"אני מודה לדורי (גולד) ולצוות שלו, על שלוש שנים של שיתוף פעולה וייעוץ מצוינים. דיברנו אינספור פעמים על הנושאים האלה, והוא לימד אותי הרבה". במילים האלה חשף השבוע, אולי בלי משים, שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן, את הישראלי שהשפיע יותר מכל כנראה על תוכנית השלום האמריקנית.
בנאומו במרכז הירושלמי לציבור ומדינה, גילה פרידמן כיצד למעשה נולדה תוכנית השלום של טראמפ, מה היו השיקולים והעקרונות שהנחו את כותביה, ומהם לקחי העבר שעמדו לנגד עיניהם.
בניגוד לתיאורים הפשטניים כאילו "פרידמן הוא השגריר של המתנחלים", ניכר מתדרוכיו כי ממשל טראמפ לא עובד אצל אף אחד מהצדדים. אכן, הוא תומך בישראל כפי שלא תמך בה שום ממשל אמריקני, אבל הנשיא האמריקני לא מקבל תכתיבים מאיש.
גם השגריר פרידמן, שכאדם פרטי הוא אכן תומך גדול של ההתיישבות ביו"ש, ידע כך נראה מהרגע הראשון להבדיל בין תפיסות עולמו לבין מה שנדרש ממנו מהבית הלבן. "בין שהיו מוצדקות ובין שלא, ההתנחלויות הן עובדה קיימת", נהג פרידמן לומר הרבה לפני הצגת תוכנית טראמפ. כלומר, הוא לא ראה בתפקידו מקפצה להרחבת ההתיישבות, אלא מצב נתון שכעת יש לטפל בו באופן מציאותי.
המרכיב המציאותי, הריאליסטי, כפי שפרידמן פירט בהמשך נאומו ביום ראשון, הוא עיקרון מכונן בתוכנית טראמפ. "ניגשנו לכתיבת התוכנית מתוך ענווה", אמר פרידמן, "הרי איננו חוזים את העתיד וביטחון ישראל הוא ללא ספק הדבר החשוב ביותר לישראל ולביטחון הלאומי של ארה"ב". כפועל יוצא, ובניגוד לכל תוכניות השלום הקודמות, האמריקנים הסכימו שישראל תהיה האחראית היחידה לביטחון – "בלי כוחות בינלאומיים שכישלונם הוכח יותר מפעם אחת. זה אִפשר לנו להתקדם מול ראש הממשלה ואנשיו בנושאים האחרים".
עיקרון נוסף שעליו הוחלט כלקח מהעבר הוא ש"פינוי אנשים מבתיהם אינו אנושי, אינו מועיל ויוצר לחץ עצום על החברה הישראלית. גוש קטיף היה מקום שממנו ניתן היה לחשוב שפינוי 8,000 יהיה קל. אבל זה לא היה קל". פרידמן סיפר כיצד ראה "סרטונים של חיילים בוכים עם אזרחים; זה דרש כוח עצום ויצר לחץ על העם בישראל. מדוע שנרצה לעבור שוב את התהליך הזה, ומה גם שהמספרים גדולים הרבה יותר מאשר בעזה – 10,000 עד 100 אלף איש שיפונו? לא היינו נלהבים מכך".
גם ביחס לעיצוב הגבולות, הצוות האמריקני ניסה להיות מציאותי. בניגוד לסברה הרווחת, נקודת המוצא של הממשל הנוכחי היתה זהה לקודמיו, והיא שישראל צריכה לסגת מכל השטח.
לדברי פרידמן, ישראל נדרשה לוויתורים משמעותיים. "בגדה המערבית ובעזה חיים כמה מיליוני אנשים שלא רוצים את השלטון הישראלי, ומצבם לא שפיר. אנשים לא מבינים כמה אומץ נדרש (מהצד הישראלי) להציג מפה שיש בה מדינה פלשתינית, שמכפילה את השטח של עזה, שמכפילה את השטח הפלשתיני בגדה המערבית, שמחברת במנהרה או בגשר בין עזה לגדה, ושכוללת חופש תנועה מלא (לפלשתינים) לכל הכיוונים. הרבה ישראלים לא אהבו את המפה הזו, ובצדק".
לחלופין, לדברי השגריר, הדרישות האמריקניות מהפלשתינים להפסקת ההסתה, לעצירת התשלומים למחבלים, לשמירה על זכויות אדם, לחופש פולחן ולחופש עיתונות – הן דרישות הגיוניות שנועדו להבטיח את עתידה ויציבותה של מדינה פלשתינית עתידית. "רק כך חברות שורדות, רק כך נשמרת שכנות טובה", אמר.
הזמנה מפתיעה לבית הלבן
ואולם לרבות מהמסקנות הללו ואחרות, הצוות האמריקני לא הגיע לבד. אפילו "היהודים הטובים" של טראמפ, שמהווים שדרה מרכזית בממשלו, עדיין גרים ברובם בניו יורק, ולא נושמים את המציאות הסבוכה של המזרח התיכון. לכן, בשלב מוקדם מאוד צוות השלום של הנשיא הבין שעליו להיעזר במומחים מקומיים.
אחד מהם, כפי שחשף פרידמן, היה ד"ר דורי גולד. בין תפקידיו הרבים, גולד כיהן כשגריר ישראל באו"ם, כמנכ"ל משרד החוץ, כיועצו הקרוב של נתניהו ובמשך שנים רבות, כולל כיום, כנשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.
בניגוד לתפיסה הרווחת בממסד הביטחוני והאקדמי הישראלי, במרכז הירושלמי מדגישים כבר שנים רבות את חשיבות שימורם של גבולות בני הגנה לישראל בכל הסדר עתידי. דגל שני, שגולד הפך להיות מומחה עולמי בו, הוא ירושלים. ספרו, "המערכה על ירושלים", המתאר את הניסיון הערבי להכחיש את הקשר של העם היהודי לבירתו, תורגם לשלל שפות, כולל לסינית, היה לרב־מכר בארה"ב והופץ בקרב כל חברי הקונגרס.
גולד הפך את המערכה על ירושלים לקרב חייו. הוא הולך מעיר לעיר וממדינה למדינה, ומסביר מה יהיו ההשלכות האמיתיות של חלוקת הבירה, לא רק על ישראל אלא גם, למשל, על האתרים הנוצריים. לפני כמה שנים הוסיף לספר מצגת שעימה נדד, ובאמצעותה נוצר הקשר ההדוק עם צוות השלום של טראמפ.
עוד לפני בחירתו של טראמפ לנשיא ארה"ב, גולד – אז מנכ"ל משרד החוץ – יצר קשר ראשוני עם פרידמן, שהחזיק את "התיק הישראלי" בקמפיין הבחירות שלו. השניים נועדו לפגישה חשאית שבה הציג גולד את שני מסמכי הדגל, "גבולות בני הגנה" ו"המערכה על ירושלים". לאחר בחירת טראמפ ותחילת עבודתו של צוות השלום בבית הלבן, הקשר בין השניים הלך והתהדק.
רק מתי מעט בסביבתו של גולד ידעו על הייעוץ הקרוב שהוא סיפק לאמריקנים. "היה לו תפקיד משמעותי מאוד, בלתי ניתן להחלפה בתהליך הזה", הוסיף פרידמן לשבח את עמיתו השבוע.
במארס 2018 הופיע גולד בקונגרס האמריקני, ופרש מצגת בנושא 50 שנה לאיחוד ירושלים. האירוע עורר עניין וגרר אחריו הזמנה מפתיעה לבית הלבן. לבקשת אדריכלי תוכנית טראמפ, ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלאט, גולד חזר למענם עוד באותו יום על ההרצאה. הפגישה, שנמשכה שעה וחצי, הולידה קשר סודי ורצוף בין הצדדים עד ליום פרסום התוכנית.
כיועץ לשעבר של רה"מ, גולד היה מעדכן מעת לעת את נתניהו על תוכני השיחות האינטנסיביות, וקיבל ממנו אור ירוק להמשך התקדמות. "מרבית המפגשים התקיימו בארץ, פגישות רבות אחרות בבית הלבן", מספר גולד.
גולד אף קישר בין קצין בכיר לשעבר לבין האמריקנים, וזה סייע להם בהיבטים שונים. הוא מסרב לומר מי האיש, וגם כיום ניאות לחשוף רק חלק זעיר מתוכני השיחות שערך עם האמריקנים לאורך שלוש השנים האחרונות.
ובכל זאת הוא חושף לא מעט. כמומחה לוואהביזם – הזרם האסלאמיסטי הסעודי – גולד הסביר לאמריקנים שאבי הוואהביזם כתב שהבלטת ירושלים על ידי מוסלמים היא "חיקוי של היהדות". כיוון שבעיני האמריקנים, הסעודים הם שושבינים של תוכנית המאה לא פחות מאשר הפלשתינים, אפשר להניח שהמידע הקל עליהם.
זאת ועוד, גולד מגלה כי במהלך הדיונים על מתווה התוכנית, עלתה אפשרות למסור את הר הזיתים לריבונות פלשתינית. "אמרתי להם שהר הזיתים הוא לא רק בית קברות יהודי עתיק אלא גם מרכז נוצרי בעל חשיבות היסטורית. ויתור על המקום עלול לגרור התנגדות מצד הנוצרים האוונגליסטים, שהם בסיס כוח פוליטי חשוב של הנשיא טראמפ".
ליצור מצב בלתי הפיך
כשצוללים לתוכני התוכנית, לא מסובך להבחין שהתפיסות שהציגו גולד וחוקרי המכון שלו חלחלו היטב לנייר. בלב התוכנית עומד מסמך נשכח, שכותרתו היא "מפת האינטרסים של ישראל". בשונה ממורשת ברק ואולמרט, שהציעו נסיגה כמעט מוחלטת לקו הירוק, "מפת האינטרסים" ששורטטה באגף התכנון של צה"ל בשנות ה־90 – מציעה לפלשתינים שטח קטן בהרבה. ממש כפי שהאמין יצחק רבין ז"ל, לפי המפה הזו בקעת הירדן המורחבת הופכת לישראלית, וכך גם יתר המקומות החיוניים לישראל ביו"ש.
"היה לי חשוב להראות להם את גישתי, שאזורי ביטחון מחייבים ריבונות", מסביר גולד. קושנר ואנשיו, כך מראה השורה התחתונה, אימצו את העיקרון הזה עד הסוף. בשונה מהצעות עבר, כל היישובים וכל אזורי הביטחון יהיו בריבונות מלאה של ישראל.
"הצגנו לאמריקנים את ה'אני מאמין' של רוב הישראלים. כך למשל הם קראו את הספר 'ירושלים, אשליית החלוקה' של נדב שרגאי (גילוי נאות: שרגאי הוא חבר מערכת "ישראל היום"), על הסכנות החמורות הנובעות מחלוקת העיר. זה שלא שהם רצו לחלק את ירושלים, אבל הספר סיפק להם את התחמושת והנימוק מדוע זה בעייתי. הרגשתי כמו ספרן שתפקידו למצוא לאמריקנים את החומר לקבל את ההחלטות. אבל גם חשתי שמילאתי תפקיד חשוב ואת האחריות שלי לעמי ולמדינתי".
אף שעלה בידיו להשפיע על תוכני התוכנית האמריקנית, ולמרות שעקרונותיה תואמים לא במעט את השקפת עולמו, גולד מדגיש שלא כל מבוקשה של ישראל נענה. הוא היה מעדיף שיימסר לפלשתינים שטח מצומצם יותר, ולא נלהב כלל מהקמת בירה פלשתינית במזרח ירושלים. "יש מחירים בתוכנית הזו, אבל עלינו למדוד את התועלת מול המחיר. האם מישהו היה יכול לדמיין לפני שנים ספורות שממשל אמריקני יאשר ריבונות ישראלית בבקעת הירדן? הייתי מעדיף לקבל את כל זה בחינם, אבל חייבים להיות מציאותיים".
כל תוכניות השלום הקודמות של הממשלים האמריקניים נגנזו. בטוח שתוכנית טראמפ תיושם?
"אני בטוח במאה אחוז שהתוכנית תיושם כי העיקרון המכונן של הממשל הוא עמידה בהבטחות, וטראמפ הוכיח זאת יותר מפעם אחת. לישראלים קשה להשתחרר מהמורשת – מג'יימס בייקר ועד ג'ון קרי. אלא שהפעם אני מאמין שאפשר לסמוך על אנשי הממשל. איני מדמיין שיהיו הצהרות שיסתרו את מה שנאמר בחזון השלום".
ישראל תחיל ריבונות אבל ממשל אמריקני חדש, בעוד שנה או חמש שנים, עשוי לבטל את ההכרה בה. מה יהיה אז?
"זו תמיד אפשרות, אבל אני מקווה שהמצב יהיה בלתי הפיך. בשטח תיווצר מציאות חדשה שיהיה קשה להתנער ממנה. הרי אייזנהאואר לא ביטל את ההכרה של טרומן במדינת ישראל".
השגריר פרידמן אמר שלא יהיו צעדי ריבונות לפני הבחירות, וכך גם ג'ארד קושנר. האם לדעתך העניין סגור וחתום, או שישראל עוד עשויה לעשות משהו?
"אני חושב שניתן לבצע החלה חלקית לפני הבחירות. האמריקנים לא ישללו זאת אם נעשה משהו, כבר בתקופה הקרובה".
פורסם בישראל היום.
