כפילות מסוכנת: שני גופים צבאיים ללא פיקוד משותף
ממשלת לבנון החדשה אישרה בשבוע שעבר את מצעה המדיני. הוא כולל, בין השאר, מתן לגיטמציה לחיזבאללה להחזיק בנשקו ולהשתתף יחד עם הצבא, אבל כגוף נפרד, בהגנה על המולדת (קרי: נגד ישראל). בכך נוצרה בלבנון כפילות מוזרה ומסוכנת: שני גופים צבאיים ללא פיקוד משותף אמורים להגן על המדינה. הממשלה איבדה אפוא את המונופול על קבלת החלטות לגבי מלחמה ושלום, שהוא הביטוי המרכזי לריבונות.
לגיטימציה לחיזבאללה בניגוד לרצון הבוחר ונגד החוק הבינלאומי
המזרח התיכון מייצר אתגרים חמורים הן לגבי מדינות האזור עצמן והן לגבי הקהילייה הבינלאומית. בלבנון זכו המפלגות המאוגדות בתנועת ה-14 במרס ברוב מכובד (71 צירים מול 57 לאופוזיציה בהנהגת חיזבאללה) בבחירות חופשיות ודמוקרטיות ועל כך אין עוררין. מפלגות אלה היו אמורות להקים את הממשלה, כאשר מפלגות האופוזיציה בהנהגת חיזבאללה יושבות בספסלים האחוריים. התוצאה הסופית שונה לחלוטין. תחת איומי חיזבאללה, שמאחוריה עומדות איראן וסוריה, נאלץ סעד אלחרירי להקים ממשלה של "אחדות לאומית", בה יש לאופוזיציה עשרה שרים ששניים מהם פעילי חיזבאללה. כעת העניקה ממשלה זו, בניגוד לרצון הרוב, לגיטימיות לארגון טרור, שמעתה יהיה לו חלק חשוב בניהול המדינה.
ההכרה בחיזבאללה מהווה לא רק כשלון צורב למפלגות הרוב הפרלנמטרי, שנאבקו בארגון שנים ארוכות, אלא גם כניעה מבישה לארגון טרור מוסלמי שיעי קיצוני, המופעל על ידיאיראן וסוריה. היא מנוגדת הן לחוקה הלבנונית ולהסכם טאיפ מ-1989, שחתם את מלחמת האזרחים ובו נקבע שכל המיליציות חייבות לפרק את נשקן, והן להחלטות מועבי"ט 1559, 1680, שחזרו וקראו לפרק את חיזבאללה כגוף צבאי.
יתרה מכך, ההכשר לחיזבאללה עומד בניגוד גמור גם להחלטת מועבי"ט -1701, שהביאה לסיום מלחמת לבנון השניה ואשר קבעה במפורש כי בלבנון יהיה רק "נשק אחד", הוא צבא לבנון, שיתפרס בדרום המדינה ויחד עם יוניפי"ל יפקח ששום כח מזוין אחר לא יפעל שם. עוד נקבע, כי ממשלת לבנון תגביר את הפיקוח על גבולותיה עם סוריה, כדי למנוע הברחות של נשק וטילים לחיזבאללה, בעוד כוחות ימיים של יוניפי"ל יאבטחו את גבולה הימי.
הלגיטימיות שהוענקה לחיזבאללה ככוח לוחם, משמעותה גם הכרה בכך כי מותר לו להמשיך להתחמש ולשמור על יכולותיו הקרביות ואף לתגברן מול ישראל.
במצב החדש שנוצר אין מדובר יותר בבעיה פנים לבנונית, אלא בהפרה בוטה של ממשלת לבנון עצמה את תנאי סיום המלחמה עם ישראל ב-2006, תנאים שקיבלו את הגושפנקא של הקהילייה הבינלאומית באמצעות מועבי"ט. ניתן לומר שהחלטה 1701 קרסה. עד עכשיו האו"ם וישראל לא הגיבו. אומנם במהלך המו"מ להקמתה של הממשלה, הזהיר רה"מ נתניהו כי שיתוף שרי חיזבאללה יטיל את האחריות על לבנון אם ארגון זה יפעל נגד ישראל. שר הביטחון אהוד ברק אף חזר על כך, אך ללא הועיל.
מסמך מדיני של חיזבאללה המשקף מדיניות איראנית
החלטתה החמורה של ממשלת לבנון נתקבלה ימים ספורים לאחר שהוועידה הכללית של חיזבאללה בחרה בנסראללה לתקופת כהונה נוספת כמזכ"ל הארגון ופרסמה מסמך מדיני חדש, המכיל עמדות הזהות למדיניות האיראנית לגבי ישראל והמצב במזרח התיכון ובעולם כולו. מסמך זה בא לעדכן את המסמך המכונן של חיזבאללה שפורסם ב-1985.
במסמך מציג חיזבאללה כעובדה מוגמרת את היותו כוח לבנוני לגיטימי, שבאמצעות ניצחונותיו הוכיח את חשיבותו להגנתה של לבנון. ישראל, בהתאם למסמך, מהווה איום תמידי וסכנה ללבנון, בשל שאיפותיה ההיסטוריות על שטחה ומימיה. לבנון, שהיא דוגמה יחידה במינה לדגם של חיים משותפים בין חסידי הדתות המונותאיסטיות, מהווה ניגוד למדינה הגזענית, כפי שהיא מקבלת ביטוי ביישות הציונית. הלבנונים כולם, כך נקבע במסמך, שותפים לצורך לקיים התנגדות עממית מזוינת ולעמוד בפני הסכנה הציונית. ההתנגדות (חיזבאללה) יחד עם הצבא השיגו נצחונות כבירים והם ימשיכו להרתיע את האוייב. כך כורך נסראללה את ארגונו עם הצבא וקובע ששני הגופים מייצגים את רצון העם.
קריאה שלא להכיר בישראל וסירוב לאופציית המו"מ עמה
בהתייחס לישראל בהקשר הפלסטיני נאמר במסמך, כי "לידתה לא הייתה טבעית, קיומה אינו יכול להמשך והיא מועדת לכלייה. אחריות היסטורית מוטלת על האומה ועמיה שלא להכיר ביישות זאת ולא משנה מה יהיו הלחצים והאתגרים. עמדתנו הבלתי ניתנת לשינוי לגבי הסדר בדרך המו"מ וההסכמים שכבר נחתמו בהתאם לוועידת מדריד כגון אוסלו, ההסכם עםירדן ולפני כן עם מצרים, היא עמדה של סירוב עקרוני ומוחלט לאופציית המו"מ עם הישות הציונית. עמדה זו היא קבועה, עקרונית וסופית, שלא ניתן לחזור ממנה או להתמקח עליה, אפילו אם העולם כולו יכיר בישראל". בהמשך קורא חיזבאללה למנהיגים הערביים "שיכבדו את רצון עמיהם ויחזרו בהם מן האופציה של מו"מ והסדר עם ישראל ושיזנחו לחלוטין דרך זו".
בצל חשש מעימות אלים-הפרלמנט הלבנוני צפוי להביע אמון בממשלה החדשה
עמדותיו של חיזבאללה ידועות אמנם, אך הן קבלו כאן ביטוי חדש וחד משמעי, דווקא אחרי שהארגון הפסיד בבחירות וכאשר הממשלה החדשה הייתה בעיצומם של הדיונים לניסוח קווי היסוד שלה. ראש הממשלה, סעד אלחרירי, והשרים ממפלגות הרוב הבינו כי נסראללה הניח אקדח טעון על שולחנם: משמעות המסמך היא כי נסראללה לא יתיר בשום אופן הכללת סעיף במצע של הממשלה המטיל ספק בלגיטימיות של אירגונו או אפילו דרישה לדיון במסגרת הדיאלוג הלאומי, כפי שהיה בעבר. האלטרנטיבה שעמדה בפני סעד אלחרירי הייתה כניעה או עימות אלים. הוא בחר בכניעה. אומנם חמישה שרים נוצריים הסתייגו מסעיף ההכשר לחיזבאללה, אך הם נמנעו מלהביע התנגדות מפורשת, כי גם הם חששו מעימות מזויין עם חיזבאללה. בהתאם לחוקה, ההודעה על מצע הממשלה הועברה לפרלמנט, שכבר התחיל לדון בה בתחילת השבוע. עשרות חברי פרלמנט נרשמו לנאום וצפוי שיביעו הסתייגויות מן המעמד הלגיטימי שניתן לחיזבאללה והפגיעה בריבונות של המדינה, אך איש אינו חוזה משבר. ההנחה היא שהודעת הממשלה תאושר ברוב גדול, ובכך יביע הפרלמנט אימון בממשלה החדשה והיא תוכל לצאת לדרכה.
אפילו אם מקובל שמפלגות הרוב אינן סבורות כי ישראל מהווה בעיה קיומית ללבנון ואף כי הן אמצו את מדיניות הליגה הערבית למו"מ עם ישראל, הרי על פניו מסמך חיזבאללה, הקורא להעלמותה של ישראל, הוא כיום חלק מן המדיניות של לבנון. ממשלת לבנון, בהעניקה לחיזבאללה את הזכות להיות כוח לוחם נפרד ליד צבא לבנון, מאמצת את משנתו כמדיניותה כלפי ישראל.
ראש הממשלה, סעד אלחרירי, צפוי לצאת לביקור בדמשק מיד לאחר שהפרלמנט יאשר את מצע הממשלה. הוא יצטרך ללחוץ את ידו של בשאר אלאסד, שעד כמה שידוע הוא שנתן את ההוראה לחסל את אביו, רה"מ לשעבר רפיק אלחרירי.
החיזבאללה איננו זונח את שאיפתו להקמת מדינה אסלאמית
לגבי האזור, המסמך מדגיש את הצורך ביחסים מיוחדים עם סוריה ובשת"פ עם איראן שהיא "מדינה מרכזית חשובה בעולם האסלאמי" ותומכת קבועה בבעיה הפלסטינית.
שלא כמו במסמך הקודם, אין בו ביטוי לשאיפתו חיזבאללה להפוך את לבנון למדינה אסלאמית על בסיס המודל האיראני – וולאיאת אלפקיה – דהיינו ניהול המדינה על ידי מורי הדת. להיפך, המסמך מדגיש את אחדות העם הלבנוני: "לבנון היא מולדתנו ומולדת האבות והסבים כפי שהיא מולדת הבנים, הנכדים והדורות הבאים. אנו רוצים במולדת אחת ומאוחדת לכל הלבנונים ודוחים את כל פתרונות הפילוג ובכללם את רעיון הפדרציה". נסראללה, שהציג את המסמך במסיבת עיתונאים, נשאל לסיבת השינוי לכאורה בעמדות היסוד של חזבאללהבעניין מהותי זה. הוא השיב כי "וולאיאת אלפקיה" היא עמדה רעיונית של אמונה ודת ואינה עמדה פוליטית הניתנת לשינוי. "השאלה כיום היא כיצד נחבר את שלטון מורי הדת עם השתתפותנו בזירה הפוליטית. ובכן אנו פעלנו להבחר לפרלמנט ונציגינו משתתפים בממשלה כפי שעשינו בממשלות הקודמות, אך המתיחות הפוליטית במדינה מנעה מאתנו השגים מעשיים. אין איפוא ניגוד בין "וולאית אלפקיה" במשמעות שלנו לבין השתתפותנו בחיים הפולטיים."
ברור לחלוטין איפוא כי השמטת "וולאיאת אלפקיה" מן המסמך נועדה למטרות טקטיות, מתוך כוונה שלא להרגיז יותר מדי את הלבנונים, אך אין כל שינוי בעמדות היסוד של חיזבאללה החותר להקמת מדינה אסלאמית בלבנון כדוגמת איראן.
כיצד על מעצמות המערב להתמודד עם ממשלת לבנון החדשה?
על מעצמות המערב לחשוב כיצד עליהן להתמודד עם המצב החדש בלבנון. המצב אכן סבוך. חיזבאללה הוכרז כארגון טרור על ידי ארה"ב והאיחוד האירופי, המנועים עקרונית מלקיים עימו כל מגע. עם זאת, מספר מדינות אירופיות טוענות כי יש להפריד בין הזרוע המדינית למיליציה הצבאית שלו. על בסיס זה נציגים של מדינות אירופה כבר נועדו עם חברי פרלמנט של חיזבאללה ובריטניה הודיעה כי היא פותחת בדיאלוג עם הארגון. אלא שהלגיטימציה שניתנה למיליציה של חיזבאללה טורפת את הקלפים, שכן ממשלת לבנון עצמה הפכה להיות שותפה של ארגון טרור ובכך מאמצת במידה מסויימת את עמדותיו הקיצוניות ומפרה את החלטות מועבי"ט, וביניהן זו שקבעה את תנאי הפסקת האש עם ישראל. השאלה שעליה יצטרכו המשפטנים בישראל ובאו"ם לתת את דעתם היא כיצד להתמודד עם ממשלה לגיטימית, הפועלת בניגוד מוחלט להחלטת מועבי"ט 1701, שאותה אישרה קודמתה ועליה להמשיך ליישמה בשטח.
האם ארה"ב תמשיך בסיוע הצבאי ללבנון
גם בפני ארה"ב עומדת בעייה קשה. בשנים האחרונות סיפקו האמריקאים ללבנון נשק בשווי של כ-400 מיליוני דולר, כדי לחזק את ממשלתה הפרו-מערבית של פואד סניורה מול חיזבאללה, איראן וסוריה. התקציב האמריקאי הנוכחי כולל סכום נוסף של של 100 מיליון דולר למטרה דומה. נשיא ארה"ב יצטרך להחליט בקרוב אם ממשלתו של סעד אלחרירי, שנתנה הכשר לחיזבאללה, אכן עומדת בקריטריונים של הממשל האמריקאי. נשיא לבנון, מישל סליימאן, יפגש עם הנשיא אובמה בוושינגטון בשבוע הבא. סדר יומם יהיה עמוס במיוחד.
כיצד ממשלת לבנון תנהג עתה מול ישראל
מבחינתה של ישראל, המצב בגבול לבנון הוחמר, אף אם המצב בשטח עדין רגוע. בהתאם למעקב של צה"ל ולדוחות האו"ם, היו הפרות מרובות של החלטה 1701 על ידי חיזבאללה, הממשיך להבריח נשק, טילים וציוד מאיראן דרך סוריה לקראת עימות נוסף עם ישראל. כמו כן, ידוע שיוניפי"ל והצבא הלבנוני נמנעים מלהיכנס לכפרים בדרום, שם מתבצרים מחבלי חיזבאללה על ציודם וטיליהם. יש לצפות כי מגמה זו תלך ותגבר. יהיה עלינו לבחון היטב אם ממשלת לבנון וצבאה אכן ישתפו פעולה גלוייה עם חיזבאללה.
כעת לבנון היא חלק מציר הרשע, שכן מסרה חלק חשוב מריבונותה לחיזבאללה. השאלות הן כיצד תנהג ממשלת לבנון מול ישראל, מה יהיו היחסים המעשיים בין צבא לבנוןלחיזבאללה והאם נוכחות משמרות המהפכה בשטחה תתרחב והיא תהפוך לבסיס של חתרנות נגד מדינות האזור.
