שוב חוזר הניגון האנטי ישראלי מבית מדרשה של איראן ובעלות בריתה. כבכל שנה, בשבוע השלישי של חודש הרמדאן, תתקיים ב-3 באוגוסט בטורונטו (ובערים נוספות באירופה ובצפון אמריקה) עצרת "יום אלקודס", שהחלה ביוזמתו של מייסד הרפובליקה האסלאמית של איראן, האימאם חו'מייני, וכביטוי למחוייבות של המוסלמים לשחרר את פלסטין ומסגד אל-אקצה מ"הכיבוש היהודי".
עצרת "יום אלקודס" משמשת במה לארגונים קנדיים פרו-איראניים, ארגונים קנדיים מוסלמים סוניים, ארגוני שמאל רדיקליים וארגונים יהודיים אנטי ישראליים לחבור יחדיו במסרי שנאה כלפי מדינת ישראל ובתמיכה במאבק של העם הפלסטיני. לצד הכרזות האנטי ישראליות ניתן היה לראות בעצרות שנערכו בשנים שעברו גם את דגלי איראן, פלסטין וחיזבאללה.
ארגון הליגה להגנה יהודית קורא לציבור להפגין נגד עצרת "יום אלקודס", אשר משתתפיה על פי הודעתו הם בבחינת "תומכי הטרור האסלאמי". אסטרטגיית הפגנות הנגד של הארגונים היהודיים מתבססת באופן מסורתי על "הכבוד הלאומי היהודי", הווה אומר בהבלטת הנוכחות היהודית באמצעות הנפת דגלי מגן הדוד בצבעי הכחול לבן, כרזות תמיכה בישראל והשמעת סיסמאות בזכות העם היהודי בארץ ישראל.
אירועים מסוג זה מסתיימים בדרך כלל בתחושת ניצחון וסיפוק של המפגינים שהוכיחו לעצמם, ובעיניהם גם לאחרים, כי העם היהודי יודע להילחם על כבודו, ובניגוד לעבר הוא אינו חושש להביע את דברו באומץ ובקול רם.
האמנם "ניצחון"? בעיני המתבונן מן הצד, שאינו בקיא ברזי הסכסוך במזרח התיכון,נידמים שני המחנות הניצים כזרים המייבאים אג'נדה חיצונית לקנדה והממשיכים בה את המלחמה שהם מנהלים מעבר לאוקינוס.
המאבק בקיצונים, והגם שישראל מסומנת כמטרה, אינו עניין ליהודים בלבד, אלא הוא מאבק של העולם החופשי המבוסס על הערכים של דמוקרטיה וחירות, ערכים העומדים בניגוד מוחלט לערכים שמייצג המשטר האיראני. מול דגלי איראן וחיזבאללה ראוי אפוא להניף את דגלי המדינות בהן מתקיימת עצרת "יום אלקודס" באופן שימחיש את הניגודיות בין הערכים הזרים של המשטר האיראני לבין הערכים סביבם מאוחד הציבור בכללותו.
לצד הסמלים, שחשיבותם כאמור רבה גם מזווית של הכיסוי התקשורתי, ראוי להעמיד מול מארגני עצרת "יום אלקודס" ומשתתפיה מראה המשקפת את מעשיהם של המשטר האיראני ושלוחותיו במזרח התיכון. משטרו העלאווי של אסד, בסיוע מלא של איראן, עיראק, חיזבאללה וארגונים שיעיים בפקיסטן ובמדינות נוספות, מבצע בשנתיים האחרונות פשעי מלחמה חמורים המגיעים לכדי פשעים נגד האנושות ורצח עם.
הדיווחים על מעשי הזוועה בסוריה מדווחים גם בצילומי ווידאו מדי יום ביומו, והם כוללים הוצאות המוניות להורג, הפצצה ללא אבחנה של אזורי מגורים צפופי אוכלוסין, שריפת אנשים בעודם בחיים, מעשי אונס של אלפי נשים, נערות וילדות, עינויי תופת של אלפים עצורים, לעיתים קרובות עד מוות ושימוש גם בנשק כימי נגד אזרחים.
את תומכי המשטר האיראני ואוהדי חיזבאללה שיתאספו בעצרת "יום אלקודס" מול בניין הפרלמנט של אונטריו ראוי לעמת עם רצח העם לו שותפים איראן וחיזבאללה לצידו של משטר אסד, ואשר גבה מאז מרץ 2011 למעלה מ-100 אלף הרוגים, רובם אזרחים, להרס נרחב ביותר של ערים והפך למעלה ממיליון תושבים סורים לפליטים ועקורים.
את המסר הזה צריך להציג גם בפני נציגי ארגוני השמאל הרדיקלי היהודיים, המדברים גבוהה גבוהה על זכויות אדם וחוברים יחד על במה אחת עם תומכי המשטר האיראני שעל ידיו דם עשרות אלפי הנרצחים בסוריה.
על רקע זה מעניין יהיה לראות אם גם השנה יופיעו בעצרת "יום אלקודס" בטורונטו יהודים קנדים ניצולי שואה או ילדים לניצולי שואה, וכיצד הם ימצאו צידוק לעצמם להתעלם ממראות רצח העם בסוריה.
לא פחות מעניינת תהיה שאלת השתתפותם של ראשי הקהילה המוסלמית סונית בקנדה שהקפידו עד השנה שעברה לשמור על חזית אחידה עם הקהילה המוסלמית שיעית. האם השנאה לישראל תוסיף לעוור אותם מול המציאות בה אחיהם לאמונה המוסלמים הסונים בסוריה נטבחים באלפיהם בידי סוריה, איראן וחיזבאללה?
