פעילי "חזית המאבק נגד הנורמליזציה" הגיעו לשיאים של אבסורדיות
כולנו עוקבים בפליאה מהולה בכעס אחרי המאבק השיטתי והבלתי נלאה של גורמים מצריים בנורמליזציה עם ישראל. אם הכוונה של יוזמי מאבק זה היתה ללחוץ על ישראל כי תשנה את עמדותיה בתהליך המדיני, הרי יש כאן חוסר הבנה בסיסי לגבי מדיניותה של ישראל.
בשנה האחרונה הגיעו פעילי "חזית המאבק נגד הנורמליזציה" לשיאים של תימהונות או של אבסורדיות, עד שקולות שפויים במצרים החלו להתגבר על פחדם ויצאו למסע נגדי. בשבועיים האחרונים התפרסמו לפחות שני מאמרים ברוח זו. האחד של המחזאי עלי סאלם, הנושא את הכותרת "המאבק בנורמליזציה הוא אמצעי לחץ על המצרים," שפורסם ב-4 ביולי ביומון הסעודי הליברלי "אלשרק אלאווסט" היוצא לאור בלונדון. השני "הנורמליזציה – מה זה בדיוק?!" פורסם ב-18 ביולי על ידי אימאן מחמד אמבאבי, בשבועון המצרי המצויין "אליום השאבע," בעל אתר אינטרנט הנחשב כמקור מידע מהימן ומעודכן. אימאן אמבאבי היא כתבת של היומון המצרי הגדול "אלאהראם."
שני הכותבים הגיבו לשיאי הגיחוך של "הלוחמים" בקנאות נגד הנורמליזציה. להלן מספר דוגמאות שחלקן הוזכרו במאמרים הנ"ל. לפני שבועות ספורים הגיש עורך דין מצרי, נביה ווחש, בקשה לבית משפט לשלול את אזרחותו של הכדורגלן המצרי, עמאד מותעב, בטענה שהוא משחק יחד עם השחקן הישראלי, רמי גרשון, בקבוצת הכדורגל הבלגית סטנדרד ליאז'. נביה ווחש הוא עורך דין המתמחה בהגשת עתירות נגד ישראל ונגד מוסלמים, שלדעתו אינם מקיימים את חוקי האסלאם כנדרש. הוא גורם לכאב ראש לא קטן לשלטונות, אך גם מפחיד רבים וטובים שאינם רוצים להראות כביכול כבוגדים בענין הפלסטיני או מזלזלים באסלאם.
תלונות הוגשו נגד שחקנים שנראו בסביבת ישראלים
תלונה אחרת הוגשה נגד שחקו הקולנוע המצרי, ח'אלד אלנבויי, לאחר שנראה צועד לצידה של השחקנית הישראלית לירז צ'רכי על השטיח האדום בפסטיבל קאן ואפילו העז לחבקה. ראש איגוד האמנים המצרי אמר, כי הוא יזמן את השחקן לבירור בפני האגודה המחרימה כל קשר עם ישראל. יוזכר כי כל האגודות המקצועיות של האליטות המצריות (כעשרים) החליטו להחרים את ישראל עוד ב-1980, שבועות ספורים לאחר פתיחת שגרירות ישראל בקהיר.
באירוע מוזר אחר, במאי הסרטים, אחמד עאטף, שמונה להשתתף בצוות של שופטים שהיו אמורים לציין את הסרט הטוב ביותר בפסטיבל של סרטים צרפתיים שנערך בקהיר באפריל שעבר, התפטר לאחר ש"גילה" סרט ישראלי בין הסרטים הצרפתים. מדובר בסרט "כמעט נורמלי" של קרן בן רפאל, ישראלית הלומדת בבית הספר לקולנוע בפאריס. זה פרי עבודתה הראשון ואין לו שום קשר לסכסוך הישראלי. בתחילה נכנעו הצרפתים והסירו את הסרט מן הרשימה, אך החזירוהו בעקבות התערבותו של שר החוץ קושנייר.
התנגדות לתרגום ספרות ישראלית לערבית ולהיפך
בהחלטה עוד יותר מוזרה החליט משרד התרבות המצרי לתרגם ספרות ישראלית לערבית, אבל רק משפות זרות ולא מעברית "כדי לא להגיע לקשר עם הסופרים והמו"לים הישראלים" . היו מצרים שטענו אז כי החלטה זו נתקבלה כדי לנטרל את התנגדותה של ישראל לבחירתו למנ"כל אונסק"ו של שר התרבות המצרי, פארוק חוסני, שהיה המועמד המוביל למשרה זו ושהיה ידוע בהתנגדותו החריפה לכל גילוי של נורמליזציה עם ישראל.
נזכיר גם את הסערה שנתחוללה בקרב חוגי תרבות במצרים, לאחר שנודע כי פרופ' ששון סומך העז לתרגם לעברית קובץ משיריה של המשוררת אימאן מרסאל.
איסור להינשא לאזרחים ישראלים
עוד ביטוי אבסורדי למאבק נגד הנורמליזציה הוא פסק דין של בית דין מצרי, הקובע כי יש לשלול את האזרחות מכל מצרי המתחתן עם ישראלית, תהיה זו יהודיה, מוסלמית או נוצרית, בשל הסיכון לביטחון הלאומי. זו כמובן שטות ממדרגה ראשונה וגם ביטוי לגזענות. אגב, במצרים טוענים כי מספר המצרים הנשואים לישראליות הוא בין 30 ל-60 אלף! בעוד המספר האמיתי הוא כנראה עשרות בודדות ורובם נשואים לערביות ישראליות.
נזכיר גם שנציגים ישראלים לועידות בינלאומיות שנערכו במצרים לאחרונה לא קבלו אשרות כניסה רק בגלל חששם של השלטונות מחסידיו הפאנטיים של המאבק נגד הנורמליזציה.
מחזאי מצרי: הלחץ על ישראל הוא לחץ כבד על המצרים עצמם
הרשימה עוד ארוכה מאד ועצובה, אבל נסתפק בזאת. אומנם המאבק נגד הנורמליזציה זוכה לתמיכתה של התקשורת המצרית שאפילו יוזמת ומלבה אותו, אך נראה שישנן מספר התפתחויות מעניינות. המחזאי עלי סאלם, מחבר אחד משני המאמרים הנ"ל, לועג לאלה הסבורים כי הנורמליזציה היא הקלף האחרון שנותר לערבים נגד ישראל וטוען כי אלה האומרים זאת חותרים בעצם נגד השלום בין ישראל למצרים, בעוד מצרים זקוקה לשלום כדי להתפנות לפתור את בעיותיה החמורות. הוא גם מהתל באותם פעילים פאנטיים המתיימרים לדבר בשם העם המצרי ואומר כי "עדין לא שמענו על אזרח מצרי שהתעורר מבוהל ומבולבל ושטוף זעה באמצע הלילה והשואל את עצמו: הוי אלוהים, מה אני צריך לעשות בענין הנורמליזציה?"
לדעתו הפעילים נגד הנורמליזציה מתחמקים מן המערכה האמיתית שמציגים בפניהם יחסי השלום בתחומי החינוך, התרבות, האמנות, המדע, המסחר והתעשיה. בסופו של דבר, הוא אומר, הלחץ על ישראל בתחומי הנורמליזציה הוא לחץ כבד על המצרים עצמם ומחבל דווקא בתרבות, במדע ובספורט של מצרים, שכן חברי קהילות אלה חוששים עכשיו להעמיק את קשריהם בחו"ל פן ימצאו את עצמם לצידו ישראלי ויואשמו בחטא הנורא של הנורמליזציה.
עלי סאלם מציע לחברי החזית נגד הנורמליזציה כי יקבלוהו כיועץ על רקע היותו בעל נסיון בתחום זה. כדי להוכיח את מיומנותו הוא מציע כבר כי הכדורגלנים המצרים המשחקים בקבוצות בהם יש גם ישראלים יונחו שלא למסור כדורים לשחקנים הישראלים ולא להעביר להם כדורים ובמקרה שיהיו במצב נוח להבקיע גול, אם יקבלו את הכדור משחקן ישראלי שיבעטו החוצה.
הנומליזציה – מה היא בדיוק?
העיתונאית אימאן אמבאבי כותבת במאמרה הנ"ל כי היא חיפשה נואשות הגדרה למונח נורמליזציה, שכן עכשיו כל פעילות בכל מקום נחשבת נורמליצזיה ונמצאת תחת איום של עונש. היא מביאה כדוגמה את סרטו של השחקן הבמאי המפורסם עאדל אימאם "השגרירות בבניין" (קומדיה על מהנדס החוזר מן המפרץ לקהיר ומוצא כי בבנין בו גר שוכנה השגרירות הישראלית), הנחשב כביטוי המרכזי של הקולנוע המצרי נגד הנורמליזציה. היא מצטטת את דבריו של עאדל אימאם: "לא נכנע… לא נמכור… (הכוונה לא נבגוד בארצנו או בבעיה הפלסטינית), לא נסכים לנורמליזציה…" אלה הן מילים הנחשבות כמשמעותיות ביותר נגד הנורמליזציה, אך בעת ובעונה אחת נמשך גם הדיון בדעת הקהל האם הן מבטאות אמונה אמיתית או דווקא לעג לחסידיו הפאנטיים של המאבק.
בערבית נורמליזציה היא "תטביע" ופירושה לעשות את הדברים לטבעיים או לנורמליים – בעברית. אמבאבי כותבת כי בתחילה "תטביע" היה בעיקרו איסור לנסוע לישראל, אך לאחרונה הוא הפך לפצצת מצרר המתפזרת לכל עבר. כל פעילות מצרית בכל רחבי העולם נבדקת ביחס להמצאותו בסביבה של אזרח ישראלי, כמו גם כל אירוע במצרים נבחן בכך אם נוכח שם אזרח מישראל. נוצר מצב שהאמנים, העיתונאים אנשי התרבות והמדע חיים בפחד ומצמצמים את פעילותם, פן מבלי משים יואשמו בפשע הנורא של הנורמליזציה.
"רק מעטים מתעלמים מן העטלפים הרובצים בחשכה," כותבת אימאן, וממשיכים בפעילותם ומקווים כי הדור הצעיר ער יותר למציאות ומעונין בחינוך, באמנות, במחקר ובהגיון ודור זה כבר התחיל לשאול – "אנו מתעקשים לקבל לקבל תשובה: הנורמליזציה – מה היא בדיוק?" לאלה הנלחמים בנומליזציה היא אומרת: השארו בבתיכם, אל תשתתפו בשום פעילות מחוץ למצרים. השאירו את הזירה לישראל ואזרחיה, אשר תעשה מה שתרצה ותרקום היסטוריה חדשה בין אמניה ואנשי התרבות שלה בעולם ללא מצרים.
זוהי קריאת מצוקה ואין זו הפעם הראשונה שהיא נשמעת. בפברואר השנה העניש איגוד העיתונאים המצרי שניים מחבריו על שחטאו בפשע הנורמליזציה . חסיין סראג, עיתונאי מוכר ודובר עברית, עורך השבועון "אוקטובר" והממונה על התיק הישראלי בו, הואשם בקיום שרים עם ישראל ו"נידון" לשלושה חודשי השעייה מכתיבת מאמרים. סראג מקיים קשרים שוטפים עם ישראל וישראלים מאז פתיחת השגרירויות של שתי המדינות בשנת 1980 וביקר בישראל 25 פעמים במסגרת בעבודתו. העיתונאית האלה מוצטפא חוקרת במרכז המחקר של אלאהראם ועורכת כתב העת "דמוקרטיה" קבלה "נזיפה בלבד," על שארחה במשרדה לשיחה את שגריר ישראל דאז שלום כהן. שני העיתונאים דחו את העונש וטענו כי אין שום הגיון לאסור על עיתונאים לסקר את ישראל ולקיים קשרים עם ישראלים בשעה שיש שלום בין שתי המדינות, מתקיימים ביניהן יחסי מסחר, תעופה וממשלת מצרים מספקת לישראל נפט וגז.
האחים המוסלמים והאינטלקטואלים נאבקים נגד הנורמליזציה
המאבק השיטתי וחסר הפשרות נגד הנורמליזציה מתנהל בעיקר על ידי שתי קבוצות: האחים המוסלמים המונעים על ידי רגשות דתיים אנטישמיים ועל ידי אינטלקטואלים החושבים ופועלים, עדיין, תחת השפעת האידיאולוגיה הלאומנית קיצונית של גמאל עבד אלנאצר שניסה לכפות את הפאן ערביזם ושאף לסלק את ישראל מן האזור. לשתי הקבוצות יש עדיין השפעה נכרת על האגודות המקצועיות של האליטות המצריות ועל התקשורת. התוצאה של פעולתן היא בניית קיר המונע אומנם את פיתוח הקשרים עם ישראל, אך גם מבודד את מצרים מן העולם. עקרונית מצרים היא מדינה פתוחה, אך גורמים אלה מסננים את קשריה, כאשר אמות המידה הן הקשר עם ישראל, ההתאמה לערכי האסלאם והאינטרסים של הערביות. מכאן הקריאות החוזרות והעולות מדי פעם לנתק את הקשרים עם ישראל, אבל גם להחרים את קוקה קולה או אי. בי. אם. או מדינות כמו דנמרק, שאחד מעיתוניה כזכור פרסם קריקטורות על הנביא מחמד.
אין די במאבק נגד הנורמליזציה לשנות את מדיניותה של מצרים או ישראל
מתברר שוב כי למטבע שני צדדים. המאבק נגד הנורמליזציה אכן מונע הקמת קשרים בין ישראל למצרים בתחומי התרבות, המדע, הספורט, הנוער, דהיינו במישור העממי בין ישראלים למצרים. בכך נפגעת האפשרות להתקרבות והבנה בין ישראל למצרים ולעולם הערבי כולו. עם זאת אין בו כדי לשנות את מדיניותה של מצרים או של ישראל הפועלות בהתאם לאינטרסים הביטחונים והכלכליים שלהן. הצד השני של המטבע הוא כי המאבק נגד הנורמליזציה בסופו של דבר חוזר כבומרנג למצרים, פוגע בקהילת אנשי התרבות, המדע והספורט שלה וגורם לבידודה מן העולם החיצוני.
אנו רואים עכשיו ניצנים ראשונים של התעוררות של מצרים שאינם מוכנים להשלים עם מה שניתן לכנות טרור אינטלקטואלי של שתי קבוצות בעלות השפעה, אבל צרות אופק, הסוגרות על מדינתם ומעכבות את השתלבותה בחיי התרבות והמדע של הקהילה הבינלאומית.
הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
