הנושא המדובר בשטחים השבוע היה סקר דעת קהל שפורסם באמצעי התקשורת הפלסטינים שהוכן על ידי המרכז הפלסטיני למחקרים מדיניים ונוצרים.
הסקר שהקיף 1200 נשאלים ב120 ישובים בשטחים הצביע על כך שמחצית מתושבי רצועת עזה ורבע מתושבי הגדה רוצים להגר מהשטחים.
הסקר מצביע על עלייה במספר המבקשים להגר בהשוואה לשנים עברו. על פי מומחים פלסטינים המניע העיקרי לכך הינו קשיי המחייה בשטחים במיוחד עבור בני הדור הצעיר. הם מתקשים, מסיבות כלכליות, להתחתן, למצוא מקומות דיור ומקומות עבודה וזה מה שגורם להם לרצות להגר.
העובדה שהדור הצעיר בשטחים מתחיל לאבד תקווה בשיפור המצב נעוצה במדיניות הסרבנות הפלסטינית המדינית שמוביל מחמוד עבאס מחד, וממדיניות חמאס הפועלת להנצחת הפיצול בין הגדה לרצועה כצעד מכין להשלמת תוכניתה להקמת אמירות אסלאמית קיצונית מאידך.
יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס קיבל החלטה אסטרטגית שלא לחזור לשולחן המשא ומתן עם ישראל ללא קבלת ערבויות בינלאומיות וקביעת לוח זמנים שיבטיח לו את נסיגת ישראל לקוי 67' , הקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה היא מזרח ירושלים ופתרון בעיית הפליטים.
האסטרטגיה הפלסטינית היא המשך הפעולה במוסדות הבינלאומיים נגד ישראל במטרה להכפישה ולהציגה כמדינת אפרטהייד.
בימים אלה מחמוד עבאס מעודד מאוד מתופעות החרם על ישראל בעולם. תפיסתו היא כי אם ישוב לשולחן המשא ומתן עם ישראל הוא יעניק לראש הממשלה בנימן נתניהו חבל הצלה מהבידוד והמצור הבינלאומיים על ישראל.
מחמוד עבאס רוצה שתופעת החרם תתרחב ותהפוך לבעיה אסטרטגית של ישראל כדי שזו תתקפל ותאלץ לקבל את תכתיביו.
לכן יש חשיבות רבה שישראל תנהל מאבק אינטנסיבי בחרם הבינלאומי גם כדי להראות לעולם שהוא מחבל בסיכויי ההסדר המדיני ומחזק את הסרבנות הפלסטינית אשר איננה רוצה במשא ומתן מדיני אמיתי אלא בכפיית תכתיביה על חשבון האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל.
אולם לשר ההיסטוריה יש תוכניות משלו. בישראל קמה ממשלת ימין צרה בראשות נתניהו וההתפתחויות האזוריות והבינלאומיות אינן בהכרח לטובת הצלחת מדיניות הסרבנות של מחמוד עבאס.
שתי סכנות גדולות מאיימות עכשיו על המזרח התיכון: התפשטותה של איראן והתפשטותו של ארגון "המדינה האסלאמית" (דאע"ש).
הבעיה הפלסטינית נדחקה לקרן זווית והקיפאון בתהליך המדיני יימשך לפחות עד לחודש אוקטובר.
ממשל אובאמה עסוק כעת בהשלמת המשא ומתן עם איראן על הסכם הגרעין והוא יתפנה לטפל בסכסוך הישראל-פלסטיני רק לקראת הסתיו. ברקע קיימת הצעת החלטה שצרפת רוצה להגיש למועצת הביטחון בעניין חידוש המו"מ בין ישראל לרש"פ אך גורלה של ההחלטה הזו לא ברור מכיוון שארצות הברית עדיין לא גיבשה את עמדתה כיצד לנהוג ביוזמה הצרפתית היה ותוגש למועצת הביטחון של האו"ם.
מחמוד עבאס הוא דיקטטור והוא שזה שמכתיב את מדיניות הסרבנות הפלסטינית אולם גם בצמרת הפלסטינית יש המבינים כי המדיניות הזו היא שגויה ורק תגביר את מצוקתם של תושבי השטחים מכיוון שישראל היא מדינה חזקה ובסופו של דבר מחמוד עבאס לא יוכל להכריע את ישראל בזירה המדינית הבינלאומית. העימות האחרון בקונגרס פיפ"א הוכיח זאת היטב.
למרות שקולם אינו נשמע ברבים, ישנם בכירים פלסטינים הסבורים אחרת ממחמוד עבאס וגורסים שדוקא השינויים הגדולים שעובר המזרח התיכון יוצרים תנאים חדשים להניע את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים.
לדברי בכירים אלה, מדינות ערב בשלות היום, יותר מאשר בכל זמן בעבר, לקבלת הסדר מדיני בין ישראל לרש"פ.
מדינות אלה ובראשן מדינות המפרץ, רואות בישראל בת ברית משותפת למלחמה בסכנת התפשטות איראן ודאע"ש במזרח התיכון ויצירת שיתוף פעולה עם ישראל למען השגת המטרה הזו.
להערכתם, זה הזמן לנצל את יוזמת השלום הערבית כדי שתשמש כמטרייה כללית למשא ומתן בין ישראל לרש"פ. אימוץ היוזמה הערבית על ידי ישראל יאפשר למדינות ערב לתמוך בתהליך המדיני ויספק לסעודיה, קטאר ומצרים את היכולת להפעיל לחץ על תנועת חמאס כדי שלא תחבל בתהליך המדיני.
הגישה הפלסטינית הזו שואבת עידוד ממה שהיא מכנה "התגברות הקולות בישראל התומכים בקבלת היוזמה הערבית" והיא בטוחה שארצות הברית והאיחוד האירופי יתמכו אף הן באימוץ היוזמה הערבית כבסיס לחידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים.
רגע האמת של מחמוד עבאס יגיע בתוך כמה חודשים והוא יצטרך לתת דין וחשבון לעמו לאן הובילה מדיניות הסרבנות שלו.
כרגע, הוא איננו יכול להצביע על שום הישגים מדיניים משמעותיים: ישראל ממשיכה בבניה בהתנחלויות בשטחים ובבניה בשכונות היהודיות במזרח ירושלים והיא שקובעת את העובדות בשטח.
בשטחים יש קולות המדברים על הצורך ב"אסטרטגיה חדשה" נוכח כישלון מדיניות הסרבנות של מחמוד עבאס אולם הקולות האלה הם חלשים בשלב הזה נוכח הדיקטטורה של מחמוד עבאס וההתנקמות שלו במתנגדיו ומבקריו הפוליטיים.
