בישראל ובזירה הערבית והבינלאומית נשמעים קולות התומכים בשחרורו של מרוואן ברגותי מהכלא טרם ריצוי מלוא עונשו כדי שיוכל לחזור למלא תפקיד בכיר ברשות הפלסטינית ולהיות מועמד מוביל למלא את החלל שייוצר לאחר ירידתו של מחמוד עבאס מהזירה כמנהיג פתח, אש"ף, הרשות הפלסטינית ומדינת פלסטין.
אישים אלה טוענים כי ברגותי הינו מנהיג בעל כריזמה הזוכה לתמיכה עממית נרחבת ואשר מאמץ גישה מדינית פרגמטית כלפי ישראל.
מיהו מרוואן ברגותי? מנהיג הנושא עימו בשורה לעתיד של פיוס ודו קיום או טרוריסט החותר להמשיך את המאבק נגד ישראל?
מרוואן ברגותי שעמד בראש הוועדה העליונה של תנועת פתח באיו"ש התווה את דרכה של אינתיפאדת אל-אקצה, הנחה בספטמבר 2000 את פעילי פתח לפתוח באינתיפאדה, פעל אצל הנהגת ערביי ישראל כדי שיצטרפו לאינתיפאדה, ומשפרצה פיקד על גדודי חללי אל-אקצה, הזרוע הצבאית של פתח, שביצעה פיגועי טרור רבים, ובהם פיגועי התאבדות (ברגותי הורשע ברצח של חמישה ישראלים והוא מרצה עונש של מאסר עולם).
במהלך האינתיפאדה הוביל ברגותי קו שדגל בשיתוף פעולה עם חמאס והג'יהאד האסלאמי, בהם ראה בני ברית, במאבק נגד ישראל. הוא טבע אז את הסיממה"שותפים בדם, שותפים בקבלת ההחלטות". מנהיגי חמאס עשו שימוש בברגותי כדי להעניק לגיטימציה גדולה יותר למסגרת התיאום של האינתיפאדה שנקראה הכוחות הלאומיים והאסלאמיים, ובכך להחליש את הרשות הפלסטינית ולהכשיר את הקרקע לערעור על מעמדה כנציגה הלגיטימית של העם הפלסטיני.
ברגותי הציג באותה תקופה עמדות בלתי מתפשרות בנוגע למאבק בישראל, ועיקרן: אין ערך למו"מ עם ישראל, רק סדרה של עימותים אלימים "באמצעות כוח הנשק"יכולים להביא למימוש היעדים הפלסטינים המגולמים בעצמאות ובשיבה של הפליטים (שמשמעותה חיסולה המעשי של מדינת ישראל).
בתקופת מאסרו ממשיך ברגותי להביע תמיכה בשילוב בין מאבק אלים נגד ישראל לפעילות מדינית ובאיגוד כוחות עם חמאס והג'יהאד האסלאמי במסגרת המוסדות הפלסטיניים הרשמיים המייצגים את העם הפלסטיני.
את הגישה הזו ביטא ברגותי גם בראיון לאתר חמאס (18.4.16).1 ברגותי, התומך באופן מלא באינתיפאדת אל-קודס ובפיתוחה ל"אינתיפאדה עממית כוללת", כינה אותה "הזדמנות זהב" ליציאה מהמשבר בו נמצאת התנועה הלאומית הפלסטינית.
הוא הביע התנגדות לתיאום הביטחוני שמקיימת הרשות הפלסטינית עם ישראל (שנועד לסכל טרור), ותמך בריכוז כל הכוחות והאפשרויות למאבק בישראל ובהתוויה של אסטרטגיה פלסטינית חדשה המתנערת מדרך המו"מ. לשיטתו של ברגותי, דפוסי הפעולה של המאבק נגד ישראל, ובכלל זה האלים, יקבעו בהתאם לתועלת המשוערת. בנוסף, צידד ברגותי בחרם על מוצרים ישראליים ובהשתלבות בפעילות של תנועת החרם הכולל (BDS) נגד ישראל.
נאמן לדרכו, תמך ברגותי בצרוף חמאס והג'יהאד האסלאמי לאש"ף, בסיום מצב הפילוג בזירה הפלסטינית, בהשקת שיח אסטרטגי בין הוועדה המרכזית של פתח למשרד המדיני של חמאס כדי להגיע לשותפות מלאה ואסטרטגית בין שתי הארגונים במסגרת המוסדות הפלסטיניים.
ברגותי רואה עצמו מתאים להנהיג את העם הפלסטיני בתום עידן מחמוד עבאס לאור הרקורד שלו ארוך השנים (מגיל 13) במאבק נגד ישראל והפופולריות לה הוא זוכה בציבור הפלסטיני.
עמדותיו הגלויות של ברגותי מעידות שהוא לא הפך את חברבורותיו ואין הוא מביא באמתחתו בשורה לקו מדיני מתון מול ישראל. נהפוך הוא. ברגותי אינו מציג כלל חזון של הסכם שלום עם ישראל על בסיס של פשרה הדדית ודו קיום בין שתי ישויות לאומיות שכנות. הוא רואה בישראל יריב ואויב שיש להכריעו באמצעות מאבק כולל שמטרתו לכפות את מימוש מה שהפלסטינים מכנים "זכות השיבה" של הפליטים, שהינה שם קוד לחיסולה של מדינת ישראל.
חתירתו לשילוב ארגוני הטרור האסלאמיים חמאס והג'יהאד האסלאמי במוסדות אש"ף כשווים בין שווים מעידה על ראייתו את הטרור כאמצעי לגיטימי למאבק נגד ישראל.
מעבר לכך, ברגותי משחק בעמדותיו לידי חמאס שהנהגתו מעוניינת להשתלב באש"ף לא כשותפים אלא כדי להכשיר את הקרקע להשתלטות על הארגון ועל חזקת הייצוג של העם הפלסטיני.
חזרתו של ברגותי לזירה, וקל וחומר תפיסת עמדת הנהגה, אינה מבשרת אפוא על פרוץ עידן של פיוס ושלום, אלא על הסלמת המאבק הפלסטיני שבה ארגון פתח יפעל בחזית אחת עם חמאס והג'יהאד האסלאמי.
