הדיווחים העיתונאיים שהגיעו מסבב השיחות האחרון בין המערב המיוצג על ידי מדינות ה־P5+1 לבין איראן, שנערך בקזחסטן, היו חיוביים באופן מעורר תמיהה. כותרת כתבה בנושא שהתפרסמה ב"וושינגטון פוסט" ב־27 בפברואר, הצהירה כי "שיחות הגרעין עם איראן הסתיימו בטון חיובי". סעיד ג'לילי, ראש צוות המו"מ האיראני, אמר לכתבים כי ייתכן ששני הצדדים מגיעים ל"נקודת מפנה" בשיחות ביניהם. אך האם היתה הצדקה לכל האופטימיות הזו?
ג'לילי, שללא ספק ניסה להציג את עצמו כנושא ונותן קשוח שמגן על האינטרסים האיראניים, הסביר כי האופטימיות שלו נובעת מכך שארה"ב מבצעת כעת ויתורים שבעבר לא הסכימה לעשותם: "…אלו הם שהתקרבו יותר לנקודת המבט שלנו". היו כמה סימנים שהעידו על כך. מאמר המערכת בעיתון ה"וול־סטריט ג'ורנל" סבר שההתנהגות האיראנית סביב שולחן המו"מ הושפעה מהחלטתה של וושינגטון לצמצם את מספר נושאות המטוסים במפרץ הפרסי משתיים לאחת, שינוי שהחליש את כוח המיקוח של המערב.
אפילו ה"וושינגטון פוסט" אימץ קו ביקורתי מול ממשל אובאמה במאמר המערכת הראשי של העיתון שפורסם ב־28 בינואר, שבו שאל באופן מתריס האם ארה"ב "מתרפסת בפני איראן"? המאמר הזכיר שבמהלך המו"מ הקודם, שנערך בבגדד במאי 2012, פורום מדינות ה־P5+1 דרש מאיראן לסגור לחלוטין את מתקן העשרת האורניום התת־קרקעי בפורדו. מעצמות המערב גם עמדו על כך שאיראן תוציא את כל מאגרי האורניום המועשר לרמה של 20 אחוזים שברשותה, מחוץ למדינה. עם זאת, בשיחות הנוכחיות בקזחסטן הסתפק ה־P5+1 בהשעיית פעילות המתקן בפורדו בלבד, בלי שהמתקן ייסגר. לפי ההצעות החדשות, איראן תוכל לשמור ברשותה חלק מהאורניום המועשר לרמה של 20 אחוזים. למען ההגינות, ההצעה החדשה שיקפה עמדה מאוחדת של פורום ה־P5+1 ולא רק את העמדה האמריקנית.
נראה כי האיראנים מבקשים לרכך את עמדותיהן של חברות אחרות בפורום ה־P5+1 כדי להפעיל לחץ על וושינגטון לעשות ויתורים נוספים לטהראן. ניכר כי האחראית לענייני חוץ מטעם האיחוד האירופי, קתרין אשטון, שהיא גם הנושאת ונותנת הראשית עבור ה־P5+1, אינה משתמשת בשפה זהה לזו של מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי, שאומר כי אוזל הזמן לפתרון דיפלומטי. בכנס מינכן לביטחון, שנערך בתחילת פברואר, היא סירבה לאמץ עמדה זו בנוגע לאיראנים. נראה כי היא משקפת דעה אירופית רווחת, שלפיה המו"מ עם איראן חייב להימשך בכל מחיר, גם אם נראה כי הוא אינו מוביל לשום תוצאות ממשיות.
המתנגדת הגדולה ביותר לתפיסה זו, מלבד ישראל, היא ערב הסעודית. באמירות שבלטו בכנותן, אשר נאמרו במסיבת עיתונאים משותפת בריאד עם מזכיר המדינה האמריקני קרי, ב־4 במרץ, הצהיר הנסיך סעוד אל־פייסל, המכהן בתפקיד שר החוץ הסעודי, כי השיחות עם איראן לא יכולות להימשך לנצח, והוסיף כי "המו"מ חייב להסתיים בזמן מסוים". הוא הדגיש כי האיראנים אינם רציניים בשיחותיהם עם המערב: "הם המשיכו במו"מ רק כדי להגיע לעוד ועוד שיחות מו"מ בעתיד. עם מו"מ שכזה יימשך, אנחנו נמצא את עצמנו עומדים מול נשק גרעיני, אבל איננו יכולים להרשות לזה לקרות". הראייה הריאליסטית של הסעודים נובעת ללא ספק ממצבם האסטרטגי. ערב הסעודית מוקפת בגרורות איראניות הזוכות לסיוע ישיר מטהראן.
בדרום נמצאים המורדים השיעים בתימן; בחודש ינואר 2013 נעצרה ספינת נשק שלישית שנשאה טילים איראניים נגד מטוסים וקטיושות לפני שהספיקה להעביר את מטענה למורדים שם. בצפון נמצא ראש ממשלת עיראק נורי אלמליכי שנתפס בסעודיה כלא פחות מאשר סוכן איראני. במזרח, כוחות הביטחון של בחריין האשימו לאחרונה את משמרות המהפכה האיראניים במעורבות בתכנון פיגועי טרור באי, שנמצא 25 קילומטרים בלבד מהמחוז המזרחי של ערב הסעודית.
פקידים סעודים טענו כי יש "מניפולציות חיצוניות" המעורבות בהתקוממות השיעית בתוך סעודיה עצמה. כתוצאה מכך, אין זה מפתיע שהסעודים הם מהבודדים שמבינים לאשורה את הטכניקה האיראנית של ניצול שיחות הגרעין מול המערב כדי להרוויח זמן ולהתקדם לקראת נשק אטומי. חוסיין מוסביאן, שהיה חבר בצוות המו"מ הגרעיני של האיראנים מ־2003 ועד 2005, הסביר את אסטרטגיית המו"מ של טהראן במהלך שיחות שהתקיימו בזמנו עם הבריטים, הצרפתים והגרמנים. כאשר דיבר בערוץ השני בטלוויזיה האיראנית הוא הודה בכנות: "הודות למו"מ עם אירופה הרווחנו עוד שנה, שבה סיימנו את בניית המתקן להמרת האורניום באיספהאן".
עד היום הניחו מומחים רבים בעניין הגרעין האיראני שטהראן תאמץ את האסטרטגיה הצפון־קוריאנית שנקראת "התפרצות", ושדוחה פיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) ופועלת להשלים במהירות את העשרת האורניום לדרגה צבאית. לו זו היתה התוכנית של איראן, נקודת פתיחה של אורניום בדרגה של 20 אחוזים מקצרת את הזמן לדרגה צבאית במחצית. זאת הסיבה שראש הממשלה בנימין נתניהו הגדיר את הקו האדום של ישראל בנוגע לכמות האורניום המועשר ל־20 אחוזים, כמות שתאפשר יצירת פצצה אחת בלבד (כ־225 ק"ג). כתגובה לקו האדום שהציבה ישראל, החלה איראן, במקביל להמשך ההעשרה ל־20 אחוזים, להסב חלק מהאורניום המועשר ברמה זו למטרות אחרות שאינן צבאיות. צעד זה גרם לכך שיש ברשותה כיום רק 167 ק"ג במקום 280 ק"ג אורניום מועשר. דבר זה מנע ממנה, למעשה, לחצות את הקו האדום כבר בסתיו האחרון.
במקום זאת, נראה שאיראן מאמצת אסטרטגיה חדשה של הגדלה מאסיבית של התשתית להעשרת אורניום על ידי הוספת מספר חסר תקדים של צנטריפוגות למתקן בנתאנז. מעבר לכך, בתום השיחות בקזחסטן הודיעה איראן שהיא בונה 3,000 צנטריפוגות מסוג מתקדם ומהיר יותר באופן משמעותי. כך, אם איראן תחליט על אסטרטגיה של התפרצות גרעינית, הדבר יכלול הפקת אורניום מועשר שיספיק להרבה יותר מאשר פצצה אחת.
האינטרס של איראן בנקודה זו הוא לתקוע טריז בין ארה"ב והאירופאים כדי להשיג ויתורים נוספים מפורום ה־P5+1. אך מבט על איראן מהמזרח התיכון מלמד כי כל ויתור של המערב רק יגביר את התנהגותה התוקפנית של איראן.
המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"
