עבאס מציג: בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום

תקציר המאמר:

  • בסקר דעת הקהל עבאס נמצא בבעיה גדולה
  • ברחוב הפלסטיני דורשים כי יתפטר וטוענים כי הוא דואג בעיקר לעסקיו לבניו
  • הפלסטינים לא ערוכים לעידן טראמפ מבחינה מדינית ואינם יודעים כיצד להתנהל מול הממשל
  • עבאס במלכוד – ההאם יערוך בחירות חדשות או לא?

 

כישלון של ההנהגה הפלסטינית

ככל שחולף הזמן מתברר כי ההנהגה הפלסטינית של הרש”פ בראשותו של מחמוד עבאס, נחלה תבוסה מדינית מוחצת, לא רק בעיני רבים מהישראלים, אלא גם בעיני רוב הפלסטינים בשטחים ובפזורה.

סקרי דעת הקהל האחרונים ברש”פ, מוכיחים כי  שני שליש מתושבי השטחים סבורים כי מחמוד עבאס צריך להגיש את התפטרותו ולפנות את מקומו.

מי שזוכה למקום הראשון בפופולאריות שלו כמנהיג הפלסטיני הבא הינו, מרוואן ברגותי, מזכ”ל פת”ח לשעבר, המרצה עונש ל 5 מאסרי עולם על רצח אזרחים ישראלים.

ישראל מעדיפה את מחמוד עבאס על פני כל הבכירים האחרים בתנועת פת”ח. עפ”י גורמי הביטחון של ישראל, עבאס מתנגד לטרור ולאלימות ועד לאחרונה קיים באדיקות ובקפדנות את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, עד כי הנשיא טראמפ מצא לנכון לשבחו על כך בפומבי.

אולם, הפופלאריות של מחמוד עבאס בשטחים היא בשפל. שלטונו נתפס בידי רוב הפלסטינים כשלטון דיקטטורי ומושחת המדכא את זכויות האדם.

מחמוד עבאס נחשב למנהיג חלש וחסר כריזמה שכל מה שעומד בראש מעייניו לקראת סוף דרכו הפוליטית, הוא הדאגה לעתיד הכלכלי של משפחתו ושמירה על האינטרסים העסקיים של שני בניו יאסר וטארק.

נאומו האחרון של מחמוד עבאס בעצרת הכללית של האו”ם סימל את כישלון הסכמי אוסלו אחרי 24 שנים, שעבאס הוא האדריכל שלהם ואף חתם עליהם בטקס בוושינגטון.

קריסת אופציית שתי המדינות 

בנאומו באו”ם הודה מחמוד עבאס בקריסת פתרון שתי המדינות ואמר: “הרס פתרון שתי המדינות מציב אותנו בפני אופציית המדינה האחת-מהנהר עד הים עם זכויות שוות”.

גם ד”ר צאיב עריקאת, מזכ”ל הועד הפועל של אש”פ, דרש בשבוע שעבר ממיטת חוליו כי התחליף לפתרון שתי המדינות יהיה מתן זכויות שוות למוסלמים, לנוצרים וליהודים ב”פלסטין”.

שניהם כאחד נמנעו מהזכרת תוכנית החלוקה של האו”ם והחלטה 181 שלו שקבעה כי תוקם “מדינה יהודית” לצד מדינה ערבית בפלסטין.

מחמוד עבאס לא מוכן לקבל את העיקרון שישראל היא “מדינה יהודית” גם עפ”י החלטת האו”ם ומעדיף להתעלם ממנה.

נראה כי הרש”פ איננה מוכנה לגלות שום פרגמטיות מדינית ונצמדת בכוח ל “קווים האדומים” שלה כשהמינימום מבחינתה הינו הקמת מדינה פלסטינית בקווי 67 שבירתה היא מזרח ירושלים והריבונות על הר הבית הינה בידיה.

ההנהגה הפלסטינית פוסלת כל אפשרות אחרת של הסדרי ביניים לצורך יצירת יחסי אמון עם ישראל כמו למשל הקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים, כפי שקובע השלב השני של “מפת הדרכים” או אוטונומיה מורחבת.

במצב כזה שבו קובע מחמוד עבאס את העיקרון “הכל או כלום”, הוא דוחק למעשה את עצמו לפינה מבחינה מדינית.  הממשל הנוכחי בארה”ב שונה לחלוטין ממשל אובאמה בהתייחסותו לסכסוך הישראלי-פלסטיני ביחסו לסוגית ההתנחלויות ולהקמת מדינה פלסטינית עצמאית.

מחמוד עבאס, חישק את עצמו בחישוקים מדיניים שמונעים ממנו את כושר התמרון והמשא ומתן. בהיעדר אופציה מעשית מבחינתו לחדש את “המאבק המזויין” נגד ישראל או לדחוף לעבר אינתיפאדה חדשה, הוא נותר תלוי באוויר ונתון לחסדי התוכנית המדינית החדשה שאמור להציג ממשל טראמפ לצדדים עד סוף השנה.

 

אסטרטגיה פלסטינית חדשה 

ממשלת ישראל הנוכחית מתנגדת להקמת מדינה פלסטינית עצמאית. ראש הממשלה, בנימין נתניהו אמר כי הוא מוכן לתת לפלסטינים “פחות ממדינה” או “מדינה מינוס”. כשהשליטה הביטחונית לאורך בקעת הירדן תישאר בידי ישראל וכן הריבונות על כל ירושלים.

ההנהגה הפלסטינית דחתה בעבר הצעות נדיבות יותר כמו למשל הצעתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, דבר שרק החמיר יותר את מצבה.

נדמה כי ממשל טראמפ מסנדל את הרש”פ. הוא ניטרל את האסטרטגיה של מחמוד עבאס לבינאום הסכסוך ולא מאפשר לו לגרור את ישראל למוסדות הבינלאומיים או להיעזר באירופה כדי להביא לכינוסה של ועידה בינלאומית.

מחמוד עבאס, מודע היטב לעובדה כי במשך 12 שנות שלטונו הוא נכשל מבחינה מדינית בניסיונו לכופף את ישראל. בתקופתו אמנם התקבלה “פלסטין” כמדינה לא חברה באופן מלא באו”ם, אך הוא לא הצליח להביא לנסיגת ישראל מהגדה וממזרח ירושלים.

שעון החול הולך ואוזל והוא מחפש לגלגל את האחריות לכישלון ממנו והלאה באמצעות כינוס המועצה הלאומית של אש”פ (מל”פ) כדי לקבוע אסטרטגיה פלסטינית חדשה.

עבאס החזיר את הפלסטינים בעצם לנקודת ההתחלה. אם יבטל את הסכמי אוסלו ואת ההכרה בישראל –  הקהילה הבינלאומית לא תקבל זאת והוא מסתכן בכך שישראל תשתלט גם על שטחי A בגדה ותפרק את הרש”פ.

בפני עבאס עומדות מספר אפשרויות. אחת מהן היא ללכת למהלך של פיוס לאומי עם חמאס, להחזיר את השליטה בעזה ולערוך בחירות לפרלמנט ולנשיאות.

גם אם המהלך הזה יצליח הוא לא יביא לידי השגת מטרותיו המדיניות מישראל והקמת מדינה פלסטינית שבירתה היא מזרח ירושלים.

יו”ר הרש”פ חושש מאוד מהמהלך הזה מכיוון שהוא עלול לחזק, מבחינה פוליטית את חמאס , הדורשת ייצוג הולם באש”פ ובמל”פ במסגרת הפיוס.

לכן, עבאס דוחה את כינוס המל”פ שוב ושוב. הוא נמצא במלכוד מכיוון שאיננו רוצה את תנועת חמאס בתוך אש”פ, השואפת להשתלט גם על הגדה, ומאידך גיסא אין לו על מי לגלגל את האחריות למצב המדיני העגום של הפלסטינים.

מכל הדיבורים של מחמוד עבאס על אסטרטגיה פלסטינית חדשה בנושא הסכסוך עם ישראל לא יישאר כנראה הרבה.

הוא תיעל את עצמו למצב קשה וכפי שהדברים נראים כעת, התוכנית המדינית שמגבש הנשיא טראמפ אמורה להיות באופן פרדוקסלי “חבל ההצלה” של מחמוד עבאס מבחינה מדינית.

גם אם התוכנית האמריקנית החדשה לא תענה על ציפיותיו הוא ייאלץ “לבלוע את הצפרדע”, ינסה להיאחז בה ולנהל עליה משא ומתן עם הממשל ועם ישראל אחרת יצטרך  להודות בכישלונו, ונדמה כי כרגע אין לו שום ברירה אחרת.