התראות

בשאר אלאסד: האם ניתן לטהר את השרץ?

שיתוף

עניינים


בשאר אלאסד טובח בבני עמו מזה חמישה חודשים. ארגוני האופוזיציה הסוריים היושבים בחו"ל מדווחים על כ-2,000 הרוגים, אבל נראה כי המספרים האמיתיים גבוהים הרבה יותר. עד עכשיו לא ארה"ב ולא הליגה הערבית דרשו את סילוקו של הרודן ואף קולו של האיחוד האירופי כמעט ואינו נשמע. במועצת הביטחון, רוסיה וסין עדיין מסכלות את אימוצה של החלטת גינוי חד משמעי, שלא לדבר על הפעלת כוח. אפילו ראש ממשלת טורקיה, ארדוגאן, שמשגר אמנם איומים לאסד להפסיק את הרג אזרחיו, טרם קרא לאסד להתפטר ולא נראה כמי שאכן יפעיל כוח ויסתבך במלחמה שתוצאותיה אינן ידועות.

העמדה המסויגת של הקהילייה הבינלאומית מעלה את השאלות מהו סודו של אסד והאם ניתן להכשירו מחדש כ"בן ברית", או במילים אחרות האם ניתן לטהר את השרץ?

מדינות העולם מסתפקות בהצהרות רפות

ארה"ב לא היססה לקרוא להסתלקותם של בן עלי שליט תוניסיה, מובארק המצרי, סאלח מתימן  וקדאפי בלוב, אך היא נרתעת מלומר את המילים המפורשות לגבי אסד. האמריקאים מתפתלים בנוסחאות עמומות כגון "אסד מאבד את הלגיטימיות שלו", "קשה להאמין שיוכל לשרוד" ועוד כהנה וכהנה ביטויים לא מחייבים. אך את המילים הברורות "הסתלק, עכשיו" כפי שאמר אובמה למובארק אחרי כמה ימי הפגנות, אין שומעים. האם בבית הלבן או באיחוד האירופי סבורים כי אסד מסוגל להכניע את ההתקוממות ולחזור ולהיות "שותף לשמירת היציבות באזור", כפי שרבים נהגו לומר לפני פריצת גל המרי במדינות ערב? האם אסד "מכובס", אחרי שטבח באזרחיו, מסגול להתקבל כבן שיח ע"י המערב וע"י ישראל לגבי קידום השלום באזור? האם ישראל תוכל לנהל שיחות עם אסד ולחתום עימו על הסכם שלום? קשה להעלות זאת על הדעת, אך המציאות המדינית – ריאל פוליטיק – מכתיבה לקהילייה הבינלאומית סדרת מהלכים, שתוצאותיה בינתיים הן אזלת יד המאפשרת לאסד להמשיך בדיכוי האכזרי ולהאמין כי יחזור לתפקד כנשיא מכובד בזירה הבינלאומית.

ארה"ב נרתעת מהשפעה ישירה

ראשית כל, ארה"ב. היא עדיין שקועה בבוץ עד למעלה מצווארה בעיראק ובאפגניסטאן ואינה ששה להרפתקה נוספת. המלחמות בשתי הארצות האלו גררו את ארה"ב לגרעון תקציבי של טריליוני דולרים – שיא כל הזמנים, ובעקבות זאת לאיבוד דירוגה הפיננסי, מה שמאיים על כלכלת העולם כולו. גם  עכשיו, לא ברור עדיין אם תוכל להסיג את כוחותיה משתי מדינות הללו, למרות התחייבויותיה. זו גם הסיבה להתערבותה בפרופיל נמוך בלוב, רק באמצעות נאט"ו. התערבות צבאית בסוריה אינה אפשרית מבחינתה והיא מנסה לפעול שם דרך טורקיה וסעודיה. שרת החוץ, הילארי קלינטון, הודיעה במפורש כי בשליחותו של שר החוץ הטורקי, אחמד דאווד אוגלו, קיים מרכיב אמריקאי, מה שתקף גם לגבי המסר החריף שהעביר מלך סעודיה לאסד אחרי שיחה טלפונית עם אובמה.

סעודיה: בין הפטיש לסדן

סעודיה נגררה למהלכים אנטי סורים בעל כורחה. נפילתו של אסד אינה אינטרס סעודי, שכן היא עלולה להוביל להגברת אי היציבות באזור ואף למלחמת אזרחים בסוריה עצמה, מלחמה העשויה להתפשט תחילה ללבנון ולעיראק ולסחוף את סעודיה ומדינות המפרץ בהמשך. עם זאת סעודיה אינה יכולה להסתגר בד' אמותיה כאשר הדיביזיות של אסד, המאוישות בעיקר בעלאווים (כת שיעית הנחשבת לכופרת), טובחים ברוב הסוני. כאן טמון גם המנוף האמריקאי לגבי סעודיה.

הדילמה והאינטרס הטורקי

טורקיה, גם היא עומדת בפני דילמה. נפילתו של אסד יכולה להביא להתקוממות המיעוט הכורדי בסוריה ולהפיכתה של סוריה לבסיס של מפלגת הפועלים הכורדית הטורקית במאבקה נגד אנקרה. במקרה זה, תתקשה טורקיה לאטום את גבולה הארוך וההררי הנמשך לאורך 500 ק"מ עם סוריה. לאמיתו של דבר, לטורקיה יש אינטרס לכך שאסד ידכא את ההתקוממות, יחזור להיות בן בריתה הטוב וימשיך לשמור על גבולה הדרום-מזרחי. נוסף לכך, טורקיה קבלה השבוע הודעה מאיימת מאיראן המנסה להניא אותה מלפעול נגד אסד. מבחינת איראן, סוריה היא חוליה מקשרת חיונית המאפשרת לה לקיים את פעילותה החתרנית במזרח התיכון כפי שהיא עושה בלבנון, בעיראק, בעזה ובמצרים. השבוע הודיעה איראןכי עצרה את ראש התנועה החמושה של מפלגת הפועלים הכורדית הטורקית, מראד כאראילאן (סגנו של אוצ'לאן, ראש התנועה האגדי המרצה מאסר ממושך בכלא טורקי). לאחר מכן הידיעה הוכחשה, אך בטורקיה היא התקבלה כרמז – איום שמשמעותו כי פעולה טורקית נגד אסד תתפרש כעוינת לאיראן ואי לכך, יכולה לעודד חתרנות נגד  טורקיה דרך גבולן המשותף. ארדוגאן שמבין זאת היטב, ממשיך אמנם לאיים על אסד, ואף השווה את המצב בסוריה למצב בלוב, אך נזהר מלקרוא להסתלקותו של אסד.

מועצת הביטחון מנוטרלת בגלל עמדותיה המסורתיות והעקרוניות של רוסיה ושל סין, שאינן דוגלות בהטלת סנקציות, ויתר על כן, סוריה היא בעלת ברית ותיקה של רוסיה.

הליגה הערבית מפולגת: אינטרסים שונים לגבי סוריה

הליגה הערבית מחולקת אף היא והסתפקה בקריאה רפה להפסקת הפגיעה באזרחים. למדינת הערביות אינטרסים שונים לגבי סוריה. לבנון מנוהלת ע"י ממשלה של חיזבאללה, בת בריתן של סוריה ואיראן. עיראק נמצאת תחת השפעה איראנית. ירדן חולקת גבול עם סוריה ואינה רוצה להסתבך עם שכנה מסוכנת. מצרים, הנמצאת במצב של אנרכיה פוסט-מהפכנית, מנוטרלת ואינה יכולה להשפיע.

תגובת הפלסטינים – שתיקה

מעניין במיוחד מצבם של הפלסטינים. ארגוני החמאס והגי'האד, שמפקדותיהם שוכנות בדמשק, שם זכו במשך שנים רבות לתמיכה סורית מלאה, מעדיפים לשמור על שתיקה מול טבח האזרחים המתרחש לנוכח עיניהם. הם אפילו לא הגיבו כאשר אוניות הצי הסורי הפגיזו את מחנה הפליטים "אלרמל" בלטקיה ואלפים מתושביו נאלצו לברוח. עם זאת, ידוע כיחמאס מחפש להעתיק את משרדו למצרים, שכבר סירבה לארחו, ובוחן את האופציה של סודאן או קטר, אך במקומות אלו הוא יוגבל ולא יוכל ליהנות מיכולת תמרון חופשית, כפי שאפשרה לו סוריה.

מצבה הגיאו-פוליטי של סוריה עודנו איתן

המסקנה המתבקשת היא שמצבה הגיאו-פוליטי של סוריה עודנו איתן ואסד מודע לכך היטב. הוא גם מודע לכך שהוא נלחם על חייו ועל גורלה של העדה העלאווית, העלולה להפוך לאובייקט לטבח אם ייפול שלטונו. הוא אמנם הודיע על רפורמות, כגון התרת הקמתן של מפלגות, אך הודעות אלה אינן משכנעות איש ובודאי שלא את אזרחיו. לראשונה מאז תחילת ההתקוממות, כינס אסד השבוע את הוועדה המרכזית של הבעת', מפלגת השלטון, והצהיר כי סוריה "תישאר חזקה, תמשיך להיאבק ולא תוותר על כבודה וריבונותה". הייתה זו אזהרה ברורה למי שחושב על התערבות כוחנית. מנגד התכנסו ארגוני האופוזיציה הסורית בטורקיה והודיעו כי ישגרו נשק לאזרחים כדי שיוכלו להגן על עצמם. השאלה היא האם המתקוממים מסוגלים להתמיד במאבק ולהיות מוכנים להקריב את חייהם עד אשר יתרחש מפנה בצבא שיביא למרד או למלחמת אחים נוראית.

מועצת הביטחון אמורה להתכנס בסוף השבוע פעם נוספת על מנת לדון במצב בסוריה וגם כדי לדון בבקשה של נציבות האו"ם לזכויות האדם להקים ועדת חקירה עליה שתבדוק את הדיכוי האלים שמבצע אסד באזרחיו. אסד אמנם הזדרז להודיע למזכ"ל האו"ם כי "פעולותיו הצבאיות נגד מתנגדיו הופסקו", אך בינתיים אין שום עדות לכך וברור כי ההפגנות תימשכנה וכי אסד ימשיך להפעיל את צבאו. בשלב זה נראה שאין לצפות כי מועצת הביטחון תקבל החלטה "בעלת שיניים". ארה"ב ומדינות האיחוד האירופי משותקות, מדינות ערב חלוקות ולטורקיה אין אינטרס להתערב במתרחש בסוריה. בשלב זה כל האופציות פתוחות. השאלה היא האם הקהילייה הבינלאומית אכן  מתכוונת "להכשיר את השרץ" אם  יצליח לכבות את אש המרד, גם במחיר של רבבות הרוגים. נראה כי התשובה לכך מצויה דווקא אצל המתקוממים – כמה הם נחושים להקריב כדי לסלק את אסד ושלטון העלאווים.

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am
המרכז הירושלמי
‏האם צרפת באמת יכולה להכריז על הקמת מדינה פלסטינית? ‏

הכרזתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עוררה תגובות חריפות. השגריר לשעבר עו"ד אלן בייקר וסא"ל (במיל') מוריס הירש מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענים כי המהלך מנוגד למשפט הבינלאומי ולחתימות ההסכמים בין ישראל לאש"ף. "ההנהגה הפלסטינית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הבסיסיים להכרה במדינה", כתבו בדו"ח משפטי, "ביניהם גבולות מוגדרים, שלטון מתפקד ויכולת לקיים יחסים דיפלומטיים". הם גם מזכירים כי ההכרה במדינה פלסטינית מחוץ למו"מ ישיר פוגעת בתוקף של הסכמי אוסלו.

הירש לא חסך ביקורת גם כלפי ישראל: "אנחנו יכולים להתלונן על מקרון, אבל קודם כל נדרשת הצהרה ברורה מהממשלה – יהודה ושומרון הם שלנו, ולא תקום לעולם מדינת טרור ממערב לירדן". לדבריו, סירובה של ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים בשטח הוא זה שמאפשר למהלכים החד-צדדיים לפרוח. השניים מזהירים כי גם אם למהלך אין תוקף משפטי מיידי, הוא יעניק רוח גבית לחמאס, יפגע בסיכוי לעסקת חטופים, ועלול להביא להפסקת מימון אונר”א – שכן "מדינה אינה זכאית לסיוע לפליטים". לדבריהם, מדובר בהצגה דיפלומטית ריקה, שמאיימת על יציבות האזור.

 
10:31am
המרכז הירושלמי
אם לא נכריע בעזה — ניכנס למלכודת בינלאומית
יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מצביע על סכנה אסטרטגית ביוזמה הסעודית-צרפתית להקמת מדינה פלסטינית. "התקשורת הערבית בקושי מדווחת על כך", טוען בן מנחם. לדבריו, "סעודיה דוחפת את זה כבר שנה, גם בזירה הערבית וגם במערב, וזה צריך להדליק לנו אור אדום. אף אחד ביו"ש או עזה לא מאמין שזה באמת יקרה, ממש כמו ההכרזה של ערפאת ב-1988". מבחינתו, הפתרון ברור: "ישראל צריכה להחיל ריבונות ביהודה ושומרון ולהרחיב את ההתיישבות בלי להתמהמה".

בעניין רצועת עזה, בן מנחם נחרץ: "הטלת מצור רק תכניס את ישראל למצור מדיני חמור יותר. אין מנוס מהכרעה צבאית — כיבוש מלא של הרצועה וטיהור השטח ממחבלים". עם זאת, הוא מדגיש שיש לפעול גם בזירות אחרות: "הובטח שנחסל את הנהגת חמאס בחו"ל — בפועל כמעט ולא קרה כלום. נכון שיש מגבלות בטורקיה ובקטאר, אבל כל הנהגת חמאס עושה גם עסקים, והמוסד יודע לצוד אותם במדינות אחרות". בן מנחם חותם בקריאה חד-משמעית: "ישראל צריכה ללחוץ על ארה"ב לפעול להקפאת המיליארדים שזורמים לחמאס".

10:27am
המרכז הירושלמי
חוקרת מצרית: "מצרים חוששת מהפליטים בעזה יותר ממלחמה עם ישראל"

בעוד עזה מתפוררת מבפנים ומסעירה את הזירה הבינלאומית, מצרים שומרת על שקט מתוח בגבול הדרומי. דליה זיאדה, חוקרת מצרית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, חושפת כי מאחורי התמיכה הפומבית של קהיר בפלסטינים, שולט פחד עמוק מהצפת סיני בפליטים, או גרוע מכך, בלוחמים חמושים מחמאס. לדבריה, "מצרים רואה בעזה איום ביטחוני ממשי, לא מתוך חמלה אלא מתוך אסטרטגיה קרה שמעדיפה יציבות פנימית על סולידריות ערבית".

בישראל גוברת הדאגה מהתמרונים המצריים, במיוחד על רקע הדיווחים על התחמשות מצרית מוגברת ותיאום עם סין ורוסיה. זיאדה מצביעה על שינוי אסטרטגי עמוק: "קהיר מתרחקת מהבריתות המערביות, ובראשן ארה״ב, ומתקרבת לגוש המזרחי. זה כבר לא רק איום אזורי, אלא שינוי כללי המשחק בזירה הדיפלומטית של המזרח התיכון".

1:01pm

Close