד הנצרות עד לכיבושה של אירופה כולה ובמרכזה רומא בירת איטליה כחלק מיישום נבואתו של מוחמד.
התמודדות עם פתח נוחה יותר לישראל בטווח הקצר והבינוני ובפרט לאור העובדה שלשני הצדדים אינטרס משותף להחליש את הזרם האסלאמי הקיצוני ולהוציא את איראן, בת בריתה של חמאס, ממשוואת הסכסוך. בסיכומו של דבר, מבצע "עופרת יצוקה" החליש מאוד את ישראל בזירה המדינית והשלכותיו עשויות לחייב אותה, ברצונה או שלא ברצונה, לנקוט ביוזמה שתביא לשינוי הסטטוס המדיני הקיים באיו"ש הנמצאת תחת שליטת הרשות הפלסטינית של אבו מאזן.
