התראות

אבו מאזן סותם את הגולל על האפשרות להגיע להסדר שלום יציב ובר קיימא

שיתוף

עניינים

 

מחמוד עבאס (אבו מאזן), הנושא בתפקידים "נשיא מדינת פלסטין", יו"ר הרשות הפלסטינית, מנהיג אש"ף וראש ארגון פתח, מציג את עמדותיו המדיניות בנוגע למו"מ עם ישראל, שמשמעותן המעשית התנערות מכל סמכות לקבל החלטות היסטוריות בדבר פשרה מדינית, וסתימת הגולל על פתרון יציב ובר קיימא של שתי מדינות החיות בשלום זו לצידה של זו.

במפגש עם "משלחת עממית מאל-קודס" במטה הנשיאות ברמאללה (10.1.14), אמר אבו מאזן בין היתר את הדברים הבאים:

"אל-קודס הכבושה היא בירת מדינת פלסטין, בלעדיה לא יהיה פתרון ואיש אינו מוסמך לחתום [על הסכם בעניינה]… ללא אל-קודס המזרחית כבירת מדינת פלסטין לא יהיה שלום בינינו לבין ישראל… אל-קודס אינה אבו דיס [עיירה הגובלת ממזרח בירושלים], אך אבו דיס היא חלק מאל-קודס… הבירה [של מדינת פלסטין מצויה] באל-קודס ו[באזור] סביבה, הבירה [של מדינת פלסטין נמצאת] באל-קודס שנכבשה בשנת 1967".

"אנו אומרים לעולם, כי הפלסטינים לא ייכנעו, ואין מדובר בדברי ריק, כאשר אמרנו שאנו לעולם לא נכנע, עמדנו איתן והחזקנו מעמד, ואולם, בסופו של דבר, לא יהיה מנוס אלא בהשגת אשר אנו חפצים בו. מה שעמנו רוצה הוא שהפרחים [כינוי לנערות] והצעירים העומדים איתן והמחזיקים מעמד הם אשר יעשו את הנפלאות באל-קודס ובמקומות אחרים".

"אין זה ביטוי לעקשנות, אלא קשיחות ועמידה איתנה על עמדות. אנו בעלי הזכות, למרות שאנו חלשים בעולם, אנו נמשיך לדרוש את זכותנו ואנו נשיג את זכויותינו… אנו כאן עומדים עומדים איתן באל-קודס, בגדה המערבית, בעזה, בחו"ל ובכל מקום, ואנו נשיג את הזכות הזו בזכות עמידתנו האיתנה, הצעירים והצעירות שלנו".

"כאשר נסכים על הפתרון האדמה הפלסטינית, השמיים והגבולות יהיו תחת ריבונות מלאה של פלסטין. אנו ניקח לידינו את גבולותינו, לא נחכיר חלק מהן ואיש לא יוכל לצחוק עלינו."

"זה עניין [הדרישה להכיר בישראל כמדינה יהודית] שלא שמענו אותו בעבר, אלא בשנתיים האחרונות [ולפיו] אם [אתם הפלסטינים] לא תכירו בהיותה של המדינה יהודית לא יהיה פתרון. אנו לעולם לא נכיר בכך ולא נסכים לכך. זכותנו לא להכיר בהיות ישראל מדינה יהודית. בידינו טיעונים רבים וסיבות רבות המונעים מאיתנו לעשות כן והצגנו אותם בפני ישראל. הצרה שלהם איתנו היא שאנו יודעים עליהם דברים רבים, אנו מכירים את ההיסטוריה ואת הגיאוגרפיה [שלהם], את אשר אנו יודעים אנו אומרים, כל דבר אנו שומרים ולא נסכים ל[הגדרת] המדינה [ישראל] כיהודית. את גבולות 67' אנחנו רוצים".

"זכות השיבה היא אופציה אישית, לא לרשות, למדינה [הפלסטינית], לאש"ף, לאבו מאזן ולא למנהיגים [הפלסטינים האחרים], הזכות לשלול מאדם את זכותו לשיבה. תהיינה אופציות [שונות] ועל הפליט יהיה לבחור. יש פיצוי ופרטים אחרים. ואולם, אפילו האב, אם יתבקש, אינו יכול לוותר על הזכות של ילדיו, שכן נושא זה הוא זכות אישית".

דבריו של אבו מאזן מבטאים מסר ברור ברור וחד משמעי, ולפיו הפלסטינים רואים במו"מ אמצעי בלבד להשגת הזכויות הפלסטיניות על פי הפרשנות הפלסטינית, ואין הם מחפשים דרך של פשרה עם ישראל בסוגיות המהות. גישה זו עולה בקנה אחד עם התפיסה הפלסטינית בדבר "השלום המבוסס על הצדק" לעומת גישת "השלום המבוסס על פשרה" הישראלית.

אבו מאזן תובע ריבונות מלאה בכל השטחים שכבשה ישראל מממלכת ירדן וממצרים במלחמת המגן שניהלה בשנת 1967 ("שטחי 67'"), ובכלל זה באזור המכונה "ירושלים המזרחית", שבו נכללת גם העיר העתיקה, הר הבית, הרובע היהודי, הכותל המערבי ואתרים יהודיים היסטוריים נוספים.

נסיגה ישראלית מירושלים המזרחית על המקומות הקדושים ליהדות שבה היא, בעיני אבו מאזן, תנאי מהותי להסדר מדיני ובלעדיה אין למנהיג פלסטיני כלשהו סמכות לחתום על הסכם מדיני עם ישראל. בעבר הציב אבו מאזן תנאי מהותי דומה גם ביחס לסוגיות אחרות הנידונות במו"מ ובהן: הגבולות, הריבונות, הפליטים ושחרור כל האסירים הפלסטינים, המרצים עונשי מאסר בישראל על ביצוע ומעורבות בפיגועי טרור.

אבו מאזן נחרץ בדחייתו את הדרישה להכיר בישראל כמדינה יהודית ועמדה זו קשורה בטבורה לעמדה הפלסטינית בנוגע לסוגית הפליטים, שבעניינה הוא הרחיק עצמו ואת כל המוסדות הפלסטיניים מכל סמכות לקבל החלטה כלשהי בנוגע למה שהפלסטינים מכנים "זכות השיבה".

בטענתו ש"זכות השיבה" היא "זכות פרטית" של כל פליט וצאצא של פליט לדורי דורות אבו מאזן שומט הקרקע מתחת להנחות היסוד של ישראל וארה"ב בנוגע למו"מ המדיני, ולפיהן הוא יכול לייצג את העם הפלסטיני בסוגיה הנוגעת ללב הסכסוך ולקבל בשמו החלטות היסטוריות.

עמדה זו של עולה בקנה אחד עם החוק שאישר אבו מאזן בשנת 2008 בתוקף תפקידיו כ"יו"ר הועד הפועל של אש"ף" ו"נשיא הרשות הלאומית הפלסטינית". החוק הנקרא "חוק זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים" ואשר אושר בפרלמנט הפלסטיני קובע בין היתר:

"סעיף 2 – זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים לבתיהם ולרכושם ומתן פיצוי להם על הסבל שהיה מנת חלקם היא זכות יסודית ומקודשת שאינה נתונה למקח וממכר או להמרה ולא יחולו עליה הפעלת שיקול דעת [לשינוי משמעותה], פרשנות או משאל עם".

"סעיף 3 – זכות השיבה היא זכות טבעית אישית, קיבוצית, אזרחית, פוליטית העוברת מאב לבן ואינה מתבטלת עם חלוף הזמן או באמצעות חתימה על הסכם כלשהו, ולא ניתן לבטלה או לוותר על היבט כלשהו בה".

"סעיף 5 – אסור ליישב את הפליטים הפלסטינים או לעקור אותם [ממקומם] כחלופה לזכות השיבה".

"סעיף 6 – הפועל בניגוד להוראות חוק זה ייחשב כמבצע פשע בגידה חמור ויחולו עליו כל העונשים הפליליים והאזרחיים שנקבעו לפשע זה".

האסטרטגיה הפלסטינית נחשפת אפוא במלואה. המו"מ המדיני הנוכחי, או כל מו"מ עתידי, אינו יכול להביא לחתימת הסדר מדיני יציב ובר קיימא שיביא לקץ הסכסוך והתביעות. היעד הפלסטיני הראשון בסדר העדיפות מצוי בקבלת ריבונות מלאה על שטחי 67' תוך הותרת שערי הסכסוך פתוחים לרווחה.

בעיית הפליטים היא לב ליבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני והיא נתפסת בראייה הפלסטינית כקלף מנצח אסטרטגי, באמצעותו יוכלו הפלסטינים להתיש את כוחה של מדינת ישראל גם לאחר הקמת מדינת פלסטין, לגבור עליה באמצעות הדמוגרפיה ולהופכה למעשה בטווח הארוך לחלק שיטמע במדינת פלסטין מהים התיכון עד נהר הירדן.

אסמכתאות:

1. דברי אבו מאזן

2. חוק השיבה הפלסטיני

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am
המרכז הירושלמי
‏האם צרפת באמת יכולה להכריז על הקמת מדינה פלסטינית? ‏

הכרזתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עוררה תגובות חריפות. השגריר לשעבר עו"ד אלן בייקר וסא"ל (במיל') מוריס הירש מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענים כי המהלך מנוגד למשפט הבינלאומי ולחתימות ההסכמים בין ישראל לאש"ף. "ההנהגה הפלסטינית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הבסיסיים להכרה במדינה", כתבו בדו"ח משפטי, "ביניהם גבולות מוגדרים, שלטון מתפקד ויכולת לקיים יחסים דיפלומטיים". הם גם מזכירים כי ההכרה במדינה פלסטינית מחוץ למו"מ ישיר פוגעת בתוקף של הסכמי אוסלו.

הירש לא חסך ביקורת גם כלפי ישראל: "אנחנו יכולים להתלונן על מקרון, אבל קודם כל נדרשת הצהרה ברורה מהממשלה – יהודה ושומרון הם שלנו, ולא תקום לעולם מדינת טרור ממערב לירדן". לדבריו, סירובה של ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים בשטח הוא זה שמאפשר למהלכים החד-צדדיים לפרוח. השניים מזהירים כי גם אם למהלך אין תוקף משפטי מיידי, הוא יעניק רוח גבית לחמאס, יפגע בסיכוי לעסקת חטופים, ועלול להביא להפסקת מימון אונר”א – שכן "מדינה אינה זכאית לסיוע לפליטים". לדבריהם, מדובר בהצגה דיפלומטית ריקה, שמאיימת על יציבות האזור.

 
10:31am
המרכז הירושלמי
אם לא נכריע בעזה — ניכנס למלכודת בינלאומית
יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מצביע על סכנה אסטרטגית ביוזמה הסעודית-צרפתית להקמת מדינה פלסטינית. "התקשורת הערבית בקושי מדווחת על כך", טוען בן מנחם. לדבריו, "סעודיה דוחפת את זה כבר שנה, גם בזירה הערבית וגם במערב, וזה צריך להדליק לנו אור אדום. אף אחד ביו"ש או עזה לא מאמין שזה באמת יקרה, ממש כמו ההכרזה של ערפאת ב-1988". מבחינתו, הפתרון ברור: "ישראל צריכה להחיל ריבונות ביהודה ושומרון ולהרחיב את ההתיישבות בלי להתמהמה".

בעניין רצועת עזה, בן מנחם נחרץ: "הטלת מצור רק תכניס את ישראל למצור מדיני חמור יותר. אין מנוס מהכרעה צבאית — כיבוש מלא של הרצועה וטיהור השטח ממחבלים". עם זאת, הוא מדגיש שיש לפעול גם בזירות אחרות: "הובטח שנחסל את הנהגת חמאס בחו"ל — בפועל כמעט ולא קרה כלום. נכון שיש מגבלות בטורקיה ובקטאר, אבל כל הנהגת חמאס עושה גם עסקים, והמוסד יודע לצוד אותם במדינות אחרות". בן מנחם חותם בקריאה חד-משמעית: "ישראל צריכה ללחוץ על ארה"ב לפעול להקפאת המיליארדים שזורמים לחמאס".

10:27am
המרכז הירושלמי
חוקרת מצרית: "מצרים חוששת מהפליטים בעזה יותר ממלחמה עם ישראל"

בעוד עזה מתפוררת מבפנים ומסעירה את הזירה הבינלאומית, מצרים שומרת על שקט מתוח בגבול הדרומי. דליה זיאדה, חוקרת מצרית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, חושפת כי מאחורי התמיכה הפומבית של קהיר בפלסטינים, שולט פחד עמוק מהצפת סיני בפליטים, או גרוע מכך, בלוחמים חמושים מחמאס. לדבריה, "מצרים רואה בעזה איום ביטחוני ממשי, לא מתוך חמלה אלא מתוך אסטרטגיה קרה שמעדיפה יציבות פנימית על סולידריות ערבית".

בישראל גוברת הדאגה מהתמרונים המצריים, במיוחד על רקע הדיווחים על התחמשות מצרית מוגברת ותיאום עם סין ורוסיה. זיאדה מצביעה על שינוי אסטרטגי עמוק: "קהיר מתרחקת מהבריתות המערביות, ובראשן ארה״ב, ומתקרבת לגוש המזרחי. זה כבר לא רק איום אזורי, אלא שינוי כללי המשחק בזירה הדיפלומטית של המזרח התיכון".

1:01pm

Close