על רקע אירועי הר הבית והתקרית בשגרירות ישראל בעמאן כל דיון על הממלכה ההאשמית של ירדן מעלה מיד את השאלה האם היא תוכל לשמור על יציבותה בצל האירועים החמורים המתנהלים סביבה ובתוכה. ירדן נושקת לסוריה ועיראק, בצפון ובמזרח, ערב הסעודית בדרום, וישראל ושטחי הרשות הפלסטינית במערב. יש לה מוצא לים סוף לאורך קילומטרים ספורים במפרץ עקבה. המלחמות המתנהלות בעיראק ובסוריה הטילו עליה לחצים פוליטיים וכלכלים כבדים שעד עכשיו הצליחה לעמוד בהם אמנם בסיוע ארה"ב. עליה להתמודד עם מיליוני הפליטים שזרמו אליה וגם להבטיח את גבולה עם המדינות הנ"ל לבל תזלוג המלחמה לשטחה. היחסים עם ישראל מורכבים. למרות הסכם השלום שנחתם בין שתי המדינות ב-1994 והשת"פ הביטחוני ההדוק ביניהן האוכלוסייה בדרך כלל נשארה עוינת ומפעם לפעם היחסים נקלעים למשבר כפי שזה קורה בימים אלה.
הזירה הפנימית מהווה אתגר לא קטן למלך המחויב לפעול ללא הרף לאיזון בין האוכלוסיות השונות. כל זאת כאשר מקורותיה הכלכליים של המדינה מוגבלים והיא נשענת על סיוע זר בעיקר אמריקאי כדי לאזן את תקציבה.
המלך עבדאללה מתמודד עם זאת, בינתיים, בהצלחה עם כל האתגרים. במיוחד אמור הדבר לגבי המשבר בסוריה המאיים ישירות על ביטחונה. ירדן הייתה בין המדינות הראשונות שהצטרפה לקואליציה האמריקאית נגד דעא"ש ומטוסיה פועלים בתדירות גבוהה נגד מטרות הארגון בעיראק ובסוריה. היא לא נרתעה מלהמשיך במשימה גם אחרי שאחד ממטוסי הקרב שלה הופל ומחבלי דעא"ש שרפו את הטיס בתוך כלוב והפיצו את האירוע בתקשורת. להפך המלך הורה על פעולת עונשין רחבת היקף. זאת בניגוד למדינת האמירויות שהשעתה את פעילות מטוסיה. ארה"ב רואה בירדן מדינה ידידותית פרו-מערבית, שעמה היא משתפת פעולה עוד משנות החמישים. השת"פ עמה אף גבר אחרי חתימת הסכם השלום עם ישראל.
על רקע זה ניתן להבין את השת"פ ההדוק בין שתי המדינות מול האיום הסורי. הנשיא אובמה דיווח לקונגרס עוד ב-2015 כי שיגר (מבלי לציין מתי) בהתאם לבקשת המלך כוח צבאי של 2300 חיילים לסייע במאבק בדעא"ש ולקדם את הביטחון האזורי. חיילים אלה עד כמה שידוע מפעילים את מטוסי ה-16 F של הקואליציה ואת טילי הפטריוט שהוצבו לא הרחק מהגבול עם סוריה. לאחרונה נודע כי כוחות אמריקאים מיוחדים נשלחו לירדן כבר ב- 2013 והתחילו לאמן את המורדים הסונים "המתונים" ומשם פעלו גם בשטח סוריה. הדברים נחשפו בחודש אפריל כאשר כוחות יבשה ואויר של ארה"ב יחד עם כוחות של המורדים הסונים מנעו מכוחות המשטר הסורי שהיו מלווים בקבוצות של המיליציות העממיות האיראניות מלהתקרב לבסיס האימונים באל תנפ במדבר הסורי ליד גבול ירדן, סוריה, עיראק במטרה לסלקם משם ולפתוח דרך למיליציות אלה מעיראק לסוריה ומשם ללבנון. ירדן מתעלמת מדיווחים אלה שכן מדיניותה הרשמית דוגלת בפתרון פוליטי בסוריה והיא כביכול אינה נלחמת בכוחות המשטר ואף מקיימת קשרים עם רוסיה בעניין זה. ירדן גם הוזמנה ע"י רוסיה להשתתף בשיחות אסטנה והיה לה חלק בקביעת אזור דרעא – קוניטרה בדרום סוריה הסמוך לגבולה הצפוני כאזור בטוח.
צבאה המאומן היטב של ירדן יחד עם שרותי הביטחון שלה פועלים גם לסכל את מאמצי דעא"ש לחדור לירדן ולהקים שם מוקדי טרור. מאמצים אלה נמשכים ללא הרף. בשנה שעברה סיכלו הירדנים לפחות שלושה ניסיונות חדירה שאומנם נכשלו, אך גרמו לכמה עשרות קורבנות.
ירדן:אי של יציבות – באזור שסוע ומדמם
בשלב זה הצליחה ירדן למנוע את הגרוע מכל והיא המדינה הערבית היחידה ששרדה את הסכמי סייקס פיקו וההסדרים השונים של המעצמות במסגרת חבר העמים בעקבות תבוסתה של האימפריה העותומנית אחרי מלחמת העולם הראשונה. היא הוקמה ב-1921 כ"אמירות עבר הירדן" בחסות בריטית ובראשה הועמד המלך עבדאללה בנו השני של השריף חוסיין מלך חיגא'ז שהפסיד את ממלכתו לאבן סעוד והאשים את הבריטים כי לא עמדו בהבטחתם להקים מדינה ערבית עצמאית גדולה בכל המזרח התיכון בתמורה למרד ערבי בטורקים – מרד שבסופו של דבר לא התרחש. שטחה של ירדן, כ-90.000 קמ"ר נקרע מזה של פלשתינה המנדטורית שתוחמה על בסיס הצהרת בלפור והסכם סייקס-פיקו ומהווה 80% משטחה המקורי. בשנת 1946 היא קיבלה את עצמאותה ושמה הוסב ל"עבר הירדן". לאחר שכבשה את הגדה המערבית ב-1949 במהלך מלחמת העצמאות היא החליפה את שמה לממלכת ירדן. הבריטים אבדו את השפעתם באזור ובירדן בפרט בעקבות מלחמת סואץ. מאז 1957 ארה"ב היא המדינה הקרובה לירדן ומספקת לה סיוע נדיב, המאפשר לה לאזן את תקציבה ולהחזיק צבא גדול מאומן ומצויד היטב.
המלך מתמודד היטב גם עם הזירה הפנימית המורכבת. שלטונו נשען על השבטים הבדואיים – תושבי האזור ואלה שהיגרו עמו מחצי האי ערב. עם זאת רוב האוכלוסייה – כשני שליש – הוא ממוצא פלסטיני. חלקם באו לירדן עוד בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת. אחרים ברחו מישראל בעקבות מלחמת השחרור ב-1948/9 שבמהלכה כבשה ירדן את הגדה המערבית והעניקה אזרחות ירדנית לתושביה. בתחילית מלחמת ששת הימים ביוני 1967 התפתה חוסיין לשקריו של נאצר שסיפר לו כי צבאו מביס את צה"ל, תקף את ישראל והפסיד את הגדה המערבית. ב-1988 ויתרה ירדן רשמית על הגדה לטובת אש"פ שהכריז על עצמו כמייצג יחיד של הפלסטינים ובמשך הזמן ביטלה את האזרחות הירדנית לרבים מן הפלסטינים בגדה כדי למנוע את הגירתם אליה.
עם זאת הבעיה הפלסטינית מטילה את צילה על ירדן. כמעט כל פתרון יכול לפגוע בה. הקמתה של מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון עלולה לעורר רגשות אירדנטים ולהביא במשך הזמן ניסיונות של השתלטות פלסטינית עליה כדי "להתחבר" לאחיהם בממלכה – מה שיעצים לאין ערוך את אי היציבות הפוליטית – צבאית באזור. המלך גם חושש מאד מקידום הרעיון בישראל שמדינה פלסטינית ברת קיום יכולה לקום רק בחיבור של ירדן עם שטחי A ו- B וסיפוח שטח C לישראל. נראה שעדיף למלך שהמצב יישאר כמותו כאשר מדינתו משמשת כמגן לישראל ממזרח וישראל מהווה מעין ערב לביטחונה.
ירדן היא פורמלית מונרכיה חוקתית, אך המלך מחזיק בידו את מרבית התפקידים של הרשות המבצעת ומנווט היטב את דרכו. החוקה שונתה אמנם פעמים בשנים האחרונות בעקבות הפגנות שהתקיימו על רקע אירועי – של מה שכונה – האביב הערבי, אך בידי המלך נשארו הסמכויות למנות את ראש הממשלה, לפזר את הפרלמנט, למנות את הקצונה הבכירה בצבא ואת שופטי בית הדין העליון.
אף כי קיימת בציבוריות ביקורת על ניהול המדינה ועל הקשיים הכלכליים היא מכוונת בעיקר כלפי הממשלה והאדמיניסטרציה. המלך זוכה בדרך כלל לאהדה בחלקו לפחות בשל היותו נצר למשפחה ההאשמית היא משפחתו של הנביא מחמד. עם זאת יוזכר כי אמו בריטית ומאחר שאת עיקר לימודיו האזרחים והצבאיים עשה בבריטניה ובארצות הברית עדין ניתן להרגיש בדיבורו בערבית מבטא זר כלשהו.
הפלסטינים, המהווים כאמור את רוב האוכלוסייה, מתמקדים בעיקר בסקטור הפרטי ובניהול המסחר בשעה שבני השבטים הבדואים הנאמנים שובצו במערך שרות המדינה ובצבא. איזון עדין זה היה על סף שבירה לפני מספר שנים לאחר שבעקבות מדיניות כלכלית של צמצום תקציבי והפרטה אבדו רבים מבני השבטים את עבודתם בשרות המדינה. הם יצאו להפגין נגד המלך וראשי השבטים אף הזהירו אותו כי יאבד את תמיכתם. נראה שהבעיה טופלה לאחר שמערך התיירות החשוב מאד לכלכלה הירדנית הופקד בידם. עם זאת על רקע הקשיים הכלכליים מורגשת רדיקליזציה בקרב הצעירים שם האבטלה מגיעה לכ-40% .יוזכר כי אבו מסעב אל זרקאווי שהיה מפקד אלקעדה בעיראק וחוסל ע"י האמריקאים מקורו בעיר זרקא בצפון ירדן. יש להזכיר גם את מפלגת הפעולה האסלאמית שהיא זרוע של האחים המוסלמים שיש לה נוכחות חשובה במדינה. היא מיוצגת בפרלמנט, אם כי בעבר החרימה לפחות שני סבבי בחירות וגם התפלגה. בשל עוצמתו הפוליטית המוגבלת של הפרלמנט פעילות המפלגה מכוונת לרחוב ומהווה גורם לאי יציבות והסתה נגד ישראל.
מקורותיה הכלכליים של ירדן מוגבלים ביותר והיא מתבססת בעיקר על תיירות ויצוא פוספטים המצויים בכמויות גדולות בדרום, אך אין בכך כדי לכסות את צרכיה. כלכלתה תלויה בסיוע חוץ בעיקר של ארה"ב, בריטניה וקרן המטבע. הסיוע האמריקאי התחיל ב-1957 וגבר עם חתימת הסכם השלום עם ישראל. ב- 2016 על רקע השתתפות ירדן במאבק נגד דעא"ש הגיע הסיוע האמריקאי ל- 1.29 מיליארד דולר ובכללו סיוע אזרחי, סיוע צבאי וסיוע מיוחד לפליטים הרבים שירדן מתקשה לכלכל. השנה הוחלט להעמיד את הסיוע האמריקאי באופן קבוע על מיליארד דולר. סך הסיוע לירדן מאז 1957 מסתכם בכ- 19 מיליארד דולר מה שמהוה אינדיקציה טובה על חשיבותה לארה"ב. בשנה שעברה חתמה ירדן הסכם עם קרן המטבע שהעניקה לה הלוואה של 723 מיון דולר למשיכה במשך שלוש שנים בתנאי שתעודד את סקטור העסקים הפרטי. בהתאם לזאת צמצמה ירדן את תקציבה, ערכה רפורמה בחוקי המיסים והטילה את מס ערך מוסף זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שלה. קצב הצמיחה נמוך ואינו עולה על שני אחוזים – מה שאינו יכול להפחית את האבטלה הגוברת.
זרימת הפליטים מעיראק וסוריה העיקה קשות על הכלכלה הירדנית. מעיראק הגיעו אליה כמיליון אנשים שרובם כבר חזרו לארצם. מסוריה הגיעו כנראה כ- 1.3 מיליון איש אם כי רק 660 אלף רשומים במסגרת נציבות האו"ם לפליטים וזכאים לסיוע. האחרים מסתובבים במדינה, מחפשים מגורים ועבודה ומהווים גורם של אי יציבות. בפברואר 2016 התכנסה ע"פ בקשתה של ירדן ועידה בינלאומית מיוחדת בלונדון תחת השם LONDON COMPACT לדון בבעיית הפליטים. סוכם על מתן הלוואות לירדן בריבית נמוכה בתנאי שתספק עבודה לכ- 200.000 פליטים ותאפשר גישה לבתי הספר לכ- 165 אלף ילדי פליטים. הובטחה לה גם העדפה לשיווק מוצריה באיחוד האירופי אם יכילו לפחות 15% של עבודה של פליטים סורים. בעקבות פיגוע חמור במחנה פליטים ליד הגבול עם סוריה ביוני 2016 שבהם נהרגו שבעה אנשים הודיע המלך כי גבולה הצפוני והצפון מזרחי יהיה אזור צבאי סגור על רקע חשש לחדירת טרוריסטים של דעא"ש, מה שמהווה למעשה סגירת הגבול לפליטים.
היחסים עם ישראל רצופים משברים. הסכם השלום שנחתם ביניהן באוקטובר 1994 פתר את הבעיות שהיו על סדר היום. הסעיפים העיקרים הם הפסקת מצב המלחמה, חילופי שטחים וקביעת הגבול, מעמד מיוחד לירדן לגבי ניהול הר הבית והתחייבות ישראלית להספקה שנתית של 50 מיליון מ"ק מים מן הכנרת על רקע היותה של ירדן מדינה שרוב שטחה מדבר והיא חסרה מקורות מים. המציאות בשטח לא אפשרה עם זאת נורמליזציה מלאה. ההסתה נגד ישראל נמשכת ע"י האחים ומוסלמים וגורמים פלסטינים שכוחם רב בממלכה – מה שגורר את שני הצדדים למשברים תכופים. גם לפלסטינים ביהודה ובשומרון יש השפעה רבה על יחסי המדינות שכן כל משבר עימם בישראל גורם לגינוי מירדן במיוחד אם הבעיה מתרחשת על הר הבית שם יש לירדן מעמד משפטי מוכר. עם זאת שתי המדינות מקיימות יחסי ביטחון קרובים שכן לשתיהן יש אינטרס לשתף פעולה מול ארגוני הטרור האסלאמי ולמנוע את התבססות איראן באזור. כוחות צבא ישראלים נמצאים לאורך בקעת הירדן ופועלים עם הצבא הירדני למניעת חדירת מחבלים. נוכחותה הבולטת של ישראל לאורך הגבול עם ירדן מהווה גם איתות כי ביטחונה של ירדן הוא גם ביטחונה של ישראל. יוזכר כי בספטמבר 1970 על רקע מלחמתו של המלך חוסיין באש"פ שהתבסס בממלכה ואיים על שלטונו שיגר חאפז אלאסד חטיבת טנקים כדי להגן על הפלסטינים. ישראל הגיבה בריכוז כוחות בגולן ואסד הבין את הרמז והסיג את כוח השריון שלו מירדן.
המציאות הכלכלית מחייבת עם זאת שת"פ בו מעוניינים שני הצדדים. בספטמבר 2016 נחתם הסכם עם חברת החשמל הירדנית להספקת גז בכמות של שלושה מיליארד מ"ק לשנה במשך 15 שנים משדה לוויתן הישראלי החל מסוף 2019. ההסכם גרר הפגנות רחוב ומחאות בפרלמנט, אך המלך לא נכנע וההסכם בעינו עומד שכן הוא חיוני לירדן אחרי שמצרים פסקה לספק לה גז בעקבות החבלות החוזרות ונשנות בחצי האי סיני בצינור שסיפק את הגז לישראל ולירדן. הסכם נוסף ביו שתי המדינות נחתם בנובמבר של אותה שנה לגבי מה שכונה בתחילה "תעלת הימים" שעיקרו הזרמת מים לים המלח לשימורו בעקבות תהליך התייבשות ארוך ובנית מפעל המתקת מים לטובת ישראל ירדן והפלסטינים. אחרי בדיקות היתכנות סוכם על בניית צינור שיעביר את מי ים סוף לים המלח ובצדו מפעל המתקה של כמאה מיליון מ"ק בשנה כאשר המחצית מיועדת לישראל והמחצית השנייה לירדן ולפלסטינים. המסקנה היא כי ניתן להגיע לשת"פ קונסטרוקטיבי בין שתי המדינות למרות הבעיות הפוליטיות, אם כי ללא נחישותו של המלך עבדאללה זה לא היה קורה.
מה צופן העתיד לממלכה האשמית?
מהסתכלות על המפה ניתן להבין בקלות את חשיבותה של ירדן בלגו המזרח תיכוני. היא מהוה כיום מעין נדבך מרכזי המחזיק במבנה כולו. אם יצא מקומו יתמוטט המבנה. במונחים פוליטיים ירדן משמשת אזור חיץ לאורך גבולותיה עם סוריה ועיראק, עוצרת את חדירת ארגוני הטרור האסלאמיים ומונעת מאיראן להתבסס במרכז המזרח התיכון. אם איזון זה יקרוס וכוחות איראניים יתבססו בדרום סוריה (או בצפונה של ירדן) באמצעות חיזבאללה והמיליציות העממיות שלהם תשתנה המפה כולה והתקווה – אם הייתה כזו – להרגיע את המזרח התיכון תעלם לחלוטין. השאלה המציקה היא האם המלך יעמוד במשימה. רק הוא יכול בכוח כשרונו לנווט את ירדן, בסיוע המערב כמובן, ולמנוע את התמוטטותה. פרשנים רבים בתקשורת הבינלאומית מביעים ספקות. הצלחתו של המלך עד עכשיו מביאה אותנו לאופטימיות זהירה, אם כי העבר אינו מעיד על העתיד. לא רק ארה"ב עומדת לצדו אלא כאמור גם ישראל שיש לה אינטרס כמעט קיומי בירדן מאוחדת וחזקה. עם זאת עלינו לקחת בחשבון גם הדרדרות במצב בעיקר בעקבות חתרנות איראנית מתוך סוריה ו/או עיראק במקביל להתערערות המצב הפנימי. אם אכן חס וחלילה ייווצר מצב שירדן תשקע באנרכיה יתכן שלא יהיה ניתן למנוע עימות ישיר בין איראן לישראל – מה שעלול להעצים את הכאוס במזרח התיכון לממדים שעוד לא ראינו.
