העימות בין נשיא המרכז הירושלמי ד"ר דורי גולד לבין השופט ר'יצארד גולדסטון באוניברסיטת ברנדייס (5 בנובמבר 2009) עסק בין היתר בפרשת מסגד אל-מקאדמה בבית לאהיא, שבעניינו חלוקות באופן מוחלט גרסאות ישראל וועדת הבדיקה של מועצת זכויות האדם של האו"ם בראשות גודלסטון. בדו"ח שפרסמה על מבצע "עופרת יצוקה" (15 בספטמבר 2009), מאשימה ועדת גולסטון את ישראל בתקיפת המסגד בטיל ששוגר מכלי טיס (3 בינואר 2009) ובגרימת מותם של "לפחות 15 פלסטינים" במסגד. בעימות עם ד"ר דורי גולד טען גולדסטון, כי 21 פלסטינים נהרגו במסגד. לעומת זאת, ישראל טוענת במסמכים רשמיים, כי המסגד לא הותקף כלל על ידי צה"ל וכי ההרוגים היו פעילי חמאס שמצאו את מותם במהלך לחימה נגד צה"ל.
מה אירע במסגד אל-מקאדמה?
ברור נסיבות הפרשה מחייב ראשית לבחון את ממצאי ועדת גולדסטון, כפי שסוכמו בדו"ח שפרסמה[1] כמובא להלן:
המקורות עליהם התבססה הועדה – מתפללים ששהו בתוך המסגד. פני אחדים, ובהם האימאם, היו מופנים לעבר דלת הכניסה של המסגד (אזור פגיעת הטיל). ועדת הבדיקה מציינת, כי קיבלה חומרים מ- TAWTHEQ, שהינה ועדה רשמית שהוקמה ע"י ממשלת חמאס ומוגדרת כ"ועדת התיעוד לרדיפת פושעי המלחמה הישראליים". ועדת גולדסטון מדגישה, כי מצאה את עדויות עדי הראייה הפלסטינית כ"אמינות ומהימנות".
נסיבות האירוע על פי מסקנות חקירת הועדה – במסגד אל-מקאדמה חוברו ב- 3 בינואר 2009 תפילות מנחה וערבית ובעת קיום התפילות אירע פיצוץ בכניסה למסגד. אחת הדלתות של המסגד נקרעה מציריה ועפה לעבר אזור התפילה. מהפיצוץ נהרגו לפחות נהרגו 15 פלסטינים, שרובם שהו באותה עת בתוך המסגד ובהם ילד שישב בכניסה למסגד. חומה הנמצאת מחוץ למסגד, לפני הפתח, נהרסה בחלקה בפיצוץ. בקיר המסגד אותר פתח כניסה של טיל ונמצאו חתיכות מתכת קטנות בקירות.
מסקנות הועדה – "הועדה הגיעה למסקנה, כי כוחות חמושים של ישראל שיגרו טיל שפגע סמוך לדלת של המסגד… הועדה אינה יכולה לקבוע מאיזה סוג של מטוס או פלטפוארמה מוטסת נורה הטיל… לא הייתה כל טענה שמסגד אל-מקאדמה שימש באותה עת כמקום לשיגור טילים, לאחסון נשק או כמקלט לחמושים. מכיוון שהדבר אינו עולה מהעדויות אודות האירוע או מהבדיקה של המקום ממנה לא עלתה אפשרות שנגרם נזק נוסף [קרי – פיצוץ משני]. באותו זמן, הועדה מסיקה שמה שמדובר באירוע מבודד שאינו קשור ללחימה מתמשכת או חילופי אש." אשר על כן, הועדה מאשימה את ישראל בהרג מכוון של אזרחים פלסטינים, שהינו בגדר פשע מלחמה.
בהרצאות שנשא מאז פורסם הדו"ח, חוזר השופט ריצ'ארד גולדסטון, שעמד בראש הועדה, ומציג את התקיפה של המסגד כדוגמה הבולטת ביותר למדיניות הישראלית שבכוונת מכוון תקפה במבצע "עופרת יצוקה" אזרחים פלסטינים חפים מפשע.[2] דזמונד טרוורס, אחד מארבעת חברי ועדת גולדסטון ומומחה לענייני צבא, אמר בתשובה לשאלות שהופנו אליו ב- 29 באוקטובר 2009, את הדברים הבאים: "לא מצאנו כח הוכחה, שנעשה שימוש במסגדים לאחסנת תחמושת. טענות אלה משקפות תפיסה מערבית בחוגים מסוימים ולפיה האסלאם הינה דת אלימה… אם אני הייתי פעיל חמאס, הדבר האחרון שהייתי עושה היה לאחסן תחמושת במסגד".[3]
הכשלים העיקריים של ועדת גולדסטון בפרשת מסגד אל-מקאדמה
כל העדויות מתוך המסגד – הועדה מודה, כי כל עדי הראייה אותם ראיינה לצורך תחקיר האירוע שהו בעת התקיפה בתוך המסגד, ורק מיעוטם עמדו כשפניהם לאזור הפגיעה. משמעות הדברים: בידי הועדה לא היה כלל מידע על הפעילות מחוץ למסגד או ברחבת הכניסה לפני דלת הכניסה במקום בו פגע הטיל.
כשל לוגי בניתוח מהימנות עדי הראייה – הועדה קובעת באופן נחרץ, כי הצהרות עדי הראייה בפניה היו "אמינות ומהימנות" ועל בסיס זה היא שוללת לחלוטין את האפשרות שבמסגד היו חמושים בעת התקיפה. דא עקא, שבמקום אחר בדו"ח קובעת הועדה מפורשות שכל עדי הראייה הפלסטינים נמנעו מלמסור מידע על חמושים או על פעילות ארגוני הטרור מחשש מתגובת שלטונות חמאס. לאור זאת, לא ברור מדוע הועדה ייחסה רמת אמינות מוחלטת לגרסת עדי הראייה הפלסטינים כאשר ברור לה מלכתחילה שהם מסתירים ממנה במתכוון ובאופן שיטתי מידע מהותי הנוגע לפעילות ארגוני הטרור.
מתודלוגיה מפוקפקת בגביית העדויות – העדויות המוקלטות של עדי הראייה הפלסטינים בפרשת מסגד אל-מקאדמה (וגם בכל האירועים האחרים) אשר פורסמו באתר האינטרנט של האו"ם חושפות, כי חברי הועדה לא שאלו את העדים הפלסטינים ולו שאלה אחת על הימצאות חמושים או נשק במסגד או על הפעילות ברחבה שמחוץ למסגד. רבות מהשאלות היו טריביאליות או בלתי רלבנטיות לברור נסיבות האירוע.[4]
הנחות יסוד מופרכות – טענת הועדה שלא נמצאו עדויות לשימוש במסגדים למטרות צבאיות תמוהה בלשון המעטה. הועדה שוללת את הגרסה הישראלית לאירוע ומכנה אותה "שקרית" בהתייחסה לדו"ח משרד החוץ מתאריך 29 ביולי 2009.[5] ואולם, באותו דו"ח עצמו שנקרא ע"י חברי הועדה, מופיע מידע חד משמעי המגובה בתיעוד מצולם של תפיסת נשק ע"י כוח צה"ל במסגד סלאח א-דין בעזה במהלך מבצע "עופרת יצוקה". בתמונות המצורפות לדו"ח של משרד החוץ נראים בברור כלי נשק ותחמושת מסוגים שונים, ובכללם מטעני צד מסוג "קלע" המיועדים לפגיעה בכלי רכב משורינים ומקלע כבד שנעשה בו שימוש גם לירי לעבר כלי טיס. לא ברור מדוע בחרה הועדה להתעלם לחלוטין ממידע זה, הסותר מניה וביה את קביעתם החד משמעית על היעדר ראיות לשימוש במסגדים לצרכים צבאיים.
ואולם, התמיהה על המתודולוגיה, הניתוח ושיטת הסקת המסקנות של הועדה מתעצמת עוד יותר דווקא בהתבסס על דברי הועדה עצמה. במקום אחר בדו"ח מציינת הועדה, כי לא ביקרה כלל במסגדים ברצועת עזה, למעט שניים שאפשרו לה שלטונות חמאס ואשר בהם היה לחמאס עניין להראות את נזקי התקיפות הישראליות. הועדה אינה מציינת את הסיבה מדוע לא ביקרה במסגדים אחרים, אם מחוסר רצון לברר את העובדות הקשורות למלחמה או בגלל אי קבלת היתר מצד חמאס. יש להדגיש כי הועדה לא ביקרה במסגד סלאח א-דין שבו מצא כוח צה"ל נשק ותחמושת ופרסם את התיעוד המצולם כבר בזמן המלחמה. לאור זאת, לא ברור מדוע בחרה הודעה בנוסח כה פסקני באשר לשלילת הימצאות חמושים או נשק במסגדים.
אי בדיקה בסיסית של הנתונים – לו בדקו חברי ועדת גולדסטון את שמות ההרוגים הפלסטינים במסגד אל-מקאדמה היו מגלים, כי זהותם והשתייכותם הארגונית של לא מעטים מהם עומדת בסתירה לטענות העדים הפלסטינים על אי הימצאות פעילי טרור במקום וגם את מסקנות הועדה עצמה בעניין זה. להלן הנתונים אודות 7 מתוך 15 ההרוגים במסגד:
איבראהים מוסא עיסא אל-סילאווי – פעיל בגדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. נולד ב- 1 בדצמבר 1964 במחנה הפליטים ג'באליה בצפון רצועת עזה. אתר גדודי אל-קסאם מציין, כי איבראהים "ינק מאימו את האהבה לג'יהאד והשנאה לאויב הציוני". בשנת 1984 הוא הצטרף לשורות התנועה האסלאמית (שהפכה לימים לתנועת חמאס) במחנה הפליטים ג'באליה והיה לפעיל בתנועת האחים המוסלמים. איבראהים, אשר היה לו קשר הדוק עם נזאר ריאן, מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס, הצטרף לשורות גדודי אל-קסאם בשנת 2003 בהיותו גיל 38. לאחר ששובץ כלוחם בחטיבת צפון רצועת עזה השתתף איבראהים במשימות הצבאיות הבאות: תפיסת עמדות קדמיות במחנה הפליטים ג'באליה, לחימה נגד כוחות צה"ל, חפירת והכנת מנהרות לשימוש גדודי אל-קסאם.[6]
עומר עבד אל-חאפז מוסא אל-סילאווי (אבו סוהייב) – פעיל בגדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. נולד בסעודיה ב- 29 בספטמבר, 1981. הצטרף לחמאס ולתנועת האחים המוסלמים ובשנת 2004 לשורות גדודי אל-קסאם. במסגרת פעילותו בגדודי אל-קסאם היה מוצב בעמדות קדמיות בגבול המזרחי של מחנה הפליטים ג'באליה, הכין והטמין מטעני חבלה ומוקשים, השתתף בלחימה נגד צה"ל באזור המזרחי של ג'באליה ושיגר פצצות מרגמה וטילי קסאם לעבר ישובים ישראלים.[7]
סעיד סלאח סעיד בטאח – פעיל בגדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. נולד ב- 7 באפריל 1986 במחנה הפליטים ג'באליה. היה פעיל בחמאס ובתנועת האחים המוסלמים, הצטרף לשורות גדודי אל-קסאם ושובץ בחטיבת צפון רצועת עזה. במסגרת פעילות בגדודי אל-קסאם היה מוצב בעמדות קדמיות באזור ג'באליה, הכין והטמין מטעני נפץ, חפר והכין מנהרות לשימוש גדודי אל-קסאם.[8]
אחמד חאמד חסן אבו עיטה – פעיל בגדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. נולד בסעודיה ב- 15 בפברואר 1984. היה פעיל בחמאס ובתנועת האחים המוסלמים ובשנת 2006 הצטרף לגדודי אל-קסאם. במסגרת פעילותו בגדודי אל-קסאם היה מוצב בעמדות קדמיות, השתתף בלחימה נגד צה"ל באזור ג'באליה, אל-סלאטין ואל-עטאטרה, הכין והטמין מטעני נפץ, שובץ ביחידת המחבלים המתאבדים ונהג לצאת למארבים קדמיים כדי לפגוע בחיילי צה"ל. אתר גדודי אל-קסאם מדווח, כי אחמד אבו עיטה נכלל בין פעילי אל-קסאם שקיבלו הנחיות לאחר התקיפה האווירית ב- 27 בדצמבר 2008 להתפרס בשטח בהתאם לתוכנית המוקדמת. על פי דיווח זה, ב-3 בינואר 2009 הוא הגיע למסגד איבראהים אל-מקאדמה לפגוש מספר "צעירים" ושם נהרג בתקיפת צה"ל.[9] אביו סיפר, כי בשבוע הלחימה הראשון שיגר בנו אחמד מידי יום טילים לעבר ישראל.[10]
מוהנד איבראהים אל-טנאני (אבו אסלאם) – פעיל פלוגות ירושלים, הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי. נולד ב- 23 באפריל 1988. אתר הג'יהאד האסלאמי מוסר, כי הוריו חינכו אותו על אהבת הג'יהאד. עם תחילת אינתיפאדת אל-אקצה בהיותו בגיל 12, נהג ללכת עם נערים אחרים למחסום ארז על מנת ליידות אבנים לעבר עמדת צה"ל. בשנת 2002 הצטרף לשורות הג'יהאד האסלאמי ולאחר זמן לא רב לזרוע הצבאית של הארגון. הוא עבר אימונים צבאיים והיה מוצב בעמדות הקדמיות בגבול הצפוני של רצועת עזה עם ישראל. לצד פעילותו הצבאית נהג להשתתף בכנסים ובאירועים של הג'יהאד האסלאמי והיה מנהל פורומים אינטרנטיים של הארגון.[11]
ראג'ח נאהד ראג'ח זיאדה – בן 18, פעיל פלוגות ירושלים הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי.[12]
אחמד אסעד דיב טביל – בן 16, פעיל חמאס, היה חבר ב"אל-כותלה אל-אסאלמיה" (ארגון התלמידים והסטודנטים של חמאס המהווה מאתר לגיוס לגדודי אל-קסאם) ונטל חלק בפעילויות השונות של הארגון.[13]
אג'נדה פוליטית מוסווית
חבר הועדה דזמונד טרוורס חשף מבלי משים את האג'נדה הפוליטית שלו ויתכן של כל חברי הועדה, כשקבע, כי "טענות אלה [בדבר ניצול המסגדים לצרכים צבאיים] משקפות תפיסה מערבית בחוגים מסוימים ולפיה האסלאם הינה דת אלימה". לדידו של טרוורס, כך משתמע מדבריו, עצם העלאת טענה כזו פסולה אף מבלי לבדוק את העובדות לאשורן. העובדות, אותן לא בדקו טרוורס ושאר חברי הועדה, סותרות את עמדה זו לחלוטין.
סעיף חמישה-עשר באמנת חמאס עוסק בחשיבות של "הפצת רוח הג'האד בקרב האומה [האסלאמית], לשם התעמתות עם האויבים והצטרפות לשורות המוג'אהידון". האמנה קובעת, כי התפקיד המכריע בעניין זה שמור ל"חכמי הדת ואנשי החינוך" (לצד ההסברה התקשורת) ובכך מכוונת בעיקר למסגדים.[14] העיתונאי, עלי עבד אל-עאל, המזוהה עם האחים המוסלמים במצרים (תנועת האם של חמאס), תיאר במאמר שכתב את המבנה הארגוני של חמאס ובו עמד על חשיבות המסגדים בפעילות הארגון, כמובא להלן:
"חמאס מנהלת את ענייניה באמצעות מספר מנגנונים ביצועיים, ובהם מנגנון ביטחון התנועה ומנגנון הפעילות ההמונית שבראשם מנגנון הדעווה. זה [האחרון] הינו אחד החשובים ביותר משום שהוא המנגנון עליו מוטל לגייס את הפעילים החדשים באמצעות פעילות דעווה ופעילות תרבותית אשר מתקיימת במסגדים, שם מאתר המנגנון את שמות רוב הפעילים עבור שאר הגופים של התנועה, ובהם המנגנון הביטחוני והמנגנון הצבאי, וזאת באמצעות החינוך האסלאמי והכוח הרוחני אשר יוצר את רוח הג'יהאד וההקרבה בנפש הדור הצעיר המאמין".[15]
ופא עיאד, המפקח הכללי על אתר האינטרנט "מסאג'דנא" (מסגדינו) המזוהה עם חמאס, הודה בראיון לעיתון של האוניברסיטה האסלאמית בעזה (29 באפריל 2009), כי הפעילים לשורות גדודי המוג'אהידון נבחרים מבין הצעירים הפוקדים את המסגדים. לטענתו, ישראל בחרה לפעול נגד המסגדים בגלל שהיא יודעת שהם מקום לגיוס לפעילות אסלאמית, ובכללה "ג'יהאד בדרכו של אללה", הווה אומר: ללחימה נגד ישראל. עיאד ציין עוד, כי תפקיד המסגדים בפלסטין אינו רק לשם פולחן דתי, אלא בהם חידש מייסד חמאס השיח' אחמד יאסין את החובה הדתית של הג'יהאד נגד היהודים.[16]
העיתונאי והמומחה לתנועות אסלאמיות, עדנאן אבו עאמר, פרט במאמר ב- 18 באוגוסט 2008 את תפקיד המסגדים בניהול הג'יהאד נגד ישראל במהלך האינתיפאדה הראשונה (1987-1993) והשנייה (משנת 2000). אבו עאמר ציין, כי למסגדים היה "תפקיד ג'יהאדי", שבא לידי ביטוי בשימוש במערכת הכריזה והתצפית בצריח כדי להודיע לציבור על פעילות כוחות צה"ל, הפצת הנחיות ליציאה לעימותים עם הכוחות הישראליים, דרבון הלוחמים הפלסטינים והתושבים לג'יהאד באמצעות הטפות של דרשנים ואנשי דת, שימוש במסגדים כעמדות תקיפה של חמושים פלסטינים שנעזרו בתושבים פלסטינים שהיו להם חומת מגן אנושית מחוץ למסגד ואחסנת חומרי נפץ בתוך המסגדים.[17]
מנהיג חמאס, ח'אלד משעל, עמד על התפקיד החשוב של המסגד בניהול הלחימה נגד ישראל. בראיון שנערך עימו אמר משעל: "יש לנו מוג'אהידון המנהלים חיים אזרחיים, שמותיהם אינם ידועים והם אינם ידועים בציבור אלא בעת ביצוע פיגוע. המוג'אהיד יכול להיות אימאם במסגד לעיתים או צעיר הפוקד את המסגד או פקיד או עובד או חקלאי ואיש אינו יודע שהוא מגדודי עיז א-דין אל-קסאם, וברגע המכריע הוא מבצע את הפיגוע".[18]
מעבר לכך, קיימות דוגמאות רבות מספור על הקשר בין המסגדים לג'יהאד נגד ישראל החל מהטפה לטרור, גיוס פעילי טרור ומחבלים מתאבדים וכלה בהפיכת המסגדים למעוזים של ארגוני הטרור. להלן מספר דוגמאות המתבססות על מידע גלוי שיכול היה להיות ברשות חברי ועדת גולדסטון לו היו מבצעים חיפוש פשוט במאגרי המידע הגלויים במסגרת תפקידם בועדה לברור העובדות:
ב- 6 באוגוסט 2007 תקפו כוחות "משטרה" של חמאס את מסגד "ארד אל-ריבאט" הנשלט ע"י הג'יהאד האסלאמי בשכונת זייתון. הם צרו על המסגד וירו לעברו אש נק"ל ומקלעים וזרקו רימוני יד. נידאל אל-דאיה, הנמנה על שורות הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי, וסלאח אל-עאמודי, מארגון פתח, נהרגו בחילופי האש.[19]
ב- 14 באוגוסט 2009, חודש לפני פרסום דו"ח גולדסטון, תקפו כוחות "משטרה" של ממשלת חמאס וגדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, את מסגד איבן תיימיה ברפיח, בו נמצאו פעילים חמושים של ארגון "אנסאר ג'ונוד אל-אסלאם" המזוהה אידיאולוגית עם אלקאעדה. בהתקפה נהרגו 28 פלסטינים, נפצעו כמאה אנשים ונגרם נזק כבד למסגד.[20]
שמו של מסגד אל-ח'ולפא אל-ראשידון בג'באליה ידוע זה שנים בכינוי "מבצר הלוחמים המתאבדים למען דרכו של אללה" (קלעה אל-איסתשהאדיין). בפורום הרשמי של חמאס נמסר, כי מבין חברי המסגד שנהרגו משנת 2000, יצאו 12 לוחמים מתאבדים של חמאס ובין 50 ל- 90 לוחמים, רובם פעילי גדודי אל-קסאם. אחד המפורסמים שבהם הינו איבראהים ניזאר ריאן שהוכשר ונשלח ע"י אביו האימאם למשימת התאבדות בפיגוע טרור נגד ישראל.[21]
ממסגד סלאח א-דין בזייתון יצאו מנהיגי הדעווה והג'יהאד של חמאס ועשרות פעילים מהזרוע הצבאית שנהרגו בפיגועים ובלחימה נגד ישראל ובהם: עווד סילמי, זאהר נסאר, טארק נסראחחה, נעים נעים, אחמד מושתהא, פאדי נסאר ועוד רבים אחרים.[22] ממסגד עיבאד אל-רחמן בח'אן יונס יצאו פעילי הטרור הבאים: ג'אזי אבו מוסטפא, וואיל אל-קייסי, ג'וואד זיידאן, איסמאעיל עאשור, נידאל אל-עשרי ועוד.[23]
יש לציין, כי תנועת חמאס ממשיכה בתהליך ההשתלטות הכוחני על המסגדים ברצועת עזה. העיתון "א-שרק אלאווסט" מדווח, כי הג'יהאד האסלאמי שלט ב-70 מסגדים לערך וחמאס הצליח להשתלט על רבע מהם.[24]
תרחיש אפשרי שלא נדון כלל על ידי ועדת גולדסטון
לאור כלל הנתונים שהוצגו לעיל, ניתן להצביע על תרחיש נוסף אפשרי, היכול להסביר את הנסיבות של תקיפת המסגד ולגשר בין העמדות הקוטביות של צה"ל וועדת גולסטון. המודיעין הישראלי איתר את כוונתו של פעיל גדודי אל-קסאם, אחמד אבו עיטה, להגיע למסגד אל-מקאדמה כדי לפגוש פעילים נוספים במסגד או בקרבתו. אמצעי איסוף אווירי (מזל"ט חמוש) איתר את הגעת אבו עיטה וחמושים נוספים לרחבת המסגד מול דלת הכניסה. במקום לא אותרו אזרחים, שכן המתפללים שהו במסגד לעריכת שתי התפילות המחוברות. בחלון הזמנים הצר של קבלת החלטה על תקיפה ניתן אור ירוק לתקיפת קבוצת החמושים שנמצאה סמוך לפתח המסגד. הטיל ששוגר פגע בחמושים שחלקם נהרגו במקום, אך גרם גם פגע בקיר המסגד ולהרוגים נוספים בתוכו.
ועדת גולדסטון לא בחנה תרחיש זה הנלמד מתוך מיצוי המקורות הגלויים ואף לא ניסתה לברר כלל את אפשרות היתכנותו בשאלות שהפנתה לעדים הפלסטינים. על סמך מידע חלקי ומוטה ומבלי שניסתה ללמוד מכלל המקורות, על אף שהיה ועודנו זמין באינטרנט, בחרה להאשים את ישראל בהרג מכוון של אזרחים פלסטינים. אך ישראל שוגה אף היא – בכך שאינה מציגה לעיני הציבור את העובדות שבידיה, על מנת לסלק את החשד החמור ביותר בדו"ח הוועדה על פשע מלחמה.
הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.
[1] https://www2.ohchr.org/english/bodies/hrcouncil/docs/12session/A-HRC-12-48.pdf
[2] https://www.youtube.com/watch?v=f6F145Ko6AY
[3] https://harpers.org/archive/2009/10/hbc-90006003
[4] https://www.jcpa.org.il/JCPAHeb/Templates/ShowPage.asp?DBID=1&LNGID=2&TMID=178&FID=202&IID=23339
[5] https://www.mfa.gov.il/MFA/Terrorism-+Obstacle+to+Peace/Terrorism+and+Islamic+Fundamentalism-/Operation_in_Gaza-Factual_and_Legal_Aspects.htm https://www.mfa.gov.il/NR/rdonlyres/E89E699D-A435-491B-B2D0-017675DAFEF7/0/GazaOperationwLinks.pdf
[6] https://www.alqassam.ps/arabic/sohdaa5.php?id=1495
[7] https://www.alqassam.ps/arabic/sohdaa5.php?id=1416
[8] https://www.alqassam.ps/arabic/sohdaa5.php?sub_action=sera&id=1373
[9] https://www.alqassam.ps/arabic/sohdaa5.php?sub_action=sera&id=1356
[10] https://www.sabiroon.org/news/specialNewsDetails.php?code=731&category=7
[11] https://www.saraya.ps/forum/showthread.php?p=112352
[12] https://www.saraya.ps/forum/showthread.php?t=9356
[13] https://www.sabiroon.org/news/specialNewsDetails.php?code=1373&category=7 https://www.paldf.net/forum/showthread.php?t=400653
[14] https://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=1067&MenuID=608
[15] https://www.arabtimes.com/portal/article_display.cfm?Action=&Preview=No&ArticleID=12374
[16] https://www.msajedna.ps/arb/index.php?act=Show&id=99
[17] https://74.125.47.132/search?q=cache:c4x7SYEgqNIJ:www.islammessage.com/articles.aspx%3Fcid%3D1%26acid%3D123%26pg%3D8%26aid%3D3840+%22+%D8%A7%D9%86%D8%AA%D9%87%D8%A7%D9%83+%D8%A7%D9%84%D9%85%D8%B3%D8%A7%D8%AC%D8%AF.%22+%22+%D8%B3%D9%8A%D8%A7%D8%B3%D8%A9+%D8%B5%D9%87%D9%8A%D9%88%D9%86%D9%8A%D8%A9+%D9%84%D9%85%D8%AD%D8%A7%D8%B1%D8%A8%D8%A9+%D8%A7%D9%84%D9%85%D9%82%D8%A7%D9%88%D9%85%D8%A9+%22&cd=3&hl=en&ct=clnk&gl=ca
[18] https://www.saaid.net/Doat/rida-samadi/7.htm
[19] https://www.palvoice.com/popup.php?id=501
[20] https://www.jcpa.org.il/JCPAHeb/Templates/showpage.asp?FID=628&DBID=1&LNGID=2&TMID=99&IID=23409
[21] https://www.paldf.net/forum/showthread.php?t=193753
https://www.paldf.net/forum/showthread.php?t=406392
[22] https://www.msajedna.ps/arb/dlel/dlel_.asp?idmos=dlel_msajedna3&idmas=154&type_base=1&type_sub=26
[23] https://www.msajedna.ps/arb/dlel/dlel_.asp?idmos=dlel_msajedna3&idmas=145&type_base=1&type_sub=17
[24] https://www.aawsat.com/details.asp?section=4&article=540148&issueno=11279
