ההסדרה מול רצועת עזה אינה רק התפתחות שיש להבינה בהקשר הישראלי-חמאסי , אלא תהליך בהקשר אזורי ומאבק על ההנהגה של העולם האסלאמי.
הביטוי למאבק זה בתוך העולם האיסלאמי והערבי בא לידי ביטוי בוועידה האסלאמית בבירת מאלזיה, קוואלה לומפור, לפני כשבועיים. הדבר הבולט לעין היה כי את הועידה הנהיגו המעצמות הלא מוסלמיות – תורכיה ואיראן ולא המדינות הערביות המוסלמיות.
סעודיה ומצרים לא באו לוועידה, ואף תקפו אותה קשות. שני הגורמים הערביים שהוזמנו ובאו היו קטאר ו… חמאס. הרכב הנוכחים העניק לוועידה צביון של ברית בין ה"אחים המוסלמים" הסוני עם איראן השיעית, עובדה שהייתה ידוע לכל וכעת הוצאה אל אור השמש.
מדוע כעת?
שתי המעצמות האסלאמיות המעורבות עמוקות בעולם הערבי – תורכיה ואיראן, חשופות כעת למתקפת נגד ערבית, בעיקר איראן. בשתי המדינות שבהם היא תקעה יתד עמוק, עיראק ולבנון, שיעים ערבים מתמרדים נגד השיעים הפרסים, והתעוררות הגאווה הערבית מופנית גם נגד תורכיה, אבל לא באותה עוצמה כמו נגד איראן.
איך זה קשור לחמאס?
השתתפות חאלד משעל בוועידה, ולא של הנציגים מעזה, למרות שאסמאעיל הנייה נמצא כעצת מחוץ לעזה, מבטא ביוטי של מאבק פנימי. בעוד הנהגת עזה, כולל הנייה, מעוניינת לקדם ההסדרה עם ישראל דרך מצרים, משעל חבר אל "האחים המוסלמים" בברית עם איראן נגד ההסדרה.
בדבריו בוועידה היה משעל ברור בדיבוריו הבוטים בעד המשך המאבק, כלומר: נגד ההסדרה. הדברים האלה מתקשרים עם הידיעות שמשעל מתכנן להתמודד שוב על הנהגת חמאס, ויש להניח כי באי וועידת קוואלה לומפור דיברו על ליבו לחזור להנהגה אחרי הזליגה של עזה לכיוון מצרים.
הנייה, שלא בא לקוואלה לומפור ביקש לבוא ללבנון, ולראשונה בקשה כזאת של מנהיג פלסטיני מן הרמה הזאת נדחתה בידי הלבנונים. אומנם, המצב בלבנון מאוד רגיש, אבל אפשר להבין גם כי הממשל הפרו איראני בביירות קיבל הוראה מטהראן "לאותת" לחמאס עזה שלא תאותת לכיוון המצרי/סעודי.
