עבור לתוכן העמוד
תפריט

הסכם הפיוס: הדילמה הישראלית

הסכם הפיוס בקהיר הצליח בגלל שותפות אינטרסים של מצרים והחמאס. עכשיו ישראל והרש"פ צריכות להחליט האם הן מוכנות לקבל אותו על כל המשמעויות שלו

עיקרי המאמר:

  • החמאס גילה פרגמטיות יוצאת דופן במהלכיו האחרונים
  • האינטרס המצרי והאינטרס של החמאס דומים הם – שקט
  • ישראל תצטרך להחליט בקרוב – מה היא מוכנה לקבל בתמורה לשקט הזה 

ההנהגה החדשה של תנועת חמאס הצליחה בארבעת החודשים האחרונים לגלות פרגמטיות יוצאת דופן ולחולל מפנה ביחסיה עם מצרים.

המפנה נבע ממפגש נדיר של אינטרסים, מחד גיסא אינטרס של מצרים לקרב את חמאס אליה באמצעות הקלה משמעותית של המצור על הרצועה, וזאת בתמורה לסיוע במלחמה שלה בארגונים הג'יהאדיסטים ברצועה ובשלוחת דאע"ש בסיני. מאידך גיסא, רצון של ההנהגה החדשה של חמאס לשקם את הרצועה מנזקי "צוק איתן", לבסס את שלטונה באמצעות הקלת המצור ולנצל את הרגיעה לחיזוק כוחה הצבאי.

השקט הביטחוני ברצועת עזה ובצפון סיני הפך לאינטרס משותף של שני הצדדים, וברצועה כבר מדברים על ההתקרבות הדרגתית למצרים כשינוי אסטרטגי של חמאס.

הפרגמטיות של ההנהגה החדשה של חמאס באה גם לידי ביטוי בכך שהיא  חיקתה את המעשה שעשתה התנועה האסלאמית "אל-נהדה" בתוניסיה. החמאס התנתק מתנועת "האחים המוסלמים" באופן רשמי, דבר שהעניק לה מרחב תמרון מדיני מול מדינות ערב החוששות מהתנועה הידועה בחתירתה נגד המשטרים הערביים במזה"ת.

אולם, תנועת חמאס איננה מוכנה לוותר על כוחה הצבאי ברצועת עזה גם במסגרת הסכם הפיוס עם הרש"פ.

פריצת הדרך שהצליח המודיעין המצרי להשיג בקהיר היא שתנועות פתח’ וחמאס הסכימו ליישם את ההסכם בינהן משנת 2011 הנקרא "הסכם קהיר".

בשלב הבא אמורות לצאת לקהיר 2 משלחות של הפתח’ והחמאס בכדי לדון בפרטי יישום ההסכם ואחד הנושאים העיקריים יהיה נושא הביטחון ברצועה והנשק שבידי חמאס.

כבר עתה, עוד לפני שהתחילו הדיונים, בכירי תנועת חמאס מנסים לקבוע עובדות בשטח.

מוסא אבו מרזוק חבר הלשכה המדינית של חמאס הודיע כי התנועה לא תוותר על נשקה ולא תמסור אותו לרש"פ.

גורמים בחמאס אומרים כי במסגרת הפיוס אין לתנועה התנגדות שלרשות תהיה משטרה אזרחית ברצועה, אך היא לא תקבל את הנשק של "ההתנגדות".

בכל משא ומתן בין הרש"פ לחמאס יעלו שאלות קשות ומורכבות: מי ישלוט במנגנוני הביטחון ברצועה? מי יהיה שר הפנים שאחראי על ביטחון הפנים? מי יאבטח את הגבול של רצועת עזה עם מצרים ועוד ועוד.

בכיר חמאס יחיא מוסא אמר לעיתון "אלקודס אלערבי" ב-24 בספטמבר  כי הנשק של תנועתו איננו כפוף לרש"פ ולא יהיה חלק משום משא ומתן. לדבריו, בזכות הנשק של חמאס מתקיימת הרש"פ והוא הערובה לקיומה העתידי מכיוון שהוא מגן על העם הפלסטיני מפני תוקפנותה של ישראל.

עם זאת הוא לא פסל עקרונית את אפשרות ההידברות על הנושא בתנאי שתנועת חמאס תהייה חלק מאש"פ.

נושא הביטחון ברצועה והנשק שבידי חמאס מדאיג את מצרים ואת ישראל. אף אחת מהן לא רוצה לראות אלפי רקטות בידי חמאס, חפירת מנהרות התקפיות ומנהרות להברחות מחבלים ואמצעי לחימה. מצרים גם רוצה לוודא שיש כוח צבאי פלסטיני מיומן שישמור על גבולה עם רצועת עזה וימנע הברחות של מחבלים ואמצעי לחימה מרצועת עזה לצפון סיני.

האינטרס הישראלי הוא לשמור על שקט ברצועת עזה אך יחד עם זאת למנוע את ההתעצמות הצבאית של חמאס ופיתוח אמצעי לחימה חדשים המאיימים על ליבה של מדינת ישראל.

ישראל מצידה, איננה רוצה כרגע להפיל את שלטון החמאס מכיוון שאין שם כוח ביטחוני פלסטיני אחר שיכול לשלוט במקומו ברצועה והיא איננה מעוניינת באנרכיה ביטחונית שתאפשר התקפות לעבר ישראל ללא בעל בית וכתובת קבועה שיכולה לתת גם את הדין במקרה של ירי רקטות לעבר ישראל.

הדילמה העיקרית ביחס של ממשלת ישראל להסכם הפיוס הפנים-פלסטיני היא שמצד אחד הוא יתרום לביסוס הסכם הפסקת האש עם ישראל ויצור רגיעה פנימית והתמקדות בשיקום הרצועה, אך מצד שני השקט הזה יאפשר לחמאס להתמקד בשיפור יכולותיה הצבאיות לקראת עימות צבאי עתידי עם ישראל.

עפ"י גורמי ביטחון ישראלים, אי אפשר להתעלם מההתפתחויות הביטחוניות החמורות בגבול הצפון והתבססותה של איראן בסוריה, לכן האינטרס הישראלי הוא לצמצם את סכנת העימות הצבאי לחזית הצפון בלבד ולא לאפשר הרחבתו לחזיתות נוספות כמו רצועת עזה.

מבחינת ישראל, אם הרש"פ תקבל את השליטה הרשמית על רצועת עזה היא זו שתהייה אחראית מבחינתה על הביטחון ברצועה ועל אכיפת הסכם הפסקת האש עם ישראל, מדינת ישראל איננה יכולה להסכים לשלטון דו-ראשי ברצועה שבו הרש"פ עוסקת בתחום האזרחי בלבד ואילו חמאס היא זו ששולטת ביטחונית בפועל ברצועה וממשיכה להצטייד בנשק.

אפשר להצביע גם על יתרונות בהסכם הפיוס הפנים פלסטיני. הוא יסייע לעצור את ההדרדרות במצב ההומניטארי ברצועה וינטרל באופן זמני את המוטיבציה של הפלגים הפלסטינים ובראשם חמאס לצאת לסבב לחימה נוסף נגד ישראל.

מבחינה מדינית, ישראל איננה יכולה להסכים לכך שגוף המוגדר כארגון טרור, השולל את קיומה ומתנגד למשא ומתן עמה, ישתלב בתוך הרש"פ החתומה על הסכמים עם ישראל.

שילוב נציגים של חמאס בפרלמנט או בממשלה הפלסטינית עומד בניגוד להסכם אוסלו. ישראל משמיכה להכות על חטא על כך שהתקפלה ב-2006 ונכנעה ללחציו של הנשיא בוש ואפשרה את השתתפות חמאס בבחירות לפרלמנט, בניגוד להסכם אוסלו. התוצאה הייתה שהתנועה ניצחה בבחירות דבר שעודד אותה להשתלט בכוח על רצועת עזה.

הסכם פיוס פנים פלסטיני אמיתי  מחייה מחדש את האופציה של יחידה טריטוריאלית אחת ואת הדרישה הפלסטינית למדינה פלסטינית בגדה וברצועה. מחמוד עבאס יקבל כתוצאה מכך לגיטימציה מחודשת כמנהיג המייצג את הפלסטינים עד לעריכת בחירות בשטחים וישראל שוב תידרש להסכים להשתתפות החמאס בבחירות כלליות לפרלמנט ולנשיאות.

כפי שהדברים נראים כרגע, הסכם פיוס בין פתח’ לחמאס יפחית את הסכנה להתלקחות הרצועה בטווח הזמן הקרוב וישמר את השקט הביטחוני לזמן ממושך.

מצרים מבקשת למנף את ההסכם הזה, אם יושג, כדי לתווך בין ישראל לחמאס על הסכם רגיעה לתקופה של 10-15 שנים.

היה והסכם הפיוס הפנים פלסטיני ייכנס להילוך גבוה, הדרג המדיני- ביטחוני יצטרך להחליט, האם לאחר כ-30 שנים שישראל טוענת שחמאס היא ארגון טרור, היא מוכנה להבליג על חבירה רשמית של הרש"פ אליה בניגוד להסכם אוסלו ולאפשר לחמאס את המשך ההתעצמות הצבאית תחת המטרייה של הרש"פ ברצועת עזה.

בינתיים נמשכת השתיקה הרשמית של ישראל והיא עוקבת אחר ההתפתחויות.