בשאר אלאסד טובח בבני עמו מזה חמישה חודשים. ארגוני האופוזיציה הסוריים היושבים בחו"ל מדווחים על כ-2,000 הרוגים, אבל נראה כי המספרים האמיתיים גבוהים הרבה יותר. עד עכשיו לא ארה"ב ולא הליגה הערבית דרשו את סילוקו של הרודן ואף קולו של האיחוד האירופי כמעט ואינו נשמע. במועצת הביטחון, רוסיה וסין עדיין מסכלות את אימוצה של החלטת גינוי חד משמעי, שלא לדבר על הפעלת כוח. אפילו ראש ממשלת טורקיה, ארדוגאן, שמשגר אמנם איומים לאסד להפסיק את הרג אזרחיו, טרם קרא לאסד להתפטר ולא נראה כמי שאכן יפעיל כוח ויסתבך במלחמה שתוצאותיה אינן ידועות.
העמדה המסויגת של הקהילייה הבינלאומית מעלה את השאלות מהו סודו של אסד והאם ניתן להכשירו מחדש כ"בן ברית", או במילים אחרות האם ניתן לטהר את השרץ?
מדינות העולם מסתפקות בהצהרות רפות
ארה"ב לא היססה לקרוא להסתלקותם של בן עלי שליט תוניסיה, מובארק המצרי, סאלח מתימן וקדאפי בלוב, אך היא נרתעת מלומר את המילים המפורשות לגבי אסד. האמריקאים מתפתלים בנוסחאות עמומות כגון "אסד מאבד את הלגיטימיות שלו", "קשה להאמין שיוכל לשרוד" ועוד כהנה וכהנה ביטויים לא מחייבים. אך את המילים הברורות "הסתלק, עכשיו" כפי שאמר אובמה למובארק אחרי כמה ימי הפגנות, אין שומעים. האם בבית הלבן או באיחוד האירופי סבורים כי אסד מסוגל להכניע את ההתקוממות ולחזור ולהיות "שותף לשמירת היציבות באזור", כפי שרבים נהגו לומר לפני פריצת גל המרי במדינות ערב? האם אסד "מכובס", אחרי שטבח באזרחיו, מסגול להתקבל כבן שיח ע"י המערב וע"י ישראל לגבי קידום השלום באזור? האם ישראל תוכל לנהל שיחות עם אסד ולחתום עימו על הסכם שלום? קשה להעלות זאת על הדעת, אך המציאות המדינית – ריאל פוליטיק – מכתיבה לקהילייה הבינלאומית סדרת מהלכים, שתוצאותיה בינתיים הן אזלת יד המאפשרת לאסד להמשיך בדיכוי האכזרי ולהאמין כי יחזור לתפקד כנשיא מכובד בזירה הבינלאומית.
ארה"ב נרתעת מהשפעה ישירה
ראשית כל, ארה"ב. היא עדיין שקועה בבוץ עד למעלה מצווארה בעיראק ובאפגניסטאן ואינה ששה להרפתקה נוספת. המלחמות בשתי הארצות האלו גררו את ארה"ב לגרעון תקציבי של טריליוני דולרים – שיא כל הזמנים, ובעקבות זאת לאיבוד דירוגה הפיננסי, מה שמאיים על כלכלת העולם כולו. גם עכשיו, לא ברור עדיין אם תוכל להסיג את כוחותיה משתי מדינות הללו, למרות התחייבויותיה. זו גם הסיבה להתערבותה בפרופיל נמוך בלוב, רק באמצעות נאט"ו. התערבות צבאית בסוריה אינה אפשרית מבחינתה והיא מנסה לפעול שם דרך טורקיה וסעודיה. שרת החוץ, הילארי קלינטון, הודיעה במפורש כי בשליחותו של שר החוץ הטורקי, אחמד דאווד אוגלו, קיים מרכיב אמריקאי, מה שתקף גם לגבי המסר החריף שהעביר מלך סעודיה לאסד אחרי שיחה טלפונית עם אובמה.
סעודיה: בין הפטיש לסדן
סעודיה נגררה למהלכים אנטי סורים בעל כורחה. נפילתו של אסד אינה אינטרס סעודי, שכן היא עלולה להוביל להגברת אי היציבות באזור ואף למלחמת אזרחים בסוריה עצמה, מלחמה העשויה להתפשט תחילה ללבנון ולעיראק ולסחוף את סעודיה ומדינות המפרץ בהמשך. עם זאת סעודיה אינה יכולה להסתגר בד' אמותיה כאשר הדיביזיות של אסד, המאוישות בעיקר בעלאווים (כת שיעית הנחשבת לכופרת), טובחים ברוב הסוני. כאן טמון גם המנוף האמריקאי לגבי סעודיה.
הדילמה והאינטרס הטורקי
טורקיה, גם היא עומדת בפני דילמה. נפילתו של אסד יכולה להביא להתקוממות המיעוט הכורדי בסוריה ולהפיכתה של סוריה לבסיס של מפלגת הפועלים הכורדית הטורקית במאבקה נגד אנקרה. במקרה זה, תתקשה טורקיה לאטום את גבולה הארוך וההררי הנמשך לאורך 500 ק"מ עם סוריה. לאמיתו של דבר, לטורקיה יש אינטרס לכך שאסד ידכא את ההתקוממות, יחזור להיות בן בריתה הטוב וימשיך לשמור על גבולה הדרום-מזרחי. נוסף לכך, טורקיה קבלה השבוע הודעה מאיימת מאיראן המנסה להניא אותה מלפעול נגד אסד. מבחינת איראן, סוריה היא חוליה מקשרת חיונית המאפשרת לה לקיים את פעילותה החתרנית במזרח התיכון כפי שהיא עושה בלבנון, בעיראק, בעזה ובמצרים. השבוע הודיעה איראןכי עצרה את ראש התנועה החמושה של מפלגת הפועלים הכורדית הטורקית, מראד כאראילאן (סגנו של אוצ'לאן, ראש התנועה האגדי המרצה מאסר ממושך בכלא טורקי). לאחר מכן הידיעה הוכחשה, אך בטורקיה היא התקבלה כרמז – איום שמשמעותו כי פעולה טורקית נגד אסד תתפרש כעוינת לאיראן ואי לכך, יכולה לעודד חתרנות נגד טורקיה דרך גבולן המשותף. ארדוגאן שמבין זאת היטב, ממשיך אמנם לאיים על אסד, ואף השווה את המצב בסוריה למצב בלוב, אך נזהר מלקרוא להסתלקותו של אסד.
מועצת הביטחון מנוטרלת בגלל עמדותיה המסורתיות והעקרוניות של רוסיה ושל סין, שאינן דוגלות בהטלת סנקציות, ויתר על כן, סוריה היא בעלת ברית ותיקה של רוסיה.
הליגה הערבית מפולגת: אינטרסים שונים לגבי סוריה
הליגה הערבית מחולקת אף היא והסתפקה בקריאה רפה להפסקת הפגיעה באזרחים. למדינת הערביות אינטרסים שונים לגבי סוריה. לבנון מנוהלת ע"י ממשלה של חיזבאללה, בת בריתן של סוריה ואיראן. עיראק נמצאת תחת השפעה איראנית. ירדן חולקת גבול עם סוריה ואינה רוצה להסתבך עם שכנה מסוכנת. מצרים, הנמצאת במצב של אנרכיה פוסט-מהפכנית, מנוטרלת ואינה יכולה להשפיע.
תגובת הפלסטינים – שתיקה
מעניין במיוחד מצבם של הפלסטינים. ארגוני החמאס והגי'האד, שמפקדותיהם שוכנות בדמשק, שם זכו במשך שנים רבות לתמיכה סורית מלאה, מעדיפים לשמור על שתיקה מול טבח האזרחים המתרחש לנוכח עיניהם. הם אפילו לא הגיבו כאשר אוניות הצי הסורי הפגיזו את מחנה הפליטים "אלרמל" בלטקיה ואלפים מתושביו נאלצו לברוח. עם זאת, ידוע כיחמאס מחפש להעתיק את משרדו למצרים, שכבר סירבה לארחו, ובוחן את האופציה של סודאן או קטר, אך במקומות אלו הוא יוגבל ולא יוכל ליהנות מיכולת תמרון חופשית, כפי שאפשרה לו סוריה.
מצבה הגיאו-פוליטי של סוריה עודנו איתן
המסקנה המתבקשת היא שמצבה הגיאו-פוליטי של סוריה עודנו איתן ואסד מודע לכך היטב. הוא גם מודע לכך שהוא נלחם על חייו ועל גורלה של העדה העלאווית, העלולה להפוך לאובייקט לטבח אם ייפול שלטונו. הוא אמנם הודיע על רפורמות, כגון התרת הקמתן של מפלגות, אך הודעות אלה אינן משכנעות איש ובודאי שלא את אזרחיו. לראשונה מאז תחילת ההתקוממות, כינס אסד השבוע את הוועדה המרכזית של הבעת', מפלגת השלטון, והצהיר כי סוריה "תישאר חזקה, תמשיך להיאבק ולא תוותר על כבודה וריבונותה". הייתה זו אזהרה ברורה למי שחושב על התערבות כוחנית. מנגד התכנסו ארגוני האופוזיציה הסורית בטורקיה והודיעו כי ישגרו נשק לאזרחים כדי שיוכלו להגן על עצמם. השאלה היא האם המתקוממים מסוגלים להתמיד במאבק ולהיות מוכנים להקריב את חייהם עד אשר יתרחש מפנה בצבא שיביא למרד או למלחמת אחים נוראית.
מועצת הביטחון אמורה להתכנס בסוף השבוע פעם נוספת על מנת לדון במצב בסוריה וגם כדי לדון בבקשה של נציבות האו"ם לזכויות האדם להקים ועדת חקירה עליה שתבדוק את הדיכוי האלים שמבצע אסד באזרחיו. אסד אמנם הזדרז להודיע למזכ"ל האו"ם כי "פעולותיו הצבאיות נגד מתנגדיו הופסקו", אך בינתיים אין שום עדות לכך וברור כי ההפגנות תימשכנה וכי אסד ימשיך להפעיל את צבאו. בשלב זה נראה שאין לצפות כי מועצת הביטחון תקבל החלטה "בעלת שיניים". ארה"ב ומדינות האיחוד האירופי משותקות, מדינות ערב חלוקות ולטורקיה אין אינטרס להתערב במתרחש בסוריה. בשלב זה כל האופציות פתוחות. השאלה היא האם הקהילייה הבינלאומית אכן מתכוונת "להכשיר את השרץ" אם יצליח לכבות את אש המרד, גם במחיר של רבבות הרוגים. נראה כי התשובה לכך מצויה דווקא אצל המתקוממים – כמה הם נחושים להקריב כדי לסלק את אסד ושלטון העלאווים.
