|
הזירה הפנימית המצרית הגיעה לנקודת רתיחה. הכוחות הפוליטיים הדומיננטיים מאז הדחתו של הנשיא חוסני מובארק – המועצה הצבאית המנהלת את המדינה ומולה האחים המוסלמים – סיימו את הדיאלוג הבעייתי שהיה ביניהם והגיעו לנקודת עימות. הקבוצות הסלפיסטיות האלימות וכמה מארגוני הצעירים השתלטו על כיכר אלתחריר בדרישה להדיח את המרשל טנטאווי, ראש הועדה הצבאית העליונה. ארגונים אחרים דורשים להקים "ממשלת הצלה לאומית", שתפעל מידית לניסוח חוקה ולעריכת בחירות לנשיאת ואשר בראשה יעמוד מנהיג שידע לפעול באופן עצמאי – בלי לקבל הנחיות מן הוועדה הצבאית. המפלגות הלא-דתיות עומדות מן הצד במבוכה, הן היו רוצות שהבחירות תתקיימנה במועדן, כלומר יחלו ב-28 בנובמבר, אם כי באווירה הנוכחית של אלימות ולהט היצרים, ספק אם אפשר לקיים בחירות הוגנות ולאבטח את אלפי הקלפיות ברחבי המדינה. ההפגנה נגד המועצה הצבאית העימות הנוכחי התחיל בהפגנה גדולה נגד המועצה הצבאית שהתקיימה ביום ו' שעבר (18/11) ביוזמת האחים המוסלמים, שרצו להביע את התנגדותם "למסמך עלי סלמי". מדובר במסמך אותו ניסח סגן ראש הממשלה, עלי סלמי, על פי הנחיות המועצה הצבאית, ובו נקבעו עקרונות מחייבים לחוקה החדשה. המסמך העניק לצבא מעמד של שומר החוקה והוציאו מחוץ לפיקוח הפרלמנט, הן מבחינת תקציבו והן מבחינה משפטית. בכך רצה הצבא להשיג חסינות מהעמדה למשפט של בכיריו אם יתברר כי היו מעורבים במעשי שחיתות בתקופתו של מובארק. אלא שכל המפלגות, האסלאמיות והחילוניות כאחד, הביעו התנגדות גורפת למסמך ודרשו מהצבא להכפיף את עצמו למרות האזרחית, כמו בכל דמוקרטיה המכבדת את עצמה – והרי זו הייתה כוונת המהפכה. תחת לחץ המפלגות והחשש מהפגנות גדולות בכיכר אלתחריר, נסוג הצבא מן המסמך המקורי ופרסם נוסח מתוקן בו נמחקו הסעיפים הבעייתיים ונאמר באופן מפורש כי הצבא כפוף למוסדות האזרחים וכי תפקידו הוא לשמור על ביטחונה של המדינה. עם זאת, הצבא לא ויתר ונוסח סעיף הקובע כי תוקם "מועצה לאומית לביטחון" בראשות הנשיא, שבסמכותה יהיה לדון בענייני הצבא, ביניהם הביטחון הלאומי והתקציב. סעיף אחרון זה מעניק לצבא גם את האפשרות להתנגד להשתלטות האחים המוסלמים על המדינה. המניעים של המפלגות השונות להצטרפותן או לאי הצטרפותן להפגנה המסמך אמור להבטיח, בין היתר, גם את זכויות האדם היסודיות ולהוות מחסום, לפחות חוקתי, בפני הקמת מדינה אסלאמית. האחים המוסלמים והקבוצות הסלפיות ראו בכך ניסיון להעניק לצבא מעמד של השומר על החילוניות, כפי שניתן בזמנו לצבא הטורקי, ולכן החליטו לקיים את ההפגנה. המפלגות החילוניות היססו להצטרף להפגנה. מצד אחד, הן חוששות מניצחון האחים המוסלמים בבחירות הקרובות ומהקמת מדינה אסלאמית, כמו גם מן המעמד המיוחד שניתן לצבא, אפילו אם הוא הוחלש במסמך המתוקן. מצד שני, הן זקוקות לצבא כדי שיסייע במניעת הקמתה של מדינה אסלאמית, אבל אז הן מסתכנות בדיקטטורה צבאית. באותו יום ו' בשבוע שעבר ההפגנה הגדולה עברה בשלום, אך למחרת חזרו הסלפיסטים וקבוצות של צעירים לכיכר אלתחריר והתחיל המשבר שנמשך עד עכשיו. לעומתם, האחים המוסלמים הודיעו כי לא ישתתפו בהפגנות נוספות וקראו לעריכת הבחירות בזמן שנקבע, שהרי הם בטוחים כי הם יהיו הזוכים, בעוד האלימות יכולה רק לגרוע מהם קולות. המשבר הנוכחי – כישלונה של המועצה הצבאית בתפקידה נראה כי המשבר הנוכחי מבטא את כישלונה של המועצה הצבאית להידברות עם הכוחות הפוליטיים בזירה ולהכנתם לקראת תהליך הקמת מוסדות המדינה החדשים. במקום למצוא דרכים לשתף את המפלגות הלא-דתיות, הישנות והחדשות בתהליך קבלת ההחלטות, קיימה המועצה הצבאית את דיוניה בסתר ופרסמה ללא הודעה מוקדמת חוקים שהיו למורת רוחן של כל המפלגות, ביניהם איסור על שביתות והעמדה לדין של מפירי הסדר הציבורי בפני בתי דין צבאיים (עד כה נשפטו 12,000 אזרחים בבתי הדין הצבאיים). שיתוף הפעולה בין המועצה הצבאית לבין האחים המוסלמים עלה על שרטון לעומת זאת, המועצה הצבאית קיימה דיאלוג בעייתי ומהוסס עם האחים המוסלמים, מאז שתפסה את השלטון ב-11 בפברואר, עם נפילתו של מובארק, מאחר והעריכה כי מדובר בכוח הפוליטי המרכזי בזירה. בכירי המועצה הצבאית סברו כי יגיעו עם האחים לכלל הבנה שעיקרה סיוע למפלגת האחים להרכיב את הממשלה הבאה אחרי הבחירות לפרלמנט, בתמורה להתעלמותם של האחים מן הקשר האורגני שהיה בין הצבא למובארק. הצבא מחזיק לפחות בשליש מן הכלכלה המצרית, וייתכן כי היה מעורב במעשי שחיתות. ראשי המועצה הצבאית רצו להאמין כי ניתן להגיע ל"הבנה" עם האחים, אשר עם הגיעם לשלטון יוותרו על "החיטוט" במעשיהם של הקצינים הבכירים. הדיאלוג התקיים בקריצות עין הרחק מעיני הציבור. באופן זה קידם הצבא את השינויים שביצע בחוקה הישנה. האחים המוסלמים תמכו בשינויים, יחד עם שרידי מפלגת השלטון הקודם. הצבא הציג את השינויים לציבור במשאל עם בחודש מרץ שעבר וזכה לתמיכה של 77% מן המצביעים. המפלגות החילוניות הביעו התנגדות חריפה לשינוי החוקה הישנה, כיוון שלדידן תיקונים קטנים לא ישפרו את המצב ועל כן הן דרשו לנסח חוקה חדשה. כך, נוצר עימות בין המפלגות החילוניות מצד אחד, לבין האחים המוסלמים ושאר התנועות האסלאמיות הקיצוניות מהצד שני. האחים המוסלמים נמנעו גם מלהשתתף במרבית ההפגנות של צעירי המהפכה והמפלגות החילוניות בחודשים האחרונים, תוך שהם מצפים שהמועצה הצבאית תקיים את הבחירות לפרלמנט בהקדם האפשרי, לפני שמפלגות החילוניות יספיקו להתארגן. אלא שבמשך הזמן נתברר לצבא כי בכוונת האחים המוסלמים להקים שלטון אסלאמי ולהשליט את השריעה, תוך ניצול הצבא בהגעתם לשלטון. לכך לא יכלו בכירי הצבא להסכים, לאחר שבמשך שנים רבות, גם בתקופת מובארק, תפקידם בין השאר היה להיאבק בתנועת האחים ולמנוע את חדירתם לצבא. לוח הזמנים לעריכת הבחירות אינו ריאלי לוח הזמנים לעריכת הבחירות למוסדות המדינה החדשים וניסוח החוקה שהציג הצבא, הגבירו את הניכור עם הכוחות הפוליטיים. בהתאם ללוח זמנים זה ימשך התהליך עוד שנה תמימה, לפחות עד תחילת 2013. התהליך יכלול בחירות לפרלמנט על שני בתיו (מגלס אלשעב ומגלס אלשורא), אשר אמורות להתחיל ב-28 בנובמבר ולהשתרע על פני שלושה חודשים. לאחר מכן, אמורה להיבחר מועצה בת 100 חברים לניסוח החוקה, שבמשך מספר חודשים תעסוק במלאכת הניסוח ולבסוף תגיש אותה לאישור העם במשאל עם. חודשיים לאחר משאל העם יתקיימו הבחירות לנשיאות. זו אמורה להיות שנה גדושה באירועים פוליטיים טעונים הטומנים בחובם חילוקי דעות שעלולים לגרור אלימות ואף להביא להפסקת התהליך. ספק אם לוח זמנים כזה הוא ריאלי. המרשל טנטאווי אמר השבוע בנאומו לאומה כי הוא מוכן להקדים את הבחירות לנשיאות לחודש יוני, ובכך לקצר את התהליך בשישה חודשים, וגם להקים ממשלה חדשה שתהיה מקובלת על העם. בינתיים, דבריו לא הרגיעו את הרוחות. הכל רבים עם הכל – מצרים ניצבת בפני שוקת שבורה התחושה במצרים היא כי הצבא לא עשה מאומה לטובת העם אלא טיפל בענייניו, התנהג בחוסר שקיפות ומשך את הזמן. עתה, עשרה חודשים לאחר הדחתו של מובארק, מצרים ניצבת בפני שוקת שבורה. הכל רבים עם הכל: חילונים נגד אסלאמיסטים, כולם נגד המועצה הצבאית ואילו הסלפים והצעירים הקיצונים קוראים לסילוקו המיידי של טנטאווי. המשבר חמור ונראה ללא מוצא. מצרים נמצאת במצב של הלם. איש לא ציפה לעימות כה רצחני בכיכר אלתחריר שטרף את כל הקלפים. הממשלה התפטרה מאחר שאין בכוחה להשפיע על מהלך העניינים ומכיוון שהיא גם אינה רוצה לשאת באחריות של הרג 40 המפגינים ופציעתם של למעלה מאלף. הצבא אינו יכול לעזוב את השלטון – כי אין לו למי למסור אותו. אמנם דובר על הקמת מועצה נשיאותית אזרחית או בית הדין העליון, אך לא נראה שיש הסכמה על כך וספק אם מוסדות כאלה בלתי יצוגיים יכולים להבטיח את הסדר הציבורי ולקדם תהליכים פוליטיים מסובכים במצב הנוכחי. בשלב זה נראה כי הצבא יצטרך להמשיך לשלוט, אך יהיה עליו לקדם את תהליך הבחירות וניסוח החוקה ביתר שקיפות, תוך דיאלוג עם הכוחות הפוליטיים הפעילים. הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה |
| הוספת תגובה | קישור ישיר לרשומה |
