המצב הכלכלי, החברתי והפוליטי במצרים מחמיר
המצב הפנימי במצרים מחמיר. הביטחון האישי נפגע והתושבים רוכשים נשק ומקימים מיליציות כדי להגן על עצמם. גם המשבר הכלכלי מחריף. העימותים בין איסלאמיסטים לקופטים מתרבים כמו גם הפער בין הגוש האיסלאמי לזרמים הפוליטיים החילונים. המועצה הצבאית העליונה האמורה לנהל את המדינה ולקדמה לקראת המעבר לשלטון אזרחי יציב ודמוקרטי אינה מצליחה להשתלט על הבעיות הקשות הנמצאות לפתחה ומגלה אזלת יד מדאיגה. יש האומרים כי מצרים נמצאת על סף מלחמת אזרחים.
אחד מן הגנרלים חברי המועצה הצבאית הציג את המצב הכלכלי במונחים הבאים: ההשקעות הזרות הישירות פסקו לחלוטין. רזרבות מטבע החוץ מתרוקנות במהירות, תעשיית התיירות המעסיקה שני מיליון עובדים עומדת בטלה והעולם ממשיך להתנכר לפירמידות ולטיולי השיט על הנילוס. המשמעות היא הפסד של מיליארד דולר כל חודש. עשרות אלפי עובדים מעודדים מתחושת החופש השוררת אחרי המהפיכה, פתחו בשביתות ותובעים העלאת שכרם. השלטונות נמנעים מלהתעמת איתם, אך העלאות מסיביות ירוקנו את קופת המדינה. מחירי הנפט עולים ומצרים – יבואנית נפט – תשלם על כך מחיר כלכלי יקר שיגרום להתכווצות נוספת של התל"ג. אם מצרים לא תתאושש, קרן המטבע תתבע ממנה ליישם רפורמות כדי לקדם צמיחה, שמשמעותן פיחות המטבע, צימצום הסובסידיות והפרטת תעשיות שתתבטא ביעול שעיקרו בראש ובראשונה פיטורין. אלה דברים חמורים ביותר והם באים מאלה המנהלים את המדינה. הלשכה המצרית לסטטיסטיקה פירסמה השבוע את הנתונים הכלכליים לרבע השנה האחרונה והם מאשרים את דברי הגנרל. הכלכלה המצרית התכווצה בשלושת החודשים הראשונים של השנה ב-7% (מול צמיחה של 5-6% בשנים האחרונות). באותה תקופה גדלה האבטלה והגיעה ל-11.9% דהינו תוספת של 742,000 מובטלים לעומת אותה התקופה בשנה שעברה. התיירות ירדה ב-60%.
מחמד בראדעי, מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לשעבר וכיום אחד המועמדים לבחירות לנשיאות, התראיין השבוע ל-CNN ואמר כי "מצרים מתפוררת חברתית, כלכלתה במצב לא טוב והזירה הפוליטית היא חור שחור ואיש אינו יודע לאן אנו הולכים".
הסיוע הזר לא יכול לפתור את בעיות הכלכלה
קרן המטבע הבטיחה סיוע של ארבעה מיליארד דולר, אך זאת בתנאי לביצוע רפורמות שאין לצפות כי תהיינה פופולריות בקרב הציבור. גם סעודיה התחייבה לתת למצרים סכום דומה, אך לא ברור מה תהיה התמורה המצרית – חנינה למובארק? לא ידוע גם למה ישמש סכום זה – להשקעות או להוצאות שוטפות. ארה"ב אף היא הבטיחה תמיכה. אלא שהסיוע לא יכול לפתור את הבעיות המבניות של הכלכלה המצרית המבוססת על חקלאות ותיירות, וחסרה כל בסיס תעשיתי והייטקי רציני. הדרך היחידה לטפל בבעיות אלה היא להגיע להבנה עם הציבור, שמשמעותה הידוק החגורה והפניית אמצעים להשקעות להקמת תשתית תעשיתית ולשינוי טוטאלי של הכלכלה המצרית. במצב הרתיחה בו מצויה הזירה הפנימית המצרית, ספק רב אם ניתן להגיע לכך, ובנוסף הגנרלים חברי המועצה הצבאית חסרי נסיון בזירה הפוליטית. בתנאים אלה אין לצפות אלא להחמרת המצב החברתי-כלכלי שיתבטא כנראה בהתעצמות ההפגנות, בעימותים אלימים ודיכויים בכוח – מצב שללא ספק ינוצל על ידי גורמים קיצונים ובעיקר האחים המוסלמים.
המפלגות החדשות לא מוכנות לבחירות בספטמבר
הזירה הפוליטית נמצאת באנדרלמוסיה מלאה. המועצה הצבאית התחייבה לקיים את הבחירות לפרלמנט בחודש ספטמבר, אך מפלגות האפוזיצייה הוותיקות והגופים החדשים שהקימו המפגינים וגם מרבית המועמדים לנשיאות מתנגדים לכך וטוענים כי יש לדחותם עד לאחר שתקומנה מפלגות חדשות ויהיה סיפק בידם להציג את מצען ומנהיגיהם בפני הציבור. הגוש האיסלאמי המורכב מתנועת האחים המוסלמים, הגמאעה אלאסלאמיה וארגונים סלפיסטים (קיצוניים אסלאמיים), לוחצים לקיים את הבחירות בספטמבר. כל הארגונים הנ"ל כבר הקימו מפלגות פוליטיות ופתחו בהליכים לאישורם בעוד הזירה החילונית מפוצלת. מדובר על הקמת שמונה מפלגות חדשות בקרב השמאל והמרכז, אולם בשלב זה לא נראה כי הן תהיינה מוכנות לבחירות אם אכן תתקיימנה בספטמבר. בכל מקרה, הפיצול בקרב השמאל הוא כה רב שיש להניח שהגוש האסלאמי יהיה הזוכה הגדול בבחירות.
במקביל להתארגנות הפוליטית לבחירות, מנסים גופים שונים לקדם דיאלוג בין כל הכוחות הפוליטים כדי להגיע להבנה לגבי הבעיות החמורות העומדות בפני מצרים לאחר הפלת שלטונו של מבארק. מדובר בניסוח חוקה חדשה, מועדי קיום הבחירות, היחסים עם הקופטים וכמובן רפורמות חברתיות וכלכליות. אלא שכל הניסיונות לקיום דיאלוג שקט ושקול נכשלו. הישיבה הראשונה של הדיאלוג הלאומי להסכמה שנערכה לפני שבוע בראשות סגן ראש הממשלה יחיא אלגמל פוצצה, מכיוון שהצעירים נציגי מועצת המפגינים ביקשו לגרש את נציגי מפלגת השלטון הקודמת שהוזמנו ובאו להשתתף בדיאלוג. נסיון אחר להקים מועצה לאומית פוצץ גם כן השבוע והדברים הגיעו עד תגרת ידים בעקבות התנגדותם של הצעירים להכללתו של עמרו מוסא במועצה, שלמרות הפופולריות שלו, הם רואים בו איש השלטון הקודם. ייצוין שהאחים המוסלמים מסרבים להשתתף בשני הכנסים שמרכיביהם הם בעיקר מפלגות וארגונים אזרחיים. על רקע אי הסכמה טוטאלית זו, התקיימו בשבועים האחרונים ליד בניין הטלוויזיה הפגנות של נאמני מבארק, שהותקפו על ידי צעירי המהפכה, וגם הפגנות של קופטים שנפשם קצה בהתקפות האלימות והמתרבות של הקיצונים האסלאמים, שגרמו לשריפת כנסיות ופגיעות חמורות בנפש מול אדישותם של המועצה הצבאית והממשלה הזמנית.
עיקר האנרגיות מתועלות לנקמה באישי המשטר הקודם
נראה שעיקר האנרגיות של הציבור מתועלות עכשיו לנקמה באישי המשטר הקודם – קודם כל מבארק ובני משפחתו, אנשי עסקים שהיו מקורבים למשפחת מבארק, ראש הממשלה הקודם, אחמד נזיף, ושריו, ועוד רבים אחרים החשודים שהיו מקושרים לשלטון וניצלו את מעמדם לרווחים בלתי כשרים. שר הפנים כבר נידון ל-9 שנות מאסר בעוון רוווחים שעשה תוך ניצול מעמדו הרם, אך עדיין מצפה לו המשפט המרכזי על מתן הוראות לפתיחה באש על המפגינים והריגתם, שבגינו הוא עלול להיות נידון למוות. עיקר תשומת הלב מופנת כמובן למשפטו הצפוי של מבארק, המואשם גם הוא במתן הנחיות לפתוח באש והרג מפגינים, ניצול מעמדו לרווחים בלתי כשרים וקבלת שוחד על עיסקת הגז עם ישראל. בנו גמאל מואשם גם כן באותם הסעיפים. משפטו של מבארק מעורר רגשות של שנאה וחמלה. ראשי מועצת המפגינים הצעירים שרואיינו בערוצים הערביים טענו בלהט כי מדובר בפושע וכי יש להעמידו לדין כאחד האדם. אחרים מדברים על חנינה. שייח' אלאזהר אמר השבוע כי בנסיבות מסויימות חשובה החמלה מן הצדק. המועצה הצבאית הודיעה כי לא תפעל לחנינה. עדיין לא ידוע אם המשפט יערך בקהיר או בשארם א-שייח'. כאשר הוקרא השבוע כתב האשמה בפני מבארק בבית החולים בשרם הוא התעלף. השלטונות מודעים לסכנות הכרוכות בהעמדתו לדין. משרד הפנים הודיע כבר למשרד המשפטים, כי אם יתקיים המשפט בקהיר יש לצפות להפגנות גדולות שספק אם ניתן יהיה להשתלט עליהן.
אוירה זו של נקמה הביאה מאות אנשים לתבוע לדין מעבידים ואנשים אחרים שהיו או נחשבו בצורה זו או אחרת כמקורבים לשלטון הקודם וניצלו או ניצלו כביכול את קרבתם לצמרת, על עוולות אמיתיות או דימיוניות. בשלב זה התביעה הכללית מטפלת במאות תביעות כאלה היוצרות אוירה עכורה בקרב כל שכבות העם המצרי. שלטונו של מבארק היה מבוסס על מפלגת שלטון גדולה שמנתה כשלושה מיליון חברים ועל מוסדות שהוקמו כחוק אף אם היתה בהם שחיתות. משרדי הממשלה, שני בתי הפרלמנט, כל המועצות האזוריות, מושלי המחוזות, ראשי האוניברסיטאות, כל מוסדות התרבות החברה והכלכלה וכמובן מנגנון ביטחון המדינה, המשטרה ושרותי הביון כולם היו בידי "אנשי מבארק". מדובר במיליונים רבים המהווים את השלד לתפקודה של מצרים. האמנם כולם ניצלו את מעמדם וראוים לעונש? בוודאי שלא. עם זאת שבירת מחסום הפחד, השנאה לשלטון הקודם ורגש הנקמה דוחפים חלקים בציבור למסע הרס העלול להגביר את התפוררות החברה.
נביטחון האישי נפגע
לאנדרלמוסיה פוליטית, חברתית וכלכלית זו יש גם מחיר בביטחון האישי. מנגנון ביטחון המדינה הידוע לשימצה פורק והמשטרה עדיין לא חזרה לתפקודה המלא, הן מחוסר קאדרים חדשים והן בשל חששם של השוטרים מן המפגינים המגינים על מבצעי הפשעים. מספר הפריצות לחנויות וביזתם גדל באופן מעורר דאגה, נשים מותקפות ברחוב יותר מבעבר, מוזאונים רבים ברחבי המדינה נפרצו ופריטים יקרי ערך נגנבו. נעשו מספר התקפות על בתי סוהר כדי לשחרר אסירים. קבוצות של קיצונים איסלאמים פורצים למסגדים ומנתצים קברי קדושים כפי שעשו הטאליבאן באפגניסטאן לפסלי הבודהא. לאזרח הפשוט הצופה בחששות גוברים במתרחש לא נותר אלא לרכוש נשק ולהקים קבוצות משמר כדי להגן על ביתו ומשפחתו וזה מה שנעשה במקומות רבים.
לראשונה התהווה קרע בהיררכיה הקשוחה של האחים המוסלמים
התחושה בקרב ראשי מועצת המפגינים ומפלגות האופוזיצייה החילוניות היא שהמועצה הצבאית אינה ששה לרפורמות רדיקליות וכי היא פועלת באיטיות מכוונת לגבי כל הבעיות, ובכללן העמדה לדין בהקדם של ראשי המשטר הקודם, אלא לאחר שמופעלים עליה איומים בקיום הפגנות נוספות. על רקע זה החליטו ארגונים אלה, כי "המהפיכה בסכנה" וכי יש לקיים ביום ו' השבוע הפגנה גדולה המכונה "יום שישי השני של זעם" המכוונת נגד "המהפכה הנגדית" שהם כבר רואים את ניצניה. מטרתה המרכזית היא להפעיל לחץ על המועצה הצבאית ובאופן מיוחד על העומד בראשה, גנרל מחמד טנטאווי. האחים המוסלמים הודיעו שלא יקחו בה חלק ובכך קיבעו את הפער ההולך וגדל ביניהם לבין האופוזיציה החילונית. אולם להפתעם הגדולה התברר להם כי המשמרת הצעירה של תנועתם החליטה להשתתף בהפגנה למרות ההנחיה החד משמעית של המנהיג העליון. תהיה זו הפעם הראשונה שמתהווה קרע בתוך התנועה הידועה בהיררכיה הקשוחה שלה והמבוססת על משמעת ללא עוררין למנהיגה מאז שהוקמה לפני 83 שנים.
מצרים באנרכיה ומגששת את דרכה. אין לה מסורת ליברלית (להוציא את תקופת ההוופד הקצרה והסוערת בשנות העשרים והשלושים שהסתיימה במהפיכת הקצינים) וכוחות פוליטים-אזרחים מתונים היכולים לקדמה לעבר משטר דמוקרטי. הזירה הפוליטית המצרית מבוססת על כוחות רדיקליים כגון האחים המוסלמים או לאומניים קיצוניים ערבים מבית ספרו של גמאל עבד אלנאצר. נראה שמצרים החדשה, המהפכנית, תזדקק לשנים רבות ולעימותים אין ספור עד שתבנה לעצמה משטר חדש, משטר דמוקרטי שיהיה מבוסס על חופש הביטוי וזכויות האדם ובכללן שחרור האישה והענקת זכויות מלאות ושיוויון למיעוט הקופטי.
