ג'ון קרישנק, המוציא לאור של העיתון "טורונטו סטאר", העיתון החשוב ביותר בקנדה המזוהה עם השמאל, הסביר במאמר שפרסם (16.1.15) מדוע העיתון אינו מפרסם את הקריקטורות של המגזין שארלי הבדו, אשר מאיירים ועובדים בו נרצחו לא מכבר בפיגוע הטרור במשרדיו בפריז.
הוא הגדיר את הפיגוע במילים הבאות: "התנקשות ברוטלית בעובדי מפתח במגזין הסטירי שארלי הבדו בידי טרוריסטים שאומנו בתימן", וטוען כי "הטבח בשארלי הבדו היה במידה רבה תופעה צרפתית", בהסבירו כי הייתה זו תגובה למסרים הקיצוניים של העיתון ש"עשה שימוש בהומור ובחילול הקודש כדי לדבר סרה ולערער על תפקיד הדת בפוליטיקה ובדת בצרפת".
את דבריו של ראש ממשלת קנדה, סטיבן הרפר, לפיהם הטבח בשארלי הבדו היה פעולת מלחמה של הג'יהאדיזם העולמי, שולל קרישנק מכל וכל וטוען, כי הרפר חותר להביא את האימה מהטרור לקנדה.
ובהתייחסות קונקרטית לשאלת פרסום הקריקטורות כותב קרישנק כדלהלן:
"עיתונאים מסוימים, כולל בעיתון טורונטו סטאר, טוענים כי לעיתון חובה עיתונאית לפרסם את האיור האחרון של המגזין הצרפתי על הנביא המוסלמי מוחמד. צעד זה ישדר מסר, כי הטרוריסטים אינם יכולים להטיל עלינו אימה וכי אנו נכונים לחלוק את הסכנה שהייתה מנת חלקם של העמיתים שלנו בשארלי הבדו.
"ואולם, גרימת חילול הקודש מסיבות עקרוניות מצטייר באופן מוזר כמעשה ילדותי בחברה חילונית ובטוחה כמו החברה שלנו… יותר ממיליון קנדים ציינו שהם נימנים על האמונה המוסלמית, יותר מ-600 אלף מהם מתגוררים באונטריו. רבים מהם הינם מהגרים שהגיעו למדינה זה לא מכבר, והם מתמודדים עם סוגיות דוגמת אבטלה ודאגות בנוגע לעתיד ילדיהם.
"הם פגיעים בשני היבטים בתקופה של האטה כלכלית מתמשכת, שכן הם מיעוט קטן ובולט. הם חשים שהאירועים מעבר לים הופכים אותם לחשודים.
"יכולנו לפרסם את הקריקטורות של שארלי הבדו. קיים היגיון חדשותי מוצק לנהוג כך. ואולם, קיימות סיבות עקרוניות חשובות מדוע אין לעשות כן. כפי שאנו לא נפרסם תמונות גזעניות ופורנוגרפיות, כך אנו נפעיל את שיקול הדעת שלנו ולא נפרסם את הקריקטורות.
"אנו לא נפרסם אותן, כיוון שאנו רוחשים הערכה רבה לעמיתנו הקנדים המוסלמים. אנו לא נשדר מסר, לפיו דרכם כאזרחים קנדים הינה פחות מקובלת או פחות נחשבת לעומת כל אזרח אחר. אנו לא נעשה כן, כיוון שאין זו הדרך הקנדית. ואנו לא נעשה כן, כיוון שיש לנו הערכה גדולה כלפי עצמנו".
הנחות היסוד של קרישנק ראויות בירור ובחינה. קרישנק עושה מאמץ עליון לטשטש את הרקע האסלאמי של הפיגוע בשארלי הבדו. למעשה, הוא אינו מזכיר כלל את המילה "אסלאמי" בהקשר לפיגוע ומציין, כי מבצעיו היו "טרוריסטים שאומנו בתימן", מבלי להזכיר כלל, שהארגון ששלח אותם למשימה היה ארגון הטרור האסלאמי הקיצוני אל–קאעידה, שלו משנה ברורה של הפצת האסלאם בעולם כולו בדרך של ג'יהאד ומלחמת שמד בכופרים. קרישנק בחר אף שלא לציין, כי אנוואר אל–עוולקי,אמריקני ממוצא תימני, שהיה לבכיר בארגון אל–קאעידה, היה קשור להדרכת מבצעי הפיגוע. תורתו של אל–עוולקי המטיפה לג'יהאד עולמי משמשת השראה לטרוריסטים מכל רחבי העולם.
גם ההפגנות ההמוניות והאלימות של מיליוני מוסלמים ברחבי העולם הערבי והאסלאמי בתמיכה בפיגוע בשארלי הבדו נעלמו מעיניו של קרישנק, שמצא לנכון לכוון את חיצי הביקורת דווקא לעבר רה"מ הרפר בהאשימו אותו בטענת שווא בדבר אחריות הג'יהאדיזם העולמי לטרור ובחתירה להביא את האימה מהטרור לקנדה.
גם בעניין זה הקביעות של קרישנק אינן עומדות במבחן המציאות והעובדות. הארגונים האסלאמיים המרכזיים מהמדינה האסלאמית, אל–קאעידה, תנועת האחים המוסלמים העולמית על כל שלוחותיה ברחבי העולם (בכללם חמאס בפלסטין והשלוחה הקנדית), ארגון חיזב אל–תחריר העולמי (שלו שלוחה פעילה גם בקנדה),התנועה הסלפית על שלוחותיה בעולם ועוד ועוד ארגונים רבים מספור, כולם מאמצים את אותו מצע רעיוני דתי הרואה במערב ובתרבותו אויב, ונאמנים לדרכו של נביא האסלאם מוחמד וציוויו על המוסלמים לכבוש את אירופה ולהשליט את דת האסלאם על העולם כולו. כולם תומכים בדרך הג'יהאד, אך חלוקים בשאלת העיתוי והטקטיקה. אין זו הערכה, אלא עובדות מוצקות, ולכך כיוון רה"מ הרפר. התנגדותם הנחרצת של כל הארגונים האסלאמיים הללו, וכן כל הארגונים האסלאמיים בקנדה, לפעולה צבאית כלשהי נגד המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה, על אף מעשי הזוועה בקנה מידה נרחב שהיא מבצעת, יש בה כדי ללמד רבות על גישתם.
טענתו של קרישנק כאילו רה"מ הרפר, ובמשתמע, לא ארגוני הטרור, מעוניין להביא את האימה מהטרור לקנדה, אינה עולה בקנה אחד עם הקריאות החוזרות ונישנות של המדינה האסלאמית, ושל ג'יהאדיסטים קנדים, לאזרחי קנדה המוסלמים ליטול כל אמצעי נשק זמין, חם או קר, תקני או מאולתר, כדי לרצוח ללא אבחנה אזרחים קנדים שאינם מוסלמים. יתירה מכך, עיון בנתונים שפרסם העיתון טורונטו סטאר בשנים האחרונות מלמד, כי עשרות רבות של מוסלמים אזרחי קנדה היו מעורבים בפעולות טרור בקנדה ומחוץ לקנדה, אחדים ביצעו פיגועי התאבדות, אחרים ביצעו פיגועים בקנדה ונוספים תכננו לבצע פיגועי טרור שיכלו לגרום למותם ופציעתם של אלפים. העובדות מלמדות, כי איום הטרור בקנדה מוחשי כיום יותר מתמיד.
הטיעונים של קרישנק באשר לסיבות לאי פרסום הקריקטורות של שארלי הבדו תמוהים לא פחות. קרישנק טוען, כי פרסום הקריקטורה המתארת נביא האסלאם מזיל דמעה לאחר הפיגוע בשארלי הבדו הוא בגדר "חילול הקודש" עבור למעלה ממיליון אזרחי קנדה המוסלמים. הוא מתייחס לקהילה המוסלמית כמקשה אחת, כאילו כולם ללא יוצא מן הכלל מוסלמים אדוקים, ואין בקרבם כלל זרמים דתיים המתירים ציור של נביא האסלאם מוחמד או שאר הנביאים, מוסלמים מסורתיים או חילוניים שנטמעו בחברה הקנדית ואימצו את ערכיה הליברליים.
קרישנק גוזר גזירה שווה בין אי פרסום איורים של נביא האסלאם מוחמד לבין אי פרסום של "תמונות גזעניות ופורנוגרפיות" מתוך התחשבות ברגשות של הציבור.הוא אינו עושה אבחנה בין פרסום תמונות שנועד לקדם תפיסות גזעניות או תוכן פורנוגרפי לבין פרסום של תמונות שהינן למעשה דיווח על אירועים בעלי אופי גזעני או פורנוגרפי.
ב-14 ביוני 2014 פרסם טורונטו סטאר כתבה על מסע אופניים של גברים ונשים בעירום מלא ברחובות טורונטו, ולכתבה צורפה תמונה בה ניראו הגברים והנשים בלבוש של אדם וחווה. ב-10 ביולי 2012 פרסם טורונטו סטאר כתבה על מעשה ונדליזם שבוצע בבית ספר סיקי בברמפטון, ולצידה תמונה של צלב קרס שצוירה על קיר בית הספר. בפרסום תמונות אלה לא קידם טורונטו סטאר "גזענות" או "פורנוגרפיה" אלא דיווח על אירועים חדשותיים בעלי עניין ציבורי.
בפרשת שארלי הבדו נוקט טורונטו סטאר בקו שונה בתכלית. הוא מטיל על עצמו איסור לדווח לציבור על אירוע חדשותי בעל עניין ציבורי, לטענתו כדי לא לפגוע ברגשות הקהילה המוסלמית בקנדה. דא עקא, שלא רק הקריקטורות שפורסמו בשארלי הבדו פוגעות בכבוד המוסלמים, אלא כל ציור תווי פניו של נביא האסלאם מוחמד נחשב לפוגע בכבוד האסלאם, וגם כל ציור של תווי הפנים של שאר הנביאים "המוסלמים", כולל על פי תפיסת האסלאם – ישו. האם טורונטו סטאר מקבל על עצמו מרצון את ה'שריעה' ויימנע מפרסום גורף של ציורים או קריקטורות של כל "נביאי האסלאם"? האם טורונטו סטאר יטיל על עצמו איסור דומה להדפיס תמונות הנחשבות לפגיעה בדתות אחרות? או אולי מידת ההתחשבות של טורונטו סטאר מותנית בתגובה אלימה אפשרית של הציבור אשר נפגע מהפרסום? או במילים אחרות, האם חופש הביטוי והעיתונות נפל קורבן לטרור?
