התסכול של איראן מטורקיה, כמתווך אפשרי מול המערב, הלך והתגבר בשבוע שעבר והיא החלה לחפש מקומות חלופיים לשיחות בעניין הגרעין. אחד המקומות שצף ועלה הוא העיר בגדאד. נראה שמאז שארה"ב השלימה את נסיגת הכוחות שלה בסוף 2011, איראן מרגישה יותר ויותר בנוח מבחינה דיפלומטית בבירה העיראקית.
בינואר 2012 צוטט בעיתונות הערבית מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, הגנרל קאסם סולימני, כשהוא מתרברב בכך שאיראן שולטת כיום בדרום לבנון ובעיראק. ד"ר עאמל אל-חזאני, פרופסור באוניברסיטת המלך סעוד בריאד, כתב בעיתון "א-שרק אל-אווסט" ב-28 בינואר 2012 כי "אפילו פוליטיקאים סונים בעיראק הודו בהכנעה שכוח קודס הוא השליט הבלתי מעורער של ענייניה של עיראק".
אם זה המצב כיום, התוכניות של ארה"ב לבנות את חיל האוויר העיראקי החדש צריכות לעורר דאגה. קצין בכיר בצה"ל אמר ליעקב כץ, הכתב הצבאי של "הג'רוזלם פוסט", שישראל עוקבת בחשש גובר אחר דו"חות מודיעיניים המצביעים על כך שמשמרות המהפכה מחזקים את אחיזתם בעיראק. החששות של ישראל הם על רקע החלטה של מימשל אובאמה להוציא לפועל מכירה של 36 מטוסי F-16 מתקדמים, מסוג בלוק 52, שעברו רמת שדרוג זהה לאלו הנמכרים לישראל.
על פי הערכות, לעיראק נדרשות שש טייסות קרב כדי להגן על המרחב האווירי שלה, דבר שעלול להוביל לכוח של 78 עד 96 מטוסים.
בשעה זו המפקד של חיל האוויר העיראקי אינו צופה שמטוסי ה-F-16 שבהם הם מצטיידים יהיו מבצעיים לפני שנת 2015, אך ראש הממשלה נורי אל-מאלכי לוחץ שהמשימה תושלם עד 2013.
יש דיווחים שלפיהם ארה"ב מתכוונת להוריד את רמת השכלול של מערכות הנשק שיבואו עם מטוסי ה-F-16 העיראקיים, אך מדובר בשינויים שאותם אפשר לתקן בקלות. למשל, בשלב זה העיראקים ככל הנראה יצטרכו להסתפק בטילי אוויר-אוויר מסוג AIM-9M ולא יקבלו את ה-AIM-9X, אולם אין סיבה שלא יוכלו לרכוש טילים מתקדמים יותר בעתיד.
עם החדירה האיראנית הגוברת לתוך עיראק, אפשר לצפות בעתיד לדיווחים על טייסים איראנים הבוחנים את מטוסי
ה-F-16 החדשים, במטרה לפתח אמצעי הגנה נגד מטוסים מערביים ומערכות הנשק שלהם. בתנאים אלה אי אפשר לשלול את האפשרות של זליגת טכנולוגיה אמריקנית לאיראן. אם מישהו בבית הלבן חושב שעיראק חזקה תהיה משקל נגד מול איראן, הוא טועה טעות מרה.
מכירת נשק לחיל האוויר העיראקי יוצרת דילמה עבור ארה"ב. מצד אחד, מכירת נשק היא הדרך המסורתית של ארה"ב לפתח יחס פרו-אמריקני בקרב הקצונה הבכירה של צבאות ערביים. מוקדם יותר השנה הגיעו טייסים עיראקים לבסיס חיל האוויר האמריקני בטוסון אריזונה כדי להתחיל ללמוד כיצד להטיס מטוסי F-16, והם מפתחים קשרים עם המדריכים האמריקנים שלהם. היום במצרים, עם עליית האחים המוסלמים, הזמן שארה"ב השקיעה בלימוד, בציוד, ובאימון הצבא המצרי סייע ללא ספק לשימור האוריינטציה המערבית שם.
אך מצד אחר, פיתוח קשרים קרובים עם קצינים של חילות אוויר ערביים אינו ערובה לאוריינטציה הפוליטית של מדינותיהם בעתיד. באיראן, לאחר נפילת השאה, האייתוללה חומייני ערך טיהורים בקרב הקצינים של הכוחות האיראניים המזוינים. בטורקיה ראש הממשלה ארדואן הורה על מעצרם של עשרות קצינים טורקים שחשד כי הם עלולים לבצע הפיכה נגד הממשלה האיסלאמיסטית. בעיראק משמרות המהפכה האיראניים נמצאים כבר בשטח, בשעה שארה"ב נמצאת במרחק אלפי קילומטרים ועם נוכחות המסתכמת בשגרירות מצומצמת בבגדאד.
ישראל אינה המדינה היחידה שאמורה "להרים גבה" לנוכח החימוש האמריקני של חיל האוויר העיראקי המסתמן בשנים הקרובות. גם ערב הסעודית צריכה להיות מודאגת מבניית הכוח הצבאי העיראקי. מבחינה פוליטית, שתי המדינות שייכות לצירים מתחרים בעולם הערבי. עיראק אינה רק פרו-איראנית, היא גם תומכת במשטרו של בשאר אסד בסוריה. ולראיה, ראש הממשלה אל-מאלכי סירב לבקשת ארה"ב לחסום את המרחב האווירי העיראקי בפני מטוסים איראניים הפועלים כדי לחמש את סוריה, והעדיף לסייע להם.
ערב הסעודית היא היריב המרכזי של איראן בעולם הערבי ושל משטרו של אסד. ככלל, במקביל להעמקת הפערים הפוליטיים עם בגדאד, ערב הסעודית תיאלץ להיענות ליכולות צבאיות עיראקיות חדשות שעימן לא נאלצה להתמודד מאז 1990, לאורך גבולה הצפוני. המציאות החדשה תאפשר לאיראן להקיף את ערב הסעודית וללחוץ עליה משלושה כיוונים: בחריין במזרח, תימן בדרום ועיראק בצפון.
ישראל תצטרך לעקוב בזהירות אחר התמורות הפוליטיות והצבאיות בעיראק ולאורך החזית המזרחית, ולדאוג לכך שלא תהיה פגיעה ביתרון האיכותי של חיל האוויר הישראלי בעשור הקרוב. כוחות עיראקיים לא היו נוכחים במאזן הכוחות האסטרטגי במזרח התיכון במשך שני עשורים. מעבר להשקעה בחיל האוויר שלהם, הממשלה העיראקית מקווה להקים צבא יבשה של 14 דיוויזיות והיא גם רוכשת טנקים מארה"ב. אך לא משנה עד כמה וושינגטון תנסה לשלוט באירועים במדינה שבה שלט פעם צבאה, עליה להבין שלמרבה הצער, נכון לעכשיו איראן מסתמנת ככוח הדומיננטי בבגדאד, והיא תהיה הגורם שיקבע בסופו של דבר את המטרות האסטרטגיות של הצבא העיראקי העתידי.
המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"
