עבור לתוכן העמוד
Menu

הזוית הישראלית – סקירה

 

 

 

הזוית הישראלית

הירש גודמן

Hirsh_Top_WEB-1024x719

האסון שנמנע

מבצע 'צוק איתן' היה אירוע הרה גורל עבור ישראל, רגע שבו נמנע אסון פוטנציאלי כתוצאה ממלחמה שישראל לא רצתה בה וניסתה להכילה ולהגבילה גם לאחר פרוץ מעשי האיבה. במהלך 50 הימים, שמניינם מתחיל ב-8 ביולי, דחה חמאס והפר 11 ניסיונות בינלאומיים להגיע להפסקת אש, בעוד מנהיגיו בטוחים ומוגנים במקלטים תת-קרקעיים בעזה ובמטה הארגון בקטאר, אדישים לסבלם של בני עמם.

לבסוף, כעבור שבעה שבועות, ב-26 באוגוסט, ללא כל הישג, הסכים חמאס להניח את נשקו, וזאת לאחר שארבעה ממפקדיו הבכירים נהרגו, ומוחמד דף, המפקד האגדי של הזרוע הצבאית של החמאס, נחשב גם הוא להרוג – אף שהדבר טרם אושר.

החמאס קיווה שהמשך העימות, תוך ניסיון לתמרן את אמצעי התקשורת הבינלאומיים היושבים בעזה ואת דעת הקהל העולמית כדי שיגדירו את תגובתה הצבאית של ישראל כפשע מלחמה, יביא לגינוי ישראל על ידי העולם. כך אמורה הייתה ישראל להסכים לדרישותיו לגבולות פתוחים, לנמל ימי ולשדה תעופה כתנאי לסיום המלחמה – שיטה שכונתה 'דוקטרינת הקרבן'.[1]

מזימה זו לא צלחה. ישראל נערכה מראש לאפשרות של גינוי בינלאומי כחלק בלתי נפרד של דוקטרינת המלחמה שלה – בהתבסס על ניסיונה בעימותים הקודמים עם החמאס ב-2008/9 וב-2012 – והייתה מוכנה לנהל מלחמת התשה, בדיוק הדבר שחמאס הניח שתרצה למנוע.

בתקיפות אוויר מדויקות להפליא, שהדהימו ביכולתן למזער את הנזק הסביבתי, פגע צה"ל במבני מגורים בלב עזה שבהם שכנו מפקדות החמאס, במצבורי נשק ובתשתיות צבאיות, והבהיר שיש ביכולתו להשיב מלחמה תוך שמירה על תמיכתן של בעלות בריתה החשובות של ישראל ואף תוך תמיכה שבשתיקה מצד מנהיגי העולם הערבי המתון. ההנחה שיקרֶה אחרת הייתה טעות חמורה בחישובי החמאס.

הארכת העימות הייתה טעות נוספת בחישובים, ובכך הביס החמאס את עצמו. חמאס משך את כוחות הקרקע של ישראל לתוך עזה, אמנם רק לעומק של שלושה קילומטרים כדי למנוע כניסה למרכזי האוכלוסייה העיקריים של עזה, אך הוא חשף בכך בלי כוונה את מזימתו האמתית: הכנותיו החשאיות לתקיפות פתע שעלולות היו לגרום לטבח של אזרחים רבים מאד ולפגיעה בתשתיות אזרחיות, כגון תחנות כוח ומתקנים רגישים אחרים.

בלב התכנית הייתה רשת מתוחכמת של מנהרות תקיפה שנחפרו אל מתחת לגבולה של ישראל בעלות של עשרות מיליוני דולרים. כמות המלט ששימשה לבניית המנהרות יכלה להספיק – בהערכה זהירה – לבניית שני בתי חולים רבי קומות, עשרים בתי ספר, שלושה מגדלי מגורים וכמה מבני ציבור נוספים.

השימוש שעשה חמאס במנהרות להברחת נשק וסחורות לתוך עזה וניצולן למטרות הגנה היה ידוע היטב. ואולם, במלחמה זו התגלה משהו בקנה מידה אחר לגמרי: רשת של 32 מנהרות תקיפה מסועפות, עם פתחי יציאה רבים, שהיו בשלבי בנייה שונים. רבות מהן היו מיועדות להגיע עמוק לתוך שטח ישראל ויכלו להעביר מאות, אם לא אלפי טרוריסטים חמושים בדרכם למבצע טבח המוני בלב ישראל.

בעזרת מימון מקטאר וממקורות אחרים בנה החמאס תשתית לתקיפת פתע, כאשר המנהרות היו אמורות לפעול בשילוב עם שיגור אלפי רקטות על ריכוזי אוכלוסייה צפופים אפילו פי שלושה מריכוזי האוכלוסייה בעזה.[2] על סמך הידוע לנו היום על בניית הכוח של חמאס, יש להניח בסבירות גבוהה כי תוכננה תקיפת יעדים אסטרטגיים בלב ישראל בשילוב סיוע מן הים, על ידי אנשי צפרדע, ומן האוויר,[3] על ידי טרוריסטים מאומנים על דאונים.

מחבלים של ארגון חמאס במנהרה תת קרקעית בעזה 18/08/2014
מחבלים של ארגון חמאס במנהרה תת קרקעית בעזה 18/08/2014

זו הייתה יכולה להיות גרסת חמאס למלחמת יום כיפור, בה פתחו מצרים וסוריה במתקפת פתע משולבת על כוחות ישראל בסיני ובגולן. ואולם במקרה זה נועדו ערי ישראל לשמש שדה קטל שקרבנותיו יהיו אזרחים. לא הייתה זו מתקפה להחזרת שטחים שאבדו במלחמה, אלא תזכורת מהדהדת לכך שחמאס לא ישלים לעולם עם קיומה של מדינת ישראל.

ישראל לא העריכה כראוי את איום המנהרות ולא הבינה את מלוא המשמעות של שתי המנהרות המתוחכמות, שפתחן התגלה בשנת 2013 מאות מטרים בתוך שטח ישראל. המנהרות, כך הניחו, נועדו לשמש את חמאס להתקפות טרור מקומיות, אף אם גדולות יותר מאלה שהיו בעבר, ולהעברת חטופים כבני ערובה לתוככי עזה לשם משא ומתן על הקלת המצור שהטילו ישראל ומצרים על יבוא סחורות שעלולות לשמש למטרות צבאיות.

על פי גישה זו, מטרה מרכזית נוספת של המנהרות הייתה יכולה להיות שחרור אסירי חמאס הכלואים עדיין בישראל. בשנת 2006 השתמש החמאס במנהרה כדי לחטוף את החייל הישראלי בן ה-19 גלעד שליט, אשר הוחזר כעבור חמש שנים בתמורה ל-1,207מחבלים מורשעים שהיו כלואים בישראל.[4] ישראל סברה שהמנהרות שחשפה ב-2013, אף שהיו מפותחות ביותר, נועדו אף הן לתכניות חטיפה של החמאס.

בהופעותיהם הפומביות חיזקו אנשי החמאס, בתום לב ובלי שהתכוונו לכך, את תפיסתה של ישראל בנוגע למטרות המנהרות. באוקטובר 2013 כתב בכיר החמאס מוסא אבו מרזוק בדף הפייסבוק שלו: "המנהרה שנחשפה הייתה יקרה מאד במונחי כסף, מאמץ ודם. אבל כל זה חסר משמעות כשמדובר בשחרור האסירים הגיבורים שלנו… לא היינו יכולים לשחרר מאות מאסירינו ללא מנהרת שליט".[5]

על פי תפיסתה של ישראל, החמאס בנה את המנהרות לתוך ישראל כדי להישאר רלוונטי כאשר נראה היה שאחיזתו בעזה אינה בטוחה. בשנת 2013 חל שינוי דרמטי לרעת החמאס בסביבה הגאו-אסטרטגית במזרח התיכון  וישראל סברה שהחמאס ישתמש במנהרות, שמניינן נאמד בפחות מעשר, כגורם טקטי, אך לא כגורם העיקרי בתקיפת פתע מסועפת, אסטרטגיה שנועדה לפגוע בישראל יותר מאי פעם.

 המלחמה שישראל לא רצתה

מבצע 'צוק איתן' היה מבצע שישראל הייתה מעדיפה למנוע, עשתה כל מה שביכולתה להגבילו ותמכה בכל המאמצים הבינלאומיים להפסקת האש, אפילו במחיר השארת התשתית הצבאית של חמאס ברצועה על כנה בשלמותה.

היה זה מבצע שפרץ בנקודת זמן רגישה מבחינתה של ישראל: יוזמת השלום בתיווך אמריקני בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית, 'יוזמת קרי', הסתיימה למעשה ב-14 במאי 2014, כאשר הרשות הודיעה, במהלך שהפתיע הן את ישראל והן את ארצות הברית, על הקמת 'ממשלת פיוס לאומי' עם החמאס, שהיה יריבה של הרשות מאז השתלט על עזה בשנת 2007 – מהלך הפגנתי שהיה מנוגד לכל תהליך שלום בין ישראל לבין הפלסטינים.

עבור הרשות הייתה הברית עם חמאס דרך לחזור לעזה, לאחר שסולקה משם על ידי החמאס בהשתלטות אלימה ביוני 2007. חמאס הסכים לממשלת פיוס בתקווה שהדבר יקל על המשבר הפיננסי בפניו עמדה הרצועה. חשובה לא פחות היא העובדה שמהלך זה החזיר את הלגיטימציה לחמאס בגדה המערבית, לאחר שדוכא בה תקופה ארוכה.

עד מהרה החל החמאס לארגן אספות-עם בגדה המערבית, המלוות בדגלים ירוקים וברטוריקה אנטי-ישראלית. בו זמנית ותחת הרדאר, כפי שאומר הפרשן לעניינים ערביים, אהוד יערי, "חמאס החל במאמצים ניכרים להוציא פעולות טרור מן הגדה המערבית בתקווה לערער את הרשות ולפגוע בשיתוף הפעולה הביטחוני שלה עם ישראל".[6]

הלוחמנות של חמאס הביאה לעלייה באלימות בגדה המערבית, לרבות תקריות אש בודדות נגד ישראל ותקיפות יומיומיות של הרכבת הקלה המשרתת את השכונות היהודיות והערביות בירושלים.

ההפגנות וההתנגשויות בין הערבים לבין המשטרה בהר הבית גברו הן בהיקפן והן ברמת האלימות שלהן, והיו עלולות להביא לפיצוץ. בצפון, ברמת הגולן, הופעתן של קבוצות ג'יהאד בקרבת גבול ישראל-סוריה הוסיפו לתחושת חוסר היציבות וסכנת ההתלקחות.

אף שמתחילת יוני הייתה ישראל נתונה למטר בלתי פוסק של ירי רקטות מן הרצועה לתוך שטחה, המשיכה המדיניות הישראלית לדבוק באיפוק ונמנעה מתקיפות אוויריות נגד משגרי הרקטות ותשתיות חמאס אחרות בעזה. ישראל לא רצתה להצית את המצב בגדה המערבית ובירושלים או לפעול בדרך שעלולה להפנות את תשומת הלב של הארגונים הג'יהאדיסטיים ממטרותיהם בסוריה לליבוי העימות עם הפלסטינים בחזית נוספת.

זאת ועוד, ישראל הייתה מודעת היטב למורכבות של מערכה בעזה: צפיפות אוכלוסייה גבוהה, השימוש שעושה חמאס באזרחים ובתשתיות אזרחיות למטרות צבאיות וסוגיות מורכבות בתחום המשפט וזכויות האדם, הכרוכות באופן אינהרנטי בלוחמה רחבת היקף ברצועה. כל אלה שימשו כגורמים מרתיעים בשיקוליהם של מעצבי המדיניות בישראל, במיוחד לאור העובדה שראשי קהילת הביטחון היו תמימי דעים שיש להכיל את איום הרקטות מעזה, להתייחס אליו כ'מנוהל' ולא להיכנס למתקפה רחבת היקף.

ההערכה בישראל הייתה שלאחר כישלון שיחות השלום השתמש החמאס בשיגור הרקטות כדי להגיע לכלל שוויון עם הרשות הפלסטינית בממשלת הפיוס החדשה שהוקמה על ידי יושב ראש הרשות, מחמוד עבאס.

החמאס קשר את תקיפותיו לדרישתו שישראל תסיר את המגבלות על יבוא סחורות לרצועה, שהוטלו אחרי מבצע 'עמוד ענן' בשנת 2012, והיו מכאיבות עוד יותר עם הפלתו של משטר האחים המוסלמים במצרים בקיץ 2013.

נשיאה החדש של מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, סגר מאות מנהרות מתחת לגבול עזה-מצרים. מנהרות אלה שימשו במשך שנים להעברה חופשית של סחורות ונשק לתוך הרצועה והיו גם מקור הכנסה לחמאס באמצעות המסים שהוטלו על מפעילי המנהרות.[7]

אבדן ההכנסה ממסי המנהרות החמיר את מצבו הפיננסי הקשה של החמאס ומנע ממנו לשלם משכורות ל-42,000 עובדי הציבור בעזה שהחליפו את נאמני הרשות – אלה שהמשיכו, למרבה האירוניה, לקבל משכורת מן הגדה המערבית.[8] האבטלה בעזה הגיעה ל-46 אחוזים (58% מבני שלושים ומטה) והתמ"ג לנפש עמד על מחצית מרמתו בגדה המערבית – ממוצע של כ- 4$ ליום.[9]

המצב הכלכלי הקשה, נוסף על יחסו האכזרי של חמאס כלפי אלה שלא הקפידו על כללי החיים על פי האסלאם והמרירות כלפי אורח החיים הראוותני של אליטות החמאס, הביאו לעליית ההתנגדות הפנימית למשטר. לחמאס לא הייתה ברירה, אלא לנסות ולשנות את הדינמיקה שבה מצא את עצמו על ידי טפטוף רקטות לעבר ישראל וניסיונות חוזרים ונשנים להשתמש במנהרות לצורך חטיפת בני ערובה לתוך עזה, והוא עשה זאת בסוף 2013, ושוב לקראת קיץ 2014.

דינמיקה זו קיבלה ממדים חדשים בליל ה-12 ביוני 2014, כאשר חטפו פעילי חמאס בגדה שלושה נערים ישראלים לאחר שפיתו אותם להיכנס למכוניתם בתחנת אוטובוס ליד אלון שבות בגוש עציון. את החטיפה תכנן ותזמן בכיר של החמאס, היושב בטורקיה לאחר שהוגלה לשם על ידי ישראל בשנת 2010.

ראש הממשלה בנימנין נתניהו מדבר בהלוויתם של שלושת הנערים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו מדבר בהלוויתם של שלושת הנערים.

במאמץ לאתר את החטופים ולתפוס את האחראים, פתח צה"ל במבצע 'שובו אחים', המבצע רחב ההיקף ביותר בגדה המערבית מאז ימי האינתיפאדה השנייה בשנת 2002. בו בזמן פתחה ישראל במבצע נרחב נגד מוסדות החמאס בגדה המערבית, שפעילותם התרחבה בעקבות שחרורם של עשרות המחבלים המורשעים במסגרת 'עסקת שליט' שישראל אפשרה את חזרתם לגדה המערבית. במהלך מבצע זה נעצרו שנית 51 ממשוחררי העסקה.[10]

החטיפה ואי הוודאות בדבר גורל שלושת הנערים הסעירו את ישראל בצורה כמעט חסרת תקדים. מצוקתן הקשה של המשפחות והתנהלותן המכובדת מעל מסכי הטלוויזיה נגעו ללבה של אומה שלמה.

ואז, ב-15 ביוני, כאשר 30 אלף ישראלים מכל שכבות העם התאספו בכותל כדי להתפלל לשלום החטופים, נורו מעזה ארבע רקטות לעבר אשקלון. שתיים מהן איימו על ריכוזי אוכלוסייה ויורטו בהצלחה על ידי מערכת 'כיפת ברזל'. שתיים אחרות נפלו בשטחים פתוחים ולא גרמו נזק.

כעבור ארבעה ימים, ב-19 ביוני, נהרגו חמישה חברי הכוחות המיוחדים של החמאס בהתמוטטות מנהרה בדרום הרצועה.[11] ההנחה הייתה שהחמישה היו חברי יחידה מיוחדת של החמאס שהתאמנה בחטיפת ישראלים.

המודיעין הישראלי הזהיר מפני התקפה צפויה בסוף יוני או ביולי דרך מנהרה שבנה החמאס לכיוון קיבוץ סופה בדרום הרצועה. ישראל הפציצה את המנהרה בתקווה להרסה, והסברה הייתה שהתמוטטות המנהרה סיכלה את ניסיון החטיפה.

שרשרת אירועים זו – הקמת ממשלת הפיוס הלאומי רש"פ-חמאס, הופעת כוחות דמויי יחידות אל-קאעידה בגבול הצפוני ומטר הרקטות הבלתי פוסק מכיוון החמאס – כל אלה תרמו לכלל תחושת איום רצופה בקרב הציבור בישראל. תחושות אלה הגיעו לנקודת שבר ב-30 ביוני, כאשר נמצאו גופותיהם של שלושת הנערים, שהוסתרו בחופזה בקבר רדוד על חלקת אדמה שנרכשה במיוחד למטרה זו צפונית לחברון. התברר שהחטיפה התבצעה על ידי בני חמולת קוואסמה, הידועים בקשריה הקרובים עם החמאס, חמולה ש-15 מבניה נהרגו במהלך האינתיפאדה השנייה, תשעה מהם כמתאבדים.

עוצמת הרגשות גאתה כאשר ב-2 ביולי נחטף בירושלים ונשרף חיים נער פלסטיני בן 16, מוחמד אבו חדיר, שגופתו נמצאה מאוחר יותר ביער ירושלים. ב-6 ביולי עצרה המשטרה שישה חשודים ישראלים; שלושה מהם הודו בסופו של דבר בחטיפה וברצח, כשהמניע שלהם, כך אמרו, הוא נקם על רצח שלושת הנערים הישראלים.

האווירה בגדה המערבית הייתה נפיצה ומהומות אלימות פרצו בירושלים, לרבות בהר הבית, אך הממשלה שוב החליטה לשמור על פרופיל נמוך ככל האפשר בתגובותיה מול איום הרקטות הגובר כדי לא ליצור מצב נפיץ שעלול לצאת מכלל שליטה.

מערכת 'כיפת ברזל' מיירטת טיל מעזה
מערכת 'כיפת ברזל' מיירטת טיל מעזה

בין הצלחות מערכת 'כיפת ברזל' והנזק המועט יחסית שגרם הזרם הגובר של הרקטות, לאור המורכבות של פעולה צבאית גדולה בעזה ולמרות הביקורת הגוברת מבית על מה שנראה כחוסר פעולה, בחר הקבינט, בעצתו הברורה של הממסד הצבאי-ביטחוני, במדיניות של איפוק כלפי הרצועה. התקווה הייתה שבסופו של דבר תפתור הדיפלומטיה את סוגיית עזה. "הניסיון הראה שברגעים כמו אלה יש לפעול בצורה שקולה ואחראית ולא בפזיזות", אמר ראש הממשלה נתניהו ב-6 ביולי.[12] ההערכה הייתה שחמאס אינו מעוניין במלחמה, אלא ברווחים טקטיים במונחים של יכולתו לשמור על התמיכה והשליטה בעזה.

ואולם, ההסלמה נמשכה. ב-7 ביולי נורה טיל אר.פי.ג'י על כוחות צה"ל שסיירו לאורך גדר הגבול.[13] לאחר מכן, נהרגו שישה לוחמי חמאס בפיצוץ מנהרה מתחת למבנה בדרום עזה. חמאס וקבוצות אחרות ירו ב-7 ביולי 68 רקטות לעבר ישראל, ובכלל זה לעבר העיר באר שבע.[14]

בליל ה-8 ביולי שוגרו טילים לתל אביב, ירושלים וחדרה, יותר מ-100 ק"מ צפונית לעזה, ואנשי צפרדע של החמאס נתפסו בחוף זיקים בצפון הרצועה, בניסיון לחדור לישראל דרך הים.

המלחמה עם חמאס הייתה בלתי נמנעת וב-8 ביולי, בתגובה להמשך התקיפות מעזה, הוכרז על מבצע 'צוק איתן'.

4

 עוד קרבן של המלחמה: האמת

מבצע 'צוק איתן' הפך ל-50 ימי עימות, במהלכם ירו החמאס והקבוצות האחרות 4,258 רקטות ואין ספור פצצות מרגמה לשטח ישראל. ישראל הגיבה ב-5,226 תקיפות אוויריות ובמבצע קרקעי מוגבל.[15] סוגיית מספר ההרוגים בעזה נותרה עדיין פתוחה, אך ההערכה היא שנהרגו יותר מ-2,100 לוחמים ואזרחים. בישראל נהרגו 74 איש. אלמלא יירטה מערכת 'כיפת ברזל' 735 רקטות שנורו מעזה במסלול המכוון לריכוזי אוכלוסייה צפופים, היה מספר הנפגעים בישראל גבוה לאין שיעור.[16]

ואולם ההרוגים והפצועים לא היו הקרבנות היחידים של המלחמה – גם האמת נפלה קרבן.

ההוכחות לפשעי מלחמה של החמאס ולהפרת כל אמות המידה ההומניטריות הן רבות וחד משמעיות, החל במיקום מפקדות מתחת לבתי חולים,[17] פתחי כניסה למנהרות מתחת לבתי מגורים ומשגרי טילים בבתי ספר, וכלה באחסון נשק במסגדים. הרשימה ארוכה וכמעט אינסופית. נביא רק דוגמא אחת: בריאיון לחדשות סי.בי.סי ב-30 ביולי אמר ג'והן גינג, ראש ארגון האו"ם לעניינים הומניטריים (OCHA): "כן, החמושים [בעזה] יורים את הרקטות שלהם לתוך ישראל מסביבת מתקני האו"ם ואזורי מגורים, ללא ספק".[18]

לאור הביקורת הבינלאומית לאחר מבצע 'עופרת יצוקה' ב-2008/9 ו'עמוד ענן' ב-2012, ולאור המורכבות של לחימה באויב הפועל במכוון מתוך תשתיות אזרחיות, נקט צה"ל אמצעי זהירות חסרי תקדים לצמצום הנזק הסביבתי. ישראל מפעילה הליכים קפדניים מאד של בחינת מטרות בשיתוף מומחי משפט ומומחים אחרים, היא משתמשת בתחמושת בעלת דיוק גבוה ביותר כדי לצמצם נזק סביבתי ומקפידה על כללי קרב המיועדים למזער את הנזק לאזרחים ולרכושם של אזרחים, ובכלל זה אישורים מיוחדים הדרושים להריסת בתי מגורים ואזהרות לאוכלוסייה לפני תקיפה באזור מגוריהם.

איש הצבא הבכיר ביותר בארה"ב, ראש המטות המשולבים, הגנרל מרטין דמפסי, העיד בפני פורום של מועצת קרנגי לאתיקה ביחסים בינלאומיים בניו יורק ב-6 בנובמבר 2014, ואמר שישראל "נקטה צעדים מרחיקי לכת ביותר כדי להגביל נזק סביבתי ולמנוע פגיעה באזרחים במהלך העימות בעזה". הוא פירט את הצעדים הרבים שנקטה ישראל כדי להזהיר אזרחים לעזוב אזורים המיועדים לתקיפה, אפילו במחיר ויתור על הפתעה מבצעית. הוא גם סיפר שהוא שלח צוות של הפנטגון ללמוד את פעולותיה של ישראל כדי "לנסות ולצמצם את הפגיעה באזרחים, כולל הודעה מראש על תקיפת מבנה מסוים".[19]

אך לא כך הצטיירה המלחמה בעיני דעת הקהל, בין היתר משום שבמשך 50 יום היא ניזונה מדיווחי החמאס ומסרטים שהכין החמאס במומחיות רבה כדי שיתאימו ל'דוקטרינת הקרבן'. מספרי הנפגעים ממקורות מפוקפקים ללא כל הוכחות התקבלו ללא עוררין. רק מעטים בתקשורת הבינלאומית שפעלה בעזה במהלך המלחמה (או העורכים בבית) העזו לקרוא תיגר על המגבלות שהוטלו עליהם מפחד צעדי תגמול של החמאס.

הוכחה ברורה לחומרתם של צעדי הצנזורה של החמאס אפשר למצוא בהצהרה של סוכנות FPA שפורסמה בירושלים ב-11 באוגוסט. בהצהרתה הסוכנות "מוחה במונחים החריפים ביותר נגד השיטות הבוטות, המתמשכות, האלימות והבלתי מקובלות שנוקטים שלטונות החמאס ונציגיו נגד עיתונאים זרים בעזה בחודש האחרון".[20] בהמשך נאמר ש"אין למנוע מן התקשורת העולמית דיווח על ידי איומים או לחץ, דבר שאינו מאפשר לקוראים ולצופים לקבל תמונה אובייקטיבית מן השטח".

בכתב אישום ברור על ניסיונות החמאס לשלוט בתקשורת, מסתיימת ההצהרה במילים: "אנו מודעים גם לכך שהחמאס מנסה להנהיג הליך 'בחינה' שיאפשר בסופו של דבר רשימה שחורה של עיתונאים מסוימים. FPA מביעה התנגדות נחרצת לצעדים כאלה".

צה"ל יהיה הראשון להודות שעל אף כל אמצעי הזהירות, תאונות אכן קורות לעתים ואזרחים נהרגים בלי כוונה. מתרחשים גם אירועים פרטניים בידי חיילים בודדים, אירועים שהם מעבר לשליטה המידית של השלטונות.

על כן הודיע הפרקליט הצבאי הראשי ב-10 בספטמבר במסיבת עיתונאים עם התקשורת העולמית על עריכת בדיקה ראשונית של 55 מקרים של אירועים חריגים לכאורה ושל 5 מקרים שיועברו לחקירת פלילית של מצ"ח, ובכלל זה התקרית בה נהרגו לפחות 16 אזרחים שמצאו מחסה בבית ספר של האו"ם בבית חנון ומותם של ארבעה נערים ששיחקו על חוף הים של עזה.[21]

ב-6 בדצמבר הודיע דובר צה"ל שעל סמך ההמלצות של 'מנגנון הבירור המטכ"לי', שהוא גוף בדיקה משפטי עצמאי, הוחל בשמונה חקירות פליליות נוספות, בעוד 85 מקרים אחרים נמצאים בבדיקה.[22]

בתגובה הודיעו קבוצות זכויות אדם, הידועות כבעלות נטייה אנטי-ישראלית, כי אין לסמוך על צה"ל שיחקור את עצמו. ואולם, תגובה זו התעלמה מן הדבקות המוחלטת של צה"ל בחוק הבינלאומי, מן העצמאות והשקיפות של מערכת המשפט הצבאית, מיחסי שיתוף הפעולה שלה עם הצלב האדום הבינלאומי ועם סוכנויות רבות של האו"ם, ובכללן UNIFIL, UNTSO, UNDOF  ואונר"א, וכן מן העובדה, שצה"ל, כמו כל זרועות הממשל, כפוף לפיקוח משפטי של בית הדין הגבוה לצדק, כאשר כל הסוגיות שפיטות – לרבות התנהגות בזמן מבצעים צבאיים.

עיוורון סלקטיבי אינו אמת מידה כפולה; הוא היעדר כל אמת מידה. טלו, לדוגמא, את סוגיית המידתיות. ישראל 'נאשמת' בכך שהיא סבלה 'רק' 74 קרבנות, בכלל זה 67 חיילים שנפלו בקרב. מניין ההרוגים בעזה, לעומת זאת, עומד על יותר מ-2,100, כולל כ-500 ילדים, אם כי לא נקבע עדיין כמה מן ההרוגים היו פעילי חמאס, כמה נהרגו כיוון ששימשו מגן אנושי, כמה מתו מוות טבעי במהלך 50 ימי המלחמה ומהו מספר הנפגעים כתוצאה מ-875 שיגורי הנפל שנחתו בתוך עזה.[23]

אנתוני ראובן, ראש מחלקת סטטיסטיקה בחדשות בי.בי.סי., הזהיר בדיווח מן ה-8 באוגוסט, שעודכן ב-15 באוגוסט, שיש להיזהר בטיפול במספר הנפגעים בעזה, כיוון שבעבר התברר כי מספר פעילי חמאס שנפגעו גבוה יותר מזה שנמסר תחילה.[24]

ראובן ציטט ניתוח של הניו-יורק טיימס, שהתפרסם גם הוא באוגוסט, אשר בדק את שמותיהם של 1,431 נפגעים. הבדיקה גילתה כי "השמות של מי שקרוב לוודאי נמנים עם הלוחמים, גברים בגיל 20-29, הם בעלי ייצוג יתר ברשימת המתים. קבוצת גיל זו מהווה תשעה אחוז מתוך 1.82 מיליון תושבי עזה ו-34% מן ההרוגים שגילם נמסר".[25] ראובן ציין גם שנהרגו פי שלושה יותר גברים מאשר נשים, וגם נתון זה מצביע על כך ששיעור ההרוגים מקרב הלוחמים גבוה הרבה יותר מהמספרים שנמסרו בזמנו על ידי החמאס או האו"ם.

ואולם האמת הצרופה המסתתרת מאחורי מספרים אלה חבויה בגישה השונה בתכלית של ישראל והחמאס לערך חיי אדם. קדושת החיים הוא יסוד מכונן של האתוס הלאומי הישראלי. חמאס, לעומת זאת, עוסק בפולחן המוות; קידוש מחבלים מתאבדים וטבח אזרחים חפים מפשע הוא דפוס החשיבה המקובל.

בעת שהחמאס השקיע את משאביו במנהרות טרור ובכלי משחית אחרים, פיתחה ישראל, יחד עם ארה"ב, את מערכת 'כיפת ברזל'. עם נתוני דיוק של למעלה מ-90% הצליחה המערכת ליירט 735 רקטות, שהיו מכוונות למרכזי האוכלוסייה בישראל, מתוך 4,258 רקטות שירה החמאס במהלך המלחמה. אילו הגיעו כל הרקטות האלה למטרותיהן, היה מספר הנפגעים בישראל גבוה לאין ערוך מששת ההרוגים כתוצאה מן הירי,[26] ואין לדעת מה היה הנזק הכולל לתשתיות האזרחיות בישראל.

היעדר הסימטריה במספר הנפגעים אינו נובע מן השימוש המוגזם בכוח מצדה של ישראל, אלא מהעובדה שחמאס השתמש באזרחים כמגן אנושי, ואילו ישראל פיתחה, בהשקעה עצומה, מנגנון כולל של התגוננות אזרחית ומענה לעתות חירום. מנגנון זה כולל מערכת התראה כלל ארצית, מרחבים מוגנים בכל המרחבים הציבוריים, חדרי ממ"ד הנבנים על פי חוק בכל בתי המגורים ופינוי אזורים הסמוכים לגבול עם הרצועה. בנוסף נאסרו כל מחנות הקיץ, החתונות, משחקי הכדורגל ואירועים רבי משתתפים אחרים בכל האזור הנמצא בטווח הרקטות של החמאס.

לא-סימטריה מרקמים רבים, הרבה מעבר למספרים פשוטים, כפי שהיטיב לסכם עמי איילון, ראש השב"כ לשעבר, במאמר בניו-יורק טיימס ב-23 ביולי: "איננו מודדים אתיקה ומוסר על ידי ספירת גופות. העובדה שנהרגו הרבה יותר פלסטינים מאשר ישראלים אין פירושה שהצדק במלחמה זו אינו לצדנו. במלחמת העולם השנייה נהרגו הרבה יותר גרמנים מאשר אמריקנים. האם פירוש הדבר שהיטלר צדק ואמריקה לא?".[27]

ישראל, הנסמכת על ניסיון העבר, מודעת מאד למורכבות הלחימה בעזה, בשטח של 360 קמ"ר – בערך כפול משטחה של וושינגטון הבירה – עם 1.82 מיליון תושבים, 75% מהם בערים. מבלי לגרוע מן הסיוט שבמלחמה שנחת על תושבי עזה, חשבו על 5,226 תקיפות אוויריות נגד מטרות חמאס המשולבות במכוון בתוך תשתיות אזרחיות במשך 50 ימי המבצע ושערו בנפשכם מה יכול היה להיות שיעור הנפגעים אילו התעלמה ישראל מתוצאות הלחימה לאוכלוסייה האזרחית.

 מועצת הצביעות

הממשלות בעולם, ובכללן הממשלות המתונות בעולם הערבי, ניצבו ברובן המכריע לצד ישראל במהלך המלחמה, וזאת למרות ההפגנות האנטי-ישראליות שארגנו קבוצות בעלי העניין השונות באירופה ובארה"ב. למנהיגי העולם היה ברור איזה צד פתח במלחמה ואיזה צד האריך את העימות בסרבו לכל הניסיונות הבינלאומיים לסיימו.

לא הייתה כל אי בהירות באשר לצד המסכן ביודעין אזרחים חפים מפשע ולצד העושה כל מאמץ להגן עליהם; היה ברור איזה צד מציית לאמנות בינלאומיות הנוגעות למלחמה ואיזה צד רק מנפנף בהן.

ב-8 ביולי גינה דובר הבית הלבן, ג'וש ארנסט, בחריפות את "ירי הרקטות הנמשך של ארגוני טרור ברצועת עזה המכוון לאזרחים בישראל" והוסיף ש"שום מדינה אינה יכולה לקבל רקטות הנורות על אזרחיה ואנו תומכים בזכותה של ישראל להגן על עצמה נגד תקיפות מרושעות אלה".[28]

ג'והן ברד, שר החוץ הקנדי, אמר ש"לישראל זכות מלאה להגן על עצמה, בעצמה, נגד פעולות טרור תוקפניות כאלה",[29] ומזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, "גינה את התקיפות הרבות של רקטות על ישראל שנורו לאחרונה מרצועת עזה" ואמר ש"תקיפות חסרות הבחנה על אזורים אזרחיים חייבות להיפסק".[30]

שגריר האיחוד האירופי בישראל, לארס פאבורג אנדרסן, ביטא "סולידריות ללא סייג"[31] עם הישראלים, ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קאמרון, "גינה את ההתקפות המחרידות של חמאס",[32] קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, טלפנה לבנימין נתניהו ב-9 ביולי כדי להביע את תמיכתה ובדבריה, כך נמסר, גינתה ללא סייג את ירי הרקטות על ישראל",[33] ושר החוץ הגרמני, פרנק-ולטר שטיינמאייר, פרסם הודעה שבה דרש ש"חמאס יפסיק לאלתר את ירי הרקטות הנפשע על ערי ישראל".[34]

5

בניגוד מוחלט, ולא בלתי צפוי, לדברים אלה, פרסמה מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם (UNHRC) מסמך יוצא דופן בחד צדדיותו והטייתו:

"ב-23 ביולי 2014 החליטה המועצה לזכויות אדם להקים ועדת חקירה עצמאית ובינלאומית לבחינת כל ההפרות של החוק ההומניטרי הבינלאומי וחוק זכויות האדם הבינלאומי בשטחים הפלסטינים הכבושים, כולל מזרח ירושלים, ובמיוחד ברצועת עזה הכבושה, בהקשר הפעילות הצבאית המתנהלת מאז 13 ביוני 2014; על הוועדה לדווח למועצה במושבה העשרים ושמונה במארס 2015".[35]

המסמך ממשיך ו"מוקיע" את "הפעילות הצבאית… המסיבית" ו"מגנה את ישראל ללא סייג על …הפרות חמורות של זכויות אדם כתוצאה מן הפעילות הצבאית הישראלית… כולל פגיעתה בצוותי רפואה ושירותים הומניטריים, העלולה להוות פשע בינלאומי" – וזו רק טעימה קלה מן המסמך עצמו, עוד לפני הפתיחה בבחינת הנסיבות שהביאו למלחמה.

החד-צדדיות בוטה גם במה שההחלטה אינה מציינת: אין בה אזכור לאלפי הרקטות והפצמ"רים שנורו אל ישראל, אין אזכור של הטרור הפסיכולוגי שבו נתונים אזרחי ישראל בעקבות מטר הרקטות הבלתי פוסק, אין אזכור של אלפי משפחות שפונו מבתיהן או של הפגיעה הכלכלית הקשה שספגה ישראל כתוצאה מן המלחמה, לרבות סגירה זמנית כפויה של נמל התעופה הבינלאומי היחיד בישראל ונמלי הים כתוצאה מן הירי.

על ידי ציון העובדה שהוועדה תבדוק רק את "ההפרות של החוק ההומניטרי הבינלאומי וחוק זכויות האדם הבינלאומי בשטחים הפלסטינים הכבושים, כולל מזרח ירושלים, ובמיוחד ברצועת עזה הכבושה", מנעה המועצה מישראל לשתף פעולה עם עבודת הוועדה ובכך להעניק לגיטימיות דה-פקטו לתהליך המגמתי.

לעומת זאת, ישראל הסכימה לשתף פעולה עם ועדת החקירה של מטה האו"ם שהוקמה על ידי המזכ"ל, באן קי-מון, לבחינת הנזק למתקני אונר"א והאו"ם במהלך הלחימה ולחקירת המקרים שבהם נמצא נשק במתקני האו"ם.[36]  ישראל תומכת במאמצי הוועדה להגיע לחקר האמת לגבי מה שקרה במתקני האו"ם במהלך המלחמה, לְמה שימשו מתקנים אלה לפני המלחמה והאם הייתה קנוניה בין עובדי האו"ם לבין החמאס לפני המלחמה ובמהלכה.

אין להכחיש את הנזק שגרמה המלחמה לתושבי עזה ולרכושם, אבל, כפי שנראה בבירור בצילומי לוויין שפרסם האו"ם עצמו, כמעט כל פעילותו של צה"ל התרכזה באזורים הסמוכים לגבול עזה עם ישראל, אזורים בהם התגלו פתחי כניסה לעשרות מנהרות סודיות ושבהם הסתיר החמאס מאות רקטות ומשגרים בתוך תשתיות אזרחיות.

בשום שלב לא חדרו כוחות הקרקע של ישראל מעבר לשלושה קילומטרים בתוך שטח עזה וגם אז היה זה רק כדי להרוס את המנהרות ואת המשגרים שהתגלו. כוחות הקרקע של צה"ל התרחקו ממרכזי האוכלוסייה העיקריים ברצועה, אף שגם שם נמצאו מתקנים רבים של התשתית הצבאית של החמאס ובונקרים שמהם ניהלו מנהיגי החמאס את הלחימה.

בעוד שתמונות ההרס מאתרים מסוימים בעזה מוליכות שולל את העולם, ניתוח של תצלומי הלוויין של האו"ם מראה ש-72% מכל הבניינים שנפגעו בעזה היו "בטווח שני מייל מגבול ישראל", רבים מהם ברובע סג'עייה, שבו ריכז החמאס והחביא חלק גדול מן התשתית הקרבית שלו.[37]

אותו ניתוח מראה בבירור כיצד נמנעה ישראל מלפגוע בתשתיות חיוניות ברצועה, בעוד שחמאס ירה אלפי רקטות לתוך שטח ישראל כשהוא מכוון ללא אבחנה לתוך ערים שצפיפות אוכלוסייתן גדולה פי שלושה מזו של עזה.

לו רצתה בכך ישראל, הייתה יכולה פשוט להרעיב את תושבי עזה עד לכניעה, באמצעות שליטתה במקומות דרכם נכנסת האספקה מישראל לרצועת עזה. למרות התקפות חוזרות ונשנות על נקודות המעבר מצד חמאס וגרורותיו, ותוך סיכון אישי גבוה, אפשרו עובדים ישראלים במהלך המלחמה להכניס לעזה 5,779 משאיות אספקה ו-20 מיליון ליטר דלק.

בית חולים שדה ישראלי בגבול עזה
בית חולים שדה ישראלי בגבול עזה

חיל הרפואה של צה"ל מטפל באזרחים פלסטינים פצועים בבית חולים שדה צבאי בצד הישראלי של מעבר ארז.

יותר מ-250 אמבולנסים וארבעת אלפים פלסטינים ואזרחים זרים עברו מן הרצועה לישראל במהלך מבצע 'צוק איתן', חלקם לקבלת טיפול בבית החולים שהקימה ישראל ליד הגבול עם עזה במיוחד למטרה זו, ואחרים לקבלת טיפול בבתי חולים אחרים בישראל או בחוץ לארץ. במהלך כל המבצע המשיכה ישראל לספק לעזה חשמל, להוציא מקרים שבהם נפגעו קווי החשמל עקב הלחימה ואי אפשר היה לתקנם ללא סכנת חיים לצוותי התיקון. ישראל ניהלה מערכה נגד החמאס ולא נגד העם בעזה.

המועצה לזכויות האדם של האו"ם מתעלמת מפשעי המלחמה ומן הפשעים נגד האנושות של מנהיגי החמאס, פשעים המכוונים נגד עמם שלהם, ובכך היא מביעה הסכמה שבשתיקה לברבריות ומעודדת טרור. התנהלות כזאת, בחסות ארגון בינלאומי שתפקידו להגן על זכויות אדם, שמה ללעג ולקלס את עצם הרעיון הזה.

בעין אובייקטיבית, החמאס – ולא ישראל – צריך להיות מושא הבדיקה של דעת הקהל העולמית. חמאס, ולא ישראל, צריך להיות מושא הזעם של כל ארגוני זכויות האדם הטוענים שהתנהלותה של ישראל במהלך המלחמה לא הייתה מידתית ומתעלמים מן הפשעים הנוראים של החמאס נגד בני העם שלהם.

להוקיע את ישראל על התנהלותה במלחמה ולהתעלם מפשעי המלחמה והפשעים נגד האנושות של חמאס אינו אלא עידוד הטרור. מלחמה לעולם אינה מושלמת והיא תמיד מכוערת. אולם, גם עיוות האמת בנוגע למלחמה הוא תופעה מסוכנת.

הדרך הקלה להתמודדות עם האשמות מעין אלה היא הפניית הזרקור לנזקים הסביבתיים של הקואליציה של מדינות המערב בקרבותיה בעיראק, בלוב, באפגניסטן ובמקומות מרוחקים אחרים, שבהם נפלו אלפי אזרחים תמימים קרבן לנזק סביבתי, ונהרסו בתי חולים ובתי ספר בתוך הלחימה.

ואולם ישראל אינה מחפשת השוואות או תירוצים להתנהלותה במהלך מבצע 'צוק איתן'. להיפך, היא קיבלה בזרועות פתוחות את התקשורת ואת נציגי הצבאות הזרים, כדי שיוכלו ללמוד מניסיונו של צה"ל כיצד להגביל את הפגיעה באזרחים בתנאים בלתי אפשריים.

גם המועצה לזכויות האדם של האו"ם חייבת לפעול בהגינות.

סיום המבצע

בשבוע הראשון של אוגוסט הסיגה ישראל את כוחות הקרקע שלה מעזה. שלושים ושתיים מנהרות התקפיות עם כניסות ויציאות מרובות התגלו והושמדו, וצה"ל הודיע שמשימתו הושלמה.[38]

על ראש הממשלה הופעל לחץ פוליטי כבד, גם מצד שרים בכירים בקבינט, להורות לצה"ל להיכנס עמוק יותר ואפילו לכבוש מחדש את כל הרצועה – לאחר שבהתנתקות, עשור קודם לכן, בשנת 2005, עקרה מבתיהם 8,000 ישראלים והרסה 21 יישובים יהודים.

אולם בתחילת אוגוסט היה כיבוש עזה רחוק מאוד ממחשבותיו של דרג מקבלי ההחלטות; הם היו ממוקדים בקביעת אסטרטגיה לסיום הסכסוך שנמשך כבר חודש, ולא להארכתו. ברקע, בעוד המלחמה ניטשת, היו אינדיקציות לכך שלמרות שאף לא אחד מתנאיו התמלא, נוטה החמאס להסכים להפסקת אש בשיחות קהיר.

וכך, הושג הסכם על הפסקת אש בת 72 שעות החל בחצות הלילה ב-10 באוגוסט; אחר כך הוארכה ההפסקה בחמישה ימים, עד חצות ה-18 באוגוסט, ולבקשת המצרים היא הוארכה שוב ב-24 שעות ועמדה להסתיים בחצות הלילה ב-19 באוגוסט.

שמונה שעות לפני פקיעת ההארכה ב-19 באוגוסט נורו מטחי רקטות על באר שבע ונתיבות, ואחר אך על אשקלון, אשדוד, תל אביב וירושלים – בסך הכול כ-50 במספר.

8
תושבי באר שבע בוחנים את הנזק שנגרם בהפגזה 12/07/2014

 

תחילה הגיב חיל האוויר בתקיפת מטרות ממוקדות, כפי שנהג במהלך הלחימה עד אותה עת. ואולם הפרת הפסקת האש על ידי החמאס ב-19 באוגוסט, אחת מרבות בשורה הארוכה של הפסקות אש שהופרו, גרמה לישראל להבין כי כדי לסיים את הסכסוך עליה לשנות את הגישה.

היה ברור שחמאס משתמש במהלך הדיפלומטי בקהיר כדי להאריך את המלחמה. על ידי הסכמה להפסקות אש והפרתן עד שלפחות חלק מתנאיו יתמלאו, קיווה החמאס להשיג הישג מוחשי כלשהו להתפאר בו בפני העם בעזה כדי להצדיק את ההרס שהוא הביא על ראשם. התנהלות אחרת כמוה כתבוסה, ואכן הייתה זו תבוסה.

זמן קצר לפני חצות הלילה ב-19 באוגוסט הוחזרה המשלחת הישראלית לשיחות בקהיר.[39]  באותו לילה פתחו מטוסי הקרב של ישראל בשתי תקיפות על בניין בן שלוש קומות בשכונת שייח' רדואן בעיר עזה, ביתה של משפחת אל-דאלו, שם שהה בביקור משפחתי חשאי, על פי מידע מודיעיני מוצק, מוחמד דף, מפקד הזרוע הצבאית של החמאס ומי שהיה בראש רשימת המבוקשים של ישראל במשך שנים.

שני הטילים הראשונים, בעלי דיוק גבוה וכושר חדירה רב, לא התפוצצו. התקיפה השנייה – שלושה טילים שנורו כעבר דקות ספורות – הרסה את הבניין והרגה את אשתו של דף וילד; לא ברור אם דף עצמו נהרג.[40]

בתקיפה זו סימנה ישראל, ללא קשר לחייו או למותו של דף, שהיא מעבירה את הלחימה אל ביתם של מנהיגי החמאס; שהאסטרטגיה של שימוש באנשי עזה כבמגן חי, ההשתלטות על בתיהם, על בתי ספר, מסגדים, בתי חולים ובניית מפקדות מתחתיהם לא תגן עוד על בכירי החמאס. היעדים לתקיפה אינם עוד תשתיות החמאס אלא מנהיגי הארגון עצמם.

וכך, כעבר יומיים, אור ל-21 באוגוסט, נהרגו בו זמנית שלושה מן המפקדים הבכירים של החמאס בתקיפה אווירית על רפיח בדרום הרצועה: ראאד עטאר, האחראי לרשת המנהרות של חמאס, אחד הבודדים שהחזיק בידו את כל חלקי התמונה ועמית קרוב של מוחמד דף; מוחמד אבו-שמאללה, מפקד דרום רצועת עזה, עמית קרוב של דף וחבר בכיר בפיקוד הצבאי של החמאס ומוחמד ברהום, פעיל חמאס בדרג נמוך.[41]

הייתה זו מכה שממנה לא יוכל החמאס להתאושש, "שובר שוויון", כפי שכינה זאת הכתב הצבאי של הארץ, עמוס הראל. חלק מן הפיקוד הצבאי הבכיר של החמאס חוסל; שלמות מנגנון הביטחון הפנימי של הארגון נפגעה והייתה פרוצה ללא תקנה. עתה היה החמאס במצב של מאגרי נשק מדולדלים, נתיבי אספקה מנותקים והנהגה מבולבלת, מפולגת וחוששת לחייה.

עבור החמאס המלחמה בעצם הסתיימה. ואולם יעבור עוד שבוע של אלימות, כשחמאס יורה בפראות 100 רקטות ביום וישראל מגיבה בתקיפות אוויריות נועזות עוד יותר, עד שיידומו התותחים.

ב-26 באוגוסט הודיע שר החוץ המצרי כי מנהיגי שני הצדדים הגיעו להסכם הפסקת אש ללא תאריך סיום, שייכנס לתוקפו בשעה 7 בערב.[42] ואולם, שעה אחת בלבד לפני שהפסקת האש עמדה להיכנס לתוקף, גבתה המלחמה את הקרבנות הישראלים האחרונים, זאב עציון, 55, ושחר מלמד, אב לשלושה בן 43, שנהרגו כאשר נפלה בקיבוץ נירים פצצת מרגמה מעזה.

בדיווח מירושלים על הפסקת האש כתב הניו-יורק טיימס כי חמאס "הצהיר על ניצחונו אף שהוא זנח את רוב דרישותיו ובסופו של דבר קיבל את העסקה שהציעו המצרים ושהייתה שונה רק במעט מזו שהוצעה ביום השביעי של הלחימה".[43]

אילו הסכים החמאס להסכם ביום השביעי של הלחימה, היו נחסכים חיים רבים והיה נמנע הרס רב. מצד שני, לאור היקף התשתית הצבאית שנחשפה והושמדה בימי הקרבות הבאים, מי יודע כמה חיים חסכה בסופו של דבר מלחמה זו.

הלקחים לעתיד

חמאס מתכונן לסבב הלחימה הבא
חמאס מתכונן לסבב הלחימה הבא

עם הופעת 'כיפת ברזל' כאמצעי נגד יעיל לאיום הרקטות של החמאס במבצע 'עמוד ענן' במארס 2012 (דיוקה היה 86% והיא שופרה במידה רבה מאז), נאלץ החמאס לבצע הערכה מחדש של האסטרטגיה שלו. המנהרות בשלב זה היו בראשיתן ממש, והן שימשו רק באקראי לתקיפות חיילים ואזרחים ישראלים בקרבת הגבול עם עזה.

בעזרת סיוע של מומחיות, נשק, אימון, כסף ותמיכה מאיראן, טורקיה, קטאר, האחים המוסלמים במצרים ועוד, פיתח החמאס אסטרטגיה חדשה לפגיעה בישראל – הקמת כוח לחימה עם כל המרכיבים של צבא סדיר: מבנה פיקוד היררכי המחולק לשש חטיבות אזוריות, בעל יכולות שליטה ופיקוד מתוחכמות, יחידות ייעודיות כגון אנשי צפרדע ומצנחי רחיפה, ציוד גילוי תרמי, טילי נ"מ ונ"ט ומעל הכול – 32 מנהרות תקיפה, חלקן עמוקות עד כדי 18 מטר מתחת לפני הקרקע, המיועדות להכות עמוק וחזק בתוך שטח האויב, קרי שטחה של מדינת ישראל.

יחד עם יחידות הג'יהאד האסלאמי מנו כוחות החמאס המשולבים ערב מבצע 'צוק איתן' 32 אלף לוחמים מאומנים היטב, מצוידים היטב ובעלי מוטיבציה גבוהה מאד, שלא דמו כלל לחיילים המצרים והסורים שנמצאו אזוקים בשלשלאות לעמדותיהם במהלך מלחמת יום כיפור.

בהקשר המשימה שלקראתה אומנו הלוחמים, היווה צבא החמאס בעזה את הריכוז הבודד הגדול ביותר בעולם של מחבלים מתאבדים, שקובצו במהלך שש שנים בעלוּת של מיליוני דולרים והיו מיועדים לבצע פעולת טרור מכוננת, כמו אירוע ה-9 בספטמבר (9/11) בארה"ב, פעולה שהעולם לא ישכח לעולם.

ואולם, העניינים השתבשו מפני שהחמאס לא העריך נכונה את האויב. הוא סבר שדעת הקהל העולמית תיאלץ את ישראל להיכנע לדרישות החמאס. שני הצדדים לא ציפו שהמלחמה תימשך 50 יום: ישראל לא העריכה תחילה נכונה את איום המנהרות, והחמאס, למרות כל התכנון וההשקעה, לא הבין שדימוי הקרבן אינו יעיל עוד.

הדרך האמתית להביס את החמאס אינה באמצעות כוח צבאי, משום שלמרות כל אמצעי הזהירות שיינקטו, יהיה בכל עימות נזק סביבתי. הדרך האמתית היא להפנות את נשקו של החמאס נגדו. כאשר החמאס יידרש לתת דין וחשבון על פשעי המלחמה שלו ועל הפשעים שלו נגד האנושות, יבואו בסופו של דבר תהליכים דמוקרטיים, שיאפשרו לתושבי עזה לבחור לעצמם עתיד טוב יותר מן המציאות שכופה עליהם עתה החמאס.

אם יורשה החמאס לחמוק מכל פשעיו יהיה זה בבחינת הכנת זרעי הפורענות של העימות הבא. זהו המסר העיקרי של מבצע 'צוק איתן', וחיוני להטמיעו כדי למנוע את שפיכות הדמים הבאה.

 

 

 

 

[1]  Gabi Siboni, “Operations Cast Lead, Pillar of Defense, and Protective Edge: A Comparative Review,” The Lessons of Operation Protective Edge, Anat Kurz and Shlomo Brom, eds. (Tel Aviv: Institute for National Security Studies, 2004), pp. 2736,

[2]Gaza density: 4,822 per sq. km., Palestinian Central Bureau of Statistics, “Gaza Abacus, The Economist, August

7, 2014, http://www.economist.com/blogs/pomegranate/2014/08/israelandpalestinians.

Density of Israeli cities: Bnai Brak 21,031 per sq. km.; Givatayim 16,329; Bat Yam 15,913; Tel Aviv 7,947,

“Localities, Population and Density per Sq. Km., by Metropolitan Area and Selected Localities, 2009,” Statistical

Abstract of Israel 2010, Israel Central Bureau of Statistics, Table 2.16,

http://www1.cbs.gov.il/reader/shnaton/templ_shnaton_e.html?num_tab=st02_16&CYear=2010

 

[3]Adiv Sterman, “Captured Hamas Operative Reveals Paragliding Attack Plan,” Times of Israel, July 30, 2014,

http://www.timesofisrael.com/capturedhamasoperativerevealsparaglidingattackplan/

 

[4]Ethan Bronner, “Israel Frees Palestinians in 2nd Stage of Exchange,” New York Times, December 18, 2011,

http://www.nytimes.com/2011/12/19/world/middleeast/israelbeginssecondpartofprisonerswap.

html

 

[5]  Mitch Ginsburg, “How Hamas Dug Its Gaza ‘Terror Tunnel,’ and How the IDF Found It,” Times of Israel, October

16, 2013, http://www.timesofisrael.com/howthetunnelsingazaareduganddetected/

 

[6]Ehud Yaari, “Hamas Searches for a New Strategy,” Washington Institute for Near East Policy, Policy Notes No.

19, October 2014, http://www.washingtoninstitute.org/uploads/PolicyNote19_Yaari4.pdf

[7] Karin Laub and Ibrahim Barzak, “Hamas Displays Gaza Grip, as Protest Call Fails,” AP, November 11, 2013,

http://bigstory.ap.org/article/hamasdisplaysgazagripprotestcallfails

[8] Ibid., http://bigstory.ap.org/article/hamasdisplaysgazagripprotestcallfails

[9] Eran Yashiv, “The Economics of the Gaza Situation: A Crucial Element in the Conflict and the Resolution, INSS

Insight No. 585, August 6, 2014, http://www.inss.org.il/index.aspx?id=4538&articleid=7459

[10] Aron Donzis and Spencer Ho, “Israel Rearrests 51 Palestinians Freed under Shalit Deal,” Times of Israel, June

18, 2014, http://www.timesofisrael.com/israelscoopsup51palestiniansfreedundershalitdeal/

[11] Saud Abu Ramadan, “Five Hamas Members Die as Gaza Tunnel Collapses,” Ha’aretz, June 19, 2014,

http://www.haaretz.com/news/diplomacydefense/1.599950

[12] “Six Jewish Suspects Held in Palestinian Teen’s Death,” VOA News, July 6, 2014,

http://www.voanews.com/content/israelstrikestensitesingazastrip/1951687.html

[13] Ron BenYishai

and Matan Tzuri, “Gaza Militants Resume Rocket Fire on Southern Israel, Attack IDF Troops on

Border,” Ynet News, July 7, 2014, http://www.ynetnews.com/articles/0,7340,L4538943,00.html

[14] William Booth and Ruth Eglash, “Muslims and Jews in Jerusalem Fear More Abductions, as Rockets from Hamas

Fly,” Washington Post, July 7, 2014, http://www.washingtonpost.com/world/witharrestofsixjewsinarabteenskillingisraelconfrontsitsownextremists/2014/07/07/422a49aa05b911e4a0ddf2b22a257353_story.html

[15] Ben Hartman, “50 Days of Israel’s Gaza Operation, Protective Edge – by the Numbers,” Jerusalem Post, August

28, 2014, http://www.jpost.com/OperationProtectiveEdge/50daysofIsraelsGazaoperationProtectiveEdgebythenumbers372574

[16] Ibid., http://www.jpost.com/OperationProtectiveEdge/50daysofIsraelsGazaoperationProtectiveEdgebythenumbers372574

[17] William Booth, “While Israel Held Its Fire, the Militant Group Hamas Did Not,” Washington Post, July 15, 2014,

http://www.washingtonpost.com/world/middle_east/whileisraelhelditsfirethemilitantgrouphamasdidnot/2014/07/15/116fd3d73c0f441394a92ab16af1445d_story.html

[18] “UN Director on Gaza School Shelling,” CBC News, July 30, 2014, http://www.cbc.ca/player/News/Politics/Power%2B&%2BPolitics/ID/2479781349/

[19] David Alexander, “Israel Tried to Limit Civilian Casualties in Gaza: U.S. Military Chief,” Reuters, November 6, 2014, http://www.reuters.com/article/2014/11/06/usisraelusagazaidUSKBN0IQ2LH20141106

[20] Statements, Foreign Press Association [Israel], August 11, 2014, http://www.fpa.org.il/?categoryId=73840

 

[21] Isabel Kershner, “Israel, Facing Criticism, to Investigate Possible Military Misconduct in Gaza,” New York Times,

September 10, 2014, http://www.nytimes.com/2014/09/11/world/middleeast/gazastripisraelcriminalinvestigation.html

[22] Jodi Rudoren, “Facing Rights Accusations, Israel Opens Gaza Inquiries,” New York Times, December 6, 2014,

http://www.nytimes.com/2014/12/07/world/middleeast/israelopensnewinvestigationsintogazastripwar.html

[23] William Booth, “Here’s What Really Happened in the Gaza War (According to the Israelis),” Washington Post,

September 3, 2014, http://www.washingtonpost.com/blogs/worldviews/wp/2014/09/03/hereswhatreallyhappenedinthegazawaraccordingtotheisraelis/?

hpid=z5

[24] Anthony Reuben, “Caution Needed with Gaza Casualty Figures,” BBC News, August 11, 2014,

http://www.bbc.com/news/worldmiddleeast28688179

[25] Jodi Rudoren, “Civilian or Not? New Fight in Tallying the Dead from the Gaza Conflict,” New York Times, August

5, 2014, http://www.nytimes.com/2014/08/06/world/middleeast/civilianornotnewfightintallyingthedeadfromthegazaconflict.

html?_r=0

[26] “MDA Teams Treated 842 Casualties as a Result of Rockets Being Fired at Israel,” Magen David Adom in Israel,August, 29, 2014, http://www.mdais.com/316/7004.htm

[27] Ami Ayalon, “Israel’s Response Is Proportionate to Hamas’s Threat,” New York Times, July 23, 2014,

http://www.nytimes.com/roomfordebate/2014/07/22/selfdefenseoratroctiesingaza/israelsresponseisproportionatetohamassthreat

[28]Nidal alMughrabi and Ori Lewis, “Hamas Rockets Land Deep in Israel as It Bombards Gaza Strip,” Reuters,

July 8, 2014, http://www.reuters.com/article/2014/07/08/uspalestiniansisraelidUSKBN0FC0JP20140708

[29]John Baird, “Baird Condemns Hamas Rocket Attacks on Israel,” johnbaird.com, July 8, 2014,

http://johnbaird.com/2014/07/09/bairdcondemnshamasrocketattacksonisrael/

[30] SecretaryGeneral BanKimoon, “Statement Attributable to the Spokesman for the SecretaryGeneral on Violence in Gaza and Southern Israel,” United Nations, July 8, 2014, http://www.un.org/sg/statements/index.asp?nid=7846

[31] Hazel Ward, Israel, Hamas Face Off in New Gaza Conflict,” AFP, July 8, 2014, http://news.yahoo.com/israelhamasfaceoffgazaconflict203639358.html

[32] David Cameron MP, “PM Call with Israeli Prime Minister,” Prime Minister’s Office [UK], July 9, 2014,

https://www.gov.uk/government/news/pmcallwithisraeliprimeminister

[33] “Germany Condemns Rocket Attacks on Israel,” Press and Information Office of the Federal Government

[Germany], July 10, 2014, http://www.bundesregierung.de/Content/EN/Artikel/2014/07_en/20140710krisenahost_

en.html

[34]Ibid., http://www.bundesregierung.de/Content/EN/Artikel/2014/07_en/20140710krisenahost_en.html

[35] “Ensuring Respect for International Law in the Occupied Palestinian Territory, including East Jerusalem,”

Resolution adopted by the UN Human Rights Council, S21/1, July 23, 2014, http://www.ohchr.org/Documents/HRBodies/HRCouncil/SpecialSession/Session21/AHRCRESS211_

en.doc

[36] Barak Ravid, “Israel Agrees to Work with Gaza Probe into Attacks on UN Facilities,” Ha’aretz, November 20,

2014, http://www.haaretz.com/news/diplomacydefense/.premium1.627422

[37] Nathan Guttman, “U.N. Maps Show Pinpoint Accuracy of Israel’s Strikes on Gaza,” Forward, October 6,

2014, http://forward.com/articles/206766/unmapsshowpinpointaccuracyofisraelsstrikes/?p=all

[38] “Mission accomplished: We have destroyed Hamas’ tunnels leading from Gaza into Israel. All of Israel is now

safer.” IDF Spokesperson, Twitter, August 5, 2014, https://twitter.com/IDFSpokesperson/status/496571365281898496

[39] “Cairo Truce Talks Collapse as Rocket Fire, Gaza Strikes Resume,” Ha’aretz, August 19,

2014, http://www.haaretz.com/news/diplomacydefense/1.611367

[40] Isabel Kershner and Fares Akram, “After Strike on Family, Fate of Hamas Commander Is Unknown,” New York

Times, August 20, 2014, http://www.nytimes.com/2014/08/21/world/middleeast/israelgazastrip.html?_r=0

[41] “IDF Targets Senior Hamas Terrorists in Gaza,” Israel Defense Forces blog, August 21, 2014, http://www.idfblog.com/blog/2014/08/21/idftargetsseniorhamasterroristsgaza/

[42] Jonathan Ferziger and Saud Abu Ramadan, “Israel, Hamas Accept Gaza Cease Fire Accord,” Bloomberg, August 26, 2014, http://www.bloomberg.com/news/20140826/egyptsaysceasefirebetweenisraelgazagroupsstartstoday.html

[43] Jodi Rudoren, “CeaseFire

Extended, But Not on Hamas’s Terms,” New York Times, August 26, 2014, http://www.nytimes.com/2014/08/27/world/middleeast/israelgazastripconflict.html?_r=0