סוף השבוע האחרון פרסמה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) דו"ח מצב תקופתי ביחס לתוכנית הגרעין האיראנית. דו"ח זה משמעותי כיוון שהוא התפרסם סמוך לשיחות הגורליות שהתקיימו השבוע בז'נבה בין איראן למדינות ה־P5+1. מומחים רבים רצו לדעת אם האיראנים האטו את התוכנית שלהם במידה כלשהי, כמחווה של רצון טוב, לקראת המו"מ.
אבל הסיפור האמיתי אינו רק מה שנכתב בדו"ח, אלא גם התגובות לו בעיתונות הבינלאומית. בכותרת ב"לוס אנג'לס טיימס" נכתב: "לפי סבא"א, תוכנית הגרעין האיראנית הואטה עד כדי עצירה"; ב"וושינגטון פוסט" נטען כי "נראה כי מאז הקיץ האטה איראן באופן דרמטי את העבודה על תוכנית האנרגיה הגרעינית שלה"; אפילו הכותרת ב"וול־סטריט ג'ורנל" השמרן היתה: "על פי האו"ם, בחודשים האחרונים איראן הקפיאה כמעט לחלוטין את תוכנית הגרעין".
אז מה באמת חושבים בסבא"א על מה שקורה באיראן? יומיים לפני פרסום הדו"ח התראיין יוקיה אמאנו, מנכ"ל סבא"א, ל"רויטרס", ודבריו שונים במהותם מהדיווחים בתקשורת על ההתפתחויות בתחום הגרעין באיראן בשלושת החודשים האחרונים, בתקופת שלטונו של חסן רוחאני. "אני יכול לומר כי פעולות ההעשרה ממשיכות. לא דווח לי על שום שינוי רדיקלי", כך אמאנו. אבל ברוב המקרים התקשורת נטתה להתעלם מדברי אמאנו, ייתכן כדי לא להציב מכשול בפני המאמץ לחתימה על הסכם בז'נבה.
אבל אמאנו צדק. ואכן, אם נבחן את דו"ח סבא"א מייד, יתברר מדוע הוא היה כה זהיר בהערכותיו ולא הצטרף למריעים ביציע. בסיכום ההתפתחויות העיקריות שחלו בשלושת החודשים האחרונים, דווח שייצור האורניום מועשר ברמה נמוכה, כלומר עד ל־5%. משמע, הוא נותר "דומה לאלו שצוינו בדו"ח הקודם", מחודש אוגוסט האחרון. סבא"א השתמשה באותה שפה בדיוק ביחס לייצור האורניום המועשר לרמה של 20%.
אתגר קשה יותר
אז כיצד קרה שרבים כל כך מכלי התקשורת הבינלאומיים התעלמו מהמשך פעילות ההעשרה האיראנית והעדיפו להתמקד בשאלה האם האיראנים מתקינים צנטריפוגות חדשות במתקני נתנז ופורדו. בייחוד צנטריפוגות מדגם IR-2m המתקדם, בעלי קצב העשרה מהיר פי חמישה מהדגם הקודם, IR-1, שנמצא בשימוש מאז 2007.
נכון, איראן לא התקינה צנטריפוגות מתקדמות בשלושת החודשים האחרונים, אך אין זה אומר כי היא הקפיאה את תוכניתה. מאז ינואר 2013 הותקנו יותר מ־1,000 צנטריפוגות מהדגם החדש, שייכנסו לשימוש לאחר הנחיה מהדרג הפוליטי. גם בתקופת מחמוד אחמדינג'אד, לאחר עלייה תלולה במספר הצנטריפוגות, חלה התייצבות במספרן, במשך שנתיים, כדי לאפשר השתלבותן במערך הקיים. יתרה מכך, רוב דיווחי העיתונות פיספסו נקודת מפתח שהופיעה בדו"ח סבא"א, ולפיה הושלמו "עבודות הכנה מקדימות" ל־12 קסקדות נוספות של IR-2m בנתנז.
מאז 2011 התקינה איראן את הצנטריפוגות הללו במה שמומחים מכנים כאמור "קסקדה", אשכול של 164 צנטריפוגות. המשמעות היא שאיראן מניחה את התשתית לעוד כ־2,000 צנטריפוגות מתקדמות, שיתווספו לאלפי הצנטריפוגות שנוספו במהלך 2013. המסקנה היא שאיראן אינה מסתפקת בהעשרת יותר אורניום, אלא היא גם עובדת בשקט על ההתרחבות הגדולה הבאה של המתקן בנתנז.
בנוסף, גם מספר צנטריפוגות ה־IR-1 גדל בשנים האחרונות. באוגוסט 2011 התקינו האיראנים בסך הכל כ־8,000 צנטריפוגות, ובדו"ח הנוכחי סבא"א דיווחה כי איראן מחזיקה ביותר מ־18 אלף צנטריפוגות, בשני מתקני ההעשרה.
התפתחויות אחרונות אלו משנות את המשוואה ביחס לכל הסכם עתידי שייחתם. פרשנים בינלאומיים טוענים, ללא הרף, כי כל הסכם עתידי חייב להתמודד עם מאגר האורניום האיראני ברמת 20%, תוך ויתור לאיראן, שיאפשר לה להמשיך להעשיר ברמה של 3.5%. הבחנה זו מתבססת על ההנחה שאם תרצה איראן להגיע לאורניום בדרגה צבאית, היא תשתמש במאגר האורניום ברמת 20% שברשותה.
אולם, שינוי מהותי בכמות או באיכות הצנטריפוגות המותקנות משנה את תמונת המצב. גארי סאמור, שכיהן במועצת הביטחון הלאומית של ארה"ב בקדנציה הראשונה של הנשיא ברק אובאמה, הזהיר לפני חודש כי כל מה שאיראן צריכה לעשות, כדי להציב איום חדש למערב, הוא להגדיל משמעותית את כמות צנטריפוגות ה־IR-1. "אין די בהפסקת הייצור של האורניום המועשר ברמה של 20% כדי למנוע פריצה גרעינית, מכיוון שאיראן יכולה לייצר נשק גרעיני גם עם אורניום המועשר בדרגה נמוכה ומספר רב של צנטריפוגות", אמר סאמור. מכך, הכנסתן של הצנטריפוגות המהירות הופכת אתגר זה לגדול הרבה יותר עבור המערב.
ויתורים מסוכנים
לאור הישגיה אלה, ברור מדוע איראן כה נחושה להשיג הכרה ב"זכות להעשרה" בכל הסכם שיירקם. האיראנים יצרו מציאות שבה הם יכולים לייצר נשק גרעיני מכל רמת העשרה שיתירו להם. כמובן שאין כל התייחסות ל"זכות להעשרה" באמנה למניעת הפצת נשק גרעיני מ־1968 (NPT).
יתר על כן, בדו"ח סבא"א החדש נכתב שאיראן עוסקת בפיתוח "מטען גרעיני המיועד לנשיאה על טיל". איראן אינה יכולה לטעון כי העשרת האורניום היא למטרות שלום בהתאם ל־NPT, ובמקביל לפתח ראשי נפץ גרעיניים לטילים בליסטיים. ולכן, איראן אינה יכולה לטעון לזכות חוקית המתבססת על אמנה שאותה היא הפרה באופן בוטה .
לעיתים קרובות נשכחת העובדה כי מאז 2006 מועצת הביטחון של האו"ם העבירה שש החלטות האוסרות על איראן פעילות העשרה כלשהי, שלהן תוקף מחייב על פי המשפט הבינלאומי. הדבר מחזק את הטענה שלאיראן אין זכות חוקית להעשרת אורניום – אם כך, הכרת המערב בתביעה איראנית בזכות להעשרה אינה מוצדקת. לאור ההתפתחויות הטכניות בתוכנית הגרעין, ויתורים שכאלו יהיו גם מסוכנים, שכן העשרה בכל רמה שהיא תקשה מאוד על המערב לדעת אם איראן ממשיכה לפעול להשגת נשק גרעיני בחודשים הקרובים.
המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"
