תוניסיה, שבה התחילה סדרת ההתקוממיות בעולם הערבי ושהייתה אמורה להיות סמל המהפכנות וחידוש השלטון באזור, נמצאת במצוקה וכבר לא בטוח שתוכל לצלוח בשלום את תקופת המעבר לקראת הקמתם של מוסדות שלטון חדשים נבחרים. אחרי דיונים מתלהמים בין הכוחות החדשים והישנים הפועלים בזירה הפוליטית, הוחלט ביוני שעבר לדחות את הבחירות לאספה המכוננת, שאמורות היו להיערך ביולי, ולקיימן ב-23 באוקטובר. על האסיפה המכוננת יהיה מוטל לנסח חוקה שתקבע את אופי השלטון, מוסדותיו וסמכויותיהם ואת יחסי הגומלין בין האיסלאם למדינה. לאחר מכן צפויות להערך בחירות לפרלמנט ולנשיאות, אולם בינתיים לא ננקב שום מועד – מה שמגביר את תחושת אי הוודאות.
המדינה מנוהלת בשלב מעבר זה על ידי ממשלה זמנית בראשותו של בג'י קאיד סבסי – ראש הממשלה השני מאז הדחתו של הנשיא בן עלי ב-14 בינואר, ועל ידי "מועצה עליונה למימוש מטרות המהפכה" המונה 130 חברים שמייצגים את הזרמים הפוליטים המרכזיים. המועצה הקימה וועדה שתפקידה לארגן את הבחירות באוקטובר. בימים אלה היא שוקדת על הכנתו של חוק הבחירות וגם ניסוח "אמנה רפובליקאית" האמורה לכלול את יסודותיה של חוקה עבור מדינה דמוקרטית אזרחית המבוססת על הפרדת הרשויות ושכל המפלגות תדרשנה לחתום עליה.
אלנהדה (התחיה) שהיא תנועתה של האחים המוסלמים, שאושרה לאחרונה כמפלגה פוליטית, פרשה מן הוועדה בטענה שהיא מנסה לכפות עקרונות חוקתיים בסיסים שהם רק בסמכותו של פרלמנט נבחר. ראשד ע'אנושי, ראש אלנהדה, שהודיע על הפרישה, התכוון לכך ששוררת מגמה בקרב הוועדה להפריד בין דת למדינה ובכך לפגוע במימוש מטרותיה של התנועה האיסלאמית להקים מדינה המבוססת על הקוראן והשריעה. נראה שבמאמץ לפייס את אלנהדה מסתמנת מגמה לכלול בעקרונות החוקה איסור על נורמליזציה של היחסים עם ישראל. לקביעה מרחיקה לכת זו בתוך החוקה יש מתנגדים רבים והנושא עוד לא הוכרע. בכל מקרה, האסיפה המכוננת היא אשר תנסח את החוקה. יוזכר כי ישראל ותוניסיה קיימו בעבר מערכת יחסים דיפלומטים מוגבלת ונפתחו משרדי אינטרסים בשתי המדינות – משרדים שנסגרו בתחילתה של האינתיפאדה השנייה.
בזמן האחרון גדלה והלכה המתיחות במדינה בעקבות העימות שהתפתח בין המפלגת החילוניות לבין הקיצונים האסלאמים (מפלגת אלנהדה וסלפיסטים המאוגדים במסגרות שונות) אבל גם בין הכוחות הפוליטיים החדשים המתגבשים, בעקבות סילוקו של המשטר הישן, לבין הממשלה הזמנית. המפלגות החדשות טוענות כי הממשלה הזמנית אינה אלא המשך של המשטר הישן, מתחמקת מהעמדה לדין של ראשיו וגם אינה פועלת לקדם את מטרות המהפכה בתחומי החברה והכלכלה. כוחות אלה דורשים את התפטרותה, טיהור מנגנוני שירות המדינה מאלמנטים של המשטר הישן ודחיית הבחירות עד לאחר התארגנותם והצגתם בפני הציבור.
בשבועיים האחרונים התרחשו בתוניסיה מהומות שהוחרפו בסוף השבוע שעבר. במהלכן הותקפו ונשרפו תחנות משטרה, מתקני ציבור, כלי רכב של התחבורה הציבורית וגם נבזזו והועלו באש חנויות. כל זאת בקסבה של טוניס הבירה ובערים רבות ברחבי המדינה. המשטרה, בסיוע הצבא, הפעילה כוח רב לדיכוי ההפגנות ונמסר על הרוג אחד ופצועים בקרב המפגינים והשוטרים, בנוסף לנזק ברכוש. גם צינור הגז המוביל גז מאלג'יריה לאיטליה ושעובר בתוניסיה פוצץ. מפלגות רבות האשימו את הממשלה בסתימת פיות ובשימוש בשיטות כוחניות כפי שנהג משטרו של הנשיא המודח.
אין עדין מידע ברור מי עומד מאחורי אירועים חמורים אלה. משרד הפנים הטוניסי האשים "קבוצה דתית קיצונית", אבל ראש הממשלה סבסי אמר בנאום לאומה ב-18.7, כי מדובר באלמנטים הרוצים לפגוע ביציבותה של המדינה וחזר והדגיש כי ממשלתו נחושה לערוך את הבחירות לאסיפה המכוננת במועדן ב-23 באוקטובר.
המצב בתוניסיה מתוח ואיש אינו יודע מה ילד יום. עד עכשיו נרשמו לבחירות לאסיפה המכוננת ואושרו 100 מפלגות! ביניהן מפלגות איסלאמיות, קומניסטיות ושמאל קיצוני, פאן ערביות ולאומניות קיצוניות. כוחות אלה מבטאים היטב את הזירה הפנימית הערבית, שדוכאה במשך שנים רבות במזרח התיכון ובצפון אפריקה: מצד אחד האסלאם הקיצוני והלאומנות הקיצונית ומצד שני שמאל קיצוני. כוחות ליברלים של המרכז ימין או מרכז שמאל כמעט ולא היו קיימים בעולם הערבי. אומנם מפלגות כאלה הוקמו לאחרונה, אך לא ברור האם הן מייצגות פן נרחב באוכלוסיה. הציבור עדין לא הספיק להכירן וגם מתקשה להתמודד עם המסורות האיסלאמיות והערביות אליהן הורגל במשך מאות שנים מול הדמוקרטיה המעלה על נס את קבלת האחר, ואת הבטחת זכויות האדם הבסיסיות ובכללן שיוויון לנשים ולמיעוטים הלאומיים והדתיים שדוכאו בכל העולם הערבי.
הביטוי הטוב ביותר לדרך החיים ולחשיבה בעולם הערבי היא התעוררותה המהירה של אלנהדה. תנועה זו הייתה אסורה בתוניסיה במשך 30 שנה. עשרות אלפים מחבריה נאסרו ועונו ומאות גורשו מן המדינה כולל מנהיגה ראשד אלע'נושי שחי בלונדון. הוא חזר למולדתו בחודש ינואר ימים ספורים לאחר בריחתו של בן עלי לסעודיה והתחיל מיד בארגון מחדש של תנועתו. הצלחתו היתה מדהימה. בסוף פברואר קיבלה התנועה היתר לפעול כמפלגה ובסקרי דעת קהל התברר כי היא זוכה לתמיכה של כ-25% מן הציבור בשעה שכל שאר המפלגות מקבלות אחוזים קטנים. זאת במדינה הערבית החילונית ביותר, בעלת החוקה הליברלית יחסית שהעניקה זכויות לנשים וצימצמה את אחוז הבערות למינימום, הרחק מן הממוצע במדינות ערב הנע בין 30 ל-50 אחוז. למרות המאמץ המתמשך לחילוניות, הפכה תנועת אלנהדה של המוסלמים האחים להיות המפלגה הגדולה ביותר במדינה תוך זמן קצר.
קיימת דאגה בקרב חוגים חילוניים בתוניסיה ואצל מעצמות מערב לגבי ההתפתחויות הבאות. האם השלטון הזמני יצליח להתגבר על הכוחות הפועלים להדחת הממשלה ויקיים את הבחירות במועד שנקבע, האם תרוסן האלימות, האם תמשיך אלנהדה את מרוצה לשלטון ובכמה אחוזים תזכה בבחירות והאם אפשר יהיה להקים קואליציה בלעדיה – מה שנראה בשלב זה בלתי אפשרי. זאת מאחר והזירה מפוצלת והכוח המאורגן היחיד בינתיים הם האחים המוסלמים. המצב דומה במידה מסויימת למצרים, אלא ששם הצבא שולט וקובע או משתדל לקבוע את כללי המשחק, בשעה שבתוניסיה הוקמו מוסדות שלטון זמניים אזרחיים כאשר הצבא עומד אומנם לצידם, אך ספק אם הוא יכול להשפיע על הערכותם של הכוחות ופעילותם.
1. סקירה מאד מעניינת
יאיר דקל גני תקוה (27/07/2011 10:24:55)
