הרוחות באירופה סוערות. ישראל בחרה השבוע את מועמדה לאירוויזיון, ובמקביל מתקיימות ברחבי היבשת תחרויות שירה שונות שמטרתן לקבוע מי יהיו נציגי המדינות השונות לתחרות הנחשקת. באותו הזמן מרימים פעילי ה־BDS ראש ומתחילים לחמם מנועים: נציג צרפת ספג איומי מוות, בלונדון תומכי החרם הפגינו מחוץ לאולם שבו התקיימה תחרות קדם האירוויזיון במדינה, ובאיסלנד הבטיחה להקת "אטארי" מחאה נגד ישראל על הבמה והזמינה את ראש הממשלה בנימין נתניהו לתחרות איגרוף. באיטליה פרצה סערה לאחר שהתברר שצעיר מוסלמי ייצג אותה באירוויזיון.
"זו רק ההתחלה, והעסק ילך ויחמיר", מעריך אדם שי, חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, שמתמחה בתחום ה־BDS התרבותי. בשנים האחרונות הוא מסייע למפיקים בישראל שמנסים להביא לארץ אירועי תרבות שונים, ונתקלים בניסיונות כבדים למנוע אותם, כמעט בכל מחיר.
שי מספר כי כרגע לא כל המדינות סיימו לבחור את נציגיהן, ולכן אנשי ה־BDS ממתינים. "המועמדים המוסלמים יסבלו הכי הרבה. זה בלתי נמנע, בין היתר כי מועמדותם נתפסת מבחינתם כפגיעה בסולידריות ובמורשת האסלאמית. הם מטרה קלה".
בשבוע שעבר קיבל בילאל חסאני, מועמד צרפת לאירוויזיון, איומים במוות. האיומים האלו אמיתיים?
"אני לא חושב שזה תרחיש ריאלי. איומים במוות מאחורי המקלדת הם דבר אחד, אבל האם אדם שגר במלטה יטריח את עצמו לתל אביב כדי לפוצץ מועמד? אני בספק. בתור מי שמתעסק עם מפיקים שמייבאים ארצה הופעות, כמעט אין מי שמגיע לישראל שלא סופג איומים במוות. רובם לא מפרסמים את האיומים כי אין להם אינטרס. לפרסם דבר כזה זה לתקוע עין באג'נדה הפלשתינית, ואיש לא רוצה בכך. האמנים הולכים בין הטיפות. ראיתי כמה וכמה מכתבים כאלו – זה סטנדרטי. האם זה רציני? התנועה היא קשקוש, אבל כמובן צריך לקחת כל סיכון באחריות. יש לציין, כמובן, שאם יש דבר שאנחנו עושים טוב זה לספק ביטחון.
"ככל שנתקרב להופעה נראה החרפה – גם בישראל וגם במקומות אחרים. עם זאת, חשוב לזכור גם מיהם המועמדים: לרוב מי שמגיע להופיע באירוויזיון הם לא אנשים בעלי קריירה מפוארת אלא דווקא אמנים בתחילת דרכם. מי שמע על נטע ברזילי לפני הניצחון שלה? הם לא ימהרו לוותר על אפשרות חשיפה שכזו. האירוויזיון היא תחרות השירה המפורסמת והנצפית ביותר בעולם, וצריך משהו די קריטי כדי לגרום לביטול של אמן".
אתה רואה אפשרות שמדינה תחרים את האירוויזיון?
"הדרג הפוליטי מנוע באופן פורמלי מהתערבות במנגנון הבחירה, ומי שמקבלת החלטה היא רשות השידור באותה מדינה. זה עושה לנו את החיים קלים יותר, מכיוון שכל הדיון מתנהל על פי שפה תאגידית ולא פוליטית. עם זאת, לא הכל שקט. רשות השידור האירופית מתדרכת את האחראים במדינות השונות כיצד להתמודד עם המתקפות ומביאות אותן בחשבון, ובמקביל גורמי החרם עושים הכל כדי להתערב. הבעיה היא מדינות נאלחות שנותנות להם מקום, בראש ובראשונה בריטניה. ה־BBC וה'גרדיאן' פרסמו עצומות בנוגע לשאלה אם נכון להחרים את האירוויזיון. זה דבר שערורייתי. הם נותנים ל־BDS לגיטימציה.
"מדינה לא מסוגלת להחרים את ישראל בלי לחטוף. תראו את איסלנד. עם כל הכבוד לכ־18 אלף שקראו לחרם, גם אם כל 330 אלף התושבים באי יחתמו על עצומה להחרים את ישראל, התאגיד האיסלנדי הוא המחליט ותהיה לו בעיה להחרים אותנו. מדינות שניסו בעבר להחרים את ישראל ניזוקו. לבנון ניסתה להחרים וקיבלה קנס גדול, ובירדן בעבר החשיכו את המסך בזמן השיר הישראלי. אופתע מאוד אם מדינה תחרים אותנו, אבל להרבה מדינות נוח להשאיר את ההחלטה בידי התאגיד. אם התאגיד יחליט לא להשתתף, המדינה תאמר שזו לא החלטה שלה ותתנער מאחריות".
פרובוקציה ורוג'ר ווטרס
תנועת ה־BDS פועלת בשלושה מעגלים – דרך האקדמיה, דרך התרבות ולבסוף ניסיון פגיעה דרך העולם הכלכלי. במעגל הראשון, לתנועת החרם באוניברסיטאות בעולם יש תשומת לב ואהדה. המעגל השלישי, הכלכלי, אומר שי, הוא כרגע בגבול הבלתי אפשרי מכיוון שכל עוד ישראל תייצר מוצרים טובים, בעולם ימשיכו לקנות אותם: "כשהאירופאי הולך למכולת הוא לוקח את הארנק, לא את הלב".
נותר המעגל השני, שבו משקיעים המחרימים משאבים רבים בניסיון למנוע מאמנים להגיע לישראל, לעיתים בהצלחה. "מדובר בשיח ערכי אבל פשטני. לא בשאלה איפה עובר הקו הירוק אלא בסוגיות של 'בסדר ולא בסדר'. לכן רוב ההישגים של התנועה היו בעולם התרבות. לכן יש להם גם דוגמן בית – רוג'ר ווטרס. ב־2019 אג'נדה פוליטית צריכה פרזנטור שיקדם אותה".
כפי שראינו בהופעות קודמות בישראל, אך בסדר גודל משמעותי בהרבה, לקראת התחרות שתתקיים במאי הקרוב ינסו גורמי ה־BDS להתערב ולעורר פרובוקציות. "נראה הפגנות באירופה וייתכן שגם בישראל", אומר שי. "הפלשתינים ינסו לשנות את הסיפור – לא מדינת ישראל הפלורליסטית שתומכת בזכויות אדם, אלא מדינת אפרטהייד כובשת שמפלה את זכויותיהם. ה־BDS הצליח לטשטש את ההבחנה בין שני צדדיו של הקו הירוק – פלשתיני מג'נין שווה לישראלי מכפר קאסם.
"לדוגמה, בשבוע שעבר פורסם ב'אל־חיאת אל־ג'דידה', עיתון הבית של הרשות הפלשתינית, ידיעה על כך שהאירוויזיון טובע בביצת הגזענות, ומדוע אנחנו מדינת אפרטהייד שלאירוויזיון אסור להיערך בו. ה־BDS מבוסס על נראות, טיעונים אמוציונליים והתקרבנות, למרות שבפועל זה לא משנה. גם אם מדינה כובשת, זה לא פוסל אותה מהשתתפות באירוויזיון, וגם מדינות שיש להן רקורד הרבה יותר חמור מבחינת זכויות אדם נמצאות בתחרות, למשל רוסיה עם החקיקה המטורפת נגד הקהילה הגאה, בת עינה של האירוויזיון. הנושא כלל לא עולה לדיון".
תמונה אלטרנטיבית
יש לא מעט תרחישים שעלולים להתרחש, חלקם בסבירות נמוכה וחלקם בסבירות גבוהה הרבה יותר. "מה יקרה אם שבוע לפני האירוויזיון ינחת מטח של גראדים באשקלון? ההופעה תבוטל. ברור שמדובר בתרחיש קיצון ופחות סביר, שיעלה לפלשתינים יותר ממה שהם ירוויחו, אבל מי יודע".
תרחיש הגיוני יותר הוא פרובוקציה שתתרחש על הבמה או בקהל. "למארגני האירוויזיון יש אפשרות לבדוק מי נכנס למתחם, ולמשל אסור יהיה להיכנס לכפר האירוויזיון עם דגל פלשתיני. ב־2016 דלף מסמך שמפרט את מדיניות הדגלים של התחרות – מותרים הדגלים של המדינות שמשתתפות ושני דגלים נוספים בלבד – דגל הקהילה הלהט"בית ודגל האיחוד האירופי. הם גם פירטו דגלים שאסורים בתכלית האיסור – מיעוטים אתניים במדינות משתתפות, שבהם צפון קפריסין, דגל הבאסקים בספרד, הדגל של דאעש והדגל הפלשתיני.
"סביר להניח שמי שינסה להגניב דגל ויהיה מספיק טיפש כדי שיעצרו אותו יסולק, אבל ברור שיהיה מי שיצליח להכניס דגל או יעשה פרובוקציה והמצלמות יקלטו אותו. אנחנו רוצים מטבע הדברים תמונה יפה, והפלשתינים רוצים תמונה אלטרנטיבית. הם לא יכולים להרשות לעצמם לפספס את ההזדמנות. עיני כל העולם יופנו לישראל, ואנחנו צריכים להיות מוכנים".
פורסם ב"ישראל היום"
