עבור לתוכן העמוד
תפריט

מדוע הפלסטינים לא מצליחים לעורר את השטח?

הפתח' רוצה לא רוצה, החמאס ממש רוצה - אבל בסופו של דבר שום דבר לא יוצא

גל המחאה הפלסטיני האלים בשטחים בתגובה על הכרזת טראמפ לא מתרומם לכלל אינתיפאדה והפלגים הפלסטינים חלוקים בינהם לגבי אופיו.

ישראל פעלה נכון עד כה והיא צריכה להמשיך ולנהוג באיפוק כדי לצמצם למינימום את מספר הנפגעים בשטח בזמן המאבק בזירה המדינית.

יום השישי ה-3 במספר, מאז הכרזת הנשיא טראמפ על ירושלים כבירת ישראל, שהוכרז ע"י הפלסטינים כ"יום זעם" עבר בשקט יחסי בהשוואה לקודמיו. עפ"י נתוני הפלסטינים נהרגו בו 2 פלסטינים ברצועת עזה ונפצעו בסה"כ 138 פלסטינים בעימותים עם כוחות צה"ל על גדר המערכת ברצועה ובכמה מוקדים בגדה.

השקט היחסי בשטח נשמר למרות קריאתו של יחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועה, לתושבי הגדה לצאת ל "יום דמים" מול חיילי צה"ל ולהתעמת עימם בכל נקודות החיכוך.

עפ"י נתונים שפרסם דובר צה"ל ושהפלסטינים אינם מכחישים,ביום שישי הפגינו בשטחי הגדה כ-1700 פלסטינים וכ-2000 איש ברצועת עזה.

מדובר בכחצי ממספר המפגינים שהפגינו ביום שישי שקדם לו, לכאורה, ההחלטה בעצרת הכללית של האו"ם ברוב של 128 מדינות נגד הכרזת טראמפ הייתה אמורה לתת "רוח גבית" לפלסטינים  להמשך המחאה בשטח, אך בפועל זה לא קרה.

האם גל המחאה הפלסטיני בשטח התחיל לדעוך?

למרות שמאז הכרזת טראמפ לא חולף כמעט אף יום ללא פעולות מחאה בשטחים, הרי שהשטח רוחש, כוחות הביטחון הישראליים מבצעים כל לילה בשטחי הגדה מעצרים של מתפרעים ומסיתים כדי להוריד את רמת האלימות.

הבעיה העיקרית מבחינתם של הפלסטינים היא שגל המחאה הוא מבולבל ואין לו אג'נדה מדינית אחת ומנגנון מוסכם ליישמה. נדמה כי כל פלג פלסטיני מושך לכיוון שלו.

אין קונסנזוס פלסטיני בשאלה האם מדובר בגל מחאה מוגבל בזמן או באינתיפאדה שתימשך כמה שנים.

תנועת פתח'  איננה רוצה באינתיפאדה בגדה ואיננה רוצה למוטט את שלטון הרש"פ ומוסדותיה. היא רוצה ב "התנגדות עממית בדרכי שלום" ללא שימוש בנשק חם. לעומתם ארגוני חמאס והג'יהאד האסלאמי רוצים אינתיפאדה כוללת בכל האמצעים ואילו פלגי האופוזציה באש"פ רוצים גם כן באינתיפאדה ובפירוק שלטון הרש"פ בגדה.

בפתח' לא החליטו עדיין לגבי הדרישה בדבר ביטול הסכמי אוסלו וההכרה בישראל ואילו חמאס וארגוני האופוזיציה באש"פ דורשים לבטל את הסכמי אוסלו ולהפסיק את התיאום הביטחוני עם ישראל.

קיימות עוד סיבות לכך שגל המחאה אינו תופס תאוצה בשטח:

א.צה"ל ומשטרת ישראל מטפלים נכון בהפגנות במזרח ירושלים ובשטחי הגדה, מנסים לצמצם את מספר הנפגעים ולהכיל את האירועים.

ב. מנגנוני הביטחון של הרש"פ מונעים, בהנחיית מחמוד עבאס, שימוש בנשק חם בהפגנות ומווסתים את כמות המפגינים בנקודות החיכוך עם צה"ל.

ג.השטח ממתין כדי לראות מה תשיג ההנהגה הפלסטינית במישור המדיני, הנהגת הרש"פ לא העבירה עד כה לציבור בשטחי הגדה את המסר כי דרך האינתיפאדה היא הדרך שהיא בחרה בו, היא שומרת על עמימות וכנראה שעדיין בעצמה לא החליטה סופית.

ד. בתי הספר והאוניברסיטאות בגדה נמצאים בתקופה של בחינות.

ה. אין הנהגה אחת שמכוונת את פעילות המחאה בשטח כפי שהיה באינתיפאדה הראשונה ב-1987, אז קמה "מפקדה מאוחדת" לאינתיפאדה שנתנה את ההוראות, כיום כל פלג מדריך את פעיליו כפי שהוא מוצא לנכון.

ישראל פועלת עד כה נכון מבחינה מבצעית בשטח, עפ"י נתוני הפלסטינים מאז הכרזת טראמפ ועד היום נהרגו בהפגנות 14 פלסטינים בגדה וברצועה ונפצעו כ-3000 איש כתוצאה מהשימוש באמצעים לפיזור הפגנות.

מה שחשוב הוא להוריד למינימום את רמת הנפגעים כדי שהשטח לא יתסוס, גם דחיית ביקורו של סגן נשיא ארה"ב מייק פנס בישראל ובכותל המערבי תרמה להפחתת האלימות בשטח, השב"כ הישראלי צריך לטפל במסיתים ובמתכנני ההפגנות ומבחינה מדינית ברור שאנו נמצאים רק בתחילת הדרך מכייוון שזו תהייה הזירה העיקרית שבה יפעלו הפלסטינים נגד הכרזת טראמפ וינסו לתת גיבוי לפעילותם באמצעות הבערת הפגנות בשטחי הגדה ועל גבול הרצועה.

מדובר במערכה ארוכה ואנחנו רק  בתחילתה, קשה לחזות את המשכה, הרבה תלוי בצעדי הממשל האמריקני ובשאלה האם ינסה לפייס את הפלסטינים ולפצותם על הכרזת טראמפ כדי שייאותו לחזור לשולחן הדיונים, ההזמנה של הנשיא טראמפ למחמוד עבאס לבוא לשיחות בבית הלבן בעינה עומדת, מחמוד עבאס לא השיב עליה והנשיא האמריקני ממתין לכך שהוא יתרצה.