האירועים האחרונים בסוריה – ובמיוחד הטבח שבוצע נגד העדה הדרוזית בסווידא וההתלקחות בין ישראל לסוריה בעקבותיו – העיבו על השינויים הטקטוניים הדרמטיים שהתחוללו בלבנון.
במהלך ביקורו השלישי בלבנון הצהיר השליח האמריקאי, תומאס ברק, במסיבת עיתונאים כי הסכם הפסקת האש בין ישראל ללבנון, שנחתם ב-24 בנובמבר 2024, נכשל. ברק פירט את הסיבות לכישלון, והדגיש את סירובו של חיזבאללה להתפרק מנשקו ואת חוסר יכולתה של ממשלת לבנון להתמודד עם המיליציה השיעית.
ברק הדגיש כי כעת על ממשלת לבנון למצוא פתרון פנימי, שכן ארה"ב אינה נמצאת בעמדה לבקש מישראל ויתורים נוספים. אלה היו מותנות בהתחייבויות שהביעה ממשלת לבנון, וחזבאללה הסכימו עליהן, בדבר הצורך בפירוק ארגון הטרור מנשקו.
הצהרות אלה באו בעקבות שורה של פרובוקציות מצד חזבאללה, שהתקבלו בהסכמה מצד ממשלת לבנון. במהלך טקסי העאשורא ערך חזבאללה מצעד חמוש ברחובות ביירות. למרות שחלק מהמשתתפים נתפסו עם הבטחה להעמיד לדין, הם שוחררו מאוחר יותר.
מזכ"ל חזבאללה, נעים קאסם, שב והדגיש כי חזבאללה לא יתפרק מנשקו כל עוד ישראל ממשיכה לכבוש את דרום לבנון. עמדה זו הוצדקה עוד יותר, לדעתו, על ידי התקפות הג'יהאד נגד הדרוזים בסווידא והעלאווים בצפון-מערב סוריה.
חיזבאללה ותומכיו טענו כי המיליציה אינה יכולה להתפרק מנשקה כאשר היא מתמודדת עם איום ג'יהאדיסטי פוטנציאלי מסוריה, כפי שקרה בשנים 2011-2013. המתיחות גברה גם בעקבות הפגנות מאורגנות בטריפולי, שם המפגינים שיבחו את משטרו של אחמד א-שרע. זאת על רקע דיווחים לפיהם טריפולי, עיר בעלת רוב סוני, עשויה להיות מסופחת יום אחד לסוריה, בדומה למעמדה לפני 1920 טרום החלטת המנדט הצרפתי לצרף אותה ללבנון.
מה שסיבך עוד יותר את המצב, הוא שברק נחרד לגלות שתשובותיה של ממשלת לבנון לפניות האמריקאיות משקפות את עמדותיו הפומביות של חזבאללה. למעשה, חזבאללה מעולם לא התכוון להתפרק מנשקו. בעוד שצבא לבנון חשף מחסני נשק בדרום, העמדות האסטרטגיות ביותר של חזבאללה נותרו ללא פגע. ישראל, המודעת היטב לדו-פרצופיות זו, המשיכה לתקוף לסירוגין פעילי חזבאללה ועמדות של הארגון בדרום לבנון ובצפונה.
מעודד מניצחון סוחף בבחירות המוניציפליות, חזבאללה המשיך להתריס הן נגד ממשלת לבנון והן נגד ארה"ב. ארגון הטרור דחה את הוראה 170 של הבנק המרכזי הלבנוני, שכוונה נגד המבנה הבנקאי המקביל של חזבאללה, ובמיוחד הזרוע הפיננסית שלו, אל-קרצ' אל-חסן ("ההלוואה הנדיבה"). ארגון זה פועל מחוץ למערכת הבנקאית הרשמית של לבנון. בתגובה מתריסה הודיע חזבאללה על פתיחת ארבעה סניפים חדשים, מה שהעלה את מספר הסניפים הכולל לארבעים.
לאחרונה הכריז חזבאללה כי השלים ארגון מחדש וחידוש של מלאי הארסנל שלו, והוא מוכן להתעמת שוב עם ישראל בבוא העת.
כדי להוסיף חטא על פשע, הסכם שהוכרז ביוני – במהלך ביקורו המתוקשר של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס – קרא לפירוק הפלגים הפלסטיניים מ-12 מחנות פליטים בלבנון. התהליך היה אמור להתחיל בשלושה מחנות באזור ביירות. עם זאת, תאריך ההתחלה של ה-15 ביוני עבר, וההסכם נותר רק על הנייר.
בהערכת ארה"ב כי לא מתרחשת התקדמות משמעותית, והשאלה המרכזית נסובה כעת סביב ההמשך. התקשורת הלבנונית, על פני כל הקשת הפוליטית, מציירת תרחיש בלהות: ישראל עלולה לחדש את הפעולות הצבאיות נגד חזבאללה ברגע שיתברר שחזבאללה לא ייכנע ללחצים, וממשלת לבנון אינה מסוגלת לממש את הבטחותיה, ובמקום זאת ממשיכה במשחק חתול ועכבר עם השליח האמריקאי.
יש אפילו השערות שישראל עלולה לפתוח במתקפת מנע שתנחית מכה מוחצת על חזבאללה, ותאלץ אותו להיכנע או לנהל משא ומתן.
לעת עתה, נראה כי לארה"ב אין אסטרטגיה קונקרטית. ברק הציע לממשלת לבנון לפתוח במשא ומתן עם מה שמכונה הזרוע הפוליטית של חזבאללה. הוא גם הציע שהארגון עצמו יתבקש לפרק את הנשק ארוך הטווח שלו, המאיים על ביטחון ישראל. עד כה, לא התקבלה תגובה להצעות אלה.
בינתיים, ארה"ב (לצד קטאר) ממשיכה לממן משכורות לצבא לבנון ולספק נשק ואימונים. התקווה היא שיום אחד הצבא יתגבר על המחלוקות העדתיות ויאפשר לממשלה לשלוט בריבונות מלאה על המדינה כולה.
עם זאת, הולך וגובר הסיכוי שארה"ב תשקיע הון דיפלומטי משמעותי בתמיכה בלבנון בפורומים בינלאומיים, כל עוד חיזבאללה שומר על אחיזתו בכספי המדינה ולא יאומצו רפורמות מבניות.
המצב המתפתח במהירות בסוריה והאפשרות של פלישה ג'יהאדיסטית מעבר לגבול מושכים גם הם תשומת לב. התפתחות כזו עלולה להסיט לרגע את המאמצים לפירוק חיזבאללה מנשקו, שכן המיקוד יעבור להתמודדות עם איום קיומי – כזה שעלול לשבש את האיזון העדתי השברירי בלבנון ולדרדר את המדינה למלחמת אזרחים.
