ממשלת מצרים העלתה, החל מ- 9 ביולי, את מחירי הדלק לסוגיו בין 18% ל – 30% ובכך הגיע לסיומו תהליך ביטול הסובסידיות שעליו התחייב הנשיא עבד אל פתאח אל סיסי עם הבחרו לנשיא ב- 2014. ההעלאה בוצעה במסגרת אישור התקציב הלאומי החדש לשנת 2019/20 בסך 95.8 מיליארד דולר וכחלק מהסכם עם קרן המטבע הבינלאומית. זו העניקה למצרים, בנובמבר 2016, הלוואה של 12 מיליארד דולר בריבית נמוכה בתנאי ליישום רפורמות יסודיות בכלכלה עד סוף 2019.
בהתאם להודעת ממשלת מצרים שפורסמה ב- 6 ביולי מדובר בפעימה האחרונה של העלאת מחירי הדלק שהביאה אותו למחיר עלות הייצור. בראשית השנה הבאה תפעיל הממשלה מנגנון שאוטומטית יעלה או יוזיל את מחיר הדלקים מדי שלושה חודשים בהתאם לתנודות מחיר הנפט בשוק העולמי. עוד הובהר שמחיר מכל הגז לבישול ביתי וחימום שהועלה ב- 30% עדין לא הגיע למחיר עלות הייצור ונתמך עדין ע"י הממשלה. עם העלאת מחירי הדלקים הועלו גם מחירי התחבורה הציבורית ב- 10% – 15% בהתאם לאזורים השונים במדינה. משרד הפנים הנחה את מושלי המחוזות לפרסם את המחירים החדשים ולנהוג ביד קשה נגד מעשי תרמית. סביר שמחיריהם של מוצרי תעשיה וחקלאות שונים שייצורם מצריך כמות גדולה של אנרגיה יעלו בעקבות זאת, אך משרד ההספקה כבר הודיע כי מחיר הלחם לא יעלה.
יוזכר שבשנת התקציב 2012/13 הסתכמו הסובסידיות למוצרי אנרגיה ב- 17 מיליארד דולר – 21% מן התקציב – והיוו מעמסה בלתי נסבלת על הכלכלה. מצרים עמדה אז בפני משבר חמור בעקבות הדחתו של הנשיא מובארק וניהולה הכושל של המדינה ע"י הוועדה הצבאית העליונה שתפסה את השלטון.
Good news for #Egypt. Its inflation rate falls below 10% for the first time since early 2016. But will the slashing of fuel subsidies this month push it back up again? @TheTerminal @markets pic.twitter.com/3uZYIL2AWW
— Paul Wallace (@PaulWallace123) July 10, 2019
הסובסידיות היו כלי שלטוני אצל כל קודמיו של סיסי החל מגמאל עבד אל נאצר ונועדו לשמור על מחירים זולים של מוצרים חיוניים כאמצעי לשכך מגמות של התנגדות לשלטון ולהבטיח "שקט תעשייתי". עם הזמן, בעוד המערב יישם מדיניות של ליברליזם פוליטי וכלכלי הידקו הדיקטטורות במזרח התיכון ובמיוחד מצרים את אחיזתן, הגבילו את הפיתוח, אך נאלצו לעלות את גובה הסובסידיות על רקע גידול האוכלוסייה וכדי לצמצם במידה מסוימת את ההבדל ביחס לרמת החיים הגדלה והולכת במערב. סאדאת ניסה ב- 1977 לעצור את התהליך ההרסני הזה והעלה את מחיר הלחם – מוצר בסיסי לגבי האזרח המצרי – אך נענה בהפגנות אלימות שאיימו למוטט את השלטון ונסוג מיישום תוכניתו. גם מבארק ניסה להפחית את הסובסידיות וכשל.
סיסי התחייב בפני אזרחי המדינה, עוד בזמן מערכת הבחירות הראשונה שלו כי יכוון את מרצו לשינוי יסודי של הכלכלה שכן ללא זאת תשקע מצרים במצולות העוני והאנרכיה. במסגרת יישום מגה תוכניות בתחומי התשתיות, התחבורה והחקלאות הוא התחיל להתמודד גם עם בעיית הסובסידיות שהיקפן האדיר מנע ממנו לכוון משאבים משמעותיים לתוכניות יצרניות ולשיפור החינוך והרווחה – כל זאת תוך שהוא מודע היטב כי הוא מסכן את שלטונו. עוד ב- 2014 הוא ביטל חלק מן הסובסידיות ויישם אמצעים נוספים כדי להבטיח שהמוצרים המסובסדים יגיעו לנצרכים בלבד ולא לשכבות המבוססות. הוא הנהיג שימוש בכרטיס חכם רק לנצרכים וסיווג של תעשיות הזקוקות לתמיכה ואחרות המסוגלות להתמודד עם מחירי השוק.
התקשורת הבינלאומית נבאה שחורות וקבעה שאזרחי מצרים לא יסכימו לגזרות אלה שהעלו את מחירי הדלק, התחבורה והחשמל ומוצרי תעשיה שונים. אלא שהמציאות טפחה בפניהם והמדינה נשארה שקטה. התברר כי הציבור הבין את מצבה הקשה של ארצו והיה מוכן לספוג את הגזרות, אולי מתוך אמונה שהרפורמות של סיסי הן הזדמנות אחרונה לשים את ארצם על דרך של צמיחה כלכלית ברת-קיימא.
As #Egypt has once again announced an increase in fuel prices, here's a little overview over the changes, alongside last year's increases. #البنزين pic.twitter.com/up9A6z4B6Q
— Max Gallien (@MaxGallien) July 5, 2019
מעודד מהצלחתו הראשונית פנה סיסי לקרן המטבע הבינלאומית שתסיע לו לתכנן ולבצע את מכלול הרפורמות הדרושות תוך שהיא מהווה מעצם מעורבותה בסיס תמיכה מוסרית וכלכלית בעלת חשיבות פוליטית מול העם המצרי. זאת ועוד, שיתוף קרן המטבע נועד גם להגביר את אמונה של הקהילייה הבינלאומית במצרים וברצונה לקדם את כלכלתה ולפתוח אותה להשקעות זרות. בזמנו נמנע מובארק מלקבל את תנאי הקרן מחשש שיגרמו להתקוממות נגד שלטונו ויפגעו בכבוד הלאומי.
בנובמבר 2016 נחתם ההסכם בין הקרן לבין מצרים שכלל הלוואה של 12 מיליארד דולר שתועבר למצרים במשך שלוש שנים בחמש פעימות לאחר שנציגי הקרן ייווכחו ביישומן הנכון של דרישותיה לפני העברת חלק נוסף של ההלוואה. הרפורמות, שכבר יושמו לשביעות רצונה של הקרן, כוללות ניוד הלירה המצרית, החלת מס ערך מוסף, ביטול הדרגתי של הסובסידיות למוצרי אנרגיה תוך הבטחת חקיקה מיוחדת להגנה על השכבות החלשות וליברליזציה של החקיקה בתחומי הסחר והפיננסים.
החלת הרפורמות הביאה לעלית מחירים גדולה, עד כ-30% בחישוב שנתי ופגעה בכוח הקניה של הציבור, אך לא הביאה להפגנות המוניות או למהומות. תוך שנה וחצי עלתה הצמיחה השנתית לכ- 4% משם עברה ל- 5% ובתקציב שאושר לשנה החדשה שנפתחה בראשון ביולי היעד הוא 6% והכנה לצמיחה של 6.5 – 7 % בשנים הבאות. האינפלציה פחתה לכ- 13% והדולר שנסחר עם החלת הניוד מול 18 לירות מצריות התייצב כיום על 16.50 לי"מ, האבטלה ירדה מ- 15% לכ- 11%. גם ההשקעות הזרות גדלו אם כי עדין לא במידה הרצויה. מדובר אפוא במדדים מרכזיים של הכלכלה המספקים אינדיקציה ראשונית על הצלחה ביישום הרפורמות. מאידך שמירה על קצב צמיחה גבוה תתאפשר רק אם הממשל יתמיד במדיניות שגובשה בסיוע קרן המטבע ולא ייכנע ללחצים של בעלי אינטרסים או של התקשורת הזרה הממשיכה לנבא על פריצת זעם ההמונים שימוטט את השלטון. ניתן אף לקרוא בין השורות את אכזבתם של העיתונאים כי העם המצרי אינו פועל ע"פ תחזיותיהם.
יש עם זאת לזכור כי מצרים מונה כיום 100 מיליון תושבים ש- 50% מהם נמצאים תחת סף העוני של שני דולר ליום בהתאם למדד האו"ם. שיעור הילודה עדין גבוה מאד והאוכלוסיה גדלה בקצב של שני מיליון נפשות בשנה, אחוז הבערות עומד על 20% והיא חסרה כוח עבודה מיומן. סיסי יזדקק אפוא לכוח התמדה ונחישות רבה כדי להתמודד עם נתוני פתיחה אלה.
