הבחירות ברשות הפלסטינית מציבות את חמאס בדילמה חסרת תקדים. בעוד תשומת הלב הציבורית הישראלית התמקדה בתהליכים הפוליטיים הפנימיים, התפתח מאחורי הקלעים דיון מורכב סביב הבחירות הפלסטיניות. למרות הצו הנשיאותי שהוציא יו"ר הרשות הפלסטינית לעריכת הבחירות, המציאות על פני השטח מציגה תמונה מורכבת יותר של חילוקי דעות ותמרונים פוליטיים בין הפלגים השונים.
התפתחות משמעותית חלה בעמדת תנועת חמאס, שהביעה הסכמה לתנאי אש"ף לבחירות מדורגות. זאת בניגוד לעמדתה המקורית שדרשה בחירות "במכה אחת" שיתחילו בבחירות לנשיאות. אולם, מקורות ברמאללה טוענים כי הסכמה זו אינה כנה ומהווה תמרון טקטי.
הג'יהאד האיסלאמי, לעומת זאת, נותר איתן בעמדותיו ודוחה את התנאים המוצעים. התנועה, שבעבר לא השתתפה בתהליכים הבחירתיים, מתמודדת עתה עם לחצים מצריים ומחמאס-עזה להשתתף בתהליך. מצרים רואה בהשתתפות הג'יהאד הישג דיפלומטי חשוב, בעוד שחמאס חוששת מפירוק הברית שלה עם התנועה בגלל תהליך פוליטי שעדיין לא ברור אם ייצא לפועל.
בנוסף לסוגיות הפוליטיות הפנימיות, מציבה חמאס תנאי נוסף להסכמתה: שחרור כל עצוריה מבתי הכלא הישראליים. דרישה זו מעוררת לא רק אתגרים חיצוניים אלא גם מתח פנימי בתוך התנועה עצמה.
מתח זה מתבטא בעיקר בין הנהגת חמאס בגדה המערבית לבין זו שבעזה. המציאות מלמדת כי הטרוריסטים הפעילים נכפפים להנהגת עזה ולא לזו של הגדה. מתח דומה צפוי להתפתח ככל שיתקרב המועד לבחירות השורא של חמאס, הגוף המקביל לפרלמנט בתנועה.
היסטורית, עזה מנעה מנציגי הגדה השתתפות בבחירות השורא, מתוך חשש מהקמת מרכז כוח פוליטי מתחרה. דוגמאות לכך ניתן למצוא בדמויות כעזיז דווייכ, יו"ר המועצה המחוקקת שהיה מועמד לרשת את אבו מאזן, ומנהיגים אחרים כנאסר א-שאער, אבו טיר וחסן יוסף, שנדחקו מהזירה הפוליטית.
הדיון הנוכחי על הבחירות עורר התעוררות בקרב הדרג הפוליטי של חמאס בגדה, הנתמך על ידי מנהיגים גולים כחאלד משעל וסאלח עארורי. שני האחרונים, יוצאי הגדה, מבקשים לאתגר את הגמוניית עזה ולהוביל לפעילות פוליטית גלויה לצד אש"ף. עם זאת, שחרור נרחב של פעילי חמאס עלול לערער את המאמצים הללו ולהחליש את עמדתם במאבק הפנימי על הנהגת התנועה.
