המועצה המרכזית של אש"פ שהתכנסה לפני שבועיים ברמאללה קיבלה שורה של החלטות חשובות בעקבות הכרזת הנשיא טראמפ על ירושלים כבירת ישראל. אותה מועצה הייתה אמורה הייתה להעביר אותן לועד הפועל של אש"פ בראשותו של מחמוד עבאס, כדי שיבצע אותן אולם מאז לא קרה שום דבר. עולם כמנהגו נוהג, הועד הפועל של אש"פ אפילו לא התכנס לדון בהחלטות.
לשם תזכורת, הנה ההחלטות שהתקבלו:
א.הוחלט להסמיך את הועד הפועל של אש"פ להשעות את ההכרה בישראל עד שהיא תכיר במדינה פלסטינית בגבולות 67 ותבטל את סיפוח ירושלים ותפסיק את ההתנחלויות.
ב.המועצה החליטה להפסיק את התיאום הביטחוני עם ישראל בכל אופניו ולהתנתק מהקשר הכלכלי של הסכם פאריז הכלכלי כדי להשיג עצמאות כלכלית לאומית
.ג.המועצה החליטה כי תקופת המעבר שאותה קבעו הסכמי אוסלו, קהיר וושינגטון איננה קיימת יותר
ד.המועצה גינתה ודחתה את הכרזת הנשיא טראמפ כי ירושלים היא בירת ישראל ואת העברת השגרירות האמריקנית מתל אביב לירושלים, בכך איבדה ארה"ב את תפקיד המתווך ונותן החסות לתהליך השלום, היא איננה יכולה להיות שותפה בתהליך עד שהנשיא טראמפ יבטל את הכרזתו בעניין ירושלים
ה.המועצה קראה לבטל את החלטת הקונגרס כי אש"פ הוא ארגון טרור מאז 1987 ואת החלטת משה"ח האמריקני לסגור את נציגות אש"פ בוושינגטון
.המועצה דחתה את הדרישה להכיר בישראל כמדינה יהודית.ו
ז.המועצה דחתה את כל ההצעות, הרעיונות והפתרונות הזמניים ושלבי הביניים ובהם רעיון המדינה עם גבולות זמניים
. ח.המועצה החליטה על המשך הצטרפות למוסדות וארגונים בינלאומיים, כולל הסוכנויות של האו"ם.
בדרג המדיני והביטחוני בישראל לא התרגשו במיוחד מההחלטות האלה. חלק מההחלטות כמו הפסקת התיאום הביטחוני התקבלו כבר במועצה המרכזית של אש"פ לפני כשלוש שנים והן לא בוצעו.
מחמוד עבאס ששוחח לפני כמה ימים בטלפון עם מנהיגת מפלגת מר"צ, זהבה גלאון, כדי לנחם אותה על מות אביה, הודה כי "התיאום הביטחוני עם ישראל נמשך למרות שישראל איננה מקיימת את התחיבויותיה".
זאת ועוד, עפ"י גורמים בכירים בתנועת פתח', מנגנוני הביטחון של הרש"פ סייעו לצה"ל ולשב"כ במבצע הצבאי הגדול בג'נין ללכידת חוליית החמאס שרצחה את הרב רזיאל שבח ז"ל באזור שכם.
אז מה בדיוק המשחק שאותו משחק מחמוד עבאס?
התשובה היא פשוטה, מחמוד עבאס חושש משבירת הכלים עם ישראל במיוחד בנושא הביטחוני. הוא עצמו הגדיר לפני כמה שנים את התיאום הביטחוני עם ישראל במילה "קדוש".
הוא מבין היטב כי ברגע שיפסיק את התיאום הביטחוני עם ישראל הוא יגרור צעדי ענישה קשים מצד ישראל שהוא ובכירי הרש"פ יפגעו מהם. צעדים כמו כמו ריתוקו למוקאטעה ברמאללה, ביטול תעודות האח"מ (VIP) שלו ושל בכירי הרש"פ, אי העברת כספי המסים שישראל גובה עבור הרש"פ ועוד סנקציות שיערערו בצורה רצינית את יציבות שלטונו.
עבאס איננו רוצה להיפרד מכסאו. הוא רואה בהקמת הרש"פ "הישג לאומי חשוב" למרות שהיא הוקמה בהתבסס על הסכם אוסלו.
לכן, גם תושבי השטחים יודעים כי החלטות המועצה המרכזית של אש"פ הינן בבחינת "מס שפתיים" בלבד, למרות שמנגנוני התעמולה של הרש"פ ניפחו את חשיבות דיוני המועצה המרכזית והציגו אותן כ"גורליות ומכריעות" , האוויר מתחיל לצאת אט אט מהבלון.
ההחלטות האלה נועדו לצריכה פנימית כדי להראות שהרש"פ והעומד בראשה נלחמים בכל האמצעים שבידם, מלבד באלימות, נגד ממשל טראמפ ונגד ישראל.
עבאס סומך על הזיכרון הקצר של הציבור הפלסטיני ועל קצב האירועים המסחרר במזרח התיכון שמקשה לעקוב אחר הדברים, אם הוא יישאל בנושא סביר להניח שהוא יגיד שהוא יכנס בקרוב את הועד הפועל של אש"פ כדי להקים מנגנונים לביצוע ההחלטות.
יו"ר הרש"פ מתמחה בלהרוויח זמן ולתמרן בין הגורמים הפוליטיים הפנימיים בשטחים ומול הזירה הבינלאומית, בפועל הוא "הולך על הסף" אך נזהר שלא לטעות כדי שלא לאבד את שלטונו בגדה. הוא איבד כבר ב-2007 את השלטון ברצועת עזה לידיה של חמאס ואיננו מתכוון לחזור על טעותו.
בשורה התחתונה, חלקים מהסכם אוסלו ממשיכים להתקיים למרות החלטות המועצה המרכזית של אש"פ, למשל החלק הכלכלי (המכונה "הסכם פאריז") והחלק הביטחוני.
המציאות בשטח היא הרבה יותר חזקה מכל החלטה של מוסד פוליטי, מחמוד עבאס יודע זאת היטב, הוא משחק את המשחק ולא לוקח יותר מדי ברצינות את ההחלטות שהוא קיבל בעצמו.
לכן, לא צריך להתרגש מאיומיו של מחמוד עבאס, לא צריך לפגוע בכבודו ולהשפילו אך באותה העת להבין כי מדובר בסופו של דבר בפוליטיקאי מזרח תיכוני שיש לו את הצרכים והלחצים הפנימיים שלו ולאפשר לו "לעגל את הפינות" כל עוד זה לא בא על חשבונה של ישראל.
