התראות

האם המשפט הבינלאומי בנוי להתמודד עם הטרור המודרני?

ההפרות החוזרות ונשנות של נורמות הומניטריות בינלאומיות על ידי ארגוני טרור כמו חמאס וחזבאללה מחייבות שינוי גישה • הקהילה הבינלאומית חייבת להתאים עצמה למציאות העכשווית ולמנוע עידוד ועזרה לארגוני הטרור
שיתוף
שתי קשישות ישראליות, נורית קופר, 79, ויוכבד ליפשיץ, 85, בציפורני מחבלי חמאס לפני שחרורם ה"הומניטרי". (חמאס)
שתי קשישות ישראליות, נורית קופר, 79, ויוכבד ליפשיץ, 85, בציפורני מחבלי חמאס לפני שחרורם ה"הומניטרי". (חמאס)

עניינים

הקהילה הבינלאומית חייבת להתאים עצמה למציאות ולמנוע עידוד וסיוע לטרור המודרני. המלחמה בין ישראל, חמאס וארגוני טרור אחרים הגבירה את המודעות לשאלה האם המשפט הבינלאומי היום מסוגל להתמודד עם סכסוך מזוין בין מדינה לבין ארגוני טרור.

בפשטות, השאלה היא כיצד מדינה ריבונית, המחויבת לכללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי ולדיני המלחמה, אמורה לנהל מלחמה א-סימטרית עם ארגוני טרור שלמעשה, ועל פי עצם ההגדרתם, אינם רואים עצמם מחויבים לכללים אלו. בגלוי, הם מתגאים ומתכוונים לפרוץ את כל הנורמות ההומניטריות המקובלות וכללי המשפט הבינלאומי על מנת לקדם את מטרותיהם. כל זה בידיעה שהקהילה הבינלאומית חסרה אמצעים מעשיים ומשפטיים, כמו גם רצון בסיסי ויכולת לחייב ארגוני טרור כאלה לציית לכללים.

הקהילה הבינלאומית כיום מחולקת קשות מכיוון שמה שמוכר כיום כ"דיני סכסוכים מזויינים", שלפיהם פועלות מדינות וכוחותיהן המזוינים, פותח לאורך השנים. החוק נכתב במונחים ברורים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20; חוקי הלחימה עודכנו ושונו מעת לעת, אם מיד לאחר מלחמת העולם השנייה (1949) ואם בין 1974-73 לאחר מלחמת וייטנאם. מלבד אמנות ספציפיות בדבר הצורך בהגנה על רכוש תרבותי בזמן מלחמה ואמנות המשקפות התפתחויות טכנולוגיות בלוחמה קונבנציונלית ובלתי-קונבנציונלית, הנורמות והעקרונות הבסיסיים לא עודכנו מהותית מאז.

יש להטיל ספק אם דיני המלחמה כפי שקיימיםכיום, הכוללים את המשפט ההומניטרי הבינלאומי, מסוגלים לספק תשובות משפטיות וגם מעשיות לבעיות הנובעות מהמאבק הנוכחי בטרור, המכוון לא בהכרח נגד כוחות מזוינים מוגדרים ומזוהים של המדינה, אלא נגד קבוצות טרור המוטמעות במכוון בקרב האוכלוסייה האזרחית. סכסוכים כיום אינם בהכרח מוגבלים לשטח של מדינה מסוימת ולפי הגדרתם אינם בהכרח מכוונים נגד כוחות צבא של מדינה, אלא נגד אזרחים.

דילמה זו אינה חדשה. היא קיימת מאז סוף שנות ה-60 של המאה ה-20 כאשר תופעת הטרור, חטיפת מטוסים ולקיחת בני ערובה הפכה לנפוצה ככלי יעיל ואכזרי לשימוש נגד מדינות ואוכלוסיותיהן.

לאחרונה, זכו ארגוני טרור, תחת כיסוי של "תנועות לשחרור לאומי" או "לוחמי חופש", , להכרה ומעמד בינלאומיים כשחקנים חצי-לגיטימיים בקהילה הבינלאומית. זאת בשילוב תמיכה פוליטית, משפטית וכספית של כמה מדינות וקבוצות מדינתיות, כמו גם בתמיכת ארגונים בינלאומיים ואזוריים. על אף חוסר הלגיטימיות המובנית של דרכי הפעולה שלהם, מצליחוים ארגוני טרור לגייס את אותן המדינות שמבחינה פוליטית ופיננסית תומכות במטרתם באמצעות מניפולציה של הקהילה הבינלאומית. מדינות אלו מעניקיות להם הכרה, מעמד, תמיכה כלכלית, דיפלומטית ופוליטית.

הדרכים והטקטיקות של הטרור מתפתחות ומשתנות בהתאם להתקדמות הטכנולוגית באמצעים ובטכניקות הלחימה והשימוש בנשק. כפי שהודגם במלחמה הנוכחית, חיזבאללה, חמאס ומשטר הטרור החות'י בתימן מצוידים בעיקר על ידי משטר הטרור באיראן, בכלי טיס בלתי מאוישים, רחפנים ורקטות ארוכות טווח, חלקן עם יכולות הנחיה מדויקת.

המשפט הבינלאומי מנסה להתמודד עם התפתחויות כאלה כאשר הן מתרחשות, באופן חלקי. מדי פעם מדינות מאמצות אמנות והסכמים אחרים כדי להתמודד עם התפתחויות אלו. במשך השנים, עדכנה הקהילה הבינלאומית את המשפט הבינלאומי באמצעות אימוץ מספר אמנות נגד הטרור על מנת להתמודד עם הטרור העכשווי, בין אם מדובר בטרור אווירי ובין אם מדובר בטרור ימי, טרור נגד דיפלומטים וגורמים בינלאומייים מוגנים, לקיחת בני ערובה, טרור גרעיני וסייבר,ומימון טרור על ידי מדינ, וכן נשק קונבנציונאלי ובלתי קונבנציונאלי, מוקשים וכו'.

עם זאת, אמנות אלו, מתקדמות ככל שתהינה אינן מתייחסות בדילמות לדילמות המשפטיות, המוסריות והמעשיות המיידיות הכרוכות בהתמודדות בפועל עם טרור בשדה הקרב ובהתמודדות עם ארגוני טרור המפרים בגלוי את הנורמות ההומניטריות הבינלאומיות. פער זה מחדד את הצורך להתאים את המשפט ההומניטרי הבינלאומי לתרחישי סכסוך העומדים בפני המציאות העולמית של היום.

לאור מלחמת וייטנאם הארוכה (1955-1975), הקהילה הבינלאומית, בחסות תנועת הצלב האדום הבינלאומי , ניהלה ואימצה את הפרוטוקולים הנוספים לאמנות ז'נבה מ-1977 הנוגעים להגנה על קורבנות סכסוכים מזוינים בינלאומיים, ולא-בינלאומיים. עם מסמכים אלה, ניסה המשפט הבינלאומי ההומניטרי הנוכחי להתעדכן על ידי הכרה בכך שמלחמות אינן רק בין מדינות אלא בתוך מדינות, ולעיתים מערבות ישויות וקבוצות לא מדינתיות. כך, אותם הפרוטוקולים הנוספים מ-1977 הכירו והעניקו מעמד של לוחם מוכר ל"עמים נלחמים נגד שלטון קולוניאלי, נגד כיבוש זר ונגד משטרים גזעניים תוך מימוש זכותם להגדרה עצמית".

האם ללוחמה א-סימטרית קיימים  כללים המתייחסים  למלחמה א-סימטריים?

ארגוני טרור המגדירים עצמם כ"תנועות לשחרור לאומי" או "לוחמי חופש" הוכרו כאמור כלוחמים לגיטימיים בעלי מעמד בינלאומי מסויים, הכרה והגנה במסגרת המותרת של המשפט הבינלאומי. לכן, תחת הכיסוי של לגיטימיות בינלאומית לכאורה, הם יכולים לנצל לרעה את הלגיטימיות הזו שהוענקה להם על ידי הפרוטוקולים הנוספים מ-1977 לאמנות ז'נבה כדי להפר בקלות וובאופן גלוי את הנורמות ההומניטריות המקובלות. הם אף מתגאים בכך שהם חסינים ומשוחררים מההתחייבויות המקובלות בעולם. הם חוגגים ומרוצים מהעובדה שהם ממשיכים ליהנות מפטור מעונשואינם חייבים לעמוד בכללי הלחימה המקובלים. הם יכולים לפעול מתחת ומחוץ לנורמות המקובלות של סכסוך מזוין, תוך שהם חופשיים מהמגבלות ומהסטנדרטים הבינלאומיים של אחריות שבמסגרתם מחויבות מדינות רגילות ואפילו קבוצות שחרור מוכרות לפעול בניהול המסע הצבאי שלהן.

במידה רבה, עדכון זה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי איפשר למדינות וארגונים בתוך הקהילה הבינלאומית שמממנים, מעודדים ותומכים בקבוצות כאלה, להעניק להן כבוד וקבילות.

בכל מערכת משפטית נורמלית – הן אזרחית והן בינלאומית כאחד, הרכיבים האינדיבידואליים בתוך המערכת יכולים לחיות ולנהוג בתוך הפרמטרים המסודרים של אותה המערכת בהנחה שהרכיבים האחרים במערכת יתנהגו באותו אופן. היציאה מהפרמטרים הללו והתנהגות בניגוד למערכת נורמטיבית כזו מערערת ומאיימת על קיומה של המערכת בכללותה ומעלה את השאלה לגבי הנחיצות לבדוק את המערכת, להתאים את הנורמות או לעדכן אותן כדי לעמוד במציאות או בהתפתחויות החדשות.

בעוד חוקת רומא משנת 1998 שיצרה את בית הדין הפלילי הבינלאומי סיפקה לקהילה הבינלאומית כלי למניעת פטור מהענשת יחידים – כולל טרוריסטים המואשמים בביצוע הפשעים החמורים ביותר – מידת היכולת או הרצון של בית הדין הזה לדרוש צדק נגד טרוריסטים כאלה טרם הוכחה.

עובדה זאת יבולטת במיוחד בסכסוך המזויין הנוכחי בין ישראל לחמאס ברצועת עזה, וכן עם ארגון הטרור חזבאללה בלבנון ובסוריה, ומשטר הטרור החות'י בתימן שכולם נתמים על ידי משטר הטרור האיראני.

גופים אלה, יחד עם אחרים, כגון ארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי ועוד גרורה איראנית בעיראק, הפרו וממשיכים להפר באופן גלוי ובוטה את כל הנורמות ההומניטריות המקובלות. למרות זאת, באמצעות מניפולציה מתוחכמת של מידע ותעמולה, נראה שהם נהנים מתמיכה בקהילה הבינלאומית בתקשורת הבינלאומית, ובאופן מצער, בקרב קבוצות אוכלוסיה רחבות בקמפוסים וברחובות הערים המרכזיות בצפון אמריקה ובאירופה.

הטבח האכזרי שבוצע ב-7 באוקטובר 2023 נגד אזרחים ישראלים וזרים בערים ובקיבוצים בעוטף עזה כלל מעשי אונס, רצח, עינויים וחטיפות בני ערובה – כל אלו מהווים הפרה לא רק של נורמות בסיסיות של האנושיות, אלא גם של עקרונות המשפט הבינלאומי ואמנות בינלאומיות המונעות מעשים כאלה ואמורות להגן על זכויות נשים, ילדים וקשישים.

הטיווח ההמוני של ריכוזי אוכלוסיה אזרחית בישראל על ידי יותר מ-10,000 טילים ורקטות מהווה הפרה של עקרונות המשפט ההומניטרי הבינלאומי שבאמנות ז'נבה ובפרוטוקולים הנוספים לה, המחייבות ההגנה על אוכלוסיות אזרחיות שאינן מעורבות בלחימה. בהפרה ברורה ובוטה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי, כמו גם של העקרונות המנהגיים המובעים בדינים  ובעקרונות הלחימה כפי שנקבעו באמנת האג 1907, נבחרו המטרות האזרחיות בכוונה תחילה ובמזיד, במטרה לערער ולשבש את המוראל של האוכלוסייה האזרחית ולהפעיל לחץ על הממשלות והחברה המאורגנת. זהו אופן הפעולה הטקטי שלהם.

הניצול על ידי חמאס וחזבאללה של האוכלוסייה האזרחית שלהם ושל מתקנים ציבוריים ופרטיים שלהם – בין אם מדובר במסגדים, כנסיות, בתי ספר, בתי חולים, בתים פרטיים, בנייני משרדים ואפילו מבנים של ארגונים בינלאומיים – והפיכתם למגנים אנושיים ואזרחיים כדי להסתיר ע מחסני הנשק, מתקני הפיקוד והלוחמים שלהם, ולאכסן בני ערובה, מהווה הפרה בוטה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי.

חפירת מאות קילומטרים של מנהרות תת-קרקעיות טקטיות תחת בתים, רחובות, מרכזי אוכלוסייה ובתי חולים לשימוש אך ורק עבור לוחמיהם ולא להגנת הציבור הרחב, מהווה הפרה לא פחות חמורה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי.

השימוש באמבולנסים אזרחיים המעוטרים בסמלים הומניטריים מוכרים לנשיאת נשק ולוחמים; השימוש ברכבים אזרחיים להעברת לוחמי טרור בליווי ילדים ומשפחות כדי להתקרב אל, ולתקוף מחסומים; השימוש ההשיטתי של בתי חולים, מסגדים, כנסיות ובתי ספר כמחסנים לנשק וחומרי נפץ; מיקום משרדי מליציות ומפקדות טקטיות באזורים צפופים באוכלוסייה; כל אלה הן דוגמאות מייצגות של הביזוי וההפרה של הנורמות ההומניטריות על ידי חמאס.

מעל לכל, השימוש האכזרי והציני בבני ערובה, כולל תינוקות, נשים, ילדים וקשישים, ההתעללות בכבודם, החזקתם בתנאים לבלתי אנושיים מתחת לאדמה וביצוע בהם התעללות מינית, – כל אלה מהווים הפרות הכי חמורות של אמנות בינלאומיות.

באמצעות דיווחי תקשורת מטעים, הפצת סטטיסטיקות מזויפות ושימוש ציני בצילומי וידאו גראפיים של נפגעים, אכן מניח חמאס שהקהילה הבינלאומית התמימה תאשים במהירות את ישראל בשימוש בכוח צבאי בךתי חוקי ולא פרופורציונלי נכגד קבוצות אזרחים בלתי מאורגנות לכאורה.

האירוניה היא שההגדרות המקובלות של מונחים כמו "לוחם", "מטרה לגיטימית", "יישוב מוגן" ו"מגן אנושי", כמו גם המצב של "הכרח צבאי", הפכו לטשטוש בהקשר של מלחמה בטרור.

למרות זאת, הקהילה הבינלאומית עדיין דבקה בקונספציות אנכרוניסטיות של סכסוך מזוין בין מדינות ונוטה לשפוט ולבחון את הטרוריסטים לפי קריטריונים וסטנדרטים אנכרוניסטיים כאלה במקום להתאים את עצמה למצבים ולאתגרים החדשים שהם מביאים.

דבר זה בולט במיוחד בהתייחסות הקהילה הבינלאומית למעורבותה של ישראל בלחימה נגד ארגוני הטרור. הנטייה היא לראות בלחימה נגד הטרוריסטים כאילו זו פעולת מלחמה קונבנציונלית נגד מדינות. בכך, הקהילה הבינלאומית מתעלמת מהטבע הפלילי של מעשי הטרור שיצרו את הצורך הקריטי בתגובה.

דילמה זו מועצמת על ידי האו"ם וגופים פוליטיים בינלאומיים אחרים, שבהם מתקבלות ברוב פוליטי אוטומטי (אם בתום-לב או אם בכוונה תחילה) החלטות המגנות את אלה שנלחמים בטרור, תובכך הם מעודדים ומתירים למבצעי ותומכי הטרור להמשיך במעשיהם. הדבר מקנה להם ביטחון שמעשיהם אכן משיגים את המטרות הפוליטיות והטרוריסטיות המיועדות שלהם ויש להם את התמיכה של הקהילה הבינלאומית.

סיכום

לאור התגובה המוטה והמשוחדת של הקהילה הבינלאומית וההאשמות האוטומטיות נגד ישראל בביצוע פשעי מלחמה ואפילו רצח עם (ג'נוסייד), הגיע הזמן שמדינות אחראיות יגיעו למסקנה שטרור מודרני מערער ומנצל את הנורמות והסטנדרטים ההומניטריים המקובלים. יש לטפל בזה הן במישור הצבאי והן במישור המשפטי. לשם כך נדרש להתייחס לכמה סוגיות ייחודיות שמאפיינות את המרכיבים השונים של הטרור, כולל:

  • אידיאולוגיה דתית ומוטיבציה שמניעים ומפארים את הטרור, בין אם בדרכי הסתה על ידי מנהיגים דתיים או באמצעות חומרי לימוד המיועדים לילדים ולסטודנטים המקבעים את השנאה והאנטישמיות
  • נטיית העולם המערבי לראות את הפאר הדתי הפנאטי הזה של הטרור דרך משקפי "תקיינות פוליטית " או להתעלם ממנו מחשש להסתה, איומים, תגובה אלימה או האשמות על ידי הערבים של איסלאמופוביה.
  • הת'קשורת ורשתות החברתיות המרבות לנצל לרע ובאופן ציני וזילזול של הציבור דרך דיווח שקרי והפצת צילומי וידאו וסטטיסטיקות שקריות ולא מדויקות.
  • העברת נשק, תחמושת, טכנולוגיה ומימון על ידי מדינות – דבר שמאפשר המשך הטרור, למרות אמנות בינלאומיות האוסרות והופכות העברות כאלה לפשע.
  • ניצול לרע והתעללות על ידי קבוצות טרור ואותן המדינות שתומכות בהם של האו"ם, והמוסדות הקשורים אליו, של ארגוני זכויות אדם וגופים העוסקים במשפט הומניטרי בינלאומי. מעשים כאלה מעניקים מכבודות והכרה לקבוצות הטרור, דבר שמתפרש על ידן כאור ירוק והיתר להמשך הטרור.

השאלה המרכזית נותרה האם הקהילה הבינלאומית הפוליטית והמפולגת בימינו יכולה להתגבר על המגבלות שלה, על חוסר הידע, התמימות והתקינות הפוליטית המוטעה שלה ולהתאים את המשפט ההומניטרי הבינלאומי לצרכים הדחופים והחיוניים של ימינו בטיפול בטרור מודרני.

נחיה ונראה…

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am
המרכז הירושלמי
‏האם צרפת באמת יכולה להכריז על הקמת מדינה פלסטינית? ‏

הכרזתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עוררה תגובות חריפות. השגריר לשעבר עו"ד אלן בייקר וסא"ל (במיל') מוריס הירש מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענים כי המהלך מנוגד למשפט הבינלאומי ולחתימות ההסכמים בין ישראל לאש"ף. "ההנהגה הפלסטינית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הבסיסיים להכרה במדינה", כתבו בדו"ח משפטי, "ביניהם גבולות מוגדרים, שלטון מתפקד ויכולת לקיים יחסים דיפלומטיים". הם גם מזכירים כי ההכרה במדינה פלסטינית מחוץ למו"מ ישיר פוגעת בתוקף של הסכמי אוסלו.

הירש לא חסך ביקורת גם כלפי ישראל: "אנחנו יכולים להתלונן על מקרון, אבל קודם כל נדרשת הצהרה ברורה מהממשלה – יהודה ושומרון הם שלנו, ולא תקום לעולם מדינת טרור ממערב לירדן". לדבריו, סירובה של ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים בשטח הוא זה שמאפשר למהלכים החד-צדדיים לפרוח. השניים מזהירים כי גם אם למהלך אין תוקף משפטי מיידי, הוא יעניק רוח גבית לחמאס, יפגע בסיכוי לעסקת חטופים, ועלול להביא להפסקת מימון אונר”א – שכן "מדינה אינה זכאית לסיוע לפליטים". לדבריהם, מדובר בהצגה דיפלומטית ריקה, שמאיימת על יציבות האזור.

 
10:31am
המרכז הירושלמי
אם לא נכריע בעזה — ניכנס למלכודת בינלאומית
יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מצביע על סכנה אסטרטגית ביוזמה הסעודית-צרפתית להקמת מדינה פלסטינית. "התקשורת הערבית בקושי מדווחת על כך", טוען בן מנחם. לדבריו, "סעודיה דוחפת את זה כבר שנה, גם בזירה הערבית וגם במערב, וזה צריך להדליק לנו אור אדום. אף אחד ביו"ש או עזה לא מאמין שזה באמת יקרה, ממש כמו ההכרזה של ערפאת ב-1988". מבחינתו, הפתרון ברור: "ישראל צריכה להחיל ריבונות ביהודה ושומרון ולהרחיב את ההתיישבות בלי להתמהמה".

בעניין רצועת עזה, בן מנחם נחרץ: "הטלת מצור רק תכניס את ישראל למצור מדיני חמור יותר. אין מנוס מהכרעה צבאית — כיבוש מלא של הרצועה וטיהור השטח ממחבלים". עם זאת, הוא מדגיש שיש לפעול גם בזירות אחרות: "הובטח שנחסל את הנהגת חמאס בחו"ל — בפועל כמעט ולא קרה כלום. נכון שיש מגבלות בטורקיה ובקטאר, אבל כל הנהגת חמאס עושה גם עסקים, והמוסד יודע לצוד אותם במדינות אחרות". בן מנחם חותם בקריאה חד-משמעית: "ישראל צריכה ללחוץ על ארה"ב לפעול להקפאת המיליארדים שזורמים לחמאס".

10:27am
המרכז הירושלמי
חוקרת מצרית: "מצרים חוששת מהפליטים בעזה יותר ממלחמה עם ישראל"

בעוד עזה מתפוררת מבפנים ומסעירה את הזירה הבינלאומית, מצרים שומרת על שקט מתוח בגבול הדרומי. דליה זיאדה, חוקרת מצרית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, חושפת כי מאחורי התמיכה הפומבית של קהיר בפלסטינים, שולט פחד עמוק מהצפת סיני בפליטים, או גרוע מכך, בלוחמים חמושים מחמאס. לדבריה, "מצרים רואה בעזה איום ביטחוני ממשי, לא מתוך חמלה אלא מתוך אסטרטגיה קרה שמעדיפה יציבות פנימית על סולידריות ערבית".

בישראל גוברת הדאגה מהתמרונים המצריים, במיוחד על רקע הדיווחים על התחמשות מצרית מוגברת ותיאום עם סין ורוסיה. זיאדה מצביעה על שינוי אסטרטגי עמוק: "קהיר מתרחקת מהבריתות המערביות, ובראשן ארה״ב, ומתקרבת לגוש המזרחי. זה כבר לא רק איום אזורי, אלא שינוי כללי המשחק בזירה הדיפלומטית של המזרח התיכון".

1:01pm

Close