התראות

הבחירות למג'לס באיראן: הכול חוץ מבחירות

שיתוף

עניינים

ביום שישי האחרון התקיימו באיראן הבחירות למג'לס, פרלמנט האיראני. 48 מיליון איש בעלי זכות בחירה בחרו 290 נציגים למג'לס התשיעי של איראן. על המושבים התמודדו בסופו של דבר 3454 מועמדים בבחירות, מתוך 5382 מועמדים רשומים (על פי נתוני משרד הפנים). 1130 נרשמים נפסלו על ידי מועצת שומרי החוקה. עבאס-עלי קודחודאי, דובר מועצת שומרי החוקה המפקחת על הבחירות ומסננת את המועמדים, אמר כי 30 מחברי המג'לס בהווה פסולים מלרוץ לבחירות. שמותיהם של שלושה מהם נקשר לפרשת המעילה הבנקאית בהיקף 3 מיליארד הדולר, והשאר נפסלו מסיבות אחרות.

רוב הרפורמיסטים החליטו להחרים את הבחירות במחאה נגד מעצר הבית המתמשך של מנהיג האופוזיציה, מיר חוסיין מוסאווי; אשתו זוהרא רהנברד; מהדי כרובי ואסירים נוספים שנעצרו אחרי מחאת הבחירות ב-2009, ואף קראו לעם האיראני להחרימן.

מרבית המועמדים הרפורמיסטים שהחליטו להגיש את מועמדותם נפסלו. גם מועמדים מקרב  תומכיו של אחמדינג'אד נפסלו והוא נאלץ "להריץ" מועמדים צעירים ופחות מוכרים ומנוסים. שני המחנות העיקריים שהתחרו ביניהם היו נאמניו של ח'אמנאי – "חזית האוסולוגראיאן (נאמני העקרונות) המאוחדת" (JMO), המזוהה עם משמרות המהפכה, ומולם עמדו תומכיו של אחמדינג'אד – חזית ההתנגדות.

ארגוני זכויות אדם מובילים יצאו נגד מראית העין הדמוקרטית שניסתה איראן לשוות לבחירות. בהצהרה שפורסמה ב-1 למרץ לקראת הבחירות, ארגון "משמר זכויות האדם" (Human Rights Watch) כתב: "ההצבעה עבור 290 המושבים הפרלמנטאריים באה אחרי פסילתם של מאות מועמדים על בסיס קריטריונים מעורפלים ולא מוגדרים. מנהיגי האופוזיציה מנועים מלהשתתף,  מרצים עונשי מאסר לא מוצדקים או מסרבים להשתתף במה שהם רואים כבחירות מזויפות".[1]

ארגון "כתבים ללא גבולות" אומר כי בחירות חופשיות לא יכולות להתקיים באיראן היות ו"כלי התקשורת הממשלתיים חופשיים לארגן את תעמולת המשטר וליצור בחירה 'בין חברים', אך הרשויות הטילו צנזורה כוללת על התקשורת כולה – גם על אלה שתומכים במשטר – והן מפקחות מקרוב על עבודתם… הפקודות ברורות – הכתבות היחידות שיכולות להתפרסם הן אלו שמעודדות את האנשים ללכת להצביע".[2]

במישור הלאומי קרא המשטר במערכת תעמולה מתואמת עליה ניצח מנהיג העם האיראני, להגיע בהמוניו לקלפיות. המשטר רואה בהשתתפות המונית הבעת תמיכה במשטר אל מול התגברות הלחצים מהמערב. במספר הזדמנויות בשבוע הבחירות קרא המנהיג העליון להגיע בהמוניו ו"להנחית בעצם השתתפותו אגרוף בפרצופו של האויב". הבחירות הוצגו כמרכיב מרכזי וחשוב לביטחונה הלאומי וליוקרתה של איראן והעם נקרא לקחת חלק במשימה לאומית זו. כל כלי התקשורת באיראן נרתמו למבצע עידוד האיראנים להגיע והדבר מצא ביטויו במאמרי מערכת בעיתונות, בהתבטאויות בכירים מקרב הממסד הדתי והצבאי וכן בקריקטורות שהמחישו כיצד הצבעת ההמונים מהווה תשובה ניצחת לאיומים ולהידוק טבעת המצור "האמריקנית-ציונית-בריטית" סביב איראן.

מתחת לפני השטח שמשו הבחירות למג'לס כמעין זירת התגוששות בין תומכיו של הנשיא אחמדינ'אד לתומכיו של המנהיג העליון ח'אמנהאי. המתמודדים מקרב שני המחנות נמנים כולם על המחנה השמרני, אך הם רצו ברשימות נבדלות שהעידו על הפיצול הגובר במחנה השמרני, על מאבקי כוח עזים מתחת לפני השטח ועל התחזקות מעמדם של משמרות המהפכה כמי שבאמת משמשים כמשענת הכוח של המשטר, ללא כל קשר לתמיכה במועמד כזה או אחר.

עדות למתיחות ואולי לשינוי שחל במערכת הבריתות שבין הממסד הדתי לממסד הפוליטי באיראן, היא התרחקותו של האייתוללה מחמד-תקי מצבאח-יזדי מאחמדינז'אד בחודשים האחרונים והגברת ביקורתו עליו. עד לאחרונה נחשב האייתוללה הקיצוני למנטור של הנשיא, אך בערב הבחירות עצמן הוא מתח עליו ביקורת נוקבת, ככל הנראה בניסיון להרחיק בוחרים פוטנציאליים מלבחור במועמדיו. מצבאח-יזדי הכה על חטא ואמר במהלך פגישה עם משפחות לוחמים כי "הציבור האיראני אכן בחר את הנשיא, אך למעשה הציבור הלך שולל אחריו.. אמנם לא מדובר בזיוף הבחירות.. אך רבים הבינו שהם טעו בבחירה בו…עלינו ללמוד לקח מהעבר ולא לחזור על טעויותינו…לא ללכת שולל אחרי תעמולה וחזות מטעה אלא להצביע עבור מי שבאמת מבין את כאב העם והמהפכה".[3] מצבאח-יזדי נסע ממקום שבתו בקום לטהראן כדי להצביע בקומפלקס השייך למשמרות המהפכה.

לטענת גורמים רשמיים באיראן, שיעור ההשתתפות בבחירות למג'לס האיראני עמד על 64.2 אחוזים, ובטהראן – לטענת שר הפנים –  52 אחוזים. שיעור ההצבעה היה גבוהה ביחס לבחירות הקודמות. בנוגע להישגי המשטר, בהנחה ומדובר באחוזי ההצבעה האמיתיים, בחלק מהמחוזות באיראן דווח על אחוזי הצבעה גבוהים של למעלה מ-80 אחוז. איראן הציגה אותו כמכה ניצחת לאויביה, שלדבריה תכננו במשך תקופה ארוכה כיצד להכשיל את הבחירות ולמנוע מהאזרחים האיראניים להשתתף בהן. תוצאות הבחירות אמורות להתפרסם בתחילת השבוע הנוכחי.

מנגד, גורמי אופוזיציה טענו כי ההצבעה למג'לס נתקלה ככלל באדישות ברחובות טהראן, למרות מאמצי המשטר לדחוף את המצביעים לקלפיות. האופוזיציה הדגישה גם כי מרבית הצעירים העדיפו להחרים את ההצבעה והדירו את רגליהם מהקלפיות.

הפגנת כוח יוצאת דופן הייתה מצד אנשי הדת הבכירים, הנחשבים לתומכי מחנה הרפורמה באיראן, בהחלטתם שלא להצביע בבחירות. הבולטים בהם היו האייתולות הגדולות סייד עבדול-כרים מסאווי ארדבילי, יוסוף סאנעי, חוסיין וואהיד חוראסאני (גיסו של ראש הרשות השופטת, צאדק לארג'יאני), סייד מוחמד סאדג' רוחאני, סייד סאדג' שיראזי, סייד עלי מוחמד דאסטג'ייב ובאית זאנג'אני. [4] למפגן כוח זה חשיבות רבה.

מהתוצאות הראשונות של הבחירות עולה כי 190 חברים הבטיחו את חברותם במג'לס התשיעי, לאחר שצברו די קולות בסיבוב ההצבעה הראשון. המועמדים שלא זכו במספר הקולות הנדרש יתמודדו בסיבוב השני של הבחירות. מתוצאות ראשוניות ולא סופיות עולה כי 75 אחוזים מהמג'לס התשיעי יורכב מנציגים שמרניים (אוסולוגראיאן).

בכל אופן, לא צפויות הפתעות בהרכב המג'לס הבא וכנראה שהשמרנים ימשיכו להחזיק במרבית המושבים בפרלמנט. תומכיו של המנהיג העליון יזכו בו לרוב מוחלט, לצד תומכיו של הנשיא ומבקריו. כמה מהמובהקים שבהם הם יו"ר המג'לס היוצא, עלי לריג'אני (נבחר ראשון במחוז הבחירה של קום), עלי מטאהרי ואחמד תוכולי, ראש מרכז המחקרים של המג'לס – אשר אף הם נבחרו שוב והם ימשיכו ל"הציק" לנשיא מתוך המג'לס – אך לא במידה כזאת שתסכן את פעילותו.

למג'לס הצליחו ולהיכנס גם כמה צירים המזוהים עם האגף המדיני המתון במחנה הרפורמיסטי. עם זאת, מספר דמויות רפומיסטיות בכירות לא זכו להבחר במחוז הבחירה שלהם, ביניהן מוסטפא כאבקביעאן, מחמד-רזא ח'באז וקאודראטולעא עליקח'אנאי. מכה נוספת שקבל אחמדינג'אד היא שאחותו, פארווין אחמדינג'אד, לא נבחרה למג'לס התשיעי באיזור מגוריה, סוגיה זו מעלה חשש לזיוף נוכח הלויאליות של תושבי איזור מסויים למועמדים מאזור מוצאם. גם אחיו של מי שכהן כראש המג'לס – עלי אבבר נאטר נורי (מי שהפסיד בבחירות למחמד ח'אתמי) – אחמד נורי, לא נבחר למג'לס התשיעי.

לבחירות למג'לס לא צפויות השלכות של ממש על מדיניות החוץ של איראן בכלל ועל סוגיית הגרעין בפרט. גם השחיקה בכוחו של המג'לס להשפיע באמת על פעולותיה ותוכניותיה של הממשלה, בעיקר מבית, ככל הנראה תימשך לפחות בשנה וחצי שנותרו עוד לכהונתו של אחמדינג'אד כנשיא. בשנה האחרונה הגבירו חברי המג'לס את ביקורתם על הנשיא אחמדינג'אד על כך שהוא מתעלם מהמג'לס ומחוקיו. אחמדינג'אד, הצפוי להופיע השבוע לשימוע בפני המג'לס, בין היתר סביב סוגיה זו, מתעלם מהביקורת עליו בנושא וממשיך לקדם את תוכניותיו.

עם שוך אבק הבחירות למג'לס יתברר כי לא הייתה להן ולא תהיה לתוצאותיהן חשיבות של ממש והשפעה על התנהלותה של איראן ועל יכולתה להתמודד עם האתגרים העצומים הניצבים לפתחה. הבחירות – אשר סיבובן השני צפוי בתוך שבועות לקבוע את שאר חברי המג'לס – היוו הן כלי בידי המשטר להפגנת כוח מול הזירה הבינלאומית והן כלי בידיו של המנהיג ותומכיו מקרב הממסד הדתי שמרני-מסורתי לנסות לבלום את התחזקותו של "הזרם הסוטה" (כינויים של תומכי אחמדינג'אד בפי תומכי המנהיג) ולבסס את אחיזתם במוסד הפרלמנטארי, ממנו יוכלו להמשיך ל"הציק" לנשיא, אך לא יותר מכך.

תוצאות הבחירות: לא צפויות להשפיע על תוכנית הגרעין

בפועל, תוצאות הבחירות לא ישנו דבר בזירה הפנימית של איראן. "משמרות המהפכה" ימשיכו לחזק את מעמדן כגורם המוביל והמכריע בפוליטיקה הפנימית באיראן, שתמיכתם במי מבין הצדדים הניצים מכרעת להישרדותו. גם את אחמדינג'אד עוד מוקדם מידי להספיד. בשנה האחרונה הוא הצליח לקדם מספר רב של תוכניות, ובעיקר את החוק לייעול הסובסידיות, חוק אותו קודמיו נמנעו מלהעביר נוכח חששם מתגובת הציבור, למרות ביקורת מצד המג'לס וקולות של אי נחת מצד המנהיג.

בסיכומו של דבר. מתחת לפני השטח ואולי גם במסדרונות המג'לס יימשך מאבק הכוחות בין אחמדינג'אד וראש לשכתו אספנדיאר רחים משאא', המוגדרים כ"זרם הסוטה" שמעוניין להקנות לאיראן צביון איראני לאומי יותר עם מאפיינים אסלאמיים מובהקים, תוך דחיקתם הצידה של אנשי הממסד הדתי השמרני-מסורתי, לבין האחרונים והמנהיג העליון אשר מעוניינים לשמר את איראן כמדינה אסלאמית צרופה (שההיסטוריה האמיתית שלה מתחילה באמת רק אחרי המהפכה). בכל מקרה, לסוגיה לא צפויה להיות הלשכה כלשהי על תוכנית הגרעין של איראן המופקדת בידי "משמרות המהפכה", שהופכים בהדרגה לא רק לגורם הכוח המרכזי באיראן אלא גם לשכבה חברתית חדשה שצמחה ועדין נמצאת בתנופת צמיחה – צבאית, כלכלית וחברתית – באיראן של אחרי המהפכה, ומהמג'לס לא באמת אכפת להם…

 


[1] https://www.hrw.org/news/2012/03/01/iran-fair-vote-impossible

[2] https://en.rsf.org/iran-elections-48-million-voters-denied-01-03-2012,41969.html

[3] https://www.farsnews.com/newstext.php?nn=13901210001150

[4] https://www.rahesabz.net/story/50043/

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am
המרכז הירושלמי
‏האם צרפת באמת יכולה להכריז על הקמת מדינה פלסטינית? ‏

הכרזתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עוררה תגובות חריפות. השגריר לשעבר עו"ד אלן בייקר וסא"ל (במיל') מוריס הירש מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענים כי המהלך מנוגד למשפט הבינלאומי ולחתימות ההסכמים בין ישראל לאש"ף. "ההנהגה הפלסטינית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הבסיסיים להכרה במדינה", כתבו בדו"ח משפטי, "ביניהם גבולות מוגדרים, שלטון מתפקד ויכולת לקיים יחסים דיפלומטיים". הם גם מזכירים כי ההכרה במדינה פלסטינית מחוץ למו"מ ישיר פוגעת בתוקף של הסכמי אוסלו.

הירש לא חסך ביקורת גם כלפי ישראל: "אנחנו יכולים להתלונן על מקרון, אבל קודם כל נדרשת הצהרה ברורה מהממשלה – יהודה ושומרון הם שלנו, ולא תקום לעולם מדינת טרור ממערב לירדן". לדבריו, סירובה של ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים בשטח הוא זה שמאפשר למהלכים החד-צדדיים לפרוח. השניים מזהירים כי גם אם למהלך אין תוקף משפטי מיידי, הוא יעניק רוח גבית לחמאס, יפגע בסיכוי לעסקת חטופים, ועלול להביא להפסקת מימון אונר”א – שכן "מדינה אינה זכאית לסיוע לפליטים". לדבריהם, מדובר בהצגה דיפלומטית ריקה, שמאיימת על יציבות האזור.

 
10:31am
המרכז הירושלמי
אם לא נכריע בעזה — ניכנס למלכודת בינלאומית
יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מצביע על סכנה אסטרטגית ביוזמה הסעודית-צרפתית להקמת מדינה פלסטינית. "התקשורת הערבית בקושי מדווחת על כך", טוען בן מנחם. לדבריו, "סעודיה דוחפת את זה כבר שנה, גם בזירה הערבית וגם במערב, וזה צריך להדליק לנו אור אדום. אף אחד ביו"ש או עזה לא מאמין שזה באמת יקרה, ממש כמו ההכרזה של ערפאת ב-1988". מבחינתו, הפתרון ברור: "ישראל צריכה להחיל ריבונות ביהודה ושומרון ולהרחיב את ההתיישבות בלי להתמהמה".

בעניין רצועת עזה, בן מנחם נחרץ: "הטלת מצור רק תכניס את ישראל למצור מדיני חמור יותר. אין מנוס מהכרעה צבאית — כיבוש מלא של הרצועה וטיהור השטח ממחבלים". עם זאת, הוא מדגיש שיש לפעול גם בזירות אחרות: "הובטח שנחסל את הנהגת חמאס בחו"ל — בפועל כמעט ולא קרה כלום. נכון שיש מגבלות בטורקיה ובקטאר, אבל כל הנהגת חמאס עושה גם עסקים, והמוסד יודע לצוד אותם במדינות אחרות". בן מנחם חותם בקריאה חד-משמעית: "ישראל צריכה ללחוץ על ארה"ב לפעול להקפאת המיליארדים שזורמים לחמאס".

10:27am
המרכז הירושלמי
חוקרת מצרית: "מצרים חוששת מהפליטים בעזה יותר ממלחמה עם ישראל"

בעוד עזה מתפוררת מבפנים ומסעירה את הזירה הבינלאומית, מצרים שומרת על שקט מתוח בגבול הדרומי. דליה זיאדה, חוקרת מצרית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, חושפת כי מאחורי התמיכה הפומבית של קהיר בפלסטינים, שולט פחד עמוק מהצפת סיני בפליטים, או גרוע מכך, בלוחמים חמושים מחמאס. לדבריה, "מצרים רואה בעזה איום ביטחוני ממשי, לא מתוך חמלה אלא מתוך אסטרטגיה קרה שמעדיפה יציבות פנימית על סולידריות ערבית".

בישראל גוברת הדאגה מהתמרונים המצריים, במיוחד על רקע הדיווחים על התחמשות מצרית מוגברת ותיאום עם סין ורוסיה. זיאדה מצביעה על שינוי אסטרטגי עמוק: "קהיר מתרחקת מהבריתות המערביות, ובראשן ארה״ב, ומתקרבת לגוש המזרחי. זה כבר לא רק איום אזורי, אלא שינוי כללי המשחק בזירה הדיפלומטית של המזרח התיכון".

1:01pm

Close