תקציר מנהלים: גל האיומים של בכירים איראניים במהלך הקיץ, פותח צוהר להבנת המצוקה בה נמצא המשטר בטהראן, יעדיו וחלק משיקוליו בהיבטי אסטרטגיה והרתעה.
איומי איראן משקפים דאגה גוברת בשורות המשטר, מחיבור בין מערכת הלחצים האמריקאית המתעצמת, במיוחד מאז החלטת ארה"ב לנטוש את הסכם הגרעין ולהשיב את הסנקציות, לבין תסיסה פנימית מבית. המתח בו מצוי המשטר בא לידי ביטוי ברטוריקה מתלהמת, בעצבנות וברספטיביות רבה למסרים מוושינגטון.
מסרי ההרתעה האיראניים מכוונים כלפי חוץ (P4+1, חברות אופ"ק, ארה"ב) אבל לא פחות מכך מיועדים לצריכה פנימית במטרה לגייס את הציבור, ומשתלבים במאמצי המשטר, על מרכיביו השונים, להתמודד עם המשבר הכלכלי והמחאה המתמשכת, המבעבעת באיראן.
איומי איראן לסגור את מצרי הורמוז משרתים, כשלעצמם, יעדים מיידיים, אולם מסתמנים כחלולים, כיוון שטהראן היא השחקן שייפגע באופן החמור ביותר ממימושם בפועל, שאף עלול, בין היתר, לגרור אותה לעימות צבאי ישיר עם ארה"ב, ממנו היא מבקשת להימנע. למרות הזהירות שמפגינה איראן בהקשר זה, המתיחות שמייצרים איומיה עלולה להוביל למיס קלקולציה או להסתבכות תקריות מקומיות במימי המפרץ.
נראה כי איראן אינה מוטרדת מכך שאיומיה בהורמוז ייתפסו כריקים, וכמו במקרים נוספים, היא מייחסת ערך לרטוריקה בוטה המקדמת את אינטרסיה קצרי הטווח, גם אם איומיה אינם ריאליים ובאים על חשבון אמינותה.
בניגוד לרצונה להימנע ממחירים הכרוכים בפעילות ישירה נגד ארה"ב, איראן מפגינה נכונות להשתמש ולהפעיל שליחים, כולל נגד בנות ברית של ארה"ב באזור ותנועת מיכליות במצרי באב אלמנדב. ככל שהמשטר האיראני יחוש איום משמעותי יותר על אחיזתו מבית, הוא עלול לרכז מאמץ כדי ליזום פגיעה בכוחות ובאינטרסים אמריקאים באזור, באמצעות מליציות שיעיות.
בנסיבות אלה, כדי למצות את מדיניות הלחץ המקסימלי שמקדם ממשל טראמפ, להגביר את הסיכוי (שאינו מצטייר כגבוה בשלב זה) לדחוק את איראן להיכנס למו"מ על שיפור הסכם הגרעין, ולוודא שאינה פורצת את סד הלחצים עליה, על הממשל האמריקאי: להגביר את הלחץ על יבואניות הנפט של איראן כדי שיצמצמו רכש, ועל חברות אופ"ק כדי שיגדילו תפוקה; להרחיב את רמת הנוכחות הצבאית והבהירות האסטרטגית במפרץ ובים האדום; להטיל על איראן אחריות לפעילות עוינת של החות'ים בבאב אלמנדב; ולעמוד מאחורי האזהרות ששיגר הממשל באחרונה, המהוות שינוי במדיניותו המוצהרת עד כה, להגיב בחומרה על כל איום או ניסיון פגיעה בכוחות אמריקאיים, תוך גבית מחיר גם מגורמם איראניים במרחב (עפ"י מודל התקיפות באזור תנף ובמזרח סוריה, מאז 2017).
בה בעת, על הממשל להמשיך ולהרגיע את טהראן כי אין בכוונת ארה"ב לפעול לשינוי משטר; ולשמר פתוחים ערוצי קשר טקטיים (בים) ומדיניים, כדי להימנע ממיס קלקולציה או מהסתבכות של אירועי חיכוך טקטיים בשטח.
לקריאת המסמך המלא – לחץ כאן.
*הכותב: אודי אבנטל הוא אל"מ המסיים בימים אלה שירות צבאי ארוך במערכת הביטחון
