בראשית השבוע הציג האו"ם בפני כלי התקשורת את הנתונים החמורים העולים מדו"ח תוכנית האו"ם לפיתוח המצב הכלכלי-חברתי בעולם הערבי. העולם הערבי, מצדו, מעדיף להתעלם מהמציאות הקשה ולהאשים את ישראל בכל חוליי העולם הערבי.
בראשית השבוע הציג האו"ם בפני כלי התקשורת את עיקרי דו"ח תוכנית האו"ם לפיתוח המצב הכלכלי-חברתי בעולם הערבי לשנת 2009 (UNDP – United Nation Development Program). הדו"ח בן 288 העמודים, אשר נערך בידי כלכלנים ערביים בשיתוף מומחי האו"ם, דן באופן מפורט בכל חוליי החברה הערבית. הוא הוצג לראשונה בשנת 1994 ומתעדכן מדי שנתיים. למרות שהדו"ח היה אמור להוות זרז של הפיתוח הערבי, נראה כי המצב הכלכלי-חברתי בעולם הערבי רק הולך ומחמיר. על אף שדו"ח האו"ם מקובל על ידי ממשלות ערב, הן מעדיפות להתעלם ממנו. גם התקשורת הערבית, למרות שהפכה יותר ביקורתית בשנים האחרונות, אינה מרבה לדון בדו"ח.
עלייה מתמדת בשיעורי העוני והאבטלה
הצגת הדו"ח נעשתה בביירות בנוכחותם של רה"מ לבנון, פואד סניורה, נציג הליגה הערבית, אישי ציבור וכלכלנים. ממצאיו חמורים ביותר: הדו"ח קובע כי האזור הערבי סובל מאחוזי עוני ואבטלה הולכים וגדלים, תהליך מואץ של מדבור נוגס באדמות החקלאיות, זכויות האדם בסכנה, וניכרת עלייה בשימוש בשיטות העינויים השונות. עוד נטען בדו"ח כי במדינות ערב ישנה הידרדרות חמורה באיכות הסביבה וניכרת התפרקות של שכבות חברתיות – בעיות הנובעות מן ההסתמכות המופרזת על הכנסות הנפט, שרותי בריאות רעועים ואי פיקוח על שירותי הביטחון.
העוני בעולם הערבי הולך ומתפשט. 65 מיליון תושבים מתוך אוכלוסיה של 330 מיליון (הצפויה להגיע ל- 400 מיליון ב- 2015) נמצאים מתחת לקו העוני (אשר נקבע על הכנסה של פחות משני דולרים ליום). בהתאם לדו"ח, תימן היא המדינה הערבית הענייה ביותר, עם 60% אזרחים מובטלים. במצרים עומד שיעור מחוסרי העבודה על 41%. האבטלה מהווה לא רק את הסיבה המרכזית לעוני, אלא גם סיכון אסטרטגי משמעותי. מובטלים צעירים בוגרי אוניברסיטאות או אחרים מועדים לפשע ומהווים טרף קל עבור ארגונים האסלאמיים הקיצוניים. האבטלה במדינות ערב היא כפולה מן הממוצע העולמי והגבוהה ביותר בעולם ביחס לנשים.
האבטלה בעולם הערבי היא תולדה של שני תהליכים. שיעורי הילודה בארצות ערב נשארו גבוהים למרות המאמצים למתנם, וההשקעות בתעשיות הייצור למיניהן מוסיפות להיות נמוכות. למספר מדינות ערביות יש אמנם הכנסות ענק מנפט וגז, אך הכנסות אלה לא רק שאינן תורמות לפיתוח המדינות הערביות "האחיות", הן גם אינן מושקעות בפיתוח, בחינוך ובהקמת כלכלה יצרנית. במקום זאת, הן מופנות לבניית גורדי שחקים ראוותניים ולהקמת מרכזי סחר ללא ייצור.
הפרה שיטתית של זכויות האדם
דו"ח האו"ם מביע דאגה חמורה לגבי עמדת האזרח מול השלטון. שירותי הביטחון של מדינות ערב מפרים באופן שיטתי את זכויות האדם על ידי מעצרים בלתי חוקיים והפעלת שיטות עינויים שונות. הדו"ח מביא דוגמאות על שימוש בעינויים בשמונה מדינות ערביות מבלי לנקוב בשמן. המצב הוחמר בשנים האחרונות מאחר שכמה ממדינות ערב הכריזו על מצב חירום או חוקקו חוקים חריפים למאבק בטרור. שירותי הביטחון מנצלים חוקים אלה לפגיעה בחירויות האדם. היחסים בין המדינה לאזרח אינם תקינים ובמקום לכבד את אמנות זכויות האדם הבינלאומיות, השלטונות במדינות ערב מהווים מקור לאיומים ולהפרת החוקה.
מצב האישה נידון גם הוא לעומק. הדו"ח מעלה לדיון את האלימות המופגנת כלפי נשים הן ברחוב והן בבית ועומד על הצורך בחקיקת חוקים שיבטיחו את ביטחונן. הדו"ח מציין כי סיכוייהן של נשים לזכות בדין צדק בבתי המשפט הערביים הם "מופחתים ומוגבלים".
בהתייחסות לבעיית הפליטים, נאמר בדו"ח כי באזור הערבי מספר הפליטים הוא הגבוה ביותר בעולם והפליטים נשארים במצבם יותר זמן מאשר בכל אזור אחר. בהתאם לדו"ח, מספר הפליטים הכולל באזור מסתכם בכ- 18 מיליון איש! חלקם נאלצו לעזוב את מדינתם וחלקם עקורים מבתיהם בתוך מדינותיהם. מדובר בעיקר בסודאן, סוריה, סומליה, עיראק,לבנון ותימן.
מי אשמה במצב? ישראל
מדהימה עוד יותר מנתוני הדו"ח היא העובדה שהאישים הפוליטיים שהציגו אותו בחרו להטיל את האשמה דווקא על ישראל. במקום לדון בבעיות הקונקרטיות ולחפש פיתרונות, הם בחרו להפנות אצבע מאשימה כלפי ישראל. ראש הממשלה הלבנוני, פואד סניורה, אמר בעת הצגת הדו"ח כי "ללא פתרון הסכסוך הישראלי-ערבי באופן צודק וסופי, לא נוכל להגן על ביטחון האזרח הערבי. לא תהיה צמיחה כלכלית, לא קידמה, לא פיתוח ולא רווחה, אשר להם נזקק העולם הערבי כל עוד הישות ההתנחלותית הישראלית מוסיפה לכפות את הסכסוך הזה, ההולך ומסלים מזה 60 שנה".
נציג הליגה הערבית, עבד אלרחמן אלסלח, התרעם על כך שהדו"ח קובע כי הפגיעה בילדים פלסטינים על ידי ישראל נובעת מכך שהם הפכו להיות חלק מן ההתנגדות (המאבק המזוין), דהיינו צד לוחם או נמצא בחזית. אלסלח גם התלונן על כך שהדו"ח מקל או מתעלם מהשפעת הכיבוש הישראלי על הצמיחה הכלכלית באזור הערבי ועל זלזולו בחשיבות ההשפעה של ההתערבות הזרה על ביטחון האזרחים בעיראק, סודאן וסומליה.
אין חידוש אמנם בדו"ח האו"ם אודות המצב הכלכלי-חברתי בעולם הערבי, אך מי שחשב שנסיכויות הנפט המשגשגות מהוות אינדיקציה למצבו של העולם הערבי נקרא להתפכח מאשליותיו. המצב הכלכלי בעולם הערבי הולך ומחמיר. אין אף דמוקרטיה ערבית, מצב זכויות האדם – שהיה חמור מאז ומתמיד – הולך ומידרדר, הסכסוכים במדינות ערב והטרור מתגברים, ואיש אינו רואה כיצד ניתן לשנות את המצב. על אף חומרת המצב, העולם הערבי מעדיף להתעלם מן המציאות ולשבת בחיבוק ידיים, תוך שהוא מטיל את האשמה על ישראל. בין העיתונים הערביים שדיווחו על הדו"ח בודדים בלבד נמנעו מלטעון כי ישראל אחראית לחוליי העולם הערבי. אבל לא רק הם. גם העיתון הצרפתי הידוע "לה מונד", שדיווח בקצרה על הדו"ח, טען כי העולם הערבי לא יוכל לצעוד לעבר הקדמה כל עוד לא ייפתר הסכסוך עם ישראל.
