ד”ר דורי גולד נחשב לאחד הדיפלומטים הישראלים הבולטים ביותר בעשורים האחרונים. גולד, שעלה לארץ בשנת 1980 בהיותו בן 27, כיהן בשורה של תפקידי מפתח, בין השאר כשגריר ישראל באו”ם, יועצו המדיני של ראש הממשלה נתניהו ועד לפני כשנתיים היה מנכ”ל משרד החוץ. כיום משמש גולד כנשיא ‘המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה‘.
בראיון מיוחד ל’מידה’ מסביר גולד כי הכלל החשוב ביותר בדיפלומטיה הוא לחשוף באופן פומבי את כוונות האויב, גם אם מדובר בצעד לא פופולארי באותה עת. “הדיפלומטיה עובדת – אבל רק אם הדוברים נחושים ומאמינים באמת ובתמים בצדקת טענותיהם”, הוא אומר. “תן לעולם לדעת מה היריב שלך עושה – אל תהיה בעמדה של סטנלי בולדווין (ראש הממשלה הבריטי לפני צ’מברליין), שידע היטב שהיטלר מפר את הסכמי ורסאי והיום אנחנו יודעים שסירב לומר זאת בפומבי כי חשש שיפסיד בבחירות ב-1935. להיפך, תראה לעולם מה היריב שלך עושה ולמה הוא עושה את זה, לא משנה מה זהות היריב”.
על אף שהקריירה של גולד מבוססת כולה על שיג ושיח ויכולותיו הרטוריות לשכנע את הצד שכנגד – דווקא באחד הרגעים המשמעותיים ביותר של ישראל, תקופת הסכמי אוסלו שבימים אלו צוינו 25 שנים לחתימתם, חש גולד כי מונעים ממנו פתחון פה. “באוסלו חזיתי באסון שמתגשם, אבל היה קשה להעביר את התחושות האלו הלאה, לציבור”, הוא נזכר ומוסיף: “אני לא בעד תקשורת אידאולוגית של ימין או שמאל. אני בעד פלורליזם מחשבתי. השגיאות הגדולות ביותר במדיניות החוץ קורות בגלל היעדר פלורליזם. בגלל שכולם הולכים אחר העדר אז מקבלים אסונות כמו הסכמי מינכן ואוסלו”.
“אני לא יכול לענות על שאלה כזו. מה שכן היום המתנגדים להסכם היו יכולים להביע חששותיהם בצורה הרבה יותר פשוטה. הרי בזמנו לא היה פייסבוק ואפילו ערוץ 2 לא התחיל עוד לשדר. היו ערוץ 1, רשת ב’, גלי צה”ל והעיתונים המודפסים. הם החזיקו במונופול על הידע, ואם הם החליטו להשתיק דעה מסוימת – פשוט לא היו שומעים אותה. אסור שדבר כזה יקרה”.
הטרור וההתפכחות
לדברי גולד, תקופת אוסלו הייתה גם שעתה המכוערת ביותר של התקשורת הישראלית: “ראיתי סירוב עיקש של התקשורת לקחת בחשבון דעות אחרות, כאלו שאינן רואות באוסלו חזון אחרית הימים. התקשורת הייתה מגויסת לטובת אוסלו, וגרמה לאנשים רבים להאמין להנחת היסוד השקרית שיאסר ערפאת הוא נלסון מנדלה של הפלסטינים ושהוא זנח את האלימות ככלי להשגת שאיפותיו הפוליטיות. אני ורבים שכמותי ידענו שמדובר בשקר בוטה, אבל לצערי היו צריכים להירצח הרבה ישראלים כדי שאנשים יתפכחו ויבינו שאוסלו היה טעות נוראית. באופן מדהים יש עדיין כאלו שחושבים שזה היה הסכם טוב”.
מה הכוונה ב”תקשורת מגויסת”?
“ידיד טוב שלי, זאב שיף ז”ל, שהיה הפרשן הצבאי של ‘הארץ’, דיבר על אוסלו כהסכם מלא חורים כמו גבינה שווייצרית. אהוד יערי ניסה לחשוף גם הוא את הכשלים בהסכם – אבל הם היו היחידים וגם אותם תקפו בחמת זעם על שהעזו לדבר”.
גולד מספר על מקרה שארע עוד בטרם הסכמי אוסלו, כאשר עבד בסוף שנות השמונים כחוקר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים (כיום חלק מה-INSS). ראש המרכז בזמנו היה האלוף וראש אמ”ן לשעבר אהרון (אהרל’ה) יריב, ובמכון החליטו לנפק ספרון המפרט את האפשרויות העומדות בפני ישראל בנוגע לשטחי יש”ע. “מרבית החוקרים העלו על הדף בין היתר אופציה של מדינה פלסטינית. הם כמובן שרטטו את סידורי הביטחון הנדרשים, כמו השארת חטיבות צה”ל בשטח, תחנות התרעה, שליטה במרחב האוויר וכדומה – אבל הסכימו לקונספט של מדינה פלסטינית”.
“שאלתי אותם”, משחזר גולד, “איך הם מרבעים את המעגל של סידורי ביטחון נוקשים עם נכונות להסכים למדינה פלסטינית. הרי אותם ‘סידורי ביטחון’ סותרים את התפיסה המדינית להסדר הקבע. לא באתי ממשפחה של ליכוד או עבודה – רק הפעלתי את השכל הישר. הבנתי שההצעות שלהם זה לא פתרון”.
המסמך שמצדד בהקמת מדינה פלסטינית קיבל תהודה רבה בתקשורת, בעיקר כי הוא נחתם על ידי המכון בראשו עמד ראש אמ”ן לשעבר יריב. דעת המיעוט של גולד מנגד נעלמה כלא הייתה: “המסמך קיבל חשיפה מדהימה, כותרות ראשיות בכל העיתונים. אני לעומת זאת פניתי לכל העיתונים הגדולים – ידיעות אחרונות, מעריב והארץ – וביקשתי שיתנו לי לכתוב את דעת המיעוט. לא ציפיתי לקבל כותרת ראשית בשער של יום שישי, יותר בכיוון של טור בגודל של בול דואר – אבל לא קיבלתי כלום. נפנפנו אותי בגמגומים. המקום היחיד שנתנו לי להתבטא זה חצי עמוד בג’רוזלם פוסט באנגלית. אני חלילה מזלזל ב’פוסט’ אבל ישראלים קוראים עיתונים בעברית, לא באנגלית”.
רבין לא אמר מילה
גולד היה חבר במשלחת ל’שיחות וושינגטון’ שנערכו ב1993-1992, מכוח החלטת ועידת מדריד, ונערכו בין נציגי ממשלת ישראל לנציגות מקומית של ערביי יהודה ושומרון, בראשות פייסל חוסייני. אש”ף הודר מהשיחות, לפחות רשמית. במקביל לשיחות בבירה האמריקנית, פתחו באוסלו רון פונדק ויאיר הירשפלד בשיחות חשאיות עם נציגי אש”ף, בהסכמת ערפאת.
ביוני 93 רבין עוד דרש משר החוץ שלו שמעון פרס “להפסיק המגעים [באוסלו] עד לבירור נוסף” כדי לא לפגוע בשיחות וושינגטון. שלושה חודשים בלבד לאחר מכן רבין כבר לחץ את ידו של ערפאת על מדשאת הבית הלבן בטקס החתימה הרשמי של אוסלו.
לדברי גולד, באותה תקופה הוא לא חש שמישהו חותר תחת התהליך, אבל מרגע ששיחות אוסלו הפכו לעניין פומבי היה ניתן לראות כיצד עובדת המכונה המשומנת על דעת הקהל: “מכוני מחקר ‘מטעם’ שמטרתם לחזק את הרעיון שאוסלו מייצג תפנית חיובית במזרח התיכון קיבלו במה נרחבת בתקשורת האמריקנית והישראלית. אני ניסיתי להילחם בזה”.
ניסית לדבר עם רבין?
“הייתה אישיות מסוימת שלא אנקוב בשמה שפעלה לצרף אותי לצוות של רבין. הוא רצה שאצטרף כדי לאזן את הצוות של פרס שהיה מאוד דומיננטי. אני תמיד בעל נטיות פטריוטיות ולכן מוכן לסייע לראש הממשלה בדברים שאני חושב שהם מסוכנים אבל תוך כדי השיחה בינינו הוא קיבל דיווחים מהכנסת שמדובר במהלך שלא יעלה יפה. הבנתי שיש פה כאוס וויתרתי”.
אהוד יערי טוען שאם רבין לא היה נרצח הוא היה נסוג מאוסלו
“אני לא יכול לומר מה רבין חשב לגבי המשך תהליך אוסלו, אבל אני יודע מה הוא אמר בפומבי. כדי להבין את ההיסטוריה צריך לראות מה אנשים אומרים בפרהסיה ולא בשיחות פרטיות. בנאום האחרון של רבין בכנסת באוקטובר 95′, חודש לפני שנרצח, הוא הבהיר את העקרונות המנחים שלו לשמירה על גבולות ברי הגנה: לא נחזור לקווי 67′, ירושלים המאוחדת בירת ישראל, בקעת הירדן בידינו ‘בפירוש הנרחב ביותר’, סיפוח גוש עציון ואפרת והקמת גושי יישובים שלפי רבין ‘הלוואי שהיו כמותם, כמו גוש-קטיף, גם ביהודה ושומרון’. רבין לא אמר מילה על מדינה פלסטינית והתנגד לעיקרון ‘חילופי שטחים'”.
אתה רואה איש שמאל כיום שהיה חותם על הצהרות כאלו?
“רבין לא אהב את אוסלו ולא האמין לערפאת, אבל הנאום שלו יכול להוות בסיס לעמדה של אחדות לאומית סביבה יתכנסו מרבית אזרחי ישראל. מאוד קל לא להסכים, מאוד קל להתנצח ולבוז לצד השני ובדמוקרטיה חשוב מאוד לחדד מחלוקות ולהתווכח – אבל הקלישאה ‘כוחנו באחדותנו’ מדויקת. אם תהיה בינינו אחדות לאומית נוכל להשיג הסדרים טובים לישראל”.
“אובמה היה בעיה אסטרטגית”
בסוף שנת 2013 מינה נתניהו את גולד ליועץ מדיני במשרה חלקית, בדגש על היחסים עם ארצות הברית, וביוני 2015 הוא מונה למנכ”ל משרד החוץ, בו כיהן במקביל לכהונה השנייה של הנשיא אובמה. “אני מאמין בניתוח רעיונות, לא אנשים – ואובמה הוא תוצר מובהק של ניכוס דעות מוטעות”, מסביר גולד. “אובמה זה לא הבעיה של היישוב איתמר. זו הייתה בעיה אסטרטגית. הוא הוזן בהנחות יסוד שקריות ובראשן שהסכסוך בינינו לבין הפלסטינים הוא לב הבעיה במזרח התיכון. הוא גם חשב באמת ובתמים שהמשטר באיראן יכול להיות מועיל להשכנת שקט. הוא לא הקשיב לשייח’ים ולמנהיגי מדינות ערב שהבעיה שלהם היא עם משמרות המהפכה, לא עם ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון”.
מתי הבנת שאובמה נשיא בעייתי לישראל?
“מהר מאוד. ב-2009, כשהייתי מחוץ למסגרת שלטונית, קיבלתי פנייה ממכר ששירת באו”ם באתה תקופה. הוא אמר לי ‘אתה חייב לבוא ללונדון’. כשהגעתי לעיר הלכנו למלון מאוד מפואר ועלינו לקומה העליונה. כולם חבשו לראשם גלביות. נכנסנו לסוויטה מפוארת ושם ישב מישהו מבית המלוכה של אחת ממדינות המפרץ. הענקתי לו עותק של ספר שכתבתי על איראן, והוא התחיל לדבר. הוא אמר לי: ‘דורי, יש שתי בעיות במזרח התיכון’. שאלתי אותו מהן אותן בעיות והוא השיב: ‘הראשונה איראן, השניה אובמה'”.
יש שיגידו שהסרבנות העקבית של ערפאת ואבו מאזן הצילה אותנו מנסיגות מופקרות
“אפשר להגיד את זה. אני לא יכול לדבר על ההצעות של ברק ואולמרט, שאם חלילה היו מתקבלות היינו במצב קטסטרופלי. בתקופת אובמה היינו מוכנים לעבוד עם הממשל, אבל לא הסכמנו בשום ואופן לקבל ‘הצעות’ שלדעתנו מסכנות את ביטחון ישראל. דיפלומטיה נכונה מתבססת על גמישות ביחד עם נכונות לעמוד על שלך”.
הקרע העיקרי עם אובמה היה בנושא האיראני
“יש תמיד דילמה מה עושים אם הממשל מתנגד למדיניות הישראלית. אתה יכול להתקפל ולהסכים לדעות שלו, או שאתה יכול בכל זאת להעביר את הטיעונים שלך בתקווה שבסופו של דבר משהו יחדור ויהיו שינויים במדיניות האמריקנית. בכל מקרה חייבים להראות כבוד ולא לעשות דברים שיעוררו את דעת הקהל אמריקנית נגד ישראל”.
הנאום של נתניהו בקונגרס במרץ 2015 היה שנוי במחלוקת בתוך ארה”ב
“נתניהו הוזמן על ידי חברי קונגרס רפובליקנים לשאת דברים, הוא לא הזמין את עצמו. הגרעין האיראני זה נושא שבנפשנו ולא סוגיה פנים-אמריקנית. לכן אני לא מבין בכלל על מה הביקורת. אף אחד לא חשב שבזכות הנאום אובמה יבטל את העסקה או שהדמוקרטים יצביעו נגדה, אבל עובדה שאפילו בניו יורק טיימס הודו שהנאום של נתניהו היה מרשים ושהוא מקשה על אובמה בקונגרס”.
מה דעתך על ראשי מערכת הביטחון כמו מאיר דגן או תמיר פרדו שהודו כי פעלו בזמן אמת להפריע לפעולות צבאיות נגד איראן?
“אני שולל לחלוטין את הרעיון שפקידים, בכירים ככל שיהיו, יכולים לנהל את המדינה ולהתעלם ממי שנבחר באופן דמוקרטי על ידי העם. מי שמקבל החלטות בנושאים ביטחוניים הוא ראש הממשלה, יחד עם שר הביטחון והקבינט”.
האיומים לתקוף באיראן היו אמינים?
“לא רוצה להתעסק בספקולציות בנושאים מבצעיים”.
לפגוע במנהיגים
בתקופה בה כיהן כמנכ”ל משרד החוץ היה אחראי גולד מטעם המשרד על ניהול שיחות הפיוס עם טורקיה. ביוני 2016 נחתם ההסכם במסגרתו ישראל פיצתה את טורקיה ב-20 מיליון דולר על תקרית המשט והסכימה לאפשר העברת סחורות מטורקיה לעזה, דרך נמל אשדוד. בתמורה טורקיה התחייבה להימנע מהגשת תביעות נגד קציני צה”ל שהשתתפו בעצירת המשט.
כחצי שנה לפני חתימת ההסכם גירשה טורקיה משטחה את סאלח אל-ערורי, בכיר חמאס ששוחרר בעסקת שליט וניהל מטורקיה מערכת טרור נגד ישראלים, בראשם חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים ביוני 2014. “הבהרנו לטורקים שכל עוד ערורי לא הולך, המשא ומתן לא ילך לשום מקום”, מספר גולד. ערורי אמנם גורש מטורקיה ועבר מקטאר ללבנון, אך לאחרונה אפשרה ישראל לערורי להיכנס לרצועת עזה.
ההסכם עם טורקיה זוכה עד היום לביקורת נוקבת: טורקיה ממשיכה לשמש בסיס אם לעשרות פעילי חמאס, המעורבים בתכנון פיגועים ובגיוס כספים לארגון הטרור; הפיצוי על המרמרה חיזק את מעמדו של ארדואן ופגע בלוחמי צה”ל שנפצעו בתקרית; והיחסים הדיפלומטיים עם ארדואן מצויים כיום בשפל המדרגה, כאשר במאי האחרון גורש שגריר ישראל מטורקיה לאחר בידוק בטחוני משפיל בשדה התעופה. מנגד יחסי המסחר בין המדינות פורחים.
גולד מסרב לדון בפרטי ההסכם, אך חושב כי למרות ההתקרבות האחרונה בין טורקיה ואיראן שתי המדינות לא תמיד יישארו חברות טובות. גולד רומז בדבריו לניסיונות האיראנים להמיר אזרחים טורקים במזרח המדינה משיעים לסונים, כמו גם המאבק הסמוי והגלוי על ההגמוניה הדתית בסוריה ובעיראק: “אנחנו תמיד צריכים לזכור שהאויב המרכזי שלנו הוא איראן, ולכן עלינו לפעול בהתאם. הסיפור עם טורקיה רחוק מלהיות גמור ובסופו של דבר גם ארדואן יצטרך להפנים את הסכנה האיראנית ולהתאים את מדיניותו בהתאם”.
מה דעתך על המדיניות הישראלית מול חמאס בעזה?
“אני לא רוצה להכניס את צה”ל לסמטאות של עזה אבל צריך לכוון את המאמץ נגד המנהיגים. זה מה שעשינו בעבר וזה מה שירתיע אותם”.
חיסולים ממוקדים יובילו ככל הנראה לעימות נוסף ולכניסה לעזה
“אסור לך לשדר חולשה ואסור לך להראות שאתה חושש להפעיל כוח. לא רק לנו יש מה להפסיד. יש לנו אויבים בכמה חזיתות, גם בצפון מול חיזבאללה וגם בדרום נגד חמאס, ואיראן משחקת תפקיד מרכזי בשני המקומות. עם כל הכבוד לסיוע הרוסי לסוריה ושיתוף הפעולה שלה עם האיראנים אנחנו עובדים נכון מול הממשל האמריקני כדי לנהל את הבעיות האלו, ולדעתי הסנקציות על איראן יישאו פרי גם במלחמה בטרור”.
“בלתי נתפס שטראמפ יצא מהסכם הגרעין”
גולד שולל את הטענה כי הדיפלומטיה הישראלית רכה מדי, בעיקר בהקשר הפלסטיני. “תמיד אפשר לשפר, למנות דוברים עם מסר מלוטש יותר, אבל בסך הכל ישראל פועלת נכון מבחינה דיפלומטית. לאורך שנים התאמצנו להראות לעולם שיש בעיות חמורות עם מה שהפלסטינים אומרים ועושים. הרבה שנים אמרו לנו ‘בשביל מה צריך לתקוף את הפלסטינים’ אבל עכשיו רואים למה, ועם טראמפ קוצרים את הפירות”.
יגידו לך ששפר מזלנו שטראמפ בבית הלבן, והגישה הנוקשה שלו כלפי הפלסטינים ואיראן לא קשורה לדיפלומטיה הישראלית
“העמדות של יועצי טראמפ בהחלט קשורות גם לישראל. הם שמעו את הטיעונים שלנו והגיעו למסקנות דומות לשלנו. אם ישראל לא הייתה עומדת על הרגליים האחוריות בסוגיה האיראנית למשל, אפילו אם זה היה כרוך בעימות דיפלומטי עם נשיא ארה”ב, התפנית הזו לא הייתה נעשית בצורה כה חדה”.
ההשפעה נוגעת גם לסוגיה הפלסטינית?
“כמובן. למשל ההחלטה האחרונה של טראמפ להעניש את אש”ף בגלל שהפלסטינים מאיימים לפנות להאג נולדה כתוצאה מחקיקה בקונגרס עוד ב-2015. אני לא רוצה להיכנס לפרטים אבל יש אנשים טובים שפעלו לגרום לחקיקה הזו לקרות. למזלנו היום טראמפ מיישם בפועל את מה שהוחלט לפני שלוש שנים”.
ביום חמישי האחרון ניקי היילי תקפה את מנכ”ל ‘בצלם’ חגי אלעד והגדירה את הנאום שלו “מעוות”
“מה שאלעד עשה זו נעיצת סכין בגבה של מדינת ישראל. אין דבר טוב יותר לאויבי ישראל מאשר לצטט ישראלי שתוקף את ישראל, בייחוד מעל בימה מכובדת כמו מועצת הביטחון של האו”ם. ביקורת זה דבר חשוב ומפרה, אבל ההתנהגות של מנכ”ל בצלם אינה מקובלת במדיניות דמוקרטיות, ועוד בהזמנה של מדינה כמו בוליביה שהיא אינה דוגמה ממש טובה לדמוקרטיה בעולם”.
טראמפ מסתמן בינתיים כאחד הנשיאים הטובים לישראל אי פעם
“טראמפ העניק לישראל שתי מתנות מדהימות, ועוד אחת בדרך. הראשונה כמובן היאהיציאה מהסכם הגרעין עם איראן. זה כמעט בלתי נתפס. אם היית שואל לפני כמה שנים אף אחד לא היה מאמין שאפשר להחזיר את הגלגל לאחור. הדבר השני זו העברת השגרירות. שתי המפלגות בארה”ב דיברו על זה, הייתה חקיקה אבל בסופו של דבר לא עשו כלום. טראמפ עשה את זה. הנושא השלישי הוא הפסקת המימון לאונר”א. אנחנו לא יודעים איך זה יסתיים אבל ברור שאי אפשר להמשיך ככה שמה שהתחיל עם 600 אלף פליטים הפך לחמישה מיליון. לא יכול להיות שהפליטות עוברת מדור לדור וזה שמוכנים להיאבק בכך זה דבר מאוד חיובי”.
הדמוקרטים מקצינים
מאז נכנס הנשיא טראמפ לבית הלבן וחיזק את הקשר עם ישראל, עלו הטענות לפיהן היחסים החמים עם טראמפ עלולים לפגוע ביחסים עם המפלגה הדמוקרטית ומרבית יהדות ארה”ב. גולד מציע להתייחס גם לסוגיה זו בפרופורציות הנכונות. “אני מרצה הרבה בחו”ל, מופיע בפני יהודים בניו יורק, לוס אנג’לס ומיאמי ומתרשם שיש עדיין קשר הדוק בין הקהילה היהודית בארה”ב לישראל. אסור לקחת את היחסים מיוחדים האלו כמובן מאליו, אבל גם לא להיכנס ללחץ”.
גולד מספר כיצד בזמן כהונתו כשגריר באו”ם הוזמן לטקסס להיפגש עם המושל דאז ג’ורג’ וו. בוש. “תדרכתי אותו אבל מיד הבנתי שפגשתי את מי שאולי יהיה מועמד הרפובליקנים לנשיאות. החלטתי לאזן את הביקור הזה וצלצלתי לסנטור ג’ו ליברמן. תוך שבוע הופעתי בפני אחד הפורומים החשובים של הדמוקרטים”.
הליך מינוי השופט קוואנו לבית המשפט העליון לא מעיד על הקצנה במפלגה הדמוקרטית?
“ועוד איך. זה תהליך מדאיג. צריך להבין שלא מדובר רק בהקצנה נגד ישראל, אלא במידה מסוימת גם נגד אמריקה עצמה. אני מקווה שהם יתעוררו ויבינו שהם הלכו רחוק מדי. בכל מקרה אסור לנו לוותר על אף צד ואפילו אם קשה בתקופות מסוימות להעביר מסר ישראלי אצל הדמוקרטים, חייבים לעשות את זה. בסופו של דבר היחסים המיוחדים עם שתי המפלגות הם אלו שיקבעו את מערכת היחסים בינינו לארה”ב”.
עד כמה ה-BDS מהווה איום?
“ה-BDS הוא איום על היהודים, לא רק על מדינת ישראל. הוא יכול בקלות להפוך לאנטישמיות גרידא ולהטיל אימה על סטודנטים יהודים בארה”ב, וזו עובדה שהרבה מארגוני ה-BDS קשורים לארגוני טרור כמו חמאס. אני שמח שממשל טראמפ התחיל לטפל בנושא באופן רציני”.
נוח לך עם זה שאין שר חוץ במשרה מלאה ושנתניהו הוא שנושא בתפקיד?
“בממשלות ישראל בעבר היו ראשי ממשלה שהיו גם שרי ביטחון, כמו בן גוריון, ברק ורבין. אף אחד לא פתח את הפה למרות ששר ביטחון זה תפקיד הרבה יותר קשה משר חוץ. ראש הממשלה מעורב מאוד בנושאים המדיניים ולכן אין פה סתירה או בעיה”.
אתה רואה את עצמך חוזר לקדמת הבמה הדיפלומטית?
“ממשל טראמפ מייצר הרבה הזדמנויות לישראל והרבה מהשינויים שטראמפ מכניס הם בקנה מידה היסטורי ויישארו אתנו עוד שנים ארוכות, גם אחרי שילך. אבל המציאות לא סטטית ודברים יכולים להשתנות בארה”ב ולכן צריך לנצל את המצב. אם יבקשו ממני עזרה תמיד מוכן לסייע”.