המשבר ביחסי ישראל-טורקיה אינו מקרי. טורקיה לא ביטלה את השתתפות צה"ל בתרגיל האווירי שלה בשל מבצע "עופרת יצוקה", אלא כחלק ממדיניותה לצנן את היחסים עם ישראל. המוביל את המדיניות האנטי-ישראלית, ראש ממשלת טורקיה, טאיפ ארדוגאן, ידע היטב שמהלך זה יגרום להחרפת המתיחות עם ירושלים, לתגובה שלילית מארה"ב ואף יחזק את הגורמים האירופיים (בעיקר צרפת וגרמניה), המתנגדים לכניסתה של טורקיה לאיחוד האירופי. "עופרת יצוקה" לא הייתה אלא אמתלה נוחה לשימוש מול דעת הקהל הפנימית והבין-אסלאמית. במילים אחרות, המהלך נועד דווקא לגרום למשבר, על מנת לאותת לגורמים הקיצוניים במזרח התיכון כי טורקיה נחושה להגביר את שיתוף הפעולה עמם. ההודעה על תמרונים צבאיים משותפים עם סוריה (זו הפעם השנייה) וקיום הישיבה הראשונה של המועצה האסטרטגית העליונה טורקיה-סוריה במקביל לביטול התרגיל עם ישראל, אינה מותירה ספקות לגבי כוונותיה של אנקרה.
המפנה האסלאמי של טורקיה מאז עלייתו של ארדוגאן לשלטון
המפנה האסלאמי של טורקיה התחיל ב-2002, עם עלייתה לשלטון של מפלגת הקדמה והצדק, המוצגת כ"מפלגה אסלאמית מתונה", בראשותו של רג'יפ טאיפ ארדוגאן. הממשלות הקודמות, החילוניות, של טורקיה פעלו במשך שנים רבות לקידום הקשרים עם המערב ולפיתוח כלכלה מודרנית. מהלכים אלה הואטו, אם כי בצורה הדרגתית, כדי לא להבהיל את המערב. למרות שהקשרים בין צבאות טורקיה וישראל נמשכו, ממשלת ארדוגאן פעלה לצנן את החמימות והאינטימיות ששררה בין המטכ"לים. בהדרגה מונו קצינים בעלי נטיות אסלאמיות. בקשות לרכש של ציוד צבאי לסוגיו, שמסורתית הופנו לישראל בשל יתרונותיה הטכנולוגיים ומחיריה הנוחים , נשלחו למדינות אחרות. אולם, הגבלת היחסים עם ישראל הייתה רק פן אחד של המדיניות החדשה. טורקיה סירבה לבקשתה של ארה"ב לאפשר את מעברם של כוחותיה בדרכם לעיראק ב-2003, מה שהקשה מאד על תכנון המלחמה בעיראק וחייב את ארה"ב להסתמך על מדינות המפרץ בלבד. זאת על אף שטורקיה חברה חשובה בנאט"ו מאז הקמתו.
השינויים של ארדוגאן במדיניות הפנים
במישור הפנימי הביאה ממשלתו של ארדוגאן לביטול האיסור על חבישת הצעיף לסטודנטיות באוניברסיטאות ולבחירתו לנשיאות המדינה של שר החוץ גול בעל נטיות אסלאמיות ידועות. במקביל פעל ארדוגאן להחלשת השפעתו של הצבא המופקד באופן מסורתי על שמירת מורשת החילון של אתאטורק. בכך סייע לו האיחוד האירופי, שדרש את ביטול סמכויותיו של הצבא בניהול המדינה כתנאי לפתיחת שיחות על אפשרות צירוף טורקיה לשורותיה. אלא ששיחות אלה, שהתחילו לפני כשנתיים, הושעו בעקבות אי עמידתה של טורקיה בתנאיו של האיחוד האירופי לגבי התקדמות ביישום רפורמות בתחום זכויות האדם וחופש הביטוי. בנוסף, צרפת וגרמניה חוששות מצירופה של מדינת עולם שלישי מוסלמית בעלת 70 מיליון תושבים, העשויה לקבל זכויות הצבעה נרחבות במוסדות האיחוד מתוקף אוכלוסייתה הגדולה ובהתאם לחוקה האירופית. קיים גם חשש סביר בהחלט שטורקיה כחברה באיחוד האירופי תרחיק את גבולות האיחוד עד לסוריה ולאיראן ותסבך אותו בסכסוכים ובבעיות הטרור של המזרח התיכון.
יחסיה של טורקיה עם איראן וסוריה
טורקיה גם שומרת על יחסים טובים עם איראן ומתירה העברת כספים ממנה לארגונים אסלאמיים, כולל ארגונים המופעלים על ידי החמאס, הפועלים להפצת הדת והגברת השפעתה באוכלוסיה יחד עם הסתה אנטישמית פרועה. סדרת הטלוויזיה המוצגת כיום בטורקיה על ידי ערוץ ציבורי אינה אלא חלק ממערכת אנטישמית ואנטי-ישראלית נרחבת בעידוד השלטונות. הצהרותיו האחרונות של טאיפ ארגדוגאן כי ישראל רוצחת בכוונה ילדים פלסטינים היא חמורה ביותר, שכן היא נותנת גושפנקה להסתה מצד הארגונים האסלאמיים ומלמדת על כוונותיה של הממשלה.
ההתקרבות לסוריה, שהתחילה כבר לפני מספר שנים, משמעותה עוד מסלול התקרבות לאיראן שסוריה משמשת כסוכנת המרכזית שלה במזרח התיכון. יוזכר שסוריה תמכה בעבר הלא רחוק במחתרת הכורדית ושינתה את מדיניותה, לאחר שטורקיה ריכזה צבא על גבולה ואיימה לפלוש אליה. סוריה אף ויתרה על תביעתה מטורקיה להחזרת מחוז אלכסנדרטה.
סוריה, שבעבר הייתה נתונה לבידוד הן מצד מדינות ערב הפרגמאטיות מצרים וסעודיה והן מצד האיחוד האירופי וארה"ב, הפכה למחוזרת. כל הגורמים הנ"ל מנסים להחליש את יחסיה עם איראן כדי לחסום את דרכם של המולות בטהראן למזרח התיכון, בינתיים ללא תוצאות. סוריה זוכה משני העולמות: היא ממשיכה להדק את קשריה עם איראן, אך יחד עם זאת גם שברה את הבידוד מול שאר העולם.
סעודיה ומצרים מודאגות מסוריה
לפני מספר ימים ביקר מלך סעודיה בדמשק, לאחר חרם של מספר שנים בעקבות רצח ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל חרירי, שהיה מקורב מאד למשפחה המלכותית הסעודית. מלך סעודיה קיווה כי ביקורו יביא להתפייסות ולשינוי במדיניותה של סוריה לא רק כלפי איראן, אלא בעיקר כלפי לבנון, כדי שתאפשר את הקמתה של הממשלה החדשה בבירות. עכשיו נראה שביקורו לא הביא לתוצאות המצופות, מאחר ובתום הביקור לא פורסמה הודעה משותפת. הנשיא אסד ומלך סעודיה פרסמו הודעות נפרדות מהן ניתן להבין כי הסכמה לא שרתה בשיחותיהם. השבוע חש לקהיר הנסיך הסעודי נאיף, סגן שני לראש הממשלה ושר הפנים, כדי לדווח למבארק על תוצאות השיחות של מלכו בדמשק וכדי לטכס עצה באיזה מדיניות לנקוט אם תמשיך דמשק במריה. בעיתוני סעודיה כבר התחדשה הביקורת כלפי סוריה, המעכבת את הקמת הממשלה בלבנון ומגבירה את חילוקי הדעות והמתיחות באזור.
לאן מועדות פניה של טורקיה?
במצב מורכב ומסובך זה, כאשר החתירה האיראנית מאיימת על שלמותן של מדינות ערב וכאשר המערב אינו מצליח להביא את איראן להפסקת הפוטנציאל הגרעיני שלה, התקרבותה של טורקיה לקבוצת המדינות והארגונים הקיצוניים מחדדת את הקוטביות באזור ומעלה את סף המתיחות ואת האפשרויות לעימותים.
השאלה היא האם הולך ונוצר במזרח התיכון גוש אסלאמי קיצוני מתוגבר – דהיינו איראן, סוריה, חיזבאללה וחמאס – שאליו מתקרבת טורקיה. האם תמשיך טורקיה את גלישתה לעבר הקיצונית האסלאמית במחיר פגיעה ביחסיה עם המערב? כיצד תגיב ברית נאט"ו אם טורקיה תעביר לסוריה טכנולוגיה צבאית שרכשה בתוקף חברותה בנאט"ו ועל רקע קשריה עם ישראל. ברור לכל שסוריה תעביר לאיראן, חיזבאללה וחמאס כל מה שתלמד מישראל ומנאט"ו. ללא ספק יש מקום לדאגה, מאחר ומהלכיה האחרונים של טורקיה מעוררים חששות כבדים.
ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.
הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.