השעיית חלק מן הסיוע הצבאי האמריקאי למצרים על ידי ממשל טראמפ בטענה כי לא חלה אצלה בשנה האחרונה התקדמות מספקת בשיפור זכויות האדם כמוה כחזרה על מדיניותו של אובמה. זו המדיניות שממנה הסתייג טראמפ עוד בזמן מערכת הבחירות שלו. הוא חזר והדגיש כי ארה"ב לא תתערב בענייני הפנים של מדינות זרות, ובוודאי שלא אצל בנות בריתה. אובמה החרים את סיסי אחרי שהדיח את האחים המוסלמים מן השלטון, "וכעונש", השעה חלק גדול מהסיוע הצבאי למרות בקשותיו של סיסי לסיוע כלכלי מוגבר ולאימון צבאו בלוחמת גרילה מול הטרור האסלאמי בסיני. הוא אשר דחף את מצרים לזרועותיה של רוסיה, אשר הקימה עמה מערכת קשרים מסועפת וסייע בכך לחזרתה למזרח בתיכון. ההחלטה האמריקאית הנוכחית להשעיית הסיוע נראית עוד יותר כמנותקת מן המציאות המדינית על רקע הזמנתו של סיסי לביקור בוושינגטון עוד באפריל השנה, שלושה חודשים אחרי שטראמפ נכנס לתפקידו בבית הלבן. הנשיא האמריקאי החדש הפגין כלפיו ידידות חמה והציג את מצרים כשותף אסטרטגי בכיר. התדהמה הייתה כה גדולה במצרים ואצל כל מי שעוקב אחרי מדיניות החוץ האמריקאית שטראמפ מיהר, למחרת פרסום ההודעה, לטלפן לסיסי כדי להרגיעו ולהדגיש בפניו את "עוצמתם של יחסי הידידות בין מצרים לארה"ב".
ללא ספק המהלך האמריקאי מעלה שאלות לגבי מדיניותה של ארה"ב, לפחות במזרח התיכון.
קודם כל נראה שארה"ב אפילו לא דיווחה למצרים על ההחלטה לפני שפורסמה ובכך מנעה ממנה את האפשרות לערער עליה. משרד החוץ האמריקאי פרסם ב-22 באוגוסט את החלטתו על ביטול חלק מן הסיוע הצבאי השנתי 95 (מיליון דולר) למצרים והשעייתו של חלק אחר (195 מיליון דולר). אמנם דוברת מחלקת המדינה אמרה כי היה דיווח מוקדם למצרים, אך שר החוץ המצרי סאמח שוכרי הפריך את דבריה. הוא סיפר כי ב- 22 באוגוסט בהיותו בנמל התעופה של וילנה בדרכו לקהיר בסיום ביקור בליטא התקשר עמו רקס טילרסון שר החוץ האמריקאי ודיווח לו על ההחלטה. אלא שהיא כבר הייתה חתומה ופורסמה שעות ספורות לאחר מכן.
כדי לתקן במידת מה את המצב הדגישה דוברת מחלקת המדינה במסיבת עיתונאים כי מצרים היא שותפה אסטרטגית לארה"ב וכי הסכום שבוטל קשור אמנם לחיזוק הדמוקרטיה, אך מכל מקום מצרים תקבל בשנה הנוכחית מיליארד דולר כסיוע. היא גם הזכירה את החוק המגביל את פעילות עמותות החברה האזרחית שאימץ הפרלמנט המצרי לפני מספר שבועות, למרות התנגדות ארה"ב, כאחד מן הגורמים לפרסום ההחלטה. בנוסף, במשרד החוץ האמריקאי היה מי שהדליף כי ארה"ב גם מודאגת מן היחסים הקרובים בין מצרים לקוריאה הצפונית. לשתי המדינות אכן יחסים דיפלומטים משכבר הימים והנושא עלה בשיחות טראמפ עם סיסי ובהזדמנויות אחרות כנראה ללא תוצאה.
מכל מקום הבעיות הללו מוכרות ואין בהם כל חדש והיו בדיון בין שתי המדינות. אמנם למצרים יש רקורד בעייתי בתחום זכויות האדם, אולם מדובר במדינה מוסלמית מזה 1400 שנים ורוב האוכלוסייה עדיין רוצה בשריעה כמסגרת לניהולה כפי שהתברר בסקרים שנערכו בשנים האחרונות. בחוקה החדשה של מצרים, שנוסחה על ידי משטרו של סיסי, השריעה היא עדין מקור תחיקה עיקרי. מצב דומה שורר בכל מדינות ערב ואין לצפות כי תהפוכנה בקרוב לדמוקרטיות על פי הראיה המערבית. האם סוגיה מורכבת זו הייתה בפני מקבלי ההחלטה במשרד החוץ? האם בקונגרס יש מי שמבין את המתרחש במדינות האסלאם?
על רקע זה נראה המהלך האמריקאי כתוצאה, לא רק של העדר חשיבה במישור האסטרטגי, אלא גם של חוסר תיאום בין הנשיא לזרועות השלטון האחרות.
השאלות שעולות הן האם משרד החוץ האמריקני דיווח לנשיא טראמפ על המהלך בהתהוותו, האם היו התייעצויות בבית הלבן ואם כן מה הייתה עמדתו של טראמפ. האם הסכים ליישום מהלך בירוקרטי – שגרתי הנוגד את מדיניותו שעליה הצהיר בריש גלי? ההחלטה האמריקאית מבוססת על תיקון לחוק סיוע חוץ האמריקאי של הסנטור פטריק ליהי מ- 2008 ,הקובע שעל הממשל לגרוע סכום מסוים מן הסיוע או להפסיקו, אם המדינה המקבלת אינה מיישמת את זכויות האדם בהתאם לראיה האמריקאית. אלא כידוע לזאת מתנגד טראמפ וכראש הרשות המבצעת הוא יכול להפעיל את סמכותו מול החלטות האדמיניסטרציה, גם אם הן מבוססות על חוק. האם היה כאן חוסר תיאום הנובע מן השינויים הרבים בסגל הבית הלבן או אולי פעולה מתוכננת של משרד החוץ להעמיד את הנשיא בפני עובדה מוגמרת?
החלטה זו גם מתעלמת לגמרי ממעמדה של מצרים כגדולה במדינות ערב ובעלת הצבא הערבי הגדול ביותר, נמצאת בשלום עם ישראל וגם מהווה מרכיב חשוב בקואליציה הסונית נגד איראן והטרור האסלאמי. אובמה ויתר על מצרים וכאמור החרים את סיסי, אחרי שסילק את האחים המוסלמים מן השלטון והעדיף לפייס את איראן ולחתום עמה את הסכם הגרעין, למרותה התנגדותן של ישראל והמדינות הסוניות. מדיניות זו גרמה לנזק בעל יתואר למדיניות החוץ האמריקאית, שטראמפ מנסה לתקן, אבל בינתיים ללא הצלחה.
יש לזכור גם את ממדי הסיוע האמריקאי למצרים כבעלת ברית מן המדרגה הראשונה, המסתכם מאז 1977 בכ- 60 מיליארד דולר. גם יש לקחת בחשבון שסיסי מנהל מאבק בטרור האסלאמי המסוכן גם לישראל, והוא זקוק לסיוע אמריקאי צבאי ואימון צבאו בלוחמת אנטי גרילה. אין גם לשכוח את המאמץ שעושה סיסי לרפורמה כלכלית אדירה המסכנת את כסאו, אך מתוך אמונה כי אם הדברים לא ייעשו, תשקע מצרים באנרכיה. הוא אף קורא לרפורמה בלימודי האסלאם.
מכל מקום הזעקה והמחאה שקמו במצרים לא יישכחו במהרה. חברי פרלמנט מכל המפלגות, אמצעי תקשורת ופרשנים גינו את ההחלטה האמריקאית וראו בה פגיעה חמורה במצרים ובכבודה. המצרים שחזרו והעניקו את אימונם לארה"ב, בעקבות עלייתו של טראמפ לשלטון והצהרותיו החיוביות, מבינים, שלמרות רצונם להישען עליה עליהם להמשיך להדק את היחסים עם רוסיה וסין, אף אם הם נדרשים לשלם זאת בתמיכה במדיניות הרוסית, שלא תמיד עולה בקנה אחד עם האינטרסים האמתיים שלהם.
סיסי עצמו שמר על קור רוחו ואמר לטראמפ – שכאמור התקשר אליו למחרת פרסום ההחלטה – כי הוא רואה בארה"ב בעלת ברית אסטרטגית וקיבל לשיחה את המשלחת האמריקאית בראשות ג'ארד קושניר, שהגיעה לקהיר באותו יום, למרות השמועות על ביטולה. עם זאת, בעת ובעונה אחת הודיע דוברו של סיסי כי הנשיא קיבל לשיחה את אלכסי ליכאצ'ב מנכ"ל רוסאטום, הועדה הרוסית לאנרגיה גרעינית כדי לסכם סופית את ההסכם להקמת ארבעה כורים אטומיים בדבעה 160 ק"מ מערבית לאלכסנדריה על חוף הים התיכון במסגרת עסקה של 27 מיליארד דולר שתמומן בהלוואה רוסית ארוכת טווח בריבית נמוכה.
עסקת ענק זו המקשרת בין שתי המדינות לשנים ארוכות היא רק חלק ממרקם היחסים שנוצרו ביניהן. מעניין גם שמשרד ההגנה הרוסי בחר לפרסם באותו יום הודעה על עריכת תמרון משותף של כוחות צנחנים רוסים ומצרים בדרום רוסיה וציין כי תמרון נוסף מתוכנן ל-2018. יוזכר כי בעקבות ביטול התמרון הדו-שנתי המשותף לצבאות מצרים וארה"ב, "כוכב זוהר", ע"י אובמה, הציעו הרוסים למצרים לקיים תמרונים עם צבאם. תמרון ראשון בתחום הימי התקיים כבר ב-2015 ותמרון ראשון של כוחות הצנחנים ב- 2016. עכשיו נראה שהשת"פ הצבאי בין שתי המדינות עומד להמשך. רוסיה התחייבה לספק למצרים מטוסי מיג 29 ומסוקים מסוג מי 40 המותאמים ללוחמת אנטי גרילה. היא גם מנהלת מו"מ עם מצרים להקמת אזור סחר חופשי גדול ליד פורט סעיד על גדת תעלת סואץ. שר החוץ המצרי קיים במוסקבה שיחות על כך עם עמיתו לברוב ב-21 באוגוסט ערב פרסום ההחלטה האמריקאית.
בתחום המדיני התיישרה מצרים עם עמדותיה של רוסיה לגבי סוריה, מיתנה את מדיניותה כלפי איראן והיא דוגלת כיום בפתרון מדיני שישאיר את אסד בראש סוריה מאוחדת. מצרים אף הצביעה באוקטובר 2016 במועצת הביטחון בעד הצעת החלטה רוסית בעניין סוריה שהמערב התנגד לה – מה שהביא גם לקרע עם ערב הסעודית. סיסי גם סייע לרוסיה לחדור מחדש ללוב, כפי שהיה בתקופה הסובייטית. הוא התיר לכוחות רוסיים לעבור בשטחה לעבר הגבול עם לוב ותיווך בהקמת קשר עם גנרל חפתר מפקד הצבא הלובי שעמו הוא מתאם את ההגנה על הגבול בפני מיליציות אסלאמיות.
במסגרת מדיניותה החדשה הרחיבה מצרים את יחסיה עם סין. סיסי ביקר שם לפני שנתיים והשבוע הוזמן על ידה לבייג'ין להשתתף בוועידה השנתית של "בריכס" בה חברות ברזיל, רוסיה, הודו סין ודרום אפריקה.
נראה שרוסיה וסין עושות כל מאמץ להרחיק את מצרים מארה"ב במטרה לשבש את מדיניותה במזרח התיכון בעוד מצידה של ארה"ב אין לראות מדיניות מגובשת.
למדיניות זו יש גם השלכה לגבי ישראל שעוקבת בדאגה אחרי המהלכים האמריקאים באזור. ארה"ב, לא רק שאינה פועלת לעצירת ההתפשטות האיראנית, אלא שאפילו לא הצליחה לגבש קואליציה סונית בעקבות המשבר עם קטאר ששבר את חזית מדינות המפרץ. הפגיעה במצרים תחריף ללא ספק את התסכול של המדינות הסוניות, האמורות להיות בעלות אינטרסים משותפים עם ישראל מול איראן ותבליט את חולשתן.
