התראות

האם צרפת מאבדת את צביונה וזהותה הלאומית?

שיתוף

עניינים

פיגועי הטרור שפקדו  באחרונה את צרפת מטלטלות את החברה המקומית, משסעים את ערכיה ומעלים שאלות רבות ודיונים צבוריים מרתקים באשר לצביונה ולזהותה הלאומית החדשה של החברה הצרפתית.

בימים אלה הוקמה רשות ממלכתית חדשה שתטפל בקליטת המוסלמים בחברה הצרפתית. הוקצו תקציבים ומשאבים מתאימים ואף נוסדה קרן לאומית מיוחדת לטיפול "ביצירות האיסלאם". בראש הרשות יעמוד שר ההגנה, הפנים והחינוך לשעבר, איש המפלגה הסוציאליסטית  JEAN PIERRE CHEVENEMENT.הוא היה ידוע בעמדותיו הפרו-ערביות ואף העריץ במידה מסוימת את סדאם חוסיין, בוטפליקה ואסד.

שמונה חודשים בלבד קודם הבחירות לנשיאות מקבל הדיון הצבורי על זהותה של צרפת תהודה רבה ומשמעות מיוחדת. באמריקה וגם בארץ מתקשים להבין את הטלטלה העוברת על הצרפתים ויש גם בלבול בין המושגים והסמלים הקשורים לרפובליקה. הבעיה הקימת  היא הרבה יותר עמוקה מהמשוער, היא על עקרונות ואינה תמיד קשורה ישירות לטרור או למלחמה בין דתות. מדובר בדיון צבורי יסודי ורב היקף הנוגע לכל המגזרים ורובדי החברה והמתחיל, ראשית כל, בתכנים הנלמדים בבית הספר במיוחד אם שרת החינוך היא מוסלמית וכמוהה צוות יועציה הבכירים.

הדיון המתלהט מזכיר במקצת את הויכוח בארץ על מה יושם הדגש בלמודים: על דמוקרטיה או על יהדות? על מורשת, הסטוריה ואזרחות או על כלכלה ומדעים? אבל בהבדל גדול אחד, בצרפת הפרידו עוד בשנת 1905 בין הכנסיה למדינה. מאז,החילוניות והמסורת הרפובליקנית שולטות בכל המגזרים.

למעשה, הדת הקאתולית הנוצרית פינתה את מקומה לחילוניות, ה-LAICITE  היא הקובעת היחידה את דרכי הפעולה של הממשלה, של השלטונות, ושל האזרח הפשוט. החילוניות אינה נגד הדת היא משלימה אותה בעידן המודרני. יש לזכור כי הרפובליקה הצרפתית מושתתת על "החרות, השוויון והאחוה", אך גם על סמלים מושרשים עמוק בלבם של אזרחים המגדירים עצמם פטריוטים נלהבים שהמרסייז, ההמנון הלאומי, חייב להישמע בקול תרועה רמה ובתלהבות, בכל מעמד וארוע צבורי. הצרפתים מרגישים היום   שכל המיתוסים הלאומיים הססגוניים מנתצים לרסיסים, כל המורשת שלהם עתיקת היומין נעלמת באפלת ימי הביניים. שלפתע, מנסים המוסלמים "לגנוב" להם את המדינה. את המולדת! את כל הערכים הליברלים. שהם שואפים להניף את נס הסהר כדי להציב במקומו את דגל הטריקולור.

דמותה של מריאן

מלבד הדגל הלאומי גם דמותה של מריאן MARIANNE המתנוססת בכל אתר ואתר מאוימת.

הדמות הפכה במהלך השנים לסמל העממי החשוב ביותר המיצג את צרפת. הדמות האלגורית הזאת נראתה לראשונה אחרי נפילת הבסטליה ב-14 ביולי 1789 והיא הפכה חיש מהר לסמל החירות.  להמחשה, נציין את ציורו הרומנטי המפורסם של DE LA CROIX "החירות מובילה את העם".

היום נכללת מריאן בחותם הרשמי של הרפובליקה כפי שדמות המלך סימלה את  השלטון בעבר. פיסלה של מריאן יופיע תמיד לצד דגל הטריקולור בכל מקום צבורי רשמי ובכל העיריות ברחבי המדינה. שחקניות קולנוע ידועות כבריג'יט בארדו וקתרין דנב תרמו במשך שנים את תווי פניהן לדמות של מריאן.

עוד בהקשר זה, נספר אנקטודה משעשעת: ב-27 ביולי 2005 ערך רוה"מ אריאל שרון ביקור רשמי  בפאריס. הנשיא ז'אק שיראק אמר לו בעת חלופי המתנות המסורתי: "אני מעניק לך את פסלה של האישה היפה ביותר בצרפת, את מריאן"… שרון שקבל בהתרגשות רבה את הפסל המרשים חייך והשיב:" חוסיין מלך ירדן רצה להעניק לי כמתנה סוס ערבי גזעי…הייתי חייב על פי חוק לאחסן אותו  רק בין כותלי משרדי הממשלה בירושלים…מי היה שומר עליו? מי היה מאכיל אותו מדי יום? סרבתי כמובן בנימוס וכבעל חווה הצטערתי מאוד… אבל עם מריאן היפיפיה אני כנראה אסתדר יפה…תודה לך!"

עתידה של צרפת

האם צרפת, המדינה שחרטה על דגלה את חרויות האדם ואת מהות החילוניות, תיהיה מסוגלת להתמודד עם המגזר המוסלמי הצובר מדי יום תאוצה ומנסה לכבוש בהדרגה, בתחכום בוטה,ובפרובוקטיביות את הסמלים הקדושים והבלתי מעורערים של המהפכה הצרפתית? הויכוח הוא חשוב מאוד ועקרוני כי צרפת היתה מאז ומתמיד השראה ועדוד לתרבויות המערב, מוזה לאנשי היצירה האמנותית,לסופרים, לציירים ולפילוסופים.

האם תופעת הבורקיני על שפת הים היתה הצעד הראשון, אבן דרך משמעותית בהתמודדות על מגבלות זכויות האדם? האם במקום מריאן, חשופת החזה וחובשת המצנפת, תופיעה במקומה דמות אישה מוסלמית אפרורית עטופה מכף רגל עד ראש? האם כפי שכתב הסופר מישל וולבק בספרו רב המכר "הכניעה", יבחר בעוד פחות מעשור, ובבחירות דמוקרטיות, נשיא מוסלמי? האם אכן תהפוך צרפת יום אחד לרפובליקה איסלמית? דבר שהיה אוטופי לחלוטין והזוי לפני  שנים אחדות עלול באמת להתרחש? עד היכן מוכנים אזרחי צרפת ומנהיגיה לספוג תכתיבים ועלבונות? האם צרפת החליטה כבר עתה להשלים עם המצב ולקבל חברה מולטי-חברתית שתמשיך להיות סובלנית כלפי המיעוטים והזרים? מדוע תאפשר להם לחיות על פי תרבותם והמסורת שלהם בתוך רובעים סגורים ומסוגרים, בגטאות של ימי הביניים? האם המושג חילוניות כבר אינו קיים ואבד עליו הקלח?

כל השאלות הללו מעסיקות היום את הפוליטיקאים והאזרחים. זאת היא שיחת היום בקרב כל החברה, במפלגות, באקדמיה, בצבא, בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה, וברשתות החברתיות.  מעניין לציין כי אלה המצדדים בחילוניות מביאים לדוגמא שני ראשי ממשלה צרפתיים מוצלחים שהיו יהודים חילוניים: ליאון בלום ופייר מנדס פרנס. המצב היום מדאיג כמובן את הקהילה היהודית המרגישה בלבול, חוסר אונים ואובדן דרך. הקהילה היהודית שהיתה רק לפני שני עשורים הגדולה ביותר בצרפת עם יותר מ-700000 איש ואישה, נדחקה לקרן זווית ואף מאוימת. יש כאלה שמנסים למנוע מיהודים לחבוש כיפה כפי שהשלטונות מתנגדים לבורקיני. ההשוואה הזאת כמובן מקוממת ומגלה בורות בכל הקשור ליהדות.

בנושא הספציפי של החילוניות קיים גם טשטוש בין הימין לשמאל כי למעשה רוב הצרפתים מאוחדים בדעה שאין לשנות את זהותה של המדינה, שיש לקיים את החילוניות וערכי הרפובליקה המושרשים מאות בשנים. ברור כי מפלגות הימין הקצוני מנצלות היום את המצב ומעבירות מסרים פופוליסטים, ואנטי איסלמים, וכך הן צוברות הרבה נקודות לזכותן. מנגד, השמאל הקצוני מדגיש עוד יותר את חירויות הפרט והוא שב לאותן ערכים אידיאולוגיים שהיו עוד מתקופת העידן הקומוניסטי. צרפת היא בין הבודדות בעולם שבה קיימת מפלגה קומוניסטית פעילה ותנועות מהפכניות כגון טרוציקיסטיות או מאויסטיות.

הסטוריה של עימותים פנימיים

בתולדות צרפת פקדו כבר סכסוכי פנים וחברתיים אלימים וסוערים במיוחד. מאז עריפת ראשו של המלך לואי ה-16, ותקופת שלטון הטרור של רובספייר,נזכיר את פרשת דרייפוס שפילגה את העם בין אלה שדרשו את העמדתו לדין לבין תומכיו הנלהבים כמו הסופר האמיץ אמיל זולא שהאשים את נשיא צרפת בעריכת  משפט אי צדק ומתמיכה עקיפה של תככים ומניעים אנטישמים.

מלחמת אלג'ריה הארוכה והעקובה מדם גרמה אף היא לפלוג העם ולמרד של קצינים בכירים במטה הכללי של הצבא. ובסוף, מהומות הסטודנטים במאי 1968 שהפכו את רחובות פאריס והאוניברסיטאות לאיי חורבות.  גם המרד העממי והבריקאדות התמקדו במאבק על עקרונות, אידאולוגיה, וכן על  עתיד פניה הליברליות והחילוניות של הרפובליקה בעידן המודרני והמתירנות.

האם אנו צפויים הפעם לסבוב נוסף ואלים במיוחד בין דוגלי החילוניות לאיסלם הרדיקלי? האם יצאו הצרפתים ל"מסע צלב" מודרני  פנימי, בתוך ארצם, למען שמירת הצביון החילוני וחוקי הרפובליקה? האם נשוב ונחזור לתקופה שבה בשנת  732 לספירה עצר קארל מארטל ליד העיר פואטיה צבא מוסלמי שפלש  לצרפת אחרי שהשלים את כבוש ספרד? תסריטים אלה שהיו הזוים לפני מספר שנים עלולים או עשויים  להתרחש באחד הימים לפי דעתם של הפסימים ונביאי הזעם שבקרב האוכלוסייה.

הבחירות המכריעות

בתום חמש שנים בשלטון מתקשה  הממשלה הסוציאלסטית של פרנסוא הולנד ומנואל וולס להתגבר על התופעות החדשות והאיומים מבית. היא אינה מוצאת פתרונות הולמים לקשיים החברתיים והכלכליים וגם לא מזור לקליטת המהגרים המוסלמים. עד הפיגועים האחרונים היא נקטה ביד רכה וסלחנית כלפי  מפרי החוק והסדר שבקרבם. וגם היום, מצב החרום  שהוטל על רחבי המדינה אינו מיושם תמיד בשטח והוא ניכר למראית עין בלבד, בתגבור שוטרים וחיילים ברחובות ובמקומות ציבוריים.

אין ספק כי המשך המדיניות הנוכחית של הממשלה הסוציאליסטית תוביל להחרפת המצב ותגביר את התנועות הקיצוניות.  היא אף עלולה  לעודד בעיקיפין עימותים אלימים ואף חלילה לפגועי טרור המוניים עם הרבה נפגעים.

רק בחודש מאי 2017, בתום הבחירות החדשות לנשיאות, אנו נדע האם צרפת תלחם בכל כוחה ומשאביה החוקתיים במטרה לישם את חוקי הרפובליקה או שתכנע שוב כפי שנכנעה בעבר מול הכובש הגרמני הארור.

 

 

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
סיוע לעזה? נשק בידיים של חמאס

"חמאס לא מנסה להאכיל את עמו – הוא מקריב אותו עבור ניצחונות תודעתיים", כותבת ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריה, הקהילה הבינלאומית משחקת לידיים של ארגון טרור שמנצל כל משאית סיוע: "87% מהסיוע שנשלח לעזה נבזז בידי חמאס", היא מציינת, "התוצאה: רעב מבוים, אזרחים מותקפים על ידי חמושים, וכל זאת כשהתקשורת מאשימה דווקא את ישראל".

נירנשטיין מצביעה על האבסורד: "כשהאו״ם יצביע על מדינה פלסטינית, החטופים יישארו בעזה, והסיוע ימשיך להיגנב". מבחינתה, העולם לא רק עיוור למציאות, אלא גם משתף פעולה עם האויב: "המנהיגים שואלים למה חמאס לא רוצה לנהל מו״מ? כי הם לא חייבים. כל ויתור וכל משאית הם צעד נוסף להרס ישראל". זו, לדבריה, לא מדיניות סיוע, זו התאבדות מוסרית של המערב.

3:46pm
המרכז הירושלמי
המלחמה בעזה נמרחת – ובסוף חמאס יכריז על ניצחון

"כל יום שחולף ולא כבשנו את הרצועה – פועל לרעתנו", מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, ישראל מתנהלת מול חמאס בצורה שגויה הן צבאית והן מדינית כבר שנתיים: "אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים, כמו עם חיזבאללה. אלה ארגונים ג’יהאדיסטים – הם לעולם לא יתפרקו מנשק". לדעתו, אסון נוסף הוא זה שיטלטל את ההנהגה לפעולה, בדיוק כפי שהיה בפיגוע במלון פארק לפני מבצע חומת מגן.

בן מנחם מצביע גם על תסכול אמריקאי גובר: "הממשל ידידותי מאוד לישראל, אבל קטאר מוליכה אותו שולל, מבטיחה עסקאות תוך שבועיים שאין להן בסיס". מול חזון ההכרעה, הוא שולל לחלוטין צעדי ביניים כמו כתר או מצור: "זה יהיה בומרנג וייגמר בכך שהם יכריזו על ניצחון, כשאנחנו ניגרר למלחמת חורף קשה יותר". המסקנה שלו חדה: "חייבים לצאת למבצע, למחוק את חמאס ולשים סוף לאשליות. זה או אנחנו או הם".

 
3:46pm
המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am
המרכז הירושלמי
‏האם צרפת באמת יכולה להכריז על הקמת מדינה פלסטינית? ‏

הכרזתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עוררה תגובות חריפות. השגריר לשעבר עו"ד אלן בייקר וסא"ל (במיל') מוריס הירש מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענים כי המהלך מנוגד למשפט הבינלאומי ולחתימות ההסכמים בין ישראל לאש"ף. "ההנהגה הפלסטינית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הבסיסיים להכרה במדינה", כתבו בדו"ח משפטי, "ביניהם גבולות מוגדרים, שלטון מתפקד ויכולת לקיים יחסים דיפלומטיים". הם גם מזכירים כי ההכרה במדינה פלסטינית מחוץ למו"מ ישיר פוגעת בתוקף של הסכמי אוסלו.

הירש לא חסך ביקורת גם כלפי ישראל: "אנחנו יכולים להתלונן על מקרון, אבל קודם כל נדרשת הצהרה ברורה מהממשלה – יהודה ושומרון הם שלנו, ולא תקום לעולם מדינת טרור ממערב לירדן". לדבריו, סירובה של ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים בשטח הוא זה שמאפשר למהלכים החד-צדדיים לפרוח. השניים מזהירים כי גם אם למהלך אין תוקף משפטי מיידי, הוא יעניק רוח גבית לחמאס, יפגע בסיכוי לעסקת חטופים, ועלול להביא להפסקת מימון אונר”א – שכן "מדינה אינה זכאית לסיוע לפליטים". לדבריהם, מדובר בהצגה דיפלומטית ריקה, שמאיימת על יציבות האזור.

 
10:31am

Close