עם הכרזת האחים המוסלמים לפיה אושרה החוקה החדשה של מצרים במשאל עם, נראה, לכאורה, שהם הצליחו להשתלט על כל מרכזי השלטון במצרים, כביכול באופן דמוקרטי, באמצעות בחירות כביכול חופשיות. הביטוי כביכול מתבקש, שכן ניסוח החוקה הושלם תוך יומיים, על פי הנחיית מוחמד מורסי, לאחר שישה חודשים של דיונים עקרים בועדת הניסוח, שם – בניגוד לחוקה הזמנית – היה רוב מוחלט לאחים המוסלמים ולסלפים, שהביא לפרישת מרבית הנציגים של המפלגות הלא אסלאמיות ושל הכנסייה הקופטית. בנוסף, על פי הצו נשיאותי של מורסי מה-9 בדצמבר 2012, הוענקה חסינות לנוסח החוקה נגד אפשרות של ערעור עד למשאל העם מתוך כוונה שכאשר היא תאושר על ידי העם איש לא יוכל לעתור נגדה.
חוקה של מיעוט
בהתאם לתוצאות הלא רשמיות, בקושי 32% מבעלי זכות הבחירה הצביעו והחוקה אושרה ברוב של 64% מול 36% מתנגדים. בהינתן שהמספרים הללו נכונים, החוקה אושרה אם כך על ידי 20% בלבד מבעלי זכות ההצבעה. במספרים מוחלטים מתברר כי מתוך 51 מיליון אנשים בעלי זכות הצבעה, רק 10.5 מיליון הסכימו לקבלת החוקה. המשמעות היא כי זו חוקה של מיעוט, ובעיקר מיעוט אסלאמי קיצוני. מרביתו המכריעה של העם הצביע נגד או העדיף לא להשתתף כלל. חוקה מתקבלת בדרך כלל בקונצנזוס או סמי-קונצנזוס, שכן היא הבסיס לתפקוד המדינה לשנים רבות ואיננה ניתנת לשינוי בקלות, בדרך כלל יש צורך בשני שליש של חברי הפרלמנט לשם כך.
האופוזיציה: הצבעה רצופה בזיופים והפרות חוק
"חזית ההצלה הלאומית", המאגדת את כל זרמי האופוזיציה, שהוקמה במטרה להתנגד לחוקה, והובלה על ידי מנהיגי הגושים הפוליטיים הלא אסלאמיים, כגון מוחמד בראדעי, עמרו מוסה וחמדיין סבאחי, הודיעה כי אינה מקבלת את התוצאות. דוברי חזית ההצלה טוענים כי ההצבעה היתה רצופה באלפי זיופים והפרות חוק בכל המחוזות וכי הפיקוח של מערכת המשפט על ההתנהלות בקלפיות הייתה חלקית ביותר, מאחר שרוב השופטים התנגדו למהלכי מורסי ושבתו.
פתקים שהמצביעים ציינו עליהם "לא" נתגלו בבתי שימוש ובתעלות מים. פתקים אחרים סומנו ב"כן" בתוך הקלפיות מתוך כוונה לומר למצביעים כי זוהי הבחירה הנכונה. קלפיות רבות נפתחו באיחור או הופעלו באיטיות כדי להרתיע את האזרחים מלהצביע במקומות בהם היה ידוע כי יהיו מצביעים רבים נגד החוקה. מצור הושם על כפרים של קופטים ונמנע מהם ללכת לקלפיות ולהצביע מאחר והיה ברור כי יצביעו נגד. מוחמד בראדעי עצמו נותר בביתו ולא הצביע מאחר שצעירים ביריונים של האחים והסלפים הקיפו את הקלפי שבו היה אמור להצביע ומקורביו העדיפו שישאר בביתו במקום לסכן את עצמו.
פסק הלכה: הצבעה נגד החוקה הינה חטא חמור ופגיעה באסלאם
יתרה מכך, המערכה המקדימה של האחים המוסלמים לקראת ההצבעה היתה מלווה בתכנים דתיים אסורים. אנשי דת פרסמו פסקי הלכה כי הצבעה נגד החוקה מהווה חטא וכמוה כפגיעה באסלאם. דרשנים במסגדים איימו על המאמינים בעונשים כבדים מאללה אם יצביעו "לא". אחרים אמרו כי ישראל מנסה להחריב את מצרים ומשלמת לאזרחים תמימים להצביע נגד החוקה. נציגי האחים המוסלמים גייסו את חבריהם ותומכיהם ושיגרו נציגים לכל הקלפיות ושם הפעילו לחצים על המצביעים. האחים המוסלמים הינם היחידים שיש להם את כוח האדם והתקציבים לכסות את כל הקלפיות. מאחר וכמחצית מאזרחי מצרים שרויים בעוני מחפיר, אינם יודעי קרוא וכתוב והאסלאם הוא מפלטם האחרון, נראה כי רבים מהם הושפעו מלחצי האחים המוסלמים והצביעו כפי שנתבקשו. מאות עתירות הוגשו נגד התוצאות.
יום קבלת החוקה: יום בו התקבע הפילוג במדינה
אי לכך, אישור החוקה במשאל עם במצרים לא היה יום של חג, של חיזוק האחדות הלאומית, של גאווה לאומית ואמונה בעתיד טוב יותר. ההפך הוא הנכון, יום זה הפך ליום שבו התעמקו חילוקי הדעות וגדל אי האימון, יום שבו התקבע הפילוג במדינה בין האחים המוסלמים והסלפים לבין מרבית העם שציפה לדמוקרטיה וקבל את האסלאם הפוליטי.
על רקע חמור זה פרסמה "חזית ההצלה הלאומית" הודעה כי אישור החוקה במשאל העם אינו סוף הדרך מבחינתה, היא תמשיך במאבקה למנוע את כפיית השריעה על אזרחי המדינה ותמשיך לפעול למען חוקה שתתקבל בהסכמה רחבה. היא גם ביקשה מיד ממשתתפי שביתת השבת בכיכר התחריר ומסביב לארמון הנשיאות לחזור ולהפגין נגד האחים המוסלמים.
אישור החוקה לא החזיר למורסי את הלגיטימיות הציבורית
מורסי הימר על כך שאישור החוקה יפוגג את המשבר ויחזיר לו את הלגיטימיות שאיבד בעיני הציבור על רקע ההתנגדות המאסיבית של כל גופי האופוזיציה, ההפגנות והתפטרות רבים מיועציו. ההתנגדות ברחוב הזכירה את זו נגד מובארק כאשר המפגינים קראו למורסי להסתלק והצהירו כי לא יקבלו את "מדינת האחים". אך לא מניה ולא מקצתיה, המשבר הוחרף. עוד לפני פרסום התוצאות התפטר סגן הנשיא אחמד מקי, משפטן ושופט מוערך, לאחר שהודיע כי "הפוליטיקה אינו עולה בקנה אחד עם הווייתו כשופט". בנוסף לכך, גברו גם השמועות על התפטרותו של נגיד הבנק המרכזי. התובע הכללי שמונה על ידי מורסי התפטר אף הוא, אך חזר בו בשל הלחץ הכבד שהופעל עליו.
האם האופוזיציה תדע ותצליח לפעול נגד האחים?
השלטון של האחים נראה כמתפורר ומצרים המפולגת נכנסת לעידן ארוך של עימות בין שני הצדדים. האחים המוסלמים אינם מתכוונים לוותר את שלטונם, מידת ההתנגדות אליהם איננה חשובה כלל מבחינתם. סימן מרמז על כך הוא כי עוד בטרם אושרה החוקה מינה מורסי כ-100 חברים חדשים למג'לס שורא, הבית העליון של הפרלמנט. תנועת האחים מונעת על ידי אידיאולוגיה קיצונית ומאמינה כי עליה להשליט את האסלאם במצרים ולאחר מכן בכל מדינות ערב והאסלאם ולבסוף בעולם כולו. אלא שמנגד נמצאים כל כוחות האופוזיציה המייצגים את רוב העם ומרבית המשכילים, אפילו אם מורסי יטען כי השיג רוב לאישור החוקה – זהו רוב מפוקפק, כפי שראינו.
השאלה היא האם האופוזיציה תשאר מאוחדת ותדע לפעול בצורה מאורגנת נגד האחים. מבחינתה המאבק בהחלט לא תם. בהתאם לצו הנשיאותי הנ"ל של מורסי, הבחירות לבית התחתון של הפלרמנט אמורות להתקיים חודשיים אחרי אישור החוקה. כאן עולה השאלה האם תצליח האופוזיציה להשיג רוב בפרלמנט ולהבהיר בצורה הדמוקרטית ביותר כי האחים איבדו את תמיכת העם, או שהאחים, אשר יגייסו את כל כוחותיהם, יצליחו פעם נוספת – תוך זיוף, הפחדה והתעייה – לשמור על הרוב שהיה להם בפרלמנט הקודם. בינתיים יהיה עליהם לטפל בבעיות הכלכלה ההולכת ומדרדרת, שעלולה להבעיר את מצרים בהפגנות של רעבים. בנוסף, נראה כי המערב מתחיל להתפכח מהאשליות שהיו לו לגבי "הפרגמטיות" של מורסי וה"מתינות" של האחים. ביטוי ראשון להתפתחות חשובה זו ניתן על ידי שר החוץ הגרמני שלא היסס להודיע על ספקותיו ביחס לתהליך אישור החוקה. בינתיים גם הושעו ההכנות למתן ההלוואה מהבנק העולמי שמצרים כל כך זקוקה לה.
