את סבב האלימות האחרון בעזה לא יזמה חמאס של עזה, אלא אירגוני "החברה האזרחית" הידועה גם בשמם ה- NGOS, Non-Governmental Organizations – האירגונים הבלתי ממשלתיים.
חמאס הייתה מסויגת בשלבים הראשונים מן הפעילות הזאת, אבל כאשר התחילו צעדות השיבה, ותפסו כותרות במזה"ת ובעולם, השתלטה חמאס על האירועים, הכניסה לתוכם את תכניה ואת אנשיה, וסילקה מן הדרך את המארגנים המקוריים – אנשי החברה האזרחית.
אותם אירגונים אשר התחילו את צעדות השיבה, ועוררו את פרץ האלימות האחרון בעזה, הם אלה אשר עמדו מאחורי המשטים לעזה, כולל מאווי מרמרה, וכעת הם פתחו במשט חדש.
כאשר בוחנים את מערך הכוחות ברשות הפלסטינית רגילים להתייחס לשני הכוחות העיקריים המתמודדים ביניהם: פתח' וחמאס, אבל לנוכח האירועים בעזה – וההתרסה ברמאללה מול שלטונו של אבו מאזן שנבעו מן האירועים בעזה – יש לבדוק גם את אירגוני החברה האזרחית, או מערכת ה-NGOS.
אף על פי שפעילות ה NGOS בעזה היא שתפסה תאוצה באחרונה, הרי דווקא המרקם הפוליטי של רמאללה, שהיא המרכז הפוליטי של הפלסטינים מתאפיין ברשת צפופה של אירגונים בלתי ממשלתיים, NGOs[1].
ההבדל הגדול בין החברה האזרחית של עזה וזו של רמאללה הוא שבעוד המערכת בעזה נשענת על האחים המוסלמים באירופה, וברית אדום-ירוק האירופית, כלומר: שמאל אירופי והאחים המוסלמים, הרי מקביליהם ברמאללה משתייכים לשמאל ההיסטורי הפלסטיני – הקומוניסטים לשעבר, ואירגוני הטרור המרקסיסטיים, כמו החזית העממית והחזית הדמוקרטית ודומיהם. אלמלא, ה NGOS של רמאללה רסיסי תנועות אלה כבר נעלמות מזמן מן הנוף הפוליטי הפלסטיני. אפשר לומר כי אירופה המממנת את המערכת הזאת משמרת אותם בנפטלין. בלי תמיכתה לא היה להם קיום.
חרף הרקע השונה, יש שיתוף פעולה ואינטראקציה בין אירגוני החברה האזרחית בעזה וברמאללה.
אומנם גם בערים אחרות בגדה יש אירגונים בלתי ממשלתיים מגוונים, אבל ברמאללה יש להם נוכחות מוגברת, ואפשר לומר כי לצד היותה של רמאללה המרכז הפוליטי הרשמי של הרשות הפלסטינית, היא גם המרכז של החברה האזרחית הפלסטינית[2], שמחוץ למסגרת הרשמית, אשר קדם להקמת הרשות בהסכמי אוסלו[3].
עקרונית, פעילות של האירגונים האלה, היא ברובה במשטרים לא מתפקדים כמו הרשות הפלסטינית, שכן הם ממלאים חסרים בתחומים המעניינים את האזרח הרגיל, כמו חינוך, בריאות, סביבה, ואשר ממשלה לא מתפקדת, מתקשה לספק לו.
ויקיפדיה מגדירה את האירגונים הבלתי ממשלתיים כך[4]: commonly referred to as NGOs,[4] are usually nonprofit and sometimes international organizations[5]independent of governments and international governmental organizations (though often funded by governments)[6] that are active in humanitarian, educational, healthcare, public policy, social, human rights, environmental, and other areas to effect changes according to their objectives.
"אירגונים שלא למטרות רווח הפעילים בתחומי הומניטריים, חינוך, בריאות, מדיניות חברתית, חברה, זכויות אדם, סביבה, וכדומה."
לאירגוניים האלה יש חשיבות מיוחדת במדינות מוסלמיות, שכן אירגוניים אסלאמיים כמו "האחים מוסלמים", או חמאס ברשות הפלסטינית, חודרים לוואקום אותו משארים ממשלות לא מתפקדות, כדי להקים אירגוני צדקה, ודרכם לגייס תומכים ולהקים תשתיות טרור[5].
אירופה מממנת את רב צרכי רשת האירגונים הבלתי ממשלתיים ברמאללה[6], ונוצר קשר סימביוזי ביניהם[7]. הרשת מקבלת את תקציביה מאירופה, ומזינה את הדיפלומטיה האירופית בתובנות שלה לגבי המצב ברשות הפלסטינית, ובסכסוך עם ישראל.
הקשר הסימביוזי הזה הוא הרסני לאירופה ולבעיה הפלסטינית, שכן הכוחות הפוליטיים שהם חוט השדרה של ה-NGOS ברמאללה הם כוחות פוליטיים מאוד רדיקליים, הן בשנאתם לישראל, והן לארצות הברית והם גוררים את אירופה למתיחות עם ארצות הברית.
לצד תנועות השמאל הפלסטיניות, כמו החזית העממית, החזית הדמוקרטית, המפלגה הקומוניסטית וכדומה, שאיבדו את אחיזתם בחברה הפלסטינית מזמן, גם גורמי תנזים של פתח מצויים בהם שאין לאירופה דרך לממן, אלא במסגרת ה-[8]NGOS. בבחירות האחרונות למועצה המחוקקת השיגו מפלגות השמאל אחוזים בודדים של מצביעים, ובקושי נכנסו לפרלמנט הפלסטיני[9]. הם משמרים את כוחם הפוליטי רק הודות למסגרות של ה NGOS, המתוחזקות בידי הכסף האירופי.
אלמלי היו כל כך אנטי ישראליים ואנטי אמריקניים, והיו מתמסרים לעבודה חברתית וציבורית ברוכה, ניחא. אבל, אירופה מעמידה לרשותם בימה להסתה, וגם קולטת את המסרים המזיקים שהם מפיצים, והיא נסגרת מלשמוע את הקולות הפלסטיניים שנשמעים מחוץ לרמאללה, כמו למשל שכם, שבה ראשי הציבור מתנגדים ל BDS, שהוא ספינת הדגל של ה NGOS של רמאללה.[10]
יכול להיות כי אירופה ביקשה לגבש הנהגה פרו-אירופית לפלסטינים מתוך רשת האירגונים האלה. כאשר סלאם פייאד התפוטר ממשרת ראש הממשלה, והקים NGO משל עצמו, והעסיק בה את בנו ואשתו של מרוואן ברגותי, ביקשה הרשות לסגור אותו, אבל אירופה נחלצה להגן עליו.[11] בסופו של דבר פייאד וויתר, וסגר את האירגון שלו.
אתר NGOS מוניטור עוקב באופן שוטף אחר התכנים המזיקים של הNGOS האלה, ועל הקשר ההדוק של אירופה עם האירגונים האלה, ועומק הקשר ביניהם. בשורה התחתונה, אירגוני ה NGOS ממשיכים את מסורת וועידת דרבן, שניסתה להוציא את ישראל ואת ארצות הברית[12] מן הקהילה הבינלאומית.[13]
גם מערכת היחסים בין ה-NGOS לבין הרשות הפלסטינית מורכבים. מצד אחד, הרשות חוששת כי מערכת ה NGOS היא מערכת שלטון אלטרנטיבית שאירופה תקדם אם הרשות תקרוס[14], וכבר עכשיו היא עוסקת בעניינים שזה תפקידה של הרשות לעסוק בהם, אבל מצד שני היא אימצה רעיונות מדיניים מבית היוצר של ה-NGOS, כמו ה- BDS, והמאבק הלא-אלים, המלווה במערכת לחצים אירופית על ישראל.
בגלל הקשר ההדוק עם אירופה, החזיתות הטרוריסטיות המרכיבות את ה NGOS, לא יכלו לתמוך בטרור, אלא פיתחו דרכי פעולה שעולים בקנה אחד עם מה שדעת הקהל האירופית יכולה לקבל – המאבק הלא-אלים, "של שלום" – "סילמי" – ל"שחרור לאומי".
פתח של ערפאת לא הייתה יכולה לקבל את הדוקטרינה הזאת והיא באה לידי ביטוי בשתי האינתיפאדות הראשונה והשנייה. בראשונה ניסו ה NGOS בתמיכה אירופית להנהיג מאבק ציבורי רחב בצורת שביתות והפגנות, בעוד פתח חתר לסכל דרך פעולה זאת בייזום פיגועי טרור. האינתיפאדה השנייה הייתה טרוריסטית לחלוטין וסילקה את ה NGOS מן הבימה.
מצד אחד, פתח רואה ב NGOS כוח מתחרה המסכן את שלטונו, ומציג דרך פעולה שונה מן "המאבק" האידאולוגי של פתח, אבל מצד שני מוכן להקשיב לדוקטרינה של ה NGOS ולאמץ חלקים ממנה, שאינם מבטלים את דוקטרינת "המאבק".
כבר בסוף האינתיפאדה השנייה, בפתחם של הסכמי אוסלו השמיע אבו מאזן בתוניס דברים החולקים על דרך המאבק של אשף. בכנס של המועצה המרכזית של פתח, אוקטובר 1993, הכריז: "עידן המהפכה תם. התחיל שלב הבנייה".[15] (חבל שאבו מאזן היום שכח מה שאמר אז…)
האינטראקציה בין ה-NGOS לרשות הפלסטינית באה לידי ביטוי ששני המנהיגים הרדיקליים של מערכת ה NGOS שימשו או משמשים בתפקידים רשמיים ברשות הפלסטינית. ריאד אל-מאלכי הוא שר החוץ, והוא העביר את תפיסות ה NGOS ישירות למדיניות החוץ הפלסטינית, והמנהיג השני, מוסטפא ברגותי, שהוא הדובר של ה-NGOS, היה שר ההסברה בממשלת האחדות בראשות חמאס.
אבל, יש הבדל בין השניים. בעוד מוסטפא ברגותי מתחבר לחמאס, ואפילו לג'יהאד האיסלאמי, מאלכי אמר לכותב שורות אלה אחרי שחמאס זכה בבחירות של 2007, כי אם חמאס ישתלט על הגדה, הוא ובני דורו יהגרו מן הארץ.
בעוד מאלכי מפעיל את התפיסות של ה-NGOS למדיניות הרשמית, מוסטפא ברגותי ממשיך לדברר את מדיניות השנאה והשטנה של הרשות.
מתוך דף הפייסבוק של הNGOS–[16] הם רואים עצמם כדוברי הבעיה הפלסטינית; מיקרופון בצורת אקדח.
יש לשים לב היטב למה שאומר מוסטפא ברגותי, מכיוון שעל פי כמה סימנים את תפיסת העולם שלו, או חלקים חשובים ממנה, עלול אירגון אשף לאמץ באופן רשמי [17]
זמן קצר לפני התחלת צעדות השיבה בעזה שירטטו לפנינו מקורות בכירים בפתח ברמאללה תסריט של דרך פעולה מאוד דומה שהם תכננו לגדה: צעדות המוניות של ילדים, נשים וזקנים אל מחסומי צהל, באופן שיחייב את צהל לירות על "אזרחים לא חמושים", כדי להפיץ בעולם תמונות של "הישראלים פושעי המלחמה האכזרים."[18] בסופו של דבר, תוכנית פעולה זאת מומשה בעזה, ולא בגדה. זאת דרך הפעולה של ה NGOS.
מזה שנים רבות מוסטפא ברגותי מטיף לקוו פעולה המבוסס את ההחלטות של וועידת דרבן שמיקדה את דיוניה להוציא מן הקהילה הבינלאומית את ישראל וארצות הברית[19]. לפיכך, הוא מרבה בראיונות שלו לתאר את ישראל כמדינת אפרטהייד[20], וקורא להחרים אותה, להעמיד את המתנחלים לדין, ולנהל נגדה אינתיפאדה לא אלימה, כדי לגייס נגדה את דעת הקהל הבינלאומית.
ראשית, מיהו מוסטפא ברגותי? הוא היה מנהיג המפלגה הקומוניסטית בגדה, היה מקושר עם אדווארד סעיד ומנהיג הקומוניסטים בעזה, חידר עבד א-שא פי, התמודד מול אבו מאזן בבחירות לנשיאות 2006, וזכה ל-20% מן הקולות. יש חוסר בהירות לגבי מקום הולדתו. הוא טוען כי נולד בירושלים[21], אבל יש גרסה עדיפה על הגרסה שלן, כי נולד בכפר בית רימא שליד רמאללה[22], באזור הכפרי שבה פרוסה חמולת ברגותי הגדולה. גרסתו כי נולד בירושלים מזכירה את טענות ערפאת, ויתכן כי היא נובעת מיומרתו להנהיג את הפלסטינים.
הוא רופא קרדיולוג במקצועו, ועבד שנים רבות בבית החולים אל-מקאסד במזרח ירושלים. לאומניותו הפלסטינית מסבירה את שנאתו לישראל, ושורשיו במפלגה הקומוניסטית יכולים להסביר את איבתו לארצות הברית. אבל, יש הבדל בין שנאתו לישראל שהיא בוטה ואלימה, לבין התבטאויותיו נגד ארצות הברית, שהן מובלעות וזהירות, ובאות לידי ביטוי בפסילת כל יוזמת שלום שבאה מארה'ב.
יחד עם חידר עבד א-שאפי (מנהיג הקומוניסטים בעזה), ואיבראהים דקאק, (קומוניסט ממזרח ירושלים) ואדווארד סעיד הקים את "היוזמה הלאומית הפלסטינית",[23] מתוך הדף של "היוזמה": המטרה: לאמץ את אופצית המוקוואמה העממית, וההסתמכות על עצמנו כדרך לשחרור, כדי לשנות את מאזני הכח מול ישראל. עומד בראשות תנועת الاغاثة הסיוע הרפואי, והשתתף בהקמת (רשת) אירגוני החברה האזרחית הפלסטינית".
מעקב אחר התבטאויותיו מגלה דיבור כפול באנגלית ובערבית. בראיונות למערב יש לו כיוון הסברה אחד- ובראיונות בערבית הוא מציג עמדות אחרות. במערב הוא ליברל, לוחם זכויות אדם, שאפילו עוזר לישראל לעזור לעצמה… בערבית הוא קיצוני לא מתפשר, מתנגד לנורמליזציה עם ישראל ומקורב לחמאס, שבממשלת אחדות בראשותה היה שר הסברה, ופוסל את יוזמות השלום של ארה'ב.
כך למשל, בריאיון לתחנת שידור של טלוויזיה אמריקנית הוא אמר את הדברים האלה[24]:
here isn’t any place in the world where apartheid is so systematic as it is today in Palestine…
This is unbelievable. You have a situation where a husband and a wife cannot be together. If a husband is from Jerusalem and his wife is from the West Bank, or the opposite, they cannot live together. This is what you see are acts of ethnic cleansing.
So we ask ourselves: how do we make the Israelis change their minds? How do we convince them to stop the oppressive system which is hurting our future and their future? ..
.We have to make their system of occupation painful; and we have to make their system of occupation costly. This can be done through only two ways: either you turn to violence, which I totally disagree with, I don’t believe in and I think is counterproductive; you turn to non-violence and mobilizing international pressures on Israel, as people did in the case of the apartheid system in South Africa. We have the same situation in Palestine. That’s why I speak about divestment and sanctions to encourage non-violence. This is the only way we make non-violent resistance succeed, by having an international component, especially in the United States. We are not talking about boycotting Israel, or Israeli people. We are talking about boycotting occupation and about divestment from occupation and military industry that is exploiting people, that is destroying people’s lives and that is consolidating an apartheid system.
Let’s say we have a Palestinian state and an Israel state. This will make many Israelis calmer because they will not be afraid about the Jewish nature of Israel as a state, Eventually there will be cooperation between the Palestinian state and the Israeli state, economically.
כלומר: המאבק הלא-אלים הוא הדרך הטובה יותר מאשר מאבק צבאי, מכיוון שהיא תביא לפלסטינים את אהדת המערב ותיצור את מערכת הלחצים על ישראל שתשבור אותה, כמו ששברה את דרום אפריקה, ומכאן השוואת ישראל למשטר האפרטהייד.
זה באנגלית, עבור הציבור במערב. אבל בערבית, עבור הציבור הפלסטיני והערבי, מוסטפא ברגותי מדבר אחרת לגמרי. בערבית הוא תומך באירגוני הטרור חמאס, הג'יהאד האיסלאמי, והחזית העממית. כאמור, הוא היה שר ההסברה בממשלת האחדות בראשות חמאס.
ברגותי באנגלית – מועמד (במקור "ממונה..") לפרס נובל לשלום
ברגותי בערבית. סמל "תנועת היוזמה הלאומית הפלסטינית" : אחדות, מוקאוומה, סולידריות, סומוד.
בעוד ישראל היא "מדינת טרור", הרי חמאס היא "גמישה ופרגמטית". אלה הדברים שכתב בביטאון חמאס, פלסטין היום[25]: " אישר הדוקטור מוסטפא ברגותי בהודעה מיוחדת לפלסטין היום 26.3.07 כי חמאס היא תנועה מאוחדת, הרמונית בין הפנים והחוץ והיא מקבלת את החלטותיה באופן דמוקרטי וחופשי ובלי לחצים מהחוץ." הוא דחה את תיאורו של חאלד משעל כאיש קיצוני, ואמר כי: "הוא אחד האישים הגמישים והפרגמטיים ביותר שפגשתי".
לימים התברר כי מוסטפא ברגותי טעה. "הפנים", עזה, הדיח את "החוץ", משעל מראשות חמאס…
את מאמר התגובה שלו על הכרת הנשיא טראמפ בירושלים כבירת ישראל, הוא בחר לפרסם באתר קודס נט[26] של הג'יהאד האיסלאמי, ובעוד במערב הוא מדבר במונחים של מאבק עממי נוסח גנדי, הרי באתר של הג'יהאד האיסלאמי הוא מדבר במונחים של نتفاضة المقاومة الشعبية المتصاعدة في فلسطين "אינתיפאדת המוקאוומה העממית המסלימה בפלסטין". כלומר: מי שמפרסם באתר של הג'יהאד האיסלאמי ומשתמש בביטוי "מוקאוומה" יודע מה פירוש המונח בג'יהאד האיסלאמי- טרור.
הוא הולך על קוו התפר של צורכי ההסברה במערב, לבין מתיחת המוקאוומה העממית לקצה יכולת האלימות הנחוצה בלי לעבור את גבול צורכי ההסברה למערב.
לדרך המו"מ אשר נכשלה יש אסטרטגיה של אינתיפאדת המוקאוומה העממית, החרם, האחדות, תמיכה בסומוד והדבקות (על האדמה), והחזרת שלמות המאבק בין מרכיבי העם הפלסטיני בפנים (ישראל) ובחוץ ובאדמות הכבושות".
בחברה הפלסטינית נטוש וויכוח מה עדיף "מוקאוומה" או "מו"מ"[27], , אבל ה-NGOS, ככל שדוברם, מוסטפא ברגותי, ביטא אותם היו נגד משא ומתן, בדומה לחמאס. בעוד חמאס מתנגדת למו"מ עם ישראל עקרונית, הרי ברגותי מעמיד תנאים, כמו הקפאת ההתנחלויות, והקמת מסגרת למו"מ[28] אבל יש לציין כי כאשר העמיד את תנאי הקפאת ההתנחלויות בימי קרי, הם כבר היו מוקפאות, ובכל זאת התנגד למו"מ, כלומר: ה-NGOS וחמאס התנגדו למו"מ, כל אחד מסיבה אחרת.
ה-NGO הגדול שבראשו הוא עומד הוא Palestinian Medical Relief Society Palestinia Palestinian Medical Relief Society (PMRS)[29]n האגודה הפלסטינית לסעד רפואי.
האדך
כבר
Medical Relief Societyה
האגודה הוקמה בשנת 1979, וכך קבע מוסטפא ברגותי של מטרות האגודה: supplement the decayed and inadequate health infrastructure caused by years of Israeli military occupation. It is non-profit, voluntary, and one of the largest health NGOs in Palestine.
הבעיה בגישה כזאת היא שמערכת ה NGOS שאמורה למלא תפקיד של ממשלה הנותנת שירותים לאזרחים ביישויות מדיניות לא מתפקדות שאינם מסוגלות לתת שירותים אלה, הופכת לכלי לחימה, הסלמת מתיחויות, וקידוש אמצעים "לא אלימים" להשמדתה של מדינת ישראל.
כך למשל, צייץ מוסטפא ברגותי ב-16 דצמבר 2017 דברי הסבר ל"אסטרטגיה הלאומית החלופית" שאותה פרסם עוד ב-[30]22.6.16 " לדרך המו"מ אשר נכשלה יש אסטרטגיה של אינתיפאדת המוקאוומה העממית, החרם, האחדות, תמיכה בסומוד והדבקות (על האדמה), והחזרת שלמות המאבק בין מרכיבי העם הפלסטיני בפנים (ישראל) ובחוץ ובאדמות הכבושות".
מי שסבור כי התנגדותו למשא ומתן היא תוצאה של מדיניות טראמפ, הרי הוא התנגד גם, ובחריפות, גם למאמצי השלום של ג'והן קרי, מזכיר המדינה בימי אובאמה.[31] נראה כי הוא מתנגד לכל מהלך מדיני שמובילה ארצות הברית, בין בהנהגת המפלגה הדמוקרטית, או הרפובליקנית.
כאשר ניסה ג'והן קרי, שר החוץ בממשל אובאמה, לקדם הסכם שלום ישראלי פלסטיני, יזם מוסטפא ברגותי, הפגנה נגד קרי, ובה אמר[32]: "הרעיונות המועלים במה שמתואר "הסכם מסגרת" אינם אלא מרשם לחיסול נושאי ירושלים, הפליטים, הגבולות והריבונות, והופכים את רעיון המדינה בעלת הריבונות המלאה לבנטוסטאן."
מכיוון שהאינתיפאדת המקוואמה העממית לא צוברת תאוצה, דובר הNGOS "עוזר לה": בסילופים. למשל, התקרית בכפר קוסרא שבה התקיפו פלסטינים מטיילים ישראלים תוארה בידי מוסטפא ברגותי כך:
מתנחלים ישראלים ביצעו התקפת טרור בכפר הפלסטיני קוסרא והרגו את האיכר מחמוד עודה, אב לעשרה ילדים.
מוסטפא ברגותי גם לא נרתע מלשון איומים בתוך הזירה הפלסטינית פנימה. כך למשל צייץ אחרי שהנשיא טראמפ הודיע על ירושלים כבירת ישראל.
מכיוון ש"האסטרטגיה האלטרנטיבית" היא להביא את הפושעים הישראלים לדין בינלאומי, אבל אין "אינתיפאדת מוקאוומה" בשטח, אז "עוזרים" בציוצים: 770 פלסטינים נפצעו…
לא היה ולא נברא.
אין בנמצא, ולא יהיה, מנהיג או אחראי פלסטיני אשר יוכל להעיז לוותר על ירושלים כבירה לפלסטין, ומי שיעז רק לרמוז באפשרות של וויתור , במסגרת הסכם או תוכנית מדינית לעתיד לבוא, יוכתם בבגידה בידי כל הפלסטינים, הערבים והמוסלמים.
בדברים שכתב לרגל יום הצהרת בלפור[33], הוא לא כיוון את דבריו נגד בריטניה, אלא דיבר בהכללה על "הכוחות הקולוניאליסטיים", כלומר: אירופה כולה. הוא נשך בכך את היד המאכילה אותו, וחזר על קלישאות אנטי ישראליות הגובלות באנטישמיות מן העבר הרחוק.
"ישראל קמה בעזרת הכוחות הקולוניאליסטים כבסיס לתוכניותיהם הקולוניאלסטיות באזור, והטיהור האתני של העם הפלסטיני בשנת 1948, ונטיעת הכיבוש הממושך ביותר בהיסטוריה המודרנית, וביסוס משטר האפרטהייד הגרוע ביותר בתולדות המין האנושי, ובאחרונה – פיצוץ היציבות במזרח התיכון". כלומר: לא "נוער הפייסבוק" פוצץ את הסער הערבי, אלא ישראל כמעין פרוטוקולים חדשים של זקני ציון…
את מדיניות "ההסברה" של מוסטפא ברגותי, המנהיג הקומוניסטי לשעבר, מתרגם שר החוץ, ריאד אל-מאלכי, איש החזית העממית לשעבר, שנלקח לתפקידו הממשלתי משורות ה NGOS של רמאללה, למדיניות החוץ הרשמית של הרשות הפלסטינית.
יחודו של מאלכי כשר חוץ הוא שבעוד עמיתיו שרי החוץ בעולם מסורים לקדם את האינטרסים של מדינותיהם, מאלכי מתמסר לרדיפת ישראל, ובקושי, אם בכלל, אנו שומעים ממנו הצהרות המגינות על האינטרסים הפלסטיניים מחוץ להקשר האנטי ישראלי.
וכעת, בעקבות הכרזת טראמפ, בולט גם ההקשר האנטי אמריקני. כאשר תיאר לפני רדיו פלסטין את פעילותו בהקשר של הכרזת טראמפ בעניין ירושלים הוא אמר את הדברים האלה:[34] "(ההצבעה בעצרת הכללית הייתה משאל עולמי נגד הממשל האמריקני) ומי שהניע את המהלך של הקולקטיב הבינלאומי להתעמת עם ההחלטה האמריקנית הייתה מדינה לא חברה, הלוא היא מדינת פלסטין, אשר הצליחה לאסוף את כל המעצמות ולאחד אותם כדי לומר לא למדיניות טראמפ."
כאשר הכריז הנשיא טראמפ על ירושלים כבירת ישראל, הודיעו הפלסטינים כי לא יכירו עוד בתפקיד ארה'ב כמתווך בתהליך השלום. אבל, עמדה זאת קדמה להודעת הנשיא. כאשר היו ידיעות עי ארה'ב עמודת לסגור את משרד אשף בוושינגטון אמר ריאד מאלכי[35]: "אמרנו לממשל האמריקני- אתם רוצים לסגור את המשרד? מבחינתנו לא תהיה שום בעיה!, אבל לא יהיה לממשל שום תפקיד בתהליך השלום, ולא יהיה להם מבחינתנו שום סיוע, ולא נפגוש שום אחראי אמריקני, יהא מי שיהא".
נראה, כי מבחינתו של שר החוץ הפלסטיני, ניתוק קשר עם ארצות הברית, היא תוצאה רצויה.
הדברים עולים ביתר חדות בהמשך דבריו כאשר דרש לא רק לבטל את החלטת סגירת משרד אשף בוושינגטון, אלא לחייב את הקונגרס לבטל את הגדרת אשף כאירגון טרור וכל ההחלטות "המעליבות"[36] את הפלסטינים. כלומר: ההחלטה לנתק את הקשרים עם ארה'ב קדמה להודעת טראמפ, ורק המתינה לשעת כושר לביצוע.
כאשר בוחנים את מדיניותו של מאלכי אפשר לזהות כי בעצם הוא ממעיט לפגוש אמריקנים, אם בכלל. לא זיהינו שום ביקור שלו בארה'ב, ושום פגישה עם דיפלומטים אמריקניים ברמאללה. זה לא התחיל עם טראמפ, אלא היה אופייני למדיניות שלו גם בימי הנשיא אובאמה.
לעומת זאת, היה מקורב מאוד לוונצואלה, המדינה העויינת ביותר לארצות הברית בדרום אמריקה, והקרובה ביותר לאיראן.[37]
החברה האזרחית בעזה
בעוד רמאללה היא מעוז קהילת ה NGOS הרי דווקא בעזה הקהילה הזאת הצליחה להניע את האירועים האחרונים.
יש הבדל גדול בין טיבם של האירגונים בעזה למקביליהם ברמאללה. ראשית, הקשר עם אירופה משותף לשניהם, אבל בעוד הקשר האירופי לרמאללה היא רשמי וממשלתי, הרי בעזה הקשר הוא של NGOS אירופים לא רשמיים. בעוד המערכת של רמאללה משמרת את אירגוני השמאל הפלסטיני, הרי המערכת של עזה קשורה לרשת האחים המוסלמים של אירופה, ולברית שמאל-איסלאם הידוע גם בשם Red-Green.
בעזה ה NGOS חלשים ולא מובהקים כמו רמאללה, והם מעדיפים שלא להכריז על עצמם כ NGOS, אלא כביטוי אותנטי של הציבור בעזה.
המשותף להם היא הפזילה לדעת הקהל במערב, ומכאן הדגשים על "מאבק לא אלים". זאת גם נקודת חיבור למוסטפא ברגותי כפי שנראה בהמשך.
שתי דמויות מובילות את הפעילות האזרחית בעזה, וביחוד את המהלך האחרון של צעדות השיבה. בעזה עצמה, פעיל השמאל, אחמד אבו רתיימה, ובלונדון, פעיל האחים המוסלמים, זאהר ביראווי, העומד בראש הוועדה הציבורית לצעדות השיבה.
הקשר של אבו רתיימה וביראווי מביא לידי ביטוי את ברית "אדום-ירוק" של אירופה, והוא גם עומד בבסיס משטי השיבה—ומשט שיבה חדש יצא בימים אלה – וצעדות הפליטים מסוריה מירדן ומלבנון שקדמו לצעדה של עזה, ופעילות ה BDS באירופה.
מיהו זאהר ביראווי?
זאהר ביראווי הוא פעיל אחים מוסלמים שמוצאו לא בעזה, אלא בכפר עסירה שימאלייה שליד שכם. חבר ברשת רחבה של אירגוני איסלאם, ושמאל-איסלאם באירופה, ועומד בראש הוועדה למשטים ולצעדות השיבה.
בעל קשר מיוחד לתורכיה[38]. שדרן ראשי ברשת חיוואר של האחים המוסלמים[39] בלונדון, ומכאן דובר טבעי של המשטים לעזה. [40] EuroPal Forum is an independent organisation אחד מכלי התקשורת שהוא מנהל נקרא Europal Forum,
וכשמו כן הוא – בימה לקדם את העניין הפלסטיני, בלבושו האיחוואנג'י באירופה.[41] כפי שהם עצמם מגדירים זאת: Forum is an advocating Palestinian rights and working to achieve a positive and accurate public opinion on Palestine.
במאמר על צעדות השיבה אפשר לשמוע הצדקות דומות לעמדות הNGOS ברמאללה:
The Palestinian resistance is the right of the people against the occupation, but the people and their leaders must calculate its results and make their decisions based on these calculations. Nothing at the current stage costs the occupation more and maintains more clashes and engagement with the occupation than peaceful resistance, and the Gaza Strip cannot continue to bear the high costs alone on behalf of the Palestinian national project.[42]
independent organisation advocating Palestinian rights and working tזהo גלחachieve a positive and accurate public opinion on Palestine.
זה לא מתיישב עם עמדות חמאס של הפעלת מוקאוומה, ולא רק שמירת הזכות למוקאוומה. מכאן החשיבות לעובדה כי ביראווי איננו בשר מבשרה של עזה, אלא מן הגדה, וכי המרחב שבו הוא פועל הוא אירופה, והקשר עם דעת הקהל האירופית והקשר עם השמאל האירופי. הוא לא יכול לבוא אליהם עם תפיסת המוקאוומה הצבאית של חמאס עזה. הוא מציע דוקטרינה קטלנית יותר לישראל, מאשר ירי הטילים שמציע חמאס עזה.
הקשר עם השמאל האירופי בא לידי ביטוי בריבוי ציטוטים של קרבין בעניין הפלסטיני ובאחרונה הכרזתו כי ממשלת לייבור תכיר במדינה פלסטינית.
או ברכה מיוחדת ששלח קורבין למוסלמים בבריטניה בדף של יורו-פאל:
אבל זאהר ביראווי אינו מחדד את חיציו רק נגד ישראל. בכנס של הפלסטינים בפזורה שנערך באיסטנבול הוא כינה את הרשות הפלסטינית ברמאללה: משטר הדומה לוישי.
בריאיון שנתן תקף את מדינות ערב על כי אינן מרשות למשטים לצאת מתחומן, מה שמחייב את הפעילים להרחיק עד אירופה, ולסבך את הפרוייקט.
כלומר: הפרויקטים שמקדם ביראווי הם תחת כותרת המאבק בישראל, אבל גם להטות את דעת הקהל הערבית והאירופית נגד רמאללה לטובת האחים המוסלמים.
בעוד זאהר ביראווי פועל מאירופה, הרי הפעיל המרכזי של צעדות השיבה בעזה הוא דווקא איש בעל רקע שמאלי, אחמד אבו רתיימה, ובכך מגולמת למעשה ברית אדום-ירוק גם בהקשר האירועים בעזה.
ההבדלים בינו לבין חמאס גדולים עוד יותר. יכול להיות כי בגלל קשריו עם ביראווי, ומעורבות האחים המוסלמים באירופה בפעילותו, חמאס לא נגע בו, אבל בהחלט "ניפנף" אותו מייד כאשר התחילו הצעדות, ולקח עליהם פיקוד.
מה תכנן אבו רתיימה? מסע המונים שיצעדו בהפנינג של פולקלור פלסטיני של הכפרים שמהם ברחו הפליטים ב-1948, כדי לעלות על גדר הגבול ולרמוס אותה, ללא שימוש בכלל באלימות כלשהי, באופן שייאלץ את צהל לקטול "בצועדי שלום", ויטה את דעת הקהל האירופית לגמרי נגד ישראל[43].
הדגש הבלעדי שלו היה מימוש זכות השיבה, ולא הסדרת המצב ההומניטרי של עזה. חמאס לעומת זאת הבליעה את מוטיב זכות השיבה לטובת הסדרת המצב ההמומניטרי בעזה.[44] היא גם לא קיבלה את עקרון המאבק הלא אלים, והכניסה אלימות רבה להפגנות הגדר, אם כי נזהרה שלא לגלוש למלחמה.
סיכום
רשת של אירגונים בלתי ממשלתיים היא חיונית בחברה נחלשת כמו הרשות הפלסטינית. הבעיה שעל הרשת הזאת השתלטו גורמים רדיקליים מאוד שהפכו את מערכת ה-NGOS לבימת תעמולה נגד ישראל, ולמחסום בפני קידום יוזמות שלום של ארה'ב.
בלי תמיכת אירופה, לא היה קיום לגורמים הרדיקליים האלה. והנזק הוא כפול מכיוון שאירופה קולטת את המסרים המזיקים שלהם, ודרכה של אירופה להתקשר לגורמים פרגמטיים בגדה נחסמת בגלל הדומיננטיות של הNGOS בקשר עם אירופה.
[1] https://www.rosalux.de/fileadmin/ab_palestine/pdf/RLF_newsletters_EN/RLF_PAL_Gerster_PNGOs.pdf על פי מחקר של מכון אירופי מספר האירגונים הבלתי ממשלתיים הוא 2400. 80% מתקציבם מגיע ממקורות זרים, בעיקר אירופה וארה"ב. אחרי הסכמי אוסלו גברה התמיכה בהם כדי לסייע בהקמת ממלכתיות פלסטינית המושתתת על ערכי הדמוקרטיה ולמנוע הגירת צעירים הדרושים להקמת הממלכתיות הפלסטינית.
רשימה מלאה של ה NGOS הפלסטיניים והישראליים https://www.ngo-monitor.org/ngos/ וכן: https://index.cso-index.net/wp-content/uploads/2016/08/ملحق-رقم-1-قائمة-اسماء-المؤسسات.pdf
האתר הרשמי: https://pngoportal.org/pngo/?cat=5&lang=ar
[2] האירגונים הבלתי ממשלתיים גם מכנים עצמם כאירגוני החברה האזרחית. https://index.cso-index.net/wp-content/uploads/2016/08/ملحق-رقم-1-قائمة-اسماء-المؤسسات.pdf
[3] https://www.rosalux.de/fileadmin/ab_palestine/pdf/RLF_newsletters_EN/RLF_PAL_Gerster_PNGOs.pdf
https://en.wikipedia.org/wiki/Non-governmental_organization
[5] שיחה עם ריאד אל-מאלכי, שעתיד לימים להיות שר החוץ הפלסטיני, כאשר היה מנהל מכון פנורמה ברמאללה. הוא הוסיף ואמר כי אילו היו התנועות האיסלאמיות מצליחות להשתלט על הגדה, הוא ובני דורו האקדמאיים היו מהגרים.
[6]https://www.rosalux.de/fileadmin/ab_palestine/pdf/RLF_newsletters_EN/RLF_PAL_Gerster_PNGOs.pdf על פי אירגון רוזה לוקסמבורג המימון הזר מגיע לכלל 80% מכלל המימון הכולל רובו מאירופה.
[7] אירגון NGOS מוניטור עוקב אחר הקשר הזה מקרוב, ואפשר למצוא מידע פרטני על פעילות ה NGOS בכלל ועל הקשרים המיוחדים עם אירופה בפרט. למשל: https://www.ngo-monitor.org/key-issues/ngos-101-the-basics-on-ngos-funding-and-delegitimization/general/
טבלה מפורטת של מדינות אירופה המממנות את ה NGOS https://www.ngo-monitor.org/nm/wp-content/uploads/2017/09/Appendix-1.pdf אירופה מממנת את הרב הגדול של הפעילות, אבל גם ארה'ב והאום.
[8] על פי דיווח של מכון רוזה לוכסנבורג, כמחצית ה- NGOS קשורים לפתח, וכמחציתם לגורמי שמאל. גם כך הייצוג הזה של השמאל הוא מעל ומעבר ליצוגם בחברה הכללית. כך למשל מכלל 132 מושבים, הדרך השלישית של סלאם פיאד זכתה בשני מושבים. החזית העממית – בשלושה, איחוד השמאל – שניים, והרשימה העצמאית של ד"ר מוסטפא ברגותי – שניים. המועמדים העצמאיים הצליחו לגייס ארבעה מושבים בפרלמנט הפלסטיני. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3207086,00.html .
[9] https://www.mesc.com.jo/Studies/Studies_3.html על פי תוצאות הבחירות למועצה המחוקקת ב-2006 מכלל 132 מושבים, החזית העממית קיבלה 3 מושבים, גוש השמאל – 2, מוסטפא ברגותי – 2, פייאד ועשראווי – 2.
[10] חוברת ה BDS של דני.
[11] https://www.aljazeera.net/programs/behindthenews/2015/6/23/أسباب-التحفظ-على-أموال-فلسطين-الغد-التابعة-لفياض
[12] https://academic.udayton.edu/race/06hrights/WCAR2001/NGOFORUM/Africans.htm
[13] https://www.ngo-monitor.org/key-issues/ngos-101-the-basics-on-ngos-funding-and-delegitimization/general/
[14] הנייר שלי ל JCPA
[15] פנחס ענברי, "בחרבות שבורות", עמ' 276.
[16] https://www.facebook.com/pngo.net/
[17] לקראת המועצה הלאומית של אשף ברמאללה, מקורות בכירים בפתח שרטטו לפנינו, 24.12.17, תסריט מאוד דומה לתפיסה של מוסטפא ברגותי: מרי אזרחי, ניתוק כל קשר עם ישראל, החרמת ישראל, הפעלת הטריבונלים הבינלאומיים נגד "פושעי המלחמה הישראלים", מאבק לא אלים, שייאלץ את ישראל לירות על מפגינים לא חמושים.
[18] בפגישות ברמאללה, 24 בדצמבר 2017,
[19]https://academic.udayton.edu/race/06hrights/WCAR2001/NGOFORUM/Africans.htm את ישראל בגלל "הכיבוש", ואת ארה'ב בגלל "העבדות"
[20] https://www.facebook.com/almubadara.official/videos/1752155388129332/ למשל
[21] https://www.huffingtonpost.com/christopher-lydon/mustafa-barghouti-is-ther_b_559691.html
[22] https://lawrenceofcyberia.blogs.com/palestinian_biographies/mustafa-barghouti-biograp.html
[23] https://www.facebook.com/almubadara.official/
[24] https://www.huffingtonpost.com/christopher-lydon/mustafa-barghouti-is-ther_b_559691.html
[25] https://www.paldf.net/forum/showthread.php?t=145421
[26] https://www.qudsnet.com/news/View/395914/#.WkSmhUxuJZR
[27] https://pulpit.alwatanvoice.com/content/print/316796.html
[30] https://pnrb.info/34183/print.html
וכן הנוסח המלא: https://www.masarat.ps/sites/default/files/content_files/lstrtyjy_lwtny_lbdyl_-_d._mstf_lbrgwthy.pdf
אולי אין זה מקרה שאתר חמאס נתן ביטוי מודגש לתוכנית של מוסטפא ברגותי https://goo.gl/ie8z8V
[31] https://youtu.be/eixE8Jl4k1Y
[32] https://www.facebook.com/almubadara.official/posts/728564903821724
[33] https://samanews.ps/ar/post/319251/انتصار-أسوأ-من-هزيمة-مصطفى-البرغوثي
[34] https://vop.ps/page-31842.html
[35] 19.11.17
[36] איסאא- הביטוי שבה השתמשו האיסלאמיסטים נגד הקריקטורות "המעליבות" את הנביא מוחמד
[37]https://www.hurriyetdailynews.com/palestinians-mourn-loss-of-their-champion-chavez-42532 https://www.middleeastmonitor.com/20161103-the-palestinian-cause-is-our-cause-say-venezuelan-labour-leader/
[38] https://www.terrorism-info.org.il/en/hamas-affiliated-palestinian-britain-admitted-flotilla-project-gaza-strip-not-intended-break-siege-bring-humanitarian-aid-rather-promote-battle-hearts/
[39] https://www.facebook.com/Alhiwar.TV/videos/10160022575220624/ כאן למשל הוא מנחה דיון באולפן נגד טראמפ וסעודיה. דוברי האחים המוסלמים מסבירים את הצורך להתיש את ישראל ללא לאות.
[40] שם
[41] https://europalforum.org.uk/en/post/3682
[42] https://europalforum.org.uk/en/post/3682
[43] https://www.facebook.com/aburtema/videos/10212141768803357/
https://www.facebook.com/maseera2018/videos/382663128928067/
[44] יבוא קישור
