מאז נפילתו של נשיא אלג'יריה האחרון, עבדול עזיז בוטיפליקה, ב-2019 , חלה הקצנה בקרב מדיניות החוץ והביטחון של המדינה, שמתבטאת בגישתה לשכנותיה במזרח התיכון , צרפת ואירופה.
ההתפתחות הדרמטית ביותר באזור היית ההחלטה של אלג'יריה לעצור העברה של גז לספרד ולפורטוגל דרך צינור הגז של המגראב-אירופה שחוצה את מרוקו. חודשים קודם לכן, אלג'יריה ניתקה את יחסיה הדיפלומטים עם מרוקו.
באלג'יריה ראו דמיון בין הצעד הזה לבין צעדיה של רוסיה ליצוא הגז לאירופה., דבר שהוביל למחסור ולעלית מחירים עם תחילת החורף. רוסיה משמשת כמקור אדיר לאספקת גז בעולם, אולם אלג'יריה נמצאת ברשימת חמשת יצרניות הגז הטבעי בעולם. חשוב לציין כי אלג'יריה קצצה בייצוא הגז שלה בעבר במטרה להגדיל את הרווחים שלה מאירופה למעל 30 סנט ליחידה, כך לפי שר האנרגיה של אלג'יר, מוחמד ארקעב.
למעשה, ממשלה אלג'יריה לא הורידה את כמות הגז אותו היא מפיקה – היא הדירה את מרוקו והחריפה את המתיחות בצפון אפריקה כתוצאה מכך.
ההסלמה המואצת של אלג'יריה
את תחילת המשבר הנוכחי בין שתי מדינות המאגרב ניתן לציין בשנת 2018 בשל תמיכתה של אלג'יריה בכוחות המורדים במערב הסהרה שאיימו על הכוחות המרוקאים. באותה עת חשפה מרוקו כי אלג'יריה מסייעת ללוחמי הפוליסריו במערב הסהרה במאבקם נגד צבא מרוקו, ומאפשרת לאיראן , דרך השגרירות המקומית , לחמש, לממן ולאמן את הכוחות המורדים של הפולסריו. איראן השתמשה בחיזבאללה לצורך המצבע הזה בשל המכנה המשותף של השפה – ערבית, זאת בעוד הכוחות המיוחדים דיברו פרסית, אותה לא הבינו לוחמי הפולסריו.
באותו זמן לאחר שמרוקו אזהירה את איראן מודעת להתערבות שלה, רבאט ניתקה את יחסיה הדיפלומטים עם ממשלת איראן.
האלג'ירים שבו והאשימו את ישראל ו"מדינה צפון אפריקאית" סייעו לתנועה דובר ברברית בצפון אלג'יריה, הידועה בשם "קבליה" , אשר פועלת למען הגדרה עצמית של האוכלוסייה שלה ולהפרדות מאלג'יריה.
לבסוף, אלג'יריה חסמה את המרחב האווירי שלה למטוסים צרפתים, אשר מובילים את המאבק במלחמת האזרחים במאלי, שם רוסיה וטורקיה מעורבות בחימוש הכוחות. במלחמה במאלי, פועלים כוחות ג'יאהדסטים הנאמנים לאל קעידה של אזור המגראב (AQIM) , בצפון ובדרום פועלים כוחות דאעש. מניעת היכולת של בעלות הברית לפעול אווירית מהמרחב של אלג'יריה מחזק את הקבוצות הג'יהאדיסטיות בסהאל, וחותר תחת המערב.
העמדה הקשוחה של אלג'יריה בענייני האזור משפיעה גם על השדה המדיני. מועצת הביטחון של האו"ם אימצה את החלטה 2602 באוקטובר 2021, אשר קראה להפגת המתיחות בין לאלג'יריה, מרוקו והפולסריו במטרה להתקדם "פתרון פוליטי הדדי" שיתבסס על פשרה.
אלג'יריה באופן חד צדדי דחתה את ההחלטה ופעלה באופן מוחלט בניגוד לקריאה של מועצת הביטחון. חשוב לציין כיה או"ם לא דרש מהצדדים לאמץ פתרון כלשהו שישפיע על המו"מ העתידי. אבל אפילו ההצעות שהועלו במו"מ לא היו מקובלות על מדיניות החוץ הקיצונית של אלג'יריה.
תקדימים
במבט לאחור על ההיסטוריה של אלג'יריה, ההתנהלות שלה לא צריכה להתקבל בהפתעה. אלג'יריה השיגה את עצמאותה ב- 1962. בתוך כשנה, קובה, תחת פידל קסטרו, פרס כוחות במדינה לבקשת נשיא אלג'יריה, מוחמד אחמד בין בלה. בדו"ח של ה-CIA מיוני 1965, נכתב כי "קובה מצטיירת כתומכת הגדולה ביותר של התנועה הלאומית המהפכנית", בעיקר צ'ה גווארה, לאלג'יריה ומספר מדינות באפריקה. בקצרה, האליטות של שתי המדינות, חלקו את אותה אידאולוגיה בשיא המלחמה הקרה.
כשהמתיחות התגברה מול מרוקו, ברה"מ גיבתה את אלג'יריה. ברוב השנים לאחר מכן, אלג'יריה מקמה עצמה במחנה הפרו סובייטי. בשנות ה-70, ברה"מ השתמש את נמליה של אלג'יריה (אורן, אלג'יריה וענבה) לסייע ולקיים נוכחות ימית במימי הים התיכון. במקביל מרוקו אירחה בסיסים ימים של ארה"ב, ושני בסיסי מפציצים אסטרטגים (SAC), ובסיס נוסף בנסואר.
כמו כן היה בסיס ימי –אווירי ממוקם במפרץ Lyautey. לאורך הרי האטלס, הוקם בסיס התרעה אווירית. תשתית תקשורת ימית הותקנה בין שני הבסיסים. במקביל, בזמן שאלג'יריה משייכת עצמה לגוש הסובייטי, מרוקו הייתה בעלת ברית של ארה"ב השייכת למערך הצפון אפריקאי של ארה"ב. כיום אלג'יריה משקמת את צבאה ורוכשת נשק רוסי, מטוסים וצי מתוצרת סין הכוללת פריגאטות וקורבטות, תחת בניה. חשוב לציין כי סין מבקש להפוך למעצמה המשפיעה באפריקה בשנים הקרובות.
מסקנות
הייתה זו אירוניה עצומה בין מה שקורה עם אלג'יריה במאבקה מול מרוקו. המהפכה האלג'ירית, שבשנת 1962 צמחה מקשריה עם קובה המהפכנית, ומארחת עת את האיראנים וסייעה למעשה לכוחות הג'יהאד בשטחי שכנותיה. דחייתה של החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2602 סייעה לקיים את הסכסוך סביב מה שהיה מכונה בעבר סהרה המערבית.
מה אלג'יריה ביקשה להשיג בצעדים הכלכליים אל מול אירופה ולהשתמש בגז כנשק? בשנים האחרונות, אלג'יריה סובלת מתבוסה דיפלומטית אחת אחר השנייה. מרוקו מצליחה לנצח אותה בשדה של מועצת הביטחון. בשנת 2017, הדיפלומטיה של מרוקו הצליחה להשיב את המדינה אל חייק מדינות איחוד אפריקה לאחר32 שנים והארגון הצהיר על תמיכתו בדרישות של מרוקו בסהרה. בשנת 2020, ארה"ב הכירה בריבונות של מרוקו במערב סהרה כחלק מעסקת החבילה של שלום עם ישראל ומדינות ערב נוספות.
ללא ספק, האלג'ירים מבקשים לשנות את ההצלחות הללו. לא ניתן לשלול כי אלג'יריה מבקשת לבצע את הצעדים נגד הא"א ולשנות את הגישה של אירופה למרוקו באמצעות לחץ אספקת הגז, זאת בדומה לאמברגו הנפט בשנת 1973 של מדינות ערב, שהשתמשו בנפט ככלי פוליטי. בנוסף, ההנהגה האלג'ירית סובלת מחוסר לגיטימציה פנימית. הפניית הלהבות למאבק במערב סהרה, אולי יאפשר חיזוק להנהגה הנוכחית.
