ימים קשים עוברים על היחסים בין ארה"ב למצרים. הם כבר לא כתמול שלשום. הדחתו של מובארק הביאה לשינוי מהותי בבסיס הקשרים של שתי המדינות, אפילו אם ארה"ב אינה מוכנה להודות בכך. מצרים בתקופת מובארק הייתה העוגן של ארה"ב בעולם הערבי. הברית האסטרטגית בין שתי המדינות ינקה מהשלום עם ישראל וממנהיגותה של מצרים מול ציר הרשע בהובלת איראן. מצרים זכתה בשל כך לסיוע אמריקאי נדיב המסתכם עדיין בכ-1.55 מיליארד דולר לשנה (1.3 מיליארד דולר סיוע צבאי ו-250 מיליון דולר סיוע אזרחי). קציני הצבא המצרי למדו ואומנו בארה"ב ומדי שנתיים קיימו שני הצבאות תמרונים משותפים תחת שם הקוד "כוכב זוהר". במשך השנים צורפו לתמרונים אלה צבאות ממדינות ערב אחרות ומאירופה, מה שהידק את שותפות האינטרסים של מצרים עם ארה"ב וחיזק את מנהיגותה באזור מול איראן.
אישים מצריים רמי דרג מפזרים הצהרות דו-משמעיות לגבי מדיניות החוץ העתידית של מצרים
שני יסודות אלה נסדקו. מיד לאחר הפלתו של מובארק פתחו אישים מצרים רמי דרג בהצהרות דו-משמעיות לגבי עתיד הסכם השלום והקשרים עם איראן. נביל אלערבי, שר החוץ בממשלה המצרית הראשונה אחרי לכתו של מובארק (שלימים מונה להיות מזכ"ל הליגה הערבית), הצהיר עם כניסתו לתפקיד כי ל"מצרים המהפכנית" תהיה מדיניות חוץ חדשה מאחר "שאין לה אויבים". הוא אמר כי ארצו תקיים דיאלוג עם איראן ותבדוק האם יש צורך ברביזיה של הסכם השלום עם ישראל. המועצה הצבאית העליונה השלטת במדינה פתחה בדיאלוג עם חמאס, המסווג בארה"ב ובאיחוד האירופי כארגון טרור שהקשרים עימו אסורים. אישים מצריים, כגון עמר מוסא, מועמד לנשיאות (בינתיים מצד עצמו), מחמד בראדעי, שגם הוא הודיע על מועמדותו לנשיאות (אך בינתיים נסוג מכך, בשל העדר דמוקרטיה לדבריו), ורבים אחרים אמרו כי יהיה צורך לבדוק מחדש את התאמתו של הסכם השלום לצרכיה של מצרים. חלקם אף האשימו את ישראל בהפרת כמה מסעיפיו, אם כי מעולם לא פירטו בנושא. בד בבד, אותם אישים וגם ראשי המועצה הצבאית העליונה חזרו ואמרו כי מצרים תכבד את התחייבויותיה הבינלאומית והשאירו את ארה"ב, ישראל והקהילייה הבינלאומית במבוכה על פשר הדברים.
ניצחונם של האחים המוסלמים בבחירות לפרלמנט הגביר את החשש לגבי גורלו של הסכם השלום. גם מנהיגיהם השמיעו הצהרות סותרות והותירו ערפל כבד לגבי כוונותיהם האמיתיות. באשר לדיאלוג עם איראן, הוא ירד מסדר היום מהר מאוד לאחר שנביל אלערבי בעצמו הבין כי איראן לא שינתה את מדיניותה החתרנית באיזור והיא מהווה סכנה גם ל"מצרים המהפכנית". לכן, הוא הודיע כי הפרלמנט המצרי, כאשר יבחר, ידון בנושא. כעת, משנבחר הפרלמנט, איש עדיין אינו יודע כיצד יגדירו האסלאמיסטים, המהווים את רובו, את מדיניותם כלפי איראן. בתקופתו של מובארק ניהלו האחים המוסלמים דיאלוג עם המולות בטהראן ותמכו בקשרים של חמאס עם איראן. על כל פנים, מצרים כיום אינה מובילה עוד את מדינות ערב הפרגמאטיות מול איראן, המשימה הועברה לסעודיה ולנסיכויות המפרץ המבכות את חסרונה של מצרים.
גוברת המתיחות בין ארה"ב למצרים
בתנאים אלו של אי יציבות מתמשכת, כאשר איש אינו יודע מה תהיה דרכם של האחים המוסלמים והאם המועצה הצבאית העליונה תעביר את השלטון לידיים אזרחיות בתום תקופת המעבר, מצרים איבדה את מקומה כבת ברית אסטרטגית של ארה"ב באיזור. אמנם ארה"ב פתחה בדיאלוג עם האחים המוסלמים והיא ממשיכה להעביר למצרים את הסיוע השנתי, אך התמרונים המשותפים במסגרת "כוכב זוהר" הופסקו כבר לפני מספר חודשים ויש סימנים למתיחות גוברת ביחסים בין שתי המדינות. שיתוף הפעולה הביטחוני בין מצרים לישראל לגבי המאבק בטרור נמשך, אך לא ברור באילו תנאים. האם מצרים, המקדמת את הפיוס בין חמאס לרשות הפלסטינית, שוקדת על מניעת הברחת נשק יותר ויותר מתוחכם לחמאס? על פי מקורות ישראלים חמאס הולך ומתעצם והברחת הנשק מסודאן, וכעת גם מלוב, נמשכת וסיני הפכה לבסיס של טרור שהשלטונות מתקשים להשתלט עליו. הכוח הרב לאומי שהוקם במסגרת הסכם השלום על ידי ישראל, מצרים וארה"ב, אשר מורכב ברובו המכריע מכוחות צבא אמריקאים, ממשיך לנוע בסיני ולוודא כי מצרים מקיימת את סעיפי הסכם השלום ביחס לפירוז החלקי של סיני. עם זאת כוחות אלה מהווים מטרה לארגוני הטרור הפועלים באיזור ולא ברור האם יוכלו להמשיך לתפקד כפי שהיה עד כה.
בחודשים ובשבועות האחרונים גברה המתיחות בין ארה"ב למצרים. ארה"ב לא יכלה להתעלם מן הדיכוי האכזרי של ההפגנות הנמשכות בכיכר אלתחריר, במהלכן נהרגו לפחות 60 אנשים ונפצעו אלפים. ארה"ב לא יכלה להישאר אדישה כאשר כוחות הביטחון טבחו בקופטים שירדו לרחוב להפגין נגד התנכלות המוסלמים ושריפת כנסיותיהם. שרת החוץ הילארי קלינטון לא היססה לשגר אזהרה למועצה הצבאית כי עליה לנהוג במתינות מול הפגנות אזרחי המדינה וקראה לה להעביר את סמכויותיה לשלטון אזרחי בהקדם האפשרי.
פרשת הארגונים האמריקאים בקהיר
ארה"ב גם לא יכלה לשתוק לאחר שבדצמבר האחרון פרצו כוחות ביטחון למשרדיהם של 17 ארגוני החברה האזרחית בקהיר, החרימו את מסמכיהם והפסיקו את פעילותם. מדובר בארגונים הממומנים על ידי מקורות זרים ובמיוחד על ידי גורמים אמריקאים. שלושה מהם קשורים ישירות לארה"ב: המכון הלאומי הדמוקרטי והמכון הרפובליקני הבינלאומי – בעלי זיקה לשתי המפלגות הגדולות בארה"ב וה-Freedom House.
מקורות משפטיים במצרים הודיעו כי ארגונים אלה הפרו את החוק מאחר ולא נרשמו כדין, כארגונים המקבלים מימון ממקורות זרים, וכי אחרי חקירה יוחלט אם להעמיד לדין את פעיליהם.
השיחות שקיים הממשל ארה"ב לא הועילו. החקירה נמשכת והמשרדים לא חזרו לפעול. לא הועיל גם מכתבם של 11 סנטורים, שביקשו מהמרשל טנטאווי, ראש המועצה הצבאית העליונה, לפתוח מחדש את משרדי הארגונים, אשר לדבריהם מקדמים את הדמוקרטיה ואת זכויות האדם ומסייעים למצרים לעודד רפורמות ולממש את יעדי המהפכה. הסנטורים קראו לוועדות החוץ והתקציב בסנט להפעיל לחצים על מצרים להפסיק את החקירה ולרשום את הארגונים בהתאם לחוק. הסנטורים הדגישו כי המשך המגבלות והפגיעה בפעילי הארגונים הם נושא לדאגה והם עלולים להשפיע על המשך הסיוע למצרים. קולות דומים נשמעו גם בבית הנבחרים.
מול העדר תגובה חיובית מצד המצרים, ותחת לחץ הממשל והתקשורת, הודיעו הלוביסטים האמריקאים הפועלים למען האינטרסים של משרד ההגנה המצרי בוושינגטון, כי הם מפסיקים לייצג את מצרים ומסיימים את החוזה שהתקיים מאז 2007 והעניק להם למעלה ממיליון דולר לשנה עבור ייצוג האינטרסים של מצרים מול מוסדות השלטון בוושינגטון.
בינתיים, המצב הלך והחמיר. השלטונות הודיעו כי לא יאפשרו לפעילי הארגונים הנ"ל, כולל לאזרחים אמריקאים, לצאת ממצרים עד להשלמת החקירה. בתגובה לכך, ששת הפעילים אזרחי ארה"ב החוששים כי יעצרו ויועמדו למשפט, בקשו וקיבלו מקלט בשגרירות ארה"ב בקהיר שם הם ממתינים להתבהרות המצב. ביניהם נמצא סם לחוד, בנו של שר התחבורה האמריקאי. הסנטור ג'ון מקיין, ראש המכון הרפובליקני הבינלאומי, קרא למצרים להפסיק את הפגיעה בפעילים ולעצור את החקירה "מאחר ואין לה שום צידוק". שר ההגנה ליאון פנטה התקשר בראשית השבוע לטנטאווי וביקשו לבטל את האיסור על האזרחים האמריקאים לצאת ממצרים, אך נראה כי לא זכה לתגובה חיובית.
גורמי ממשל מצרים ניסו להמעיט מחשיבות הבעיה. שר התעשייה וסחר החוץ, מחמד עיסא, שביקר בארה"ב לפני מספר ימים, אמר כי מדובר "בתהליך משפטי טהור בלבד". שרת התכנון ושיתוף הפעולה הבינלאומי, פאיזה עבד אלנגא, אמרה כי יש הסכמה בין שתי המדינות כי הברית האסטרטגית גדולה וחשובה מפרשת ארגוני החברה האזרחית.
גם גורמים רשמים אמריקאים ניסו לצמצם את הדי פרשת הארגונים. דובר מחלקת המדינה, מרק טונר, אמר בשבוע שעבר כי התהליך המדיני במצרים נע קדימה, אם כי מגבלות הנסיעה שהוטלו על כמה אזרחים של ארה"ב הם נושא לדאגה וכי השלטונות צריכים לטפל בנושא.
עם זאת, ברור כי הפרשה מדאיגה את האמריקאים. היא גורמת נזק למצרים בדעת הקהל ומלמדת שהמועצה הצבאית העליונה אינה מתחשבת בידידתה החשובה ביותר. מצרים זקוקה לסיוע, לטכנולוגיה ולהשקעות מארה"ב. היא גם זקוקה לתמיכתה במוסדות בינ"ל כדי להשיג מלווים ומענקים. הנשיא אובמה, בשיחה טלפונית עם טנטאויי ב-20 בינואר, דן בכל הנושאים הללו ובמיוחד בבקשתה של מצרים לקבל 3.2 מיליארד דולר מקרן המטבע הבינ"ל. בנוסף לכך, אובמה גם הביע דאגה לגבי הארגונים האזרחיים והדגיש את חשיבותם, אך נותר ללא תשובה מספקת.
ארה"ב מתנה את הסיוע הכספי למצרים
נכון אמנם כי הארגונים אינם רשומים כחוק. ראשי הארגונים ניסו להשיג את הרישיונות המתאימים עוד בתקופתו של מובארק, אך המצרים מעולם לא השיבו לבקשותיהם ונראה היה כי נוצרה הסכמה שבשתיקה. הפריצה למשרדי הארגונים ללא הודעה מוקדמת, כאשר ברור היה למצרים כי היא תגרום למתיחות עם ארה"ב, מדאיגה. אין הסבר ברור למהלך זה, אלא אם כן למועצה הצבאית יש כוונות לקרר את יחסיה עם ארה"ב. חשש זה נראה כנוגד את האינטרס המצרי. בינתיים אין המצרים מנסים לפייס את האמריקאים ואף מוסיפים לטעון שימצו את כל התהליכים המשפטים. הקונגרס, שאישר את הסיוע לשנת 2012, התנה את העברתו למצרים בכך שהמועצה הצבאית תמשיך לקדם את המעבר לשלטון אזרחי – מה שכולל לא רק בחירות חופשיות אלא גם את ההגנה על חופש הביטוי, ההתכנסות והפולחן, דהיינו מתן אפשרות לארגוני החברה האזרחית לפעול ללא מגבלות ולהפסיק את הפגיעה בקופטים.
בעוד פרשת הארגונים הולכת ומסתבכת, בראשית השבוע שעבר יצאה משלחת צבאית מצרית לוושינגטון כדי לדון בצורכי הצבא המצרי, אשר אמורים לקבל מענה במסגרת הסיוע הצבאי לשנה הבאה. אמנם מדובר בביקור עבודה שגרתי, אך בצל המתיחות בין המדינות הוא קיבל ממדים מדיניים רבי משמעות. שני הצדדים מפגינים בכך כי הקשרים נמשכים, אם כי לא נראה שהאמריקאים יכולים להימנע מלהעביר למצרים מסר חד משמעי בנושא הארגונים, המעכיר את היחסים שכבר נפגעו בעקבות שינוי המשטר ועליית כוחם של האחים המוסלמים.
מאז נפילת שלטונו של מובארק: מעמדה של ארה"ב במצרים הדרדר
כזכור, הנשיא אובמה קרא למובארק לוותר על כסאו לאחר שבוע אחד של הפגנות. בכך הוא הרפה את ידיו והחיש אולי את נפילתו. ברם, מנקודת מבטו, אובמה חש שהוא התייצב ב"כיוון המתאים של ההיסטוריה" וסבר שיזכה לתודה ואהדה מצד העם המצרי. זה לא קרה. להפך, מעמדה של ארה"ב במצרים אף הדרדר. ארה"ב נשארה עדיין בצד הרע והרוב העצום של המצרים, זה שהצביע עבור המפלגות האסלאמיות בפרלמנט, מוכיח כי אין דעתם של המצרים פתוחה לדמוקרטיה וכי הם מסתכלים בחשדנות לעבר המדינה הגדולה המייצגת את הדמוקרטיה. ניהול המדינה הרודני של המועצה הצבאית הדומה למשטר הקודם, היחס המפלה לקופטים והשינויים במדיניות החוץ הפתיעו את וושינגטון. היה ברור כי לא ניתן יותר לסמוך על מצרים כבעלת ברית אסטרטגית. הזלזול בוושינגטון בפרשת הארגונים האזרחים הולך מעבר לכך ומרמז אולי כי מצרים של האחים המוסלמים התחילה בתהליך של התרחקות מארה"ב.
הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
