רוב המדינות החברות באו“ם עדיין מסרבות להכיר בירושלים המאוחדת כבירת ישראל, למרות שכבר עברו יותר מ-50 שנה מאז איחוד העיר.
האו“ם והמדינות החברות בו אינן מכירות בחוקיות ריבונותה של ישראל במזרח ירושלים מסיבות פוליטיות ודתיות. אולם הן מסוות את הסיבות האלו בטיעון משפטי, לפיו שלטון ישראל במזרח ירושלים מנוגד למשפט הבינלאומי. לטענתן, מזרח ירושלים היא “שטח כבוש”, מאחר שישראל כבשה אותה מידי ירדן, תוך שימוש בכוח ובמהלך מלחמה. לטענתן, זוהי הפרה של המשפט הבינלאומי, האוסר על סיפוח של טריטוריה זרה בכוח.
המחקר הזה מפריך את הטענות האלו, ומוכיח שירושלים איננה “שטח כבוש”, וששלטון ישראל בירושלים הוא חוקי גם לפי המשפט הבינלאומי. לפי המחקר, ישראל השיגה את השליטה על שני חלקי העיר באופן חוקי, תוך מימוש זכותה להגנה עצמית כנגד ירדן ומדינות ערביות אחרות, שתקפו אותה הן במאי 1948 (מלחמת השחרור) והן ביוני 1967 (מלחמת ששת הימים). המשפט הבינלאומי מכיר בזכות הזאת כסיבה חוקית לשימוש בכוח צבאי, כחריג לגיטימי לאיסור במגילת האו“ם על שימוש בכוח לכיבוש שטחים.
יתרה מזאת, פרט לפקיסטן, אף מדינה בעולם (כולל כל מדינות ערב!) לא הכירה בחוקיות שלטונה של ירדן בירושלים המזרחית, מאחר שהיא כבשה אותה בניגוד להחלטת החלוקה (29.11.47), אשר ייעדה את ירושלים להיות עיר בינלאומית בחסות האו“ם.
קרוב לוודאי, שגם הנימוקים האלה גרמו לשינויים הדרמטיים האחרונים ביחס של מדינות העולם לגבי מעמדה של ישראל בירושלים: באפריל 2017 הכירה רוסיה במערב ירושלים כבירת ישראל ובמזרח ירושלים כבירת המדינה הפלסטינית, העתידית. בדצמבר 2017 הכירה ארה“ב בירושלים כבירת ישראל; ובפברואר היא הודיעה על העברת שגרירותה מת“א לירושלים במאי 2018. בעקבות זאת, הודיעו מדינות נוספות על נקיטת צעדים דומים או על דיונים על כך.
לקריאת הספרון המלא – לחץ כאן
פורסם לראשונה במאי 2018.
